לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

היום התשיעי


"חיי הם בית עלמין של תקוות אבודות" (האסופית)

Avatarכינוי: 

בת: 21

Google: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2018


יש ימים בהם אני מרגישה שאני יכולה לעשות הכל, שיש לי את הכוח והאנרגיה והרצון והתשוקה לטרוף את העולם.

ויש ימים, כמו היום, שאני רק רוצה להישאר בבית בפיג'מה ולראות "בוג'ק הורסמן".

נכתב על ידי , 22/1/2018 12:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אפיזודת שחרור


"אני לא מגדירה את עצמי בתור חיילת", אמרה לי נועה באחת מאלפי השיחות חסרות המשמעות שאנחנו מנהלות מדי יום. "באמת?" השבתי בספק. "אם תציגי את עצמך בפני זר את לא תגידי 'היי, קוראים לי נועה ואני כתבת צבאית'? את תגידי את זה לפני שתגידי מה הגיל שלך, את תגידי את זה לפני שתגידי איפה את גרה. אנחנו חיילות, ובין אם נרצה או לא, זה חלק מהזהות שלנו". נועה הסכימה.

אז אני מאבדת חלק מהזהות שלי בעוד 61 יום. זה לא דבר טוב או דבר רע, זה פשוט נתון, זה קיים. לא אשאר יותר תפקידי הצבאי, לא אלבש מדים, לא אלך למרפאה של ביקור רופא, לא אקבל הנחת חיילים. הרבה משוחררים עוברים איזשהו תהליך של איבוד עצמי, תהליך שאני מאוד מפחדת וחרדה ממנו. ביוני, ככל הנראה, אטוס להתנדב בארה"ב דרך הסוכנות היהודית, אני צפויה להתנדב במשך חודשיים ולאחר מכן לטייל במשך חודש. זו הייתה החלטה לא פשוטה לטוס, על פניו זו נשמעת כמו חוויה נהדרת אך היא הייתה כרוכה בסירוב לשתי הצעות עבודה שונות במקומות שהייתי מאוד רוצה לעבוד בהם. החלטתי, בסופו של דבר, שאני מעדיפה לטייל, לחקור ולחוות לפני שאני נכנסת אל העולם האמיתי. אחרי שנתיים ושמונה בצבא אני מרגישה שאני חייבת לשנות אווירה, להתאוור קצת, לעשות משהו חדש. אני מקווה שההצעות האלה יחכו לי כשאחזור, ואם לא, לא נורא. אמצא משהו אחר.

מהשחרור עד הטיסה יש לי שלושה חודשים. הציעו לי לחתום קבע של חודש בצבא, הצעה שעדיין לא השבתי לה. אני צריכה לעבוד ואני צריכה כסף, אני פשוט לא יודעת איפה לעשות זאת. האם ללכת לעבוד כמה חודשים במקצוע שלי או לעבוד בעבודה רגילה כמו שאר החיילים?

אני נושמת.

זה רק שחרור.

כולם משתחררים.

כולם יוצאים לעולם האמיתי.

אני אהיה מאושרת, אני אצליח, אני אמצא את עצמי.

בנתיים אני נהנת מהזמן שנותר לי בצבא, אני ממשיכה לעבוד על פרויקטים, אני ממשיכה לפקד, אני ממשיכה לכתוב, אני ממשיכה לאהוב.

כל מה שנותר הוא לחיות את חיי ולראות מה מחכה לי בפרק הבא.

 

- - -

זה ממש פלא שהאתר ממשיך לעבוד, זה עושה אותי שמחה. אני אוהבת לכתוב כאן, אני רוצה להמשיך לכתוב כאן.

אני מפחדת שכל רגע זה יגמר אבל אני מתענגת על כל רגע שהבלוג שלי קיים.

אמשיך לכתוב עד הרגע האחרון.

לכתוב, לכתוב, לכתוב.

נכתב על ידי , 13/1/2018 17:26  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רגע לפני גיל 21


כשעל מיטתי ישן לו גבר נאה, אוהב ועירום, מצאתי את עצמי יושבת לבד בסלון. ברקע מתנגן שיר של פרנק סינטרה שידיד טוב השמיע לי אי אז בגיל 13. אני מסתכלת מבעד לחלון, ארבעים דקות לפני יום הולדתי ה-21 ואני מרגישה כמו הקלישאה של עצמי. טוב לי עכשיו, אני רוצה שימשיך להיות לי טוב אבל הנה לעת ערב, עולה עצבות שלא חשתי כבר המון זמן.
אני משאירה מאחור ילדה אומללה, שאהבה גבר אומלל בתוך מערכת היחסים רעילה.
אני משאירה מאחור את השירות הצבאי (שנגמר בעוד חודשיים).
אני משאירה מאחור כעס, שנאה וטינה.
אני משאירה מאחור תמימות ונאיביות.
אני משאירה מאחור אנשים שפגעו בי.
אני מסתכלת קדימה.
לציון תאריך, כביכול, אין הרבה משמעות וכנראה שגם לגיל 21 אין הרבה משמעות. אבל הנה, זו נקודת מפנה. הנערה שהייתי בגיל 20 היא לא אותה נערה שאני בגיל 21.
עוד חצי שעה.
אני חושבת שכדאי שאחזור למיטה.
יום הולדת שמח לי.
נכתב על ידי , 8/1/2018 23:16  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתקראו לי קורדיליה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תקראו לי קורדיליה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ