לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רגע, מה?


כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז

Avatarכינוי: 

בת: 19



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2016

חפשי את המשמעות


ראיתי סרט ממש חמוד עם כריס אוונס שהוא מתאהב בידידה שלו ומנסה שהם יהיו ביחד. לא זוכרת איך קראו לו. בכל מקרה הייתה שם דמות שהייתה אובססיבית לגבי “אהבה בימי כולרה“ של (אני חושבת) גבריאל גרסיה מרקס. סיפור על זוג אוהבים שהפליגו בספינה וידעו שברגע שיחזרו לחוף לא יוכלו להיות ביחד בגלל שהם באים ממקומות.שונים, אז הם מעלים על התורן דגל כתום שאומר שהם חולים בכולרה כדי שאף נמל לא יתן להם לעגון בו. לא קראתי את הספר אבל בסרט יש סצנה נחמדה שהגיבור (אוונס) מדמיין את הספינה שלו עם כל האנשים שהוא לא יכול לוותר עליהם. כמובן שזה גרם לי לחשוב באמת על הספינה שלי. אני מניחה שאין הרבה אנשים בחיים שלי שאני לא יכולה בלעדיהם. 

זאת מחשבה מעניינת כי מה הם האנשים שאיתי אבל לא בספינה המטאפורית שלי? חברים, מכרים? זה מוזר, כי אני מבינה שאם מגיעים לעומק של דברים אז הרבה מערכות יחסים בחיים שלי לא באמת חשובות לי כלכך. אז מה אני עושה שם? 

אני חושבת שזה בסדר. לא כל מערכת יחסים חברית צריכה להיות עמוקה ורבת משמעות. אפשר גם להנות ביחד. השאלה המעניינת היא מה הוא סדר העדיפויות שלי, על מה אני מוציאה אנרגיה. 

למען האמת, אני לא מוציאה הרבה. זה מאוד קל למצוא תירוצים ולהגיד שכולם בצבא ובאמת לפעמים זה לא קשור אליי ואני משתדלת אבל הצד השני לא.

איפה אני יכולה להשקיע יותר?

ויותר חשוב, איפה אני רוצה להשקיע יותר?

לא אשקר, התשובות קשות. קשות מידי עד שלא בא לי לתת להן תוקף בצורת מילים.

אני שמחה שראיתי את הסרט הזה ושהוא גרם לי לשאול את השאלות האלה. גם אם זה קשה.

 

לכו תגידו להם שאתם אוהבים אותם. לכו תדעו, במדינה הזאת...יכול לקרות אסון מחר.

 

נכתב על ידי , 28/1/2016 00:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




סבא שלי נפטר ביולי ולא ממש היה לי את האפשרות לעכל את זה כי זה קרה כמה ימים לפני הקורס מדריכים שהדרכתי בו. אני גם הייתי מאוד בסדר עם המוות שלו. אף אחד בריא לא רוצה למות בשום צורה אבל הוא היה בן 86, והיה בקומה שבועיים לפני שהוא נפטר סופית. אפילו כתבתי על זה פוסט שהגיע למומלצים. אז בעיניי הוא חיי את חיו, היה מאוד מוערך וזה סופו של כל אדם. שום דבר טרגי בזה.

בכל אופן, הייתי אצל חברה וצפינו בסרטון של המסיבת סיום שלנו מכיתה ו (אני לא יודעת.למה. זה ככ מביך אותי. בטח יש בארכיון פוסט מהיום הזה, אלוהים) וראו לאולי חצי שנייה את סבא שלי בסרט. כמובן שהוא וסבתא באו למסיבה.

הרגשתי געגוע. ושוב, לא באמת ציפיתי לזה. בשנים האחרונות הוא היה...דהוי. זה היה הגוף שלו אבל משהו ממנו נעלם יחד עם הדימנציה וסרטן העור שהכניע אותו לבסוף.

זהו, בעצם. הבנתי שאני מתגעגעת אפילו שאני לא חושבת עליו הרבה. והוא היה איש מהמם. אפילו עשו עליו כתבה. http://www.ezori.net/המורה-למתמטיקה-ישראל-הלמן-איננו/


זהו. שיהיה שבוע טוב.

נכתב על ידי , 18/1/2016 22:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אי פעם נכנסתם להתקלח כשאתם עייפים ומסטולים בו זמנית? כי זאת חוויה אחרת, אני אומרת לכם.
נכתב על ידי , 9/1/2016 03:30  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דֶנִי ב-13/1/2016 21:37
 



לדף הבא
דפים:  

13,485
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , 18 עד 21 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶנִי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶנִי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ