לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

kiddo || סיפורים בהמשכים


Sweet dream or a beautiful nightmare

Avatarכינוי:  kiddo || סיפורים בהמשכים

מין: נקבה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2012    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

5/2012

הערה חשובה .


היי אהובים ,

בזמן האחרון עוברת עליי תקופה לא כ"כ טובה ..

בגלל זה , הכתיבה של הסיפור החדש נתקעה לי ואני לא רוצה להעלות רק חצי סיפור ..

אני יעלה את הסיפור החדש ברגע שהכל ישתפר !

 

מקווה שתישארו איתי 3 >

נכתב על ידי kiddo || סיפורים בהמשכים , 24/5/2012 13:13  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 16 - ואחרון .


פשוט ... תקראו את הפרק .

דברי פרידה , אחריי הפרק :)


פרק 16 :

 


שעת צהריים חמה , עבדתי ברפת ביחד עם ערן , יובל ומיה . ארוחת הצהריים הגיעה , ערן הלך לשבת עם חברים שלו ואני ישבתי בשולחן ביחד עם יובל ומיה . דיברנו על הא-ודא ובעיקר צחקנו . החודש האחרון, שבו הכל הסתדר לי והכל השתפר , גרם למצב הרוח שלי לנסוק לשמיים .

"מיה , אני מודה , את הילדה הכי מגושמת שאי פעם פגשתי ." יובל אמר ופרץ בצחוק .

"כן מיה , אפילו אני עוד לא החלקתי לתוך  הבוץ ברפת ! ואני עובדת פה יותר זמן ממך ." צחקתי גם אני .

מיה צחקה גם כן , "זה הכל באשמת החבר הדביל שלך ! אמרתי לו שלא ייתן לי לעבוד עם הקלשון !"

"תאשימי את כולם חוץ ממך ." ניסיתי להפסיק לצחוק כי כאבה לי כבר הבטן .

"זה באמת באשמתו ." רטנה .

"טוב טוב , בנות , תהיו קצת בשקט . שומעים רק אותנו ." יובל השתיק אותנו . מיה , יובל ואני שתקנו לכמה רגעים . חדר האוכל היה שקט למעט כמה קולות שקטים של ילדים של דיברו . יובל צדק , באמת הרעשנו .

"וואו , איזה שקט ." מיה פלטה בלחש . החנקתי גיחוך קטן ואחד אחד ואז כבר לא יכולתי להתאפק ופרצתי בצחוק . יובל ניסה להשתיק אותי אבל מהר מאוד גם הוא התחיל לצחוק . "נו , תהיו בשקט . אתם מרעישים ." מיה אמרה . במהרה היא נדבקה במגפת הצחוק ופרצה גם היא בצחוק .


ארוחת הצהריים נגמרה וחזרנו לרפת , פגשנו את ערן בחדר העבודה כשהוא לובש את הסרבל ונועל את מגפיי הגומי . "ערנוש ." חייכתי והתקדמתי לעברו בדילוגים קלילים . הוא הושיב אותי על רגלו ועטף אותי בידיו . באותו הרגע , החיוך שעל פניי נמחק , כל השמחה שמילאה את ליבי נעלמה . ערן היה מחבק אותי ככה רק כשהיה משהו רע . "אני צריך לדבר איתך אחריי העבודה ." לחש באוזני .

הנהנתי בנוקשות וקמתי מערן . לבשתי את הסרבל ואת המגפיים ונכנסתי לרפת ביחד עם ערן , יובל ומיה .

המשך יום העבודה עבר לאט . לאט מידיי . הראש שלי היה טרוד במחשבות על העניין הזה שערן היה צריך לדבר איתי עליו . לא הייתי מרוכזת בעבודה וערן נראה בדיוק כמוני , שקוע במחשבות ולא מרוכז .

יובל ומיה ניסו לדבר איתנו , ללא הצלחה . הם הלכו לעבוד בפינה אחרת והשאירו את ערן ואותי לבד . "על מה אתה צריך לדבר איתי ?" שאלתי בשקט . בפעם הראשונה מזה שבעה חודשים שלא היה לי מושג על מה ערן חושב . הרבה מחשבות רצו בראשי , אולי הוא רוצה להיפרד , אולי הוא עוזב את הפנימיה , אולי אנה שוב עשתה משהו שאני לא אוהב , אולי ואולי ואולי ...

"זה לא לעכשיו . אחריי העבודה ." ענה ביובש .

יום העבודה נגמר סוף , סוף . ערן אמר שנלך לחדרים , נתקלח והוא יבוא לחדר שלי . התקלחתי בזריזות , התלבשתי והתיישבתי על המיטה שלי , מחכה לערן . מתוחה ולחוצה . ערן אף פעם לא היה כזה דיסקרטי וזה גרם לי עוד יותר לחשוש לגביי נושא השיחה .

לאחר כמה דקות הוא הגיע והתיישב לידי . הוא הסתכל עליי בחיוך עצוב וליטף את שיערי בעדינות . תפסתי את ידו והסתכלתי ישר לתוך עיניו , "ערן , על מה אתה רוצה לדבר איתי ?" שאלתי , מדגישה כל מילה .

"זה אבא שלך ." אמר והשפיל את מבטו .

הרפיתי את ידי מידו , "מה איתו ?" שאלתי כלא מבינה . יותר נכון , מתקשה להבין .

"הוא נפטר , היום בבוקר ." פלט את הבשורה . הבשורה שתפסה אותי לא מוכנה . לא ידעתי איך להגיב , איך להרגיש . הדמעות לא הופיעו בעיני לשם שינוי . "אלון התקשר אליי וביקש ממני להגיד לך כי אמא שלך לא במצב לדבר ואלון לא רצה להגיד לך את זה בטלפון ."

"על מה את חושבת ?" שאל וליטף את ידי בעדינות שגרמה לצמרמורת נעימה בכל גופי .

"למען האמת , אני לא יודעת מה לחשוב . אף פעם לא הייתי קרובה אליו , להפך , תמיד שנאתי אותו . מצד שני , זה אבא שלי , באיזה שהוא מקום זה כן כואב ." עניתי . ערן משך אותי לחיבוק , "מחר ההלוויה , את רוצה שאני אבוא איתך ?" שאל בשקט .

"לא ... אני רוצה להיות קצת עם המשפחה ." עניתי . ערן הסכים .

את המשך היום העברתי עם ערן בחדר בדיבורים בעיקר על אבא שלי . לארוחת הערב הלכנו אחריי המון שכנועים מצד ערן , לא אכלתי הרבה , רק כמה ביסים שערן הכריח אותי לאכול .

 

 

למחרת התקיימה הלוויה . עשרות אנשים הגיעו , לא הבנתי מאיפה היו לאבי כ"כ הרבה חברים .

כל מי שהגיע אמר לנו כמה שהוא משתתף בצערנו . אימי בכתה המון , כאילו יש לה מאגר לא נגמר של דמעות . אלון נראה עצוב , אבל הוא לא בכה . אלון אף פעם לא בוכה . ואני ? אני הייתי אדישה , מבולבלת , לא יודעת מה להרגיש ...

הטקס התחיל , הגופה נטמנה באדמה בזמן שהרב קרא קדיש .

אחות של אבי קראה הספד והדמעות לא הפסיקו לנזול מעיניה . אף פעם לא פגשתי אותה , את דודה שלי , את המשפחה היחידה שנשארה לאבא שלי .

זכרו לברכה .

ההספד שלה היה עצוב ונוגע ללב והוריד דמעות מעוד כמה אנשים .

אני כמעט בטוחה שאפילו אלון הזיל דמעה , כנראה שהוא הכיר את אבי בדרך אחרת , טובה יותר , דרך שאני לא מכירה ...
אחריי ההספד שלה ועוד כמה מילים מפיו של חבר טוב של אבי , נגמרה ההלוויה והתחילה השבעה . השבעה התקיימה בביתנו , מרבית האנשים שהיו בהלוויה באו אלינו הבייתה .
ישבנו בסלון ואפילו ערן בא . אימי התרוצצה בין המטבח לסלון והביאה כיבוד ושתייה , הרבה אנשים אמרו לה שזה מספיק, שתשב , תנוח . אבל רק אני ידעתי שבעזרת ההתרוצצות הזאת היא שוכחת מהכאב .

אחריי ישיבה ממושכת וחסרת מעש בסלון הצעתי לערן שנעלה לחדר , הוא הסכים . שכנעתי את אימי שתנוח ושתספיק להתרוצץ מהמטבח לסלון , בסופו של דבר היא הסכימה והתיישבה בספה ליד אלון . עליתי לחדר עם ערן ונשכבתי על המיטה , "אתה מאמין שהיו לו כ"כ הרבה חברים ?" שאלתי .

ערן סגר את הדלת והתיישב לידי .

"מאיפה יש לו כ"כ הרבה חברים ? ז"א , הוא לא ממש עבד ולא היו לו חיי חברה עשירים ." תהיתי עם עצמי .

"שני , את בסדר ?" ערן שאל בדאגה .

"כן . אני רק לא מבינה מאיפה כל החברים שלו ." עניתי בטיפשיות .

"את מכירה את אחותו ?" שאל .

"לא . הוא אף פעם לא הכיר לנו את המשפחה שלו . בטח הוא פחד שנספר להם שהוא מכה אותנו ." אמרתי בזלזול .

"אל תנטרי לו טינה עכשיו , הוא נפטר , הוא לא יחזור יותר . לפחות עכשיו , תסלחי לו ."

הוא לא יחזור יותר ... מילותיו של ערן הדהדו בראשי .

"אני רוצה ללכת לבית העלמין . לא נפרדתי ממנו כמו שצריך ." אמרתי והתיישבתי במקומי .

"מה שתרצי ." ערן ענה .

 

הגענו לבית עלמין והלכתי ישירות למקום בו קבור אבי , התכופפתי ליד ערמת האדמה הקטנה שתחתיה שכב אבי , חסר רוח חיים , בעוד שערן עמד כמה מטרים מאחוריי . "היי , אבא ." לחשתי . "אני רוצה שתדע שאני סולחת לך על הכל . למרות כל מה שהיה , אתה אבא שלי. אני מתחרטת על החודש האחרון שלא ביליתי איתך , אני יודעת שביקשת ורצית הזדמנות שנייה . הייתי טיפשה . אני כ"כ מצטערת על זה ." הדמעות החלו לעלות בעיניי . "אתה התחננת שאני אסלח לך ושאני אתן לך הזדמנות אחרונה להשתנות ואני לא הקשבתי לך . אפילו כשאלון אמר לי כמה כואב לך שאני עדיין לא סולחת לך - אני לא התייחסתי . הייתי אטומה , אבא , הייתי עסוקה בכאב שלי ולא שמתי לב שגם לך כואב ." דמעה אחת זלגה על פניי ונפלה על ערמת האדמה .

"אני מקווה שגם אתה סולח לי , אבא , על שלא נתתי לך הזדמנות שנייה , שלא הקשבתי לך , שלא הקשבתי לכאב שלך . תנוח על משכבך בשלום ותשמור עלינו מלמעלה . אף פעם לא חשבתי שאני אבכה בגללך , והנה זה קרה . בהלוויה שלך. אחריי הכל , אני אוהבת אותך ..." קמתי מהאדמה .

"ביי , אבא ."


 

זהו , נגמר הסיפור !
הסוף טיפה מדכא , אני מצטערת ...

מקווה שאהבתם ונהניתם מהסיפור ! אני נהניתי לכתוב אותו :)
אני מקווה מחר להעלות פוסט דמויות לסיפור החדש !
אוהבת את כולכןןןן !! 3 > 

נכתב על ידי kiddo || סיפורים בהמשכים , 21/5/2012 19:05  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

7,944
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מוסדות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkiddo || סיפורים בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על kiddo || סיפורים בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ