לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

kiddo || סיפורים בהמשכים


Sweet dream or a beautiful nightmare

Avatarכינוי:  kiddo || סיפורים בהמשכים

מין: נקבה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  




הוסף מסר

2/2013

חיים שכאלה , פרק 3


קצת מאוזכבת מכמות התגובות המעטות.. אני באמת מבקשת - אם יש כאלה שקוראים את הסיפור ולא מגיבים, תשאירו תגובה קטנה, חיוך, לב, 'שבוע טוב'.. סתם שאני אדע שיש לי קוראים..




פרק 3:




רחש מוזר נשמע מהאסם, בהתחלה זה נשמע כמו מכרסמים שרצים בזריזות, ואז נשמע קול מוכר, "איך אני מחכה לחתונה הזאת וללילה שאחרי החתונה. להתאחד עם ואלרי, גם אם היא תרצה ואם לא, לא תהיה לה ברירה כי כבר נהיה נשואים." הוא צחק צחוק מלוכלך שכזה.


"הארי קרסון..." לחשתי לאדריאן והרמתי את מבטי אליו, הוא בהה בתקרת החדר כשמבט זועם מציף את עיניו. עוד קול נשמע מהאסם, בריאן, השפוט של הארי, שהולך אחריו לכל מקום, שמסכים עם כל מה שהוא אומר, שממלא כל דבר שהארי מצווה עליו. הם המשיכו לדבר על החתונה ועליי, ואני ניסיתי להרגיע את אדריאן שלא יתפרץ עליהם ויחשוף אותנו. אחריי כמה דקות ארוכות הם הלכו. "אני הולך לפוצץ לו את הפנים. אף אחת לא תרצה להתחתן איתו אחריי שאני אסיים איתו." אדריאן רתח מעצבים.


הסתובבתי אליו, "אדרי, הוא לא שווה את זה. אני לא מתכוונת להתחתן איתו, תשכח מזה."


הוא עצם עיניו והשתהה למספר שניות, "בחייך ואל," התחיל לומר כשעיניו עדיין עצומות, "בואי נברח, אנחנו לא צריכים את כל זה. נבנה לנו חיים חדשים באחד הכפרים בהמשך היער, חיים שקטים כמו שתמיד רצית. אני אמשיך לכרות עצים, את יכולה לפתוח עסק תפירה, את אוהבת את זה! אחריי כמה שנים נתחתן ו...-"


הוא יכול להמשיך לדבר שעות לולא קטעתי אותו, "בסדר." אמרתי קצרות.


"מה?"


"בסדר, בוא נברח."


הוא חייך. "ואל! אני כ"כ אוהב אותך!" הוא עטף אותי בחיבוק מוחץ. "מחר בלילה יוצאים."




למחרת בבוקר אימי העירה אותי בארוחת בוקר למיטה ואמרה שהיא צריכה לדבר איתי, הסכמתי ואמרתי שנדבר אחריי שאני אוכל. ניחשתי שנושא השיחה יהיה הנישואים להארי. אכלתי באיטיות את ארוחת הבוקר שלי, מנצלת כל שנייה שאפשר לדחות את השיחה, מסדרת במוחי את סדר היום שלי, להיפרד מאמא שלי בלי שתשים לב למשהו חשוד, להכין תיק קטן עם כמה בגדים ולהעביר אותו לאדריאן, להכין מכתב פרידה שיסביר הכל...


בחצות בדיוק, כשהירח במרכז השמים, אדריאן יבוא, אני אשתחל החוצה מהחלון ונצא מהכפר. לאן? לא ידוע. במורד היער, עד שנגיע לכפר חדש ורחוק .


אימי קראה לי, שואלת אם סיימתי לאכול. הבטתי בצלחת הריקה ובלית ברירה עניתי לה שכן.


היא באה למיטתי והתיישבה בקצה. היא פתחה בשיחת חולין, מברברת על הא-ודא,

לחצתי עליה שתגיע לנושא השיחה והיא נאנחה, "אני יודעת שזה לא ימצא חן בעיניך, ותאמיני לי שאני גם לא אוהבת את הרעיון,

אבל אין לנו ברירה, אנחנו צריכים את הכסף בשביל לשרוד.

במיוחד עכשיו שאבא במלחמה והסיכויים שהוא יחזור משם הם אפסיים.

בקיצור, אני אגיע ישר לעניין, מכרתי אותך למשפחת קרסון, להארי."


היא סיימה את דבריה והסתכלה עליי בחשש.


"הו, זה בסדר אמא, אני מבינה. אם את לא תדאגי למשפחה, מי ידאג? אל תדאגי אמא, אני לא כועסת." עניתי נינוחה, שומרת על איפוק.


אימי חיבקה אותי ונאנחה בהקלה, "ילדה שלי, כ"כ פחדתי שתכעסי עליי ואוליי אפילו תשנאי אותי."


"אני לא שונאת אותך. את אמא שלי, אני אוהבת אותך."


"בואי," היא התנתקה מהחיבוק וקמה מהמיטה, "קומי, תתלבשי, יש לנו לקוחות." היא יצאה מחדרי. בניגוד אליי, שהאהבה שלי הייתה תפירה, אימי הייתה מכורה לרפואה, לטיפול באנשים, אז הייתה לנו מרפאה בבית, המרפאה של הכפר.


קמתי מהמיטה ולבשתי את המחוך הרגיל ועליו לבשתי את השמלה האהובה עליי, שמלה תכלת שסבתי תפרה לי ליום ההולדת הקודם. שמעתי צעקות מדלת הכניסה, "גברת האנט! גברת האנט! מהר, הבן שלי לא מפסיק לדמם!" האישה בדלת נשמעה היסטרית. יצאתי בזריזות מחדרי וראיתי שאימי כבר הושיבה את הגברת והביאה לה תה שירגיע אותה. הנער ישב עם הגב אליי, "אני אטפל בזה." אמרתי וניגשתי אל הנער. "הארי." הופתעתי לראות את פניו הסובלות. הוא נאנח מכאב וסיפר שזה קרה כשניסה לתקן את מיטת אחיו הצעיר כשלפתע משהו הקפיץ אותו והוא נעץ את המסמר ביד שלו במקום במיטה. הבאתי מים קרים וניקיתי את היד מדם, מסביב למסמר מרחתי משחה לחיטוי שאימי רקחה והוא נאנח שוב. "זה אמור לשרוף קצת, זה עם אלכוהול, זה מחטא את הפצע." אמרתי ברוגע.


הלכתי למזוג כוס מים קרים להרגיע את הארי. היינו לבד בחדר. הגשתי לו את כוס המים והוא סיים אותה בשלוק. "טוב, אני צריכה להוציא את המסמר אז אני אשים עוד קצת אלכוהול על הפצע ואני אמשוך את המסמר בעדינות. בסדר?"


 הסברתי לו בעודי מנגבת את הפצע עם חתיכת בד ספוגה באלכוהול.


הוא הנהן בראשו, כמאשר לי לעשות את העבודה ונאנח כל פעם שנגעתי עם המטלית בפצע.


"אני מצטערת." אמרתי. הוא הסתכל עליי במבט שואל, "על מה?" מבטינו נפגשנו והשתהיתי במצב הזה מספר שניות, "על זה." עניתי בלי להסיר את מבטי מעיניו, הוא נראה מהופנט ושפתיו התעקלו לחיוך קטן. במכה אחת משכתי את המסמר והוא פלט צעקה. "למה עשית את זה?!" כעס.


"אין דרך אחרת." משכתי בכפתיי. חיטאתי את החור שנפער בכף ידו ועטפתי את הפצע בתחבושת חדשה ונקייה. "תחזור לפה כל כמה ימים להחליף תחבושת ולמרוח משחה לחיטוי. ותשתדל לא להתעסק עם היד יותר מידיי." אמרתי בעודי קושרת את התחבושת בעדינות. סידרתי את המשחות והאלכוהול והחזרתי הכל למקום.


"תודה." אמר בלחש כמעט. הוא ליטף את ידו והרים את מבטו אליי, "למה את כ"כ נחמדה אליי פתאום?" שאל לפתע. הסתובבתי אליו, "מז"א?" שאלתי.


"אף פעם לא ממש חיבבת אותי. ז"א, תמיד היית אדישה כלפיי ולא ממש ניסית להתקרב אליי."


"אתה מטופל שלי כרגע, לא יותר מזה, ואני מנסה כמה שיותר לעזור למטופלים שלי." עניתי ברצינות תהומית, מסובבת את גבי בחזרה אליו וחוזרת לסדר את קופסאת התרופות.


"תודה בכל מקרה.." מלמל ספק לי ספק לעצמו. הוא קם מהמיטה והתקדם לכיוון הדלת, שולח לי מבט מלא משמעות, "ביי ואלרי. שוב, תודה." אמר בכנות וברוך, לרגע לא זיהיתי את האדם שעומד מולי. הארי קרסון לא מדבר ככה. הארי קרסון בקושי אומר תודה. הנהנתי לעברו והוא יצא מהחדר.


המטופל הבא נכנס לחדר וטיפלתי בו טוב ככל שיכולתי. העברתי את היום בין מטופל למטופל, מנסה שלא לחשוב על הלילה שמצפה לי עם אדריאן... חששות לגביי הבריחה הזדחלו למוחי, מה אם לא נצליח? מה אם יתפסו אותנו? מה אמא שלי תעשה בלעדיי? הרי סילביה לא ממש עוזרת לה. ומה עם הארי? אני אשבור לו את הלב כשאני אלך.


שקט! קול קטן במוחי זעם. אל תיקחי אותו בחשבון בכלל! את אמורה להיות עם אדריאן בכלל.


ומה אם לא? קול אחר במוחי שאל. ומה אם אני רוצה את אדריאן רק כי אני פוחדת להיכנס לקשר? למען האמת, לא הייתי בקשר עם אף בן מלבד אדריאן. למרות העובדה שבנים רבים בכפר רצו אותי, בדיוק בגלל הסיבה שבנות רצו את אדריאן, בגלל המסתוריות שבנו. מלבד שמי ועוד כמה פרטים טריוויאלים, אף אחד בכפר לא ידע שום דבר שקשור אליי. אחרי הכל, הארי אף פעם לא עשה לי משהו רע, אין לי סיבה ליחס הגרוע שהוא קיבל ממני כל השנים האלה. כנראה שלא ניסיתי להתקרב אליו כי תמיד הוא היה עם האף למעלה וחשב שהכל מגיע לו, אבל אף פעם לא באמת זכיתי להכיר את הצד השני שבו, הצד שנחשף כלפיי לפניי כמה שעות.


אין לו שום צד שני! הארי קרסון הוא אדם מתנשא ואת צריכה לשמור ממנו מרחק!


אני לא יודעת אם יש לו צד שני או לא, לא יצא לי להכיר אותו אף פעם. כעסתי על הקול הפנימי שבי. ניסיתי לחשוב בהיגיון לפניי שאני אברח כמו ילדה קטנה וחסרת אחריות, רציתי להיות אחראית למעשים שלי ולא לציית למה שאדריאן אומר לי רק כי זה נשמע כמו רעיון טוב לעתיד הקרוב.


את שומעת את עצמך בכלל? הקול הפנימי חזר להתערב, זה אדריאן! היחיד שעמד לצידך בכל מצד ושיודע בדיוק מה טוב לך!


הוא לא יודע מה טוב לי. אני אפילו לא יודעת מה טוב לי. הוא יודע מה טוב לעצמו, לברוח. אין לו מה להפסיד בכך שהוא יברח מהכפר. משפחה לא נותרה לו, הוא עובד בתור חוטב עצים ומרוויח גרושים. הוא רוצה את זה אך ורק לטובת עצמו, הוא גורר אותי למעשים הטיפשיים שלו רק מהסיבה שאני האדם הכי קרוב לו בכפר.


עכשיו את באמת לא חושבת בהיגיון ואלרי, דקה אחת עם הארי קרסון ושכחת כל מה שעברת עם אדריאן. לרגע זה נשמע בדיוק כמו משפט שאדרי היה אומר לי לולא הוא ידע על הקונפליקט שנקלעתי אליו.


יכולתי למשוך את הריב הפנימי הזה עוד שעות אבל אז נכנס למרפאה מטופל שגרם לי לפעור את עיני לרווחה. הנחתי את ידיי על פי על מנת להשתיק יבבה שעמדה להתפרץ. "אבא..." מלמלתי במעומעם. אימי סובבה את ראשה בחדות לכיוון הדלת ונראתה מופתעת אפילו יותר ממני. "ג'יימס!" היא זעקה בטון כ"כ גבוה שרק עטלפים שומעים. יצאתי מהשוק שתקף אותי וקפצתי עליו בחיבוק חם ואוהב. הוא החזיר לי חיבוק. חיבוק דוב. חיבוק של אבא שכ"כ התגעגעתי אליו. הרגשתי גל של אושר מציף אותי. ההרגשה הזאת... לראות את אבא עומד פה מולי, לחבק אותו, אחריי שהשלמתי עם העובדה שהוא יוצא למלחמה ולא יחזור יותר. כי זה מה שבדר"כ קרה למי שנשלח למלחמה. התנתקתי מחיבוקו המלא בחום ופיניתי מקום לאימי שנראתה כאילו היא עוד רגע מתמוטטת מאושר. היא התקדמה אליו באיטיות, מוודאת זה אכן אמיתי ושזה לא חלום.


"כן יקירתי, זה אני. חזרתי הבייתה. בריא ושלם." על פניו של אבי עלה החיוך הכי מאושר שראיתי אצלו מאז שאני זוכרת את עצמי. אמא נעצרה במקומה וראיתי שברכייה רועדת ועוד רגע והיא לא תהיה מסוגלת להחזיק את עצמה. אבא התקדם אלייה ועטף אותה בחיבוק, מניח את שפתיו על מצחה ולוחש לה שהוא לעולם לא יעזוב אותנו.


אמא בכתה חרישית ונתנה לאבא למחוץ אותה בין זרועותיו.


עמדתי בצד והסתכלתי עליהם כשלאט לאט פי מתקעל לחיוך קטן ומאושר. באותו הרגע ידעתי שאין סיכוי שאני עוזבת את הבית היום. או בכלל. הבעיה היחידה הייתה, איך אני מספרת את זה לאדריאן.


אבא חייך אליי וסימן לי להצטרף אליהם לחיבוק. נדחקתי בין זרועותיהם האוהבות של אבא ואמא ולרגע שכחתי מהכל.




*          *          *           *


אני מצטערת שיש כל מיני קפיצות לא קשורות בין משפטים.. הייתה לי בעיה שכתבתי את הפרק כי העליתי את זה מהפלאפון..


אוהבת למרות הכל ,


Kidoo הכותבת . 3>

נכתב על ידי kiddo || סיפורים בהמשכים , 5/2/2013 21:47  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה הודעות :-)


לפניי הכל - אין לכן מושג איזה כיף זה להתכונן שבוע לבגרות מועד ב' בלשון ב' ולגלות שעתיים לפניי הבגרות שבכלל לא נכשלתי ! הבי"ס הדפוק שלי החליט שנכשלתי כי היה לי מגן נכשל .. אבל עברתי ! D:

ו .. אה כן , הגשתי בקשה ליחידה התנדבותית בצבא (קרבי) וקיבלו את זה !

 

עכשיו, לגביי הסיפור,

יש לי כמה התבלטויות, 

בגלל שנמחק לי חצי מהסיפור אז גם הסוף הטרגי שתיכננתי נמחק .. אז אני מתלבטת אם לשחזר את הסוף הטרגי או לעשות האפי אנד כזה..

עוד התבלטות היא אם להשאר במתכונת של הסיפור הקצר (4-5 פרקים) או להמשיך את זה לסיפור ארוך בסביבות ה 20-25 פרקים ..

 

דבר אחרון, אני ממש מצטערת שלוקח לי זמן להעלות פרקים ..

המחשב שלי לא בדיוק מתפקד אז אני כותבת בישרא בפלאפון אבל לא תמיד זה מסתדר ..

בכ"מ , אני לקראת סיום הפרק השלישי .. מקווה להעלות לכן אותו ביום-יומיים הקרובים..

 

שיהיה לכולכן בהצלחה בהמשך הבגרויות !
אוהבת 3> 

נכתב על ידי kiddo || סיפורים בהמשכים , 3/2/2013 13:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





8,009
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מוסדות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkiddo || סיפורים בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על kiddo || סיפורים בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ