לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

היום התשיעי


"חיי הם בית עלמין של תקוות אבודות" (האסופית)

Avatarכינוי: 

בת: 20

Google: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017

פרק ראשון


כשנסעתי לראשונה לזכרון יעקב הצצתי מבעד לחלון המכונית על הנוף - מימין יכולתי לראות את הים, הכחול העמוק כנגד החול המוזהב ומשמאל נשקפים להם הרים וגבעות בגוונים חומים וירוקים. הרחובות בעיר מרוצפים אבנים, הבתים ברובם פרטיים ובנויים בסגנון קצת מיושן ובזמן שאני נוהגת לא יכולתי להפסיק לתהות אם הנוף שאני רואה עכשיו יהפוך להיות בקרוב נוף מוכר.


-


התכסנו בשמיכה.
הוא מניח את הראש על החזה שלי ואני מלטפת אותו בזמן שאנחנו צופים בטלוויזיה.
"ממש טוב לי", הוא אומר לי פתאום ולא מרים מבט. למרות היכרותנו המעט קצרה כבר ישנם מספר דברים שאני אוהבת בו, אחד מהם זו הפשוטות בה הוא אומר את הדברים שעל ליבו וחוסר הפחד שלו לומר את מה שהוא מרגיש. יש בינינו כנות ופתיחות שמאוד לא אופייניות להתחלה של מערכות יחסים אבל הוא ואני כבר החלטנו שאנחנו לא משחקים על פי הכללים.
"יקירי, אני חושבת שאתה מתחיל להתאהב", אני עונה לו. והוא, שהמבט שלו עדיין תלוי בטלוויזיה אומר "נכון, גם את".
אלוהים,
נראה לי שהוא צודק.

נכתב על ידי , 4/10/2017 21:06  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתקראו לי קורדיליה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תקראו לי קורדיליה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ