אני זוכר את הרגע הזה. רגע שמעלה בי חלחלה וצמרמורת כל פעם מחדש, אבל בעיקר בושה וגועל. לא ממנה, ממני.

שכבנו בכפיות במיטה באותו יום רביעי. את היית עם ג'ינס צמוד שגורם לתחת שלך להיראות אפילו יותר ענק ממה שהוא, וגם חולצה שחורה עם מחשוף שפשוט אפיין אותך.

ניסית לשכנע אותי להישאר עם ג'ינס, כי אמרת שאני סקסי עם ג'ינס, אבל אמרתי לך שזה לא נוח לי ואני מעדיף טרנינג. הייתי עם טרנינג וללא חולצה , כמו כל פעם. סוג של שגרה, רק שבכל פעם מחדש ראיתי אותך נדלקת מחדש כשאני מוריד את החולצה.

היינו תחת שמיכה משובצת וכריות צהובות, על המיטה שלי. היינו בכפיות אחרי שהתנשקנו פשוט שעה שלמה. כן , אני אודה בזה- אם אהבתי משהו , זה לנשק אותך. למרות שאת דוחפת את הלשון כמו בהמה ומזיזה אותה כמו מטורפת, והשפתיים שלך הן ללא ספק השפתיים הכי קטנות שנתקלתי בהן.

ואז באותו רגע, אני זוכר את החושך , ואני זוכר את עצמי בוהה בחושך. חושב.

היה שקט. הרגשתי איך היא רואה את זה כרגע רומנטי, רגע מדהים.

כמו הרגע שבו התנשקנו לאט ובעדינות (לשם שינוי, אגרסיבית) לצליליו של לאונרד כהן ולאחר מכן לליונל ריצ'י בשירו המפורסם "Hello". בהיתי לך בעיניים וחייכתי , בחיוך שאת ראית כחיוך מלא רגש, אבל בשבילי זה היה סתם עוד צעד מחושב. בהיתי לך בעיניים האלה , שהיו מלאות בתוכן כלפיי , אבל אני לא ראיתי כלום. לא הרגשתי כלום.

בכל מקרה נחזור לנושא של הסיפור.

בשבילי זה היה עוד רגע מחושב. עוד רגע שידעתי שיגרום לה להמשך אליי יותר. בשבילי זה היה משחק. וניסיתי לשכנע את עצמי שכך לא המצב.

אני לא אודה בזה מול אף אחד ואני אכחיש, אבל אני זוכר את השתיקה ההיא. לפחות דקה וחצי שאף אחד לא אמר מילה. פשוט החזקתי אותה בידיים שלי, וקיימתי דיאלוג עם עצמי. דיאלוג קלישאתי של מלאך ושטן , רק שהמלאך היה אני והשטן היה ללא ספק הרטוריקן הכי משכנע שפגשתי מימיי:

-"זה לא הגיוני מה שאתה עושה. היא אמרה לך שהיא אוהבת אותך כבר לפני שבועיים. מה אתה עושה? למה אתה לא מחזיר לה?! למה אתה לא אומר לה את זה חזרה?"

-"כי אני לא מרגיש ככה עדיין."

-"אתה לא מרגיש אליה כלום בכלל. פאק אחי , אתה חרמן מת. הדבר היחיד שחסר לך בשביל להזרים אותה עד הסוף יהיה להגיד לה את זה. מי יידע? מי יגלה? יש לך 800 תירוצים."

-"אבל כבר אמרתי לה פעם קודמת שאני כן מרגיש אליה משהו , שזה גם שקר, ושאני עדיין לא אוהב אותה אבל זה יבוא. היא לא תאמין לי"

-"היא תאמין היא תאמין , אל תדאג. ללא ספק נפלת על האישה הכי תמימה שיש."

באותו רגע הוא שכנע אותי. הוא צדק. היא באמת תמימה. היא באמת תאמין. זה באמת יקדם אותי. למה לא? כי זה שקר? כאילו ואני היחיד שעשה את זה אי פעם.

שכחתי מכל הערכים שלי. שכחתי שאני זה שאם אישה תגיד לו "כל הגברים מניאקים" ילחם ויגיד "זה שיש כמה כאלה לא אומר שכולם כאלה. אני לא כזה. גבר שצריך לשקר לחברה שלו בשביל להיכנס לה למכנסיים הוא אפס מאופס , הוא כלום , נאדה." נתתי להורמונים להשפיע עליי. נתתי למוח של האדם הקדמון להיכנס , לטסטוסטרון להשפיע, ואמרתי, אחרי השתיקה הארוכה , בלחישה (כי התביישתי):

-"היי , זוכרת איך שאת מרגישה אליי?" (לא יכולתי אפילו להוציא את זה מהפה מרב בושה)

-"כן"

-"אז , זה הדדי."

-"תגיד את זה" (הרגשתי אותה רועדת בידיים שלי)

-"אני אוהב אותך"

אפילו כשאני כותב את זה עכשיו אני נתקף בגועל ובצמרמורת. אני עושה לעצמי פרצוף חמוץ.

היא הסתובבה ונישקה אותי, ואני? אני חשבתי עליה , ניסיתי לשכנע את עצמי.

חשבתי על העיניים הגדולות שלה שאני שונא, שנראות חמודות רק אם היא הייתה דמות אנימה. חשבתי על זה שיש לה לחיים שמנמנות של תינוקת. חשבתי על זה שהידיים שלה שעירות , פאק , תעשי שעווה. חשבתי על זה שהשפתיים שלה פשוט קטנות מדי וזה לא כיף.

חשבתי על הריח שלה , ריח ממוצע לחלוטין שלא עושה לי כלום.

לא היה לי אף ולא רגש קטן לבחורה הזו. רק הצחוק שלה אולי המיס אותי מבפנים, אבל אם זה היה ככה אני מאוהב בכל כך הרבה בנות.

נשברתי, חלש אופי שכמותי.

נשמע לכם כמו רגע קטן? גם לי. ובכל זאת , הוא עולה לי כל כמה זמן ופשוט גועל ממלא את גופי.

ומה הוא סוף הסיפור , אתם שואלים?

גיליתי שעד כמה שאני יצאתי מניאק בדרך שלי , היא יצאה מניאקית פי 800 במה שהיא עשתה לי. והיא דפקה אותי איכשהוא במעשים שלה , אין לי מושג איך.

מכירים את זה שבנאדם שאתה שונא אומר לך שאתה חרא בנאדם , ואתה לוקח את זה ללב?

תתרגמו את זה למעשים. היא עשתה לי משהו , ולמרות שלא הרגשתי אליה כלום, זה רצח אותי. זה הרס אותי.

היא שרטה אותי, ועל רקע מה?

מי זו הבחורה הזו שלא הרגשתי אליה כלום שהחליטה שהיא יכולה לעשות לי את זה?

שהיו לי המון לפניה, ושאחריה לא יהיה עוד? איך היא עשתה את זה?

ללא ספק אמנית. אבל אל תדאגי, חזרתי לעצמי. פצעת אותי ונרפאתי.

ועכשיו את המסכנה ואני זה שיכול לצחוק עלייך , ולא עושה את זה.

את אומרת עליי שקרים ואני לא אומר עלייך כלום. את חושבת שאני יצאתי האיש הרע בסיפור כשזרקתי אותך ככה, אבל אין לך מושג, אין לך מושג.

אני האיכותי מבין השניים. את אפסית, את כלום.

לא מאמין שהשפעת עליי. לא מאמין.