לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Depths Of Mind


אנשים הם כמו מגנטים, לפעמים אנחנו נפגשים ממרחקים, ולפעמים לא משנה כמה קרובים נהיה- לעולם לא ניפגש. (אני)

Avatarכינוי:  The Seeker

בת: 5





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

9/2017

ברכיים שרוטות


הבחורה עם השריטות בברכיים  

כפופה בישיבת צפרדע, אוספת צדפים

לגופה בגד ים בצבעים זוהרים 

שנקנה בדוכן ללבנים עשירים 

לא כל צדף עובר את הסלקציה

עליו להיות מיוחד במיוחד

ושיהיה לו חור בשריון 

בדיוק איפה שחוט התיל נכנס

 

מכניסה את הבטן כדי שלא תשתפל

מחזיקה את שרירי הרגליים כדי שלא ירעדו

בוחנת אותם זה אחר זה

הנבחרים יכנסו לכוס הפלסטיק שלה בערימה

 

הגלים שוב שטפוה 

בתוכם התהפכה

ניסתה להנטע עם הברכיים באדמה

והחול ושברי הצדפים מיאנו לתת מענה

רק שריטות הם השאירו

ולקח אחד ברור

 

עם ברכיים מדממות

יצאה מן המים, כשלבה הולם ועיניה צורבות

כשגרונה מלוח ממים ואולי מדמעות 

והצבעים זוהרים אך בפנים כה אפל

וממנה לא השומן משתפל

אלא בכלל 

עצב עמוק 

נכתב על ידי The Seeker , 23/9/2017 13:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בכי


ילדה. לא מסוגלת לעצור

רגליה נושאות אל המסתור

לא לראות שיפוטיות ודחייה

לא להראות באדמומיות בוכייה

 

לרוב- מאחורי דלת

בשירותי בית הספר ננעלת

כבר רוקמת תוכנית בריחה

למען לא תתגלה האמת המביכה

 

נערה. הנחשול מציף מנהרה

משתלטת על עצמה במהרה

דוחקת עם פומפה במורד הגרון

עיניים אל על למיגור שיברון

 

בלילה יש פגישה עם הכר

ידידה החדש אך המוכר

בדממה יוודע לסודות מכאוביה

ימעך ויספוג גידופים על אויביה

 

בוגרת. מנץ החמה ממהרת

כל חיץ פוגע בחומה הבוערת

את הכאב ממיסה, מתיכה, מכלה

נוגדן לכל ארס, כבר אינה מכילה

 

החכימה מכבר, לפרוק זה בריא

מומלץ וכדאי כשהרגש טרי

תתבודד, תוציא ממחטה

אך עיניה יבשו למרבה מבוכתה

 

נכתב על ידי The Seeker , 22/9/2017 00:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היונה


"הייתם בגנגאס?" 

אחד מהאנשים שהיה בהודו אמר. 

"איזה מגעילים המים, ואנשים שם נכנסים בלי בעיה! שוטפים את הפנים..." אמרה מישהי שגם הייתה פעם בהודו. 

"רואים שם גופות?" אמר הסקרן שאף פעם לא חשב להתקרב להודו. 

"מידי פעם, כן. הן שטות על הנהר- בוערות."

"ומה, ממש רואים את השריפה של הגופה?"

"כן, אתה רואה את התהליך"

ואז השתתקו לרגע כל האנשים שהיו ולא היו פעם בהודו. 

"מוזר הקטע הזה, לשרוף את הגופות ולהשיט אותן." זרק מישהו פתאום.

"יש בזה מן האינסוף. זה הרעיון." קבע זה שהיה פעם בהודו. 

"לי זה דווקא מרגיש כמו משהו סופי יותר, שחרור. נותנים לגופה ללכת ממך הלאה, ואין מקום לחזור אליו."

אמרה מי שהייתה פעם בהודו. 

"אבל למה לשרוף? ועוד בתוך מקור מים"

"לא, כי פשוט עדיף להקבר בעמידה בקופסאת מתכת כמו עוף במקרר בסופר."

פלט מי שלא היה אף פעם בהודו. 

הם הסתכלו אחד על השני במשך כמה שניות, וקמו. 

בכניסה לבניין היה ריח נורא של ריקבון.

כנפיים מקופלות זו על זו, מכונסות בתוך עצמן. רגליי ציפור שמוטות מבצבצות. 

"איזה ריח נורא," אמר מישהו,

"למי צריך לדווח על זה?" שאלה מישהי, 

בחילה עזה

תקפה אותם

לנוכח ריח המוות הלא מורגל. 

ורק ליונה

לא היה שום דבר להגיד. 

 

נכתב על ידי The Seeker , 22/9/2017 00:11  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Seeker אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Seeker ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ