לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  סוכר חום

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014

חטיף


בן דרור ישב בתוך הרציף כשכל זה קרה. במצלמות רואים את זה בבירור. ילדה נכנסת לפריים, איפה שבן דרור יושב, עם הברכיים מקופלות אל הגוף והתיק תופס קצת מקום על הכסא שלידו. בן דרור מכניס יד לתיק, מוציא שקית חטיף של במבה. ילדה עוקפת את בן דרור, עומדת קרוב לדלת. בן דרור אפילו לא מסתכל. הוא דוחף את היד לתוך השקית. אוכל את הבמבה. ילדה נעלמת מאחורי הדלת. פרצוף חושב.

 

"על מה חשבת?" אמרה החוקרת ועצרה את הסרטון עם השלט על הפרצוף החושב. "על איילת," ישר. "שו איילת?" איילת. איילת אגמי, שנה ב'. איילת אגמי, פסנתר. איילת אגמי, מרפסת במרכז העיר, כוס זכוכית בין אצבעות דקות, ומשקפיים על העיניים שרואים דרכם פחות. איילת אגמי, שנתיים וחצי בדירה שכורה, תלתלים ארוכים, חולצה עם הדפס של האלבום של פינק פלויד עם המשולש והקשת; איילת אגמי, גורי חתולים, בובה ענקית של בארט מהסימפסונס, שניצל תירס במקפיא, קופסאות של תותים אדומים-מדי מהילדים הערבים שעומדים בצמתים ומוכרים. לא היה לו כוח אפילו להחליף את השומר מסך בפלאפון. או להעיף את הכריות הצבעוניות שלה לפח. פתאום הוא הבין כמה מעורבת ונוכחת היא הייתה בחיים שלו, היה צריך ללכת אחריה, כמו האבנים של עמי ותמי, לאסוף את כל השיירים שלה, החוצפנית, וכמה שיירים היא השאירה לו! ואז הוא החליט, מתוך אסיף-האיילת הזה, שאי אפשר להשאר פה יותר, ובגלל זה הוא בכלל הגיע לרציף המזורגג הזה, ממתי הוא משתמש בכלל בתחבורה ציבורית, אבל הוא רצה לעלות לאוטובוס, רק הפעם, הייתה לו טיסה להספיק, היו לו הרבה תכניות, אבל בטח שלא להיות חלק מחטיפה של ילדה.

 

בן דרור יושב בחדר שלו מול הפלזמה על הערוץ של החדשות. כל כמה זמן הם מראים את התמונה של הילדה. ילדה חמודה. איך הוא לא שם לב אפילו כשהיא נכנסה לרציף. שחומה, שיער חום חלק שגולש קצת מתחת לכתפיים, אף סולד, פנים קטנות. נקודת חן על לחי שמאל, כמעט מתחזה לגומה. לפעמים גם מראים את הסרטון. מהקטע שהיא נכנסת לרציף, שרואים גם את בן דרור. באמצע הסרטון הוא קם והולך אל המטבח. הוא מוציא מהפריזר קופסא עם קציצות. לוקח לחמניה, מורח בה חומוס ומרסק במזלג שתי קציצות. שם בלחמניה ואוכל. לא היה לה הסבר, לא אחד כזה שסיפק אותו, עכשיו כשהוא חושב על זה. מה זאת אומרת, את אוהבת פחות? איך אפשר לאהוב פחות. איילת משכה בכתפיים הצנומות שלה. איזה רזה היא, רזה מדי. הוא ראה שלא קל לה, ודווקא רצה להקשות עליה. כן, שתרגיש לא נעים. מגיע לה. היא זאת שהורסת להם, שהולכת לו. 

 

"תקשיב, נועם בן דרור, ממש לא מעניין אותי איילת שמ-איילת, יש כאן ילדה שנחטפה, אתה מבין? ילדה שנעלמה פתאום ככה, ואתה היית שם, היחיד, ואני רוצה שעכשיו תספר לי הכל, הכל נועםבןדרור, מה שראית, מה שאתה זוכר" היא ירתה עליו, תקיף, מאלף. האמת שהיא שהוא לא זכר כלום. כאילו הוא לא היה שם בכלל. היה רציף בתוך הראש שלו, ומה שהוא רצה שיהיה שם היה שם. כסא לשבת עליו, ואיילת. מוחזקת לו בראש, מעין הולוגרמה מחשבתית, תמצית דמותה. אחר כך ראיינו אותו עוד הרבה אנשים. לא היה לו תשובות לאף אחד. לא היה לו מה להגיד. זה היה נראה להם חשוד, האנמיות שלו כלפי המקרה הזה, האדישות המוגזמת, זה שאין לו הרבה מה להגיד, זה שהוא לא נכנס ללחץ. 

 

אחרי הסרטון הוא ראה את ההורים שלה מתראיינים. את המנהל של התחנה מדבר. הוא כבר היה בסוף של הלחמניה, הרגיש מלא מדי. הוא לא היה צריך לאכול אותה בשעה כזאת. כבר מאוחר. הוא רצה להתקשר לאיילת. היו לו דברים שהוא היה יכול לספר רק לה. כמו זה שהוא מרגיש ממש אשם שבמקום להיות עצוב בשביל הילדה החמודה הזאת כל מה שהוא מצליח לחשוב עליו כל פעם כשהוא רואה את הסרטון זה הוא, בן דרור, יושב כמו אידיוט ברציף עם הרגליים מקופלות, תוחב אצבעות לתוך שקית חטיף קטנה של במבה ולא מצליח להוציא ממנה כלום, האצבעות גדולות והשקית קטנה מדי, ומי בכלל בגיל שלו אוכל במבה, מחזיק אותה ככה בתיק כמו ילד ומוציא, באמצע היום, באמצע הרציף, בתחנה מרכזית. 

נכתב על ידי סוכר חום , 21/9/2014 01:26  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Elation- ב-21/9/2014 20:56
 



אביגדור


הוא טחון רצח, ונראה טוב, ויש לו עסק מצליח, וכותב אני אבוא במקום יבוא, וכל הדברים הסבבאים האלה, אבל דיבר חרא למלצרית. מגבוה כזה. אמר לה, "תעשי את זה מהר אבל, אנחנו ממהרים, יש לנו כרטיסים לסרט". חיכיתי לחזור הביתה ואז התקשרתי אליו. אחרי שאמרתי לו פעמיים לא. פתאום נזכרתי איך הוא תמיד מדבר כל כך יפה לכל מי שנותן לו שירות. מלצרים, עובדים של הקניון, וואט אבר. עם כולם מסתחבק. לא מרגיש צורך להיות מעל מישהו. ואז שכבנו. ביער. פעמיים. הוא אמר, את לא נורמאלית, לאיזה מקומות את גוררת אותי. אחר כך התיישבנו במצפה, דיברנו שם שעתיים ומשהו. "את יודעת מה אני אוהב אצלך ממש? שלמרות כל הוואסאח של הכדורגל והצילומים, לא שאני איזה רולאנדיניו, כן, אבל את יודעת איך זה, כל הבחורות שנדבקות, שהייתי יוצא יומיים עם מישהי וכבר היא הייתה מספרת לכולם, אז אותך זה בכלל לא עניין. אין לך בכלל מושג בכדורגל, כל מה שאיכפת לך זה שאני אגרום לך לחייך. ולגמור". צוחקת, צוחק גם. החולצה הלבנה שלו צמודה לו לחזה. לשרירים. ושוב פעם. באוטו. מה אני אעשה שהוא הסקס הכי טוב שאי פעם היה לי. אחר כך, מול האורות שריצדו על האישונים בכתום וצהוב, אמרתי לו שמאז בועז הוא היחיד שהצלחתי לפתח איתו משהו. היחיד שלא נמאס עלי. היה לי חשק גם להגיד לו שאני אוהבת אותו. שאני שמחה שהוא חזר קצת. שהוא התקשר. שנפגשנו. לא אמרתי כלום מזה. כן סיפרתי לו שיצאתי אתמול לדייט. הוא צחק. "ואיך היה?" אמרתי לו שהיה סבבה. שאיתו יותר כיף. הוא חייך. אהב את זה. יכולתי לראות את האגו שלו מבריק מהליקוקים שלי. טוב. אבל באמת התכוונתי. אחר כך הוא תלה את החולצה הלבנה על הכתף. חם. ליטף לי את הפנים. אמר לי, תוך כדי שהוא מחפש שיח להשתין בו, שאבא שלו אמר לו שאם הוא רוצה שיהיה לו טוב בחיים האלה, שיתחתן עם אחת כמו תמרה. ותדעי לך, תמרה, שבינינו זה הכל עניין של טיימינג מחורבן. את עם המעבר והלימודים שלך, אני עם הכדורגל, ועוד לא יודע איפה אני אחתום העונה, שום דבר לא בטוח.

 

שום דבר לא בטוח, נרדמתי עם המשפט הזה וקמתי בבוקר שלמחרת, לבד בדירה. השותפים שלי גמרו את החלב. נשאר ממש קצת. את הקצת שפכתי לתוך קערת פלסטיק ושמתי לחתולה שבחוץ. הם קראו לה אביגדור, על שם הבעלים של הבניין. זה התחיל בתור בדיחה, שמישהו יעיף מכאן את אביגדור, אביגדור נכנס בלי לשאול, אביגדור מתגנב, אביגדור לא מפסיק ליילל. וכשגילו שאביגדור נקבה אז בכלל היה מצחיק. אביגדור הכוסית. אביגדור בואי כפרה, בואי נשמה. וכל פעם כששואלים מי נותן לעזאזל לאביגדור לאכול אני עושה את עצמי לא יודעת. אין לי מושג. חתולה מעצבנת שתעוף לנו כבר מהבניין. פססס, בואי אביגדור. פססס, אביגדור, בואי.

נכתב על ידי סוכר חום , 12/9/2014 19:05  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סוכר חום ב-21/9/2014 01:31
 



יש לי


צדפים בשיער וחדר גדול במרכז העיר

וזיכרונות איך זה לאהוב כל כך מישהו ושגם הוא אוהב אותי

יש לי צמיד עם מלא חרוזים צבעוניים

ושותף חתיך שעושה כל יום סקס עם מישהי אחרת, בחורות קטנות ואבודות שיוצאות מבולבלות מהחדר שלו עם צרור מפתחות כבד ומנסות לפתוח את הדלת כמעט תמיד עם המפתח הלא נכון

ולפעמים אני שם שותה את הקפה שלי וקמה כדי לעזור להן כי גם אני פעם הייתי הבחורה המבולבלת הזאת בדירה הלא נכונה עם הגבר הלא נכון

ויודעת שאחרי שהוא לא יתקשר הן ירגישו קצת רע, אפילו אם הן יגידו לעצמן שאז מה והן נהנו, הן ירגישו רע. אני תמיד הרגשתי 

 

ולפעמים אני נוסעת לבד לים

ואני יושבת שם על החול

עם בגד ים סגול

וזה הכל

 


 

נכתב על ידי סוכר חום , 7/9/2014 00:49  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סוכר חום ב-12/9/2014 17:54
 



לדף הבא
דפים:  

3,514

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסוכר חום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סוכר חום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ