לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Depths Of Mind


אנשים הם כמו מגנטים, לפעמים אנחנו נפגשים ממרחקים, ולפעמים לא משנה כמה קרובים נהיה- לעולם לא ניפגש. (אני)

Avatarכינוי:  The Seeker

בת: 6





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

5/2018

פתיחות מינית, או- הצביעות של הסטרייטים


זה בסדר להודות שאת אוהבת סקס!

כל עוד את לא אשתי. או אחותי. או כל בחורה אחרת שאני רוצה להעריך ולהמשך אליה. 

זה כל כך כיף שבחורה היא פתוחה מינית.

כל עוד היא עושה את זה בדלתיים סגורות, כשרק אני והיא נמצאים, ואף אחד לא שומע.

וכמובן, רק איתי. וכמובן שלא הייתה פתוחה מינית לפני זה עם אף אחד שהוא לא אני. 

תאהבי את עצמך! תאהבי את הגוף שלך! תשחררי!

אבל אל תרקדי כמו זונה במסיבות. אל תנענעי את התחת שלך, אל תשתי יותר מידי, אל תלכי עם מחשוף גדול או חצאית קצרה.

 

כשאת בוחרת מרצונך החופשי לשכב עם מישהו, את "נותנת". זמן רב תהיתי מהו הדבר הזה שאת נותנת בעצם.

את הגוף שלך? הנשמה שלך? הבחירה שלך? הכבוד שלך?

את נותנת סקס. זוהי מתנה שאת נותנת, ועבורה צריכים לשלם מחיר כלשהו- לקחת אותך לדייט, לשמוע את מה שיש לך לומר, להתעניין בך, להתייחס אלייך בכבוד- כל אחת ותג המחיר שלה. 

 

זה מדהים להודות שאת אוהבת סקס, אבל אחרי זה כל מה שהם יראו בך זה ר-ק סקס.

לא שום דבר אחר. אם את מודה שאת אוהבת סקס, את כנראה לא רוצה לדבר או לא רוצה שיכירו אותך, כנראה שכל רצונך בחיים זה שישכבו איתך, לא?

כי זה מה שקורה שאנשים, נגיד, גברים לדוגמא, מודים שהם רוצים ואוהבים סקס.

זה ישר הופך אותם למכונות חסרות נשמה שרק צריכים לזיין כל היום. (זה באמת קורה, וזה פוסט זועם אחר)

 

מכוון שהחלטתי שסקס זה משהו שאני עושה קודם כל בשביל עצמי כי אני רוצה, 

מכוון שזה לא משהו שאני נותנת לאף אחד,

מכוון שאין לי בעיה לקחת יוזמה ולהיות אקטיבית,

מכוון שזה לא משהו שאתה צריך להרוויח אלא ייעשה כששנינו נרצה, 

 

על כל זה אני צריכה להענש. 

עד לאן תגיע הצביעות של המין הגברי?

איפה כל האנשים הפתוחים וההכרזות הטיפשיות שלהם?

 

בחרתי לשחרר את עצמי מהמוסד המטומטם הזה שנקרא גינוני נשים ו-"לתת" סקס, 

אבל אתם לא מוכנים לשחרר אותי ממנו, וגם לא את עצמיכם, אז ככה ששנינו עדיין בכלא. 

כל הכבוד, ותודה לכם, על כך שחינכתם אותי להתבייש במיניות שלי מגיל אפס, ועל כך שבכל צעד במלחמה הזאת רק הקשתם עוד ועוד,

במיוחד בצביעות הבלתי נגמרת שלכם וההצהרות השקריות, שלא תופסות במציאות אפילו לא לשנייה.

ונמאס לי! 

 

פינת ההודיה למי שבהשראתו נכתב הפוסט הזה:

אני והוא מדברים בווטסאפ על כמה מעצבן שבחורות לא יכולות להודות בפתיחות מינית ובאהבה לסקס, מכוון שישר משליכים עליהן המון דברים שליליים ומיידית מתייחסים אליהן לא יפה בגלל זה. עשר דקות אחר כך אני מספרת לו שאני בדרך למיון עקב חתך ברגל שהסתבך קצת.

עד כה השיח היה מאוד בוגר ומעניין, ונשלחת ההודעה הבאה: "כשניפגש גם תצלעי, אבל מהסיבות הנכונות".

ואני שואלת אתכם גברים

זה אמור לחרמן אותי?

אני אמורה להרגיש נחשקת?

למה זה טוב בעצם?

כנראה זה מחרמן אותך. גורם לך להרגיש עליון או משהו. 

אבל אני קראתי את זה וכל רצון שהיה בי (והיה בי) לפגוש אותך פשוט נגוז.

מעבר לעובדה שאני לא אוהבת דיבור אלים (יש בחורות שכן וזה בסדר, אבל אנחנו מכירים יומיים אז אתה לא יודע את זה עליי)

ומעבר לעובדה שעד עכשיו לא דיברתי איתך בכלל בצורה מינית חוץ מהשיחה הלכאורה בוגרת שהייתה לנו עד כה,

מה גרם לך לחשוב שהדיבור הזה יקדם אותנו?

נגיד ובחורה רוצה מכם רק סקס, זה בהכרח אומר שאי אפשר לקיים סקס מכבד?

דוגמא נגדית: אם היינו נפגשים והייתי חושבת שאתה גומר מהר והזין שלך קטן ושאתה מזיין גרוע,

לא הייתי אומרת לך אף אחד מהדברים האלה ולא הייתי מקטינה אותך בשביל תחושת העליונות שלי בעד שלום.

עזוב את זה, בחיים לא הייתי כותבת לך בווטסאפ "כשניפגש נגלה אם אתה מזיין כמו שאתה מדבר", "מקווה שהגודל שלך בהתאם".

אולי אנחנו צריכות להתחיל לעשות את זה. אני מניחה שחלקינו כבר עושות את זה.

שמעתי כמה שיחות שבהן בחורים טענו שאם לא עומד להם 4 שעות ברצף והם גומרים אחרי שעה אז הם לא עומדים בציפיות ומרגישים רע עם עצמם. 

ועכשיו גם מצופה מכם לעשות פור-פליי משובח כדי להחשב טובים. קיצור החיים שלכם נהיו ממש קשים, אני באמת מחזקת את ידיכם שיש גם בחורות טובות ומוכשרות וכייפיות שפשוט נתקלות בערימות שחת של דושים ומחפשות בחור נורמלי בתוכה.

 

זהו. זו הייתה הוצאת הקיטור שלי. אני הייתי אני, אתה היית בלוג. 

נכתב על ידי The Seeker , 14/5/2018 15:53  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיחה עם עצמי


מהזמנים האלה שאני חשה שעליי לעצור ולשאול את עצמי- מה שלומך?

 

מה מטריד אותך?

- שנה הבאה בלימודים. אני יודעת שזה מסוג הדברים שמלחיצים אותי בלי סיבה אמיתית, מכוון שאלפים עשו זאת לפניי והצליחו, מכוון שבעצם כל מה שיש כאן לעשות הוא קבלת החלטות לא מסובכת במיוחד, על בסיס מה מעניין אותי ובמה ארצה להעמיק. אני בסירה הזו עם עוד אנשים והם יכולים לסייע לי לנווט בביצה הזאת. כמו תמיד אני לא מצליחה להיות רגועה, כל הזמן מזמזם לי הניגון הזה בראש של "מה יהיה", אם זה מבחינת עבודה או מבחינת קורסים שאבחר או מבחינת איפה אגור. בכל אחד מהקריטריונים האלה יש המון מרכיבים. 

- מצב החיים הזוגיים שלי. זה לא צריך להיות העיקר כרגע ואין לי כוח להתעסק בזה, אבל זה לא משנה את העובדה שזה מבאס אותי שזה לא קורה כמו שרציתי וחשבתי, כמה הזוי בעיניי שיש כל כך הרבה בחורים בכל מקום וכולם הולכים לישון בדירה שלהם לבד בסוף הערב, ואני לא צריכה אהבה גדולה אלא רק משהו שימלא חסכים וצרכים שמצטברים, ושיהיה כיף. פשוט כיף. 

- תקופת המבחנים שלי והמצב שלי בלימודים. אני באמת משקיעה המון ואין יום שרובו לא מושקע בלימודים, אבל אני מוצאת את עצמי מותשת המון פעמים. באופן כללי החלטתי שיש דברים שאני רוצה לשנות באורח חיים שלי ושאני מגזימה בסגפנות שלי בהרבה דברים, לדוגמא בלי להרגיש אני קצת מרעיבה את עצמי- בקושי מוציאה על אוכל ואז מוצאת את עצמי רעבה באמצע יום לימודים. חייבת לדאוג לעצמי יותר, בכל תחום שהוא. 

 

מה כן טוב?

-יש לי זמן להתעסק בעצמי. אני עושה מה שאני רוצה, מנהלת את עצמי איך שאני רוצה ולא שואלת אף אחד שום דבר.

-כל העניינים של הבית רחוקים מהעין ולכן גם ירדו לי נפשית מהכתפיים. המון תעוקה נפשית השתחררה לי מהחיים

-סך הכל אני אוהבת את האנשים סביבי ושמחה לראות אותם בבוקר. בנוסף הקשרים שלי עם אנשים מעמיקים ויש התפתחויות בכל מיני כיוונים מעניינים, סוף סוף אחרי חצי שנת היכרות יש יותר אמון ויותר הפתחות וזה מאוד משמח אותי ושם אותי בתחושה שרציתי להיות בה המון זמן. 

-השתפרתי בהמון דברים. אם זה ביכולותיי הקולנריות, אם זה בלחץ שלי מהלימודים או השתחררות מכל מיני פחדים. היו הרבה רגעים בשנה הזאת שאמרתי לעצמי בראש- "שנת השתחררות מפחדים" ויצאתי מהאיזור הנוח שלי ועשיתי דברים שפעם לא הייתי עושה, וחבל. שיפרתי את הכנות שלי עם עצמי ועם הסובבים אותי והקלתי על עצמי את החיים בהרבה. 

 

מה אני רוצה לשפר?

-דאגה לעצמי. אם זה באוכל, שינה, בילויים, פריקה לאנשים, פיתוח יכולות ואמונה בעצמי

-הכתיבה. אני לא כותבת מספיק ולא פורקת מספיק ולא מפתחת את הצד הזה שלי, שהיה חבר נאמן שלי במשך שנים והוצאתי ממנו דברים יפים שריגשו ועניינו אנשים, אין סיבה לא לפרוח עם זה קדימה ולהמשיך להשתפר. אני רק צריכה להקדיש לזה, וזה תחביב בריא, במיוחד כשהשנה אני רק כלי קיבול לידע. 

- מבחינה אישית, להמשיך לשחרר מחסומים ופחדים שמנהלים אותי. לא לתת לעצמי ליפול לבורות האלה של חוסר בטחון ועצב, לא לתת למבוכה ופחד לשלוט בי ובסיטואציות ובהזדמנויות שיש לי. לא לעזוב ידיים מתחושת המסוגלות עצמית והמוטיבציה שכל כך חשובות להצלחה שלי השנה. 

 

רציתי לדבר על כל כך הרבה דברים, אבל אני מניחה שגם ליכולות הפריקה יש גבול. פרקתי את קצה הקרחון, אולי אם אני אקשיב לעצמי ואכתוב יותר אז הדברים יבואו גם טבעי יותר ואני אעז בחוצפתי לנסות לכתוב גם משהו אמנותי... 

נכתב על ידי The Seeker , 7/5/2018 20:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Seeker אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Seeker ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ