לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Depths Of Mind


אנשים הם כמו מגנטים, לפעמים אנחנו נפגשים ממרחקים, ולפעמים לא משנה כמה קרובים נהיה- לעולם לא ניפגש. (אני)

Avatarכינוי:  The Seeker

בת: 6





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

12/2018

המיינד הוא נוכל מלוכלך


למה בכל פעם 

אבל בכל פעם

כשאני חושבת שהכל בסדר, ושכבר התגברתי-

הכל חייב להכות בי שוב ללא רחם?

אני חושבת שהכי מתסכל אותי אלה הרגעים של חוסר תקשורת, חוסר אונים להביע את מה שעומד באוויר ותקוע לי בארון. 

היא אומרת שאני חייבת לעשות משהו עם הכתיבה, ואני תוהה מה עוד אפשר לעשות איתה חוץ מלמרוח אותה פה 

במשיחות מכחול נואשות לתחושה 

 

כמה עוד אוכל לסבול את הבבואה שלי במראה

המשדרת לי רק החמצה 

של לשבת כאן בחדר הזה בערב הזה

ולהרגיש כמו קליפת קלמנטינה ששמו אותה על רדיאטור

כי רק לזה היא עדיין טובה?

 

כמה עוד אוכל לסבול את המנגינות של שירי העבר

פוסחות לי מהחוויה, בורחות לי ליד האוזן, לא פורטות על שום דבר מלבד חלקיקי אוויר

ומה ההבדל בין אותו הערב שבו עמדתי עם קהל שאני לא מכירה, בהופעה שלא בחרתי להיות בה, עם כוס בירה ביד וכל כך הרבה שמחה בלב? 

למה הכל כל כך שברירי, כל כך ארעי, כל כך דפוק?

ואולי מי שדפוקה זו אני, והציפיות שלי שדברים יהיו גדולים ממה שהם יכולים להיות?

 

מסתכלת ורואה שני אנשים מתוסכלים, שלא טוב להם, ולא מסוגלת אפילו לשאול אותם אם זה נכון, מהפחד לאימות כל החששות שלי. 

הפוטנציאל הלא ממומש. ואז המחשבה הנוראה הנוספת, של כמה זה היה יכול להיות יותר טוב בלעדיכם? כמה אושר היה יכול להיות בלעדיכם?

בטוח שלא הרבה יותר טוב. בטוח שלא בחירות הרבה יותר טובות. והאם זה שיהיה לך בית ואוכל ומים זורמים ובטחון, האם זה הפסיק להיות משהו להעריך? האם זה הפסיק להיות משהו להשתוקק אליו? האם זה לא משהו לשמוח עליו כשקמים בבוקר?

ואם כן, אז למה זה אף פעם לא מספיק?

ולמה גם לחיות על גג העולם בפנטהאוס מטורף עם הנוף הכי משוגע שיש והאוכל הכי משובח והאלכוהול הכי נדיר?

למה שום דבר אף פעם לא יספיק למן קיינד המטומטם הזה?

שאני שייכת אליו גם לעזאזל

רוצה לכתוב קטעים שמעולם לא קרו לי, והייתי רוצה שיקרו 

רוצה לכתוב קטעים שקרו לי, והייתי רוצה שלא היו קורים

רוצה להרגיש תאווה אמיתית למשהו שהוא לא תוכן

 

ובכמה תוכן מילאתי את הימים 

ובכמה ריקנות אני מסיימת את הלילות 

ואפילו אין לי מושג למה, באמת

אם תשאלו אותי אם היה דבר אחר שהייתי רוצה לעשות, אז אין

כי לכל מקום שאלך, אני לוקחת את עצמי

וזה מה שבאמת צריך עבודה ושינוי כאן

אני

 

נכתב על ידי The Seeker , 9/12/2018 21:26  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נקב בבלון


כעושים נקב בבלון,

עושים לו טובה, כי מוציאים את כל האוויר. כל הלחץ שהיה שם, כל הדוחק והקיבעון, הולכים החוצה ומשתחררים. 

 

כעושים נקב בבלון, 

הורסים את כוחו. כבר אינו בר התרוממות, כבר חסר צורה, כבר אין לו שום אנרגיה שאיתו יתנייד. 

 

כאשר עושים בי נקב, ואני הבלון, מצד אחד אני מתרוקנת מכל האנרגיה שלי ומכל הרצון שלי לעשות משהו אם בכלל, 

אבל גם נותנים לי הזדמנות להוציא את כל החמצן, להוריד את החזה, לשחרר את המושכות ולשבת ולהסתכל על הכל מלמעלה. 

והנוף מאוד יפה, 

במיוחד בדרך חזרה מהאוניברסיטה. העלים הירוקים של העצים עושים לי שמח בלב למרות שעייף לי מאוד וניקרתי כל היום מול המרצים והמתרגלים, 

אבל אני יודעת שהעייפות הזאת היא מסיבה טובה, כי ישבתי עם בחורה שבכתה אתמול, והייתי שם ותמכתי. אז לנקר כל היום שווה את זה לגמרי. 

גם האנשים כאן לטעמי, אני ברת מזל שרכשתי חברים טובים.
יש הרבה דברים שמעצבנים לפעמים- כמו היום למשל, 

כשאין כבר כוח לקטעים הקבועים של שואו אוף בפני אלוהים יודע מי, או להתנצחויות מפגרות על מידע לא רלוונטי ודעות לא מבוססות, 

או למרוכזות מוגזמת בעצמך, בלי לראות גם את האחרים שנמצאים בתמונה. 

 

אני חושבת שיש בי אמביוולנטיות גדולה בנוגע למקום שאני נמצאת בו עכשיו, מחשבות על הבחירות שעשיתי על השנה ובלימודים בכלל. 

מחשבות של חרטה ואשמה, שתמיד מתגנבות אליי כי קשה לי לקבל החלטה בדיוק מהסיבות הללו- של טעות ושל כישלון. 

אעשה הרבה כדי לא לטעות ולהכשל. אשתוק לנצח, אעבוד ימים ולילות, אחשוב שנה וחצי לפני קבלת כל החלטה. 

כשמשקיעים כל כך הרבה בלא להכשל, הכשלון אפילו עוד יותר קשה כשהוא מגיע. והוא מגיע. אין מה לעשות. 

אלה החיים. 

לפחות החיים שלי עכשיו. 

אני מניחה שבתיכון לא ממש נכשלתי. היה לי מאוד קשה ומאוד מורכב, אבל כישלון לא היה שם. 

אבל גם זה לא היה טוב. להיות הילדה הבסדר כל הזמן, שתמיד צריכה להיות בסדר. 

 

אני מאוד מתאמצת להתגבר על הביקורת העצמית והשיח הלא חומל על עצמי, ולהגיד, יאללה. את עושה הכי טוב שלך להשתפר. 

שחררי מעצמך. תני לעצמך לנוח. תני לעצמך לחיות. את עושה טעויות, והחרדות מהמבחנים לא עוזרות או מקדמות. שחררי אותן. 

את עושה הכי טוב. יותר טוב מזה לא תעשי. 

בהצלחה לי

ותודה על הנקב

נכתב על ידי The Seeker , 4/12/2018 14:43  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Seeker אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Seeker ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ