לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בייחוד הומור, נמוך וגם גבוה כרוכים זה בזה. לפעמים אולי גם שיר.

אזהרה: לא לנרתעי גסויות ולעבדי פוליטיקלי קורקט!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2012

תג מחיר


למי שאינו מעודכן, נבחרת ישראל פותחת היום את הופעותיה במוקדמות הגביע העולמי בכדורגל נגד אזרבייג'אן.
בהחלטה ספונטנית של הרגע האחרון, החלטתי לעשות מעשה וללכת למשחק.
הרמתי טלפון לידידי ערן, חובב כדורגל בפני עצמו.
"אתה בא למשחק?" הפתעתי אותו.
"השתגעת?" שאל, "היום יום שישי, האישה תרביץ לי מכות רצח כשאחזור".
"נו" אמרתי, "מה הבעיה, ממילא לרב מקבלים מכות במשחק כדורגל".
"לא מאישה" ענה.
גילוי נאות: אני מקבל מכות בכדורגל גם מנשים. וגם לא בכדורגל.

לאחר שנואשתי מלשכנע את החננה, התארגנתי ושמתי פעמי לעבר איצטדיון רמת גן.
התעטפתי בדגל ישראל שגנבתי בשנה שעברה מאיזה תורן ויצאתי לדרך.
להפתעתי היתה הדרך פנויה למדי כך שכשעתיים לפני המשחק כבר התייצבתי בקופות. להפתעתי הן היו סגורות ונפש חיה לא נראתה באיזור.
מכיוון שבנבחרת ישראל עסקינן, לא הופתעתי ממיעוט הצופים (אחד - אני) אך תהיתי היכן כל אנשי המנהלה למיניהם.
לפתע קרב אלי אדם מבוגר "מה מחפשת?" שאל במבטא הונגרי כבד.
"מתי נפתחות הקופות?" שאלתי.
האיש גרד בפדחתו. "נפתחות למה? שאל, "אין כאן היום כלום".
"ישראל - אזרבייג'אן" אמרתי.
"המשחק באזרבייג'אן" ענה.
גרדתי בפדחתי. "נראה לי הדביק אותי בכינים, החרא" חשבתי לעצמי, לוקח צעד קטן לאחור.

מכיוון שכבר הייתי עטוף בדגל ישראל, רציתי להפיק מכך את המיטב.
"אולי איזה תג מחיר קטן" חשבתי לעצמי, "חבל שהבני זונות לקחו לי את מנזר השתקנים. קלאסי, אתה מרסס תג מחיר והנזירים לא יכולים לצעוק עליך או להזעיק עזרה".
"עם מי עוד לא הסתכסכנו" תהיתי ביני לבין עצמי, "אולי איזו פעולה בגנים הבהאים בחיפה?".
לא, עם הבהאים לא כדאי להסתבך.

"כמה זמן זה טיסה לאזרבייג'אן?" שאלתי את האיש, שנראה שאינו ממהר לשום מקום.
"מצטערת, אני ממהרת" אמר ופסע ממני והלאה בצעד מהיר.

ממרחק של כמה עשרות מטרים, ראיתי לפתע ניידת משטרה מתקרבת אלי בעצלתיים.
"למה אתה עטוף בדגל ישראל?" שאל אותי השוטר במושב הנוסע כשנעצרו לידי.
"באיזה דגל היית רוצה שאתעטף?" שאלתי.
"אתה חרד"ל?" שאל השוטר.
"לא, אני מיונז" עניתי.
"עוד רגע אני יוצא מהאוטו ומוציא ממך קטשופ" אמר השוטר במבט מאיים, "אני מתכוון חרדי לאומי".
כנראה שמראי, עטוף בדגל ישראל עד מעל לראשי הטעה את רשויות החוק.
"אני בהחלט חרד לאומי" אמרתי "אך לא חרדי".
גיששתי בכיסי אחרי האום שרכשתי אתמול - היה לי בבית בורג לא מוברג. רווח לי, הוא עדיין היה שם.
השוטר נראה כמזדהה "כן, בורג לא מוברג זו צרה צרורה. צריך עזרה?".
"יש עליך מפתח פלנקים?" שאלתי.
"לא, מצטער" אמר, "פוצצנו איתו אתמול חשוד בהשלכת בדל סיגריה ברחוב, והשמדתי אותו למען הסתרת הראיות, אבל יש לי מקדח קרנקים".
"עזוב, שמור אותו" אמרתי, "מי יודע אם לא תצטרך לקדוח איזה חשוד ביריקה בשטח ציבורי".
"פי, כוס אמק" רקק השוטר שליכטה רצינית מבעד לחלון, "את אלה אני הכי שונא".
הרגשתי שקדחנו מספיק.
התכופפתי לעבר החלון ושאלתי בקול נמוך: "אם כבר אני עטוף בדגל ישראל, יש לכם רעיון לאיזה תג מחיר מהיר, משהו כאן בסביבה?".
השוטר גירד בפדחתו ("הכינים מתפשטות כמו ארבה" חשבתי לעצמי) "מה הנישה שלך?" שאל, "חילול בתי קברות? מסגדים? או שאתה פתוח גם לדתות אחרות?".
"חשבתי על הבהאים בחיפה" אמרתי.
"לא, לא, עם הבהאים לא כדאי להסתבך" אמר השוטר, "אבל יש כאן איזו חומוסייה ערבית, אם אתה רוצה משהו מהיר ולעניין".

בינתיים, המבוגר ההונגרי החל להשתולל ולצעוק בקולי קולות במגרש החנייה.
השוטרים יצאו מהאוטו ונעו לעברו.
"חסר לו בורג" אמר לי השוטר בחיוך, עושה תנועת הברגה על רקתו.
"מצטער, יש לי רק אום" אמרתי.

ריססתי "מאנאייק", "חזירים", "תג מחיר" ו "מוות לבהאים" על כל דפנות הניידת והלכתי הביתה.

נכתב על ידי גילישטויות , 7/9/2012 17:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  גילישטויות

מין: זכר

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , הומור וסאטירה , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגילישטויות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גילישטויות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ