לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

AT LAST


...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2019

לפני כמה ערבים נפגשתי עם הבסטי שלי


ישבנו בפאב תל אביבי חשוך בתוך עננת גראס בנחלת בינימין,

הוא שותה קוקטייל ואני שותה יין ורוד

דיברנו על הא ועל דה, התעדכנו בחיים אחד של השנייה והשלמנו את כל החורים בין הפעם האחרונה שנפגשנו להיום-

על הרילוקיישן שלהם בסוף השנה, הקידום המדהים שהוא קיבל

על מעבר הדירה שלי, חיי הנישואין, העבודה החדשה

מי התגרשה ממי, הבלינג בלינג וכל השופינג של הזמן האחרון

 

לאט לאט צללנו לנושאים יותר עמוקים

ואז הוא סיפר לי על איך לפני שבוע כמעט שהכל התפרק, כמעט שהם נפרדו.

איך המשפט "אף פעם לא היתה פה אהבה גדולה" נאמר לו מהצד, והשתנקתי רק מהמחשבה

אם יבוא יום ויאמר לי בעלי שאף פעם לא היתה לנו אהבה גדולה אחרי כל השנים האלה,

שלא היו רגשות עזים

ביום הזה, אני אמות מבפנים.

 

השיחה המשיכה והוא סיפר לי, איך עובד להם להיות ביחד אבל לשכב עם אחרים

דבר שאני מפנטזת עליו שנים אבל מעולם לא חשבתי לממש באמת באמת

כי מי יודע מה יקרה ואיך מתמודדים?

נשאבתי לנושא כמו שרק מונוגמית של שנים, צמאה לריגושים, יכולה להשאב

שאלתי ושאלתי ושאלתי עוד ועוד

והוא, מצידו, סיפק לי הרבה יותר תשובות ממה שציפיתי לשמוע

ופרטי פרטים, תמונות רצות לי מול הפנים

ועם הפעם האחרונה שהיתה לו הוא ממש התאהב, התאהב עד כדי כך שהבין שזה מסוכן, היה חייב לחתוך ולהפרד ולחוות שברון לב

שברון לב כזה כמו של פרידה אמיתית, אבל בלי הפרידה האמיתית. או שהיא פרידה אמיתית?

האם אפשר להפרד באמת ממשהו שהוא לא אמיתי? האם אפשר שהלב יכאב אם אתה עדיין בזוגיות הרגילה שלך, שהולכים לישון יחד כל לילה, אבל בעצם אתה בצד שלך לבד חושב על מישהו אחר?

ואיך הוא הופתע שאנחנו בכלל מדברים על זה, שהרי חשב שלעולם לא יספר לי את זה

מסתבר שהם חיים ככה כבר שנים והנושא לא עולה באף שיחה

כי זה לא נושא טריוויאלי, כי לא מדברים על זה, כי הוא לא מעז לדבר על זה עם אנשים.

למרות שהאדם לא נועד להיות מונוגמי. אני מאמינה בזה בכל ליבי.

 

ועדיין, כשהעלתי את הנושא לשיחה עם בעלי שלשום בלילה במיטה

הוא אמר "אני לא הייתי מוכן" וחייכתי בהחמצה, או בהקלה, אני באמת לא יודעת איזה רגש השתלט

אבל שניהם נכחו, גם ההקלה וגם האכזבה. מי שקורא פה עדי לכך שפנטזיות על גברים אחרים הן מנת חלקי 

אפילו היו פעמים ספורות שהיו על נשים

הידיעה לשעולם לא אוכל להגשים אותן, צובטת לי בלב.

עם זאת, הוא גם אמר שמדובר במדרון חלקלק ואין לדעת לאן הוא יוביל. וזה באמת מחזיר אותי לבסטי שהתאהב בfling שלו ונשבר לו הלב.

אבל, לפני שהוא נשבר, הוא הספיק להסתחרר ולהחסיר פעימות, לא לאכול כל היום כי הבטן שלו היתה מלאה בפרפרים,

ימים שלמים בהם הוא חיכה להודעות, לשיחות, חשב שעות על מה לענות. כל מוטיבי החיזור והריגוש האלה, שכה חסרים בזוגיות ארוכת שנים.

 

ואני לא מתלבטת על מה עדיף

כי אני זכיתי בלוטו של החיים האלה

זכיתי במה שכולם כמהים ומחפשים, זה ברור לי

אנשים סביבי חיים חיים שלמים של להחליק ימינה ושמאלה

סקס של פגע וברח

לילות ללא שינה ומחשבות מטרידות על העתיד

לי אין את החיים האלה

אני מצאתי מוקדם את האחד שאהבה נפשי, אני אוהבת אותו בכל נימי גופי, את הפגמים שלו ואת הטוב שבו כאחד. והוא חתיך וחכם ומצחיק ושרמנטי ואפילו קצת רומנטי. החצי השני שלי

והמחשבה על זה שמישהי אחרת תיגע בו מעוררת בי חלחלה וחרדה וקנאה אדירה. אין לי כל כך הרבה מקום בגוף להכיל את המחשבות האלה

אבל מצד שני אני כן מצפה ממנו לתת לי איזשהו אוקיי לעשות דברים כאלה בעצמי?

אני באמת לא מבינה את עצמי. מעניין אם היה לי באמת את ה"אוקיי" הזה, האם באמת היתי עושה את זה?

 

הבסטי אומר שזה רק עושה טוב לחיי המין שלהם, כל הסקס מהצד. אבל האם הזוגיות שלהם טובה בעצם, אם אחד מהם חי בהרגשה שאין ומעולם לא היתה להם אהבה גדולה?

לא היתי רוצה להיות בנעליים האלה. הכל טוב ויפה בדמיון. 

נכתב על ידי , 12/8/2019 16:44  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אז מה ניש?


מה נהיה ממני? הפכתי לבנאדם שנכנס למיטה לפני עשר בלילה!

והרי אני ינשוף לילה ולא ציפור בוקר. אם הייתם אומרים לי את זה פעם, לא היתי מאמינה על עצמי.

 

אז כבר התחלתי במקום העבודה החדש החודש ואני לאט לאט מתחילה להתאקלם ולהתרגל לשעות הקשות האלה. חיי כסטודנטית בארבע השנים האחרונות גרמו לי לטוות לעצמי אורח חיים נפלא בו אני מתעוררת, על פי רוב, כאשר בשעון מוצגת שעה דו ספרתית (או במקרה הגרוע 9). מדי פעם איזה שיעור מוקדם, אחת לשבוע, אבל גם אז- אחריו, היתי חוזרת לשנ"צ. החיים הטובים let me tell ya, זה לא מחזיק הרבה זמן.

 

וכבר לפני שהתחלתי ידעתי שאני אתגעגע לַכלום ולהווי הביתי התמידי, ללבוש בערב אחרי המקלחת שוב את אותה הפיג'מה שלבשתי כל היום כי בעצם לא יצאתי מהבית, זה כבר לא קורה. אני מתעפצת וגמורה רוב הזמן, אבל זה כי אני עדיין שרויה ב"ג'ט לג" של החזרה לשעות של בני אדם. מקווה שזה יתאפס בקרוב.

 

מה עוד לגבי העבודה? כולם סופר נחמדים אליי שם, בקטע חריג. זה מקום שאנשים עובדים בו שנים ואני חדשה אז זה נורא מלהיב אותם. מציגים אותי לכולם, כולם אומרים לי שלום וזוכרים את שמי, מזמינים ואוכלים יחד בצוהריים, הווי חביב כזה. קצת קשה לי עם זה ששתי הקולגות הכי נחמדות וקרובות אליי הן דתיות מאוד (כאלה שצמו אתמול בתשעה באב ושומרות כשרות ברמה גבוהה) ואני כאילו כבר עברתי את השלב הזה בחיים ואני חיה חיים חילוניים לכל דבר ועניין. אז לפעמים לא נעים לשוחח על נושאים מסויימים, כמו למשל על פוליטיקה, כשכולם מנהלים שיחת קונצנזוס ואני פשוט מעדיפה לשתוק (שוב, מה נהיה ממני?) כי אני מעדיפה להיות חכמה ולא צודקת, אין לי רצון לעורר אנטיגוניזם כלפיי כשאני במקום עבודה שאני מבלה בו שעות על בסיס יומיומי. אשמור את השיחות האלה לחברים ולבן הזוג שלי. 

 

אז עם כל הכיף והגוד וויבס, יש קושי מסויים בכך שהוויב הוא בוגר יחסית, רוב האנשים שם מבוגרים. מצד שני, באמת שיש אווירה טובה ושנעים לבוא לשם כל בוקר, אין תחושה של "אוף איזה באסה ללכת לעבודה"- תחושה שהיתה לי בכל מקום עבודה אחר שעבדתי בו אי פעם בחיי, כולל השירות הצבאי.

 

ובנושא אחר- בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי מעלה דברים לאינסטגרם ומיד מוחקת אותם. אני חושבת שלאט לאט האפליקציה הזו נמאסה עליי. בכל זאת אני מחלוציה וחשבון האינסטגרם שלי הוא מ2012, אבל היא כבר לא מה שהיתה מזמן. אתמול ספרתי וראיתי שכל 3 פוסטים, מופיע פוסט ממומן. זה ממש הרתיח אותי. ירדה עליי ההבנה שדי, כבר לא כיף לי שם. אבל אני עדיין נכנסת על אוטומט ומרעננת את הפיד, מסתכלת לכולם בסטוריז הפתטיים והמועתקים האלה אחד מהשני. אין השראה, אין מעוף, אין עניין יותר. זה איבד לגמרי מהטעם שלו. בכותבי את השורות האלה אני חושבת שהגעתי עם עצמי להחלטה שאמחוק את האפליקציה. תודה ישרא על שתמיד התובנות הכי טובות באות לי מפה.

 

המשך שבוע טוב וזה,

פרח

נכתב על ידי , 12/8/2019 14:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



08.08.08


היום לפני 11 שנים היתה הפעם הראשונה שעשיתי סקס, זה היה כל כך מזמן אבל אין סיכוי שאוכל לשכוח את התאריך היפה הזה.

אני בת השש עשרה בחו"ל, פוגשת אמריקאי מבוגר ממני, הכי סצנה מסרט. הסקס עצמו היה קצר (כמו הזין שלו) ולא משהו בכלל בראייה לאחור, אבל החוויה היתה מדהימה. הרגשתי כל כך גדולה ובוגרת.

 

Happy sexiversary

 

לעוד שנים רבות של עונג,

פרח

נכתב על ידי , 8/8/2019 08:34  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 27





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזאת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זאת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ