לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלון השורד / לנענע את הסירה


אין לי קומפורט זון כבר שנים. נראה מה יהיה הלאה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

4/2018

5.4, לילה - מעגל הפרנויות השנתי


בכל שנה מחדש אני שונא את חודש אפריל, ואת חודש מרץ שלפניו. זאת כבר השנה החמישית שזה קורה לי.

 

בשנה הראשונה אני סתם נכנסתי לריבים ואנשים רנדומליים ניתקו איתי קשר.

בשנה השנייה... היא מתועדת כאן. די הרבה.

בשנה השלישית אני הייתי צריך ללוות את אבא שלי לאשפוז וחטפתי את האפטרשוק בחודשים הללו.

בשנה הרביעית אני הייתי בטירונות.

 

ועכשיו השנה החמישית, והמעגל עדיין לא נשבר.

 

אנשים ספציפיים שעליהם תליתי את כל הקיום שלי, כאילו לא למדתי שום דבר מלפני שלוש שנים.

הכבדה, עומס, בררה והרבה מאוד לחץ.

זה גרר ריחוק.

זה גרר אובססיה.

זה גרר חוסר איזון נפשי איתו.

 

אחרי שניסיתי להילחם בזה כמה ימים, הצלחתי לא להיגרר לאובססיה.

הצלחתי לשבור את המעגל פתאום. אבל זה בא עם מחיר.

 

אני התנתקתי רגשית מהכל. שמעתי את Pretty Hate Machine באותו יום. נגררתי אחרי הכעס והסבל וניתקתי את עצמי מהכל.

נשארתי אני, לבד, עם כאב גדול ועמוק בלב.

 

יום למחרת כבר יצא לי לדבר איתה, האדם שעליו בניתי יותר מדי דברים בזמן האחרון. ניסיתי להבין מה קורה איתי.

יצאתי עם יותר שאלות מתשובות, אבל לפחות ידעתי להתחיל ממשהו.

התחלתי לפתור משברים, ואז הבנתי שאני אשכרה יכול לצאת מזה בקלות.

 

יום אחרי והכל התפרק שוב.

כמובן שזה לא היה מכוון, אני לא חושב שמישהו התכוון לגרום לי להרגיש ככה, אבל כל החברים שהייתי איתם פשוט התאדו.

לא היו יותר.

בעיקר הלכו הביתה בלי להגיד לי שהם הלכו.

ניסיתי להבין מה קורה, לא הבנתי שום דבר.

הרגשתי שוב לא רצוי.

 

אז ניתקתי את עצמי שוב. חתכתי הכל. אין בי כלום חוץ מטינה עכשיו.

 

שני אנשים שדיברתי איתם יודעים מה קורה איתי באמת בזה הרגע. חוץ מהם, אף אחד לא יודע עדיין.

ואני עדיין לבד.

 

אין לי כוח לעצמי, אין לי כוח לרחמים עצמיים ואין לי כוח לבולשיט הזה.

אני בעיקר מרגיש שאני שופך בלי למצוא פתרון, אבל מתי שאני מנסה למצוא פתרון אני רק מסבך את עצמי עוד יותר.

אנשים חושבים שטיפול זה קסם שפותר הכל, אבל זה לא. זה נועד בכוונה לטלטל אותך ולשבור אותך יותר, רק כדי שתוכל להתמודד עם הגועל הזה שנקרא אתה, פנים מול פנים, לראשונה מזה הרבה זמן.

והאדם הזה שאני רואה מולי, האדם שמנסה בצורה נורא כושלת להיות אני אבל פשוט מזיין את השכל כל הזמן על עד כמה שרע לו וגורם לכל הסביבה שלו להתרחק ממנו.

בא לי להחטיף לו סטירה. מה זה חזקה אבל, ממש חזקה.

 

בעיקר מרגיש שאני כלוא בתוך השיט שלי שוב. ואחר כך אני מתפלא שאני לא מתקדם לשום מקום. אני נתקע בלי יכולת לזוז.

בעיקר מתעצבן מעצמי.

בעיקר פשוט לוקח את הכל ומנסה בכל הכוח לצרוח שוב ושוב, בלי שקול כלשהו יצליח לצאת ממני.

נשברתי.

פשוט פאקינג נשברתי.

בא לי לפרק הכל, בא לי לשבור הכל, בא לי להשאיר אחריי חורבה.

בא לי לסיים את הכל, בפעם האחרונה, בצורה שבה לא רציתי שאשאיר אחריי.

להשאיר אחריי רק הרס, רק כדי לתת את ה-note שהייתי כאן, שעשיתי את הכל מסודר לפני ושעכשיו יתמודדו עם החרא שהייתי.

אבל מה זה שווה. זאת נקמה ריקה בלי שום כוונה מאחוריה או היגיון כלשהו.

בעיקר עסוק בלרצות ולא להשיג שום דבר.

 

 

 

 

בכל שנה מחדש אני שונא את חודש אפריל, ואת חודש מרץ שלפניו. זאת כבר השנה החמישית שזה קורה לי.

אני עוד לא יודע מתי המעגל יישבר.

אני, לעומת זאת, כבר נשברתי.

 

 

 

נכתב על ידי , 5/4/2018 23:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



5.4, לפנות בוקר - תזכורת


אני צריך להזכיר לעצמי לשפוך. אם אני לא מצליח לעשות את זה, אני כנראה לא אלמד כלום ולא אדע מה עובר עליי.

עד הצהריים יש לי אולטימטום. לשפוך את כל מה שאני חושב לפוסט יחיד.

בלי מעצורים. בלי כלום.

רק מילים. רק תחושות ורגשות.

ולהיות כמה שיותר אטום.

להרגיש דברים זה לא טוב.

לא עכשיו לפחות.

 

 

נכתב על ידי , 4/4/2018 23:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בן: 20




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להבּלון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הבּלון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ