לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רגע, מה?


דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ

Avatarכינוי: 

בת: 18



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2014

אני מרגישה ש..


לפני כל משפט יש מחשבה. אני אוהבת להגיד שזה כמו התהליך של יצירת חלבון- מהדנ"א יוצאת מולקולה עם הקוד לחלבון. זה כמו שיש מיליוני מחשבות שמתרוצצות לי בראש ואז כשאני רוצה להגיד אחת מהן אני שולפת אותה והיא עוברת כמו המולקולה הזאת של הקוד אל מקום אחר בתא, שם היא פוגשת מולקולה אחרת שמתרגמת אותה לחלבון. המולקולה השנייה יודעת לקרוא ולזהות את המולקולה הראשונה ואז מחברת לפי הקוד את חומצות האמינו ליצירת החלבון. ככה זה אצלי, כל מילה ומשפט ורעיון הוא קודם כל מחשבה מופשטת בראש. זה קצת יותר ממחשבה בעצם,זה רעיון שמשלב בתוכו תמיד את כל כולי. אני יודעת איך רעיון מסוים גורם לי להרגיש. 


לפעמים, יש לי בעיה עם לתרגם את הרעיונות והדעות והמחשבות שלי למילים. זה קורה מכמה סיבות. לפעמים, יש דברים שנוח לי לא לתת להם מילים. שנוח לי לא לדבר עליהם כי הם לא נעימים לי, לא אוהבת. לפעמים זה בגלל שאני מרגישה שעדיף שלא אדבר כי אני לא יודעת מספיק.


יש פעמים שבהן אני צריכה להתאמץ. לפעמים אנשים שאני מכבדת או שהם חשובים לי דורשים ממני לתת מילים לדברים שאני לא רוצה לדבר עליהם. דווקא, כי אם לא אז אין מקום לשינוי. והדברים האלה שלא רוצים לדבר עליהם שוקעים והופכים לעיסה גועלית של מרמור וכאב בתחתית ההרגשה.


יש שני אנשים יחידים שדורשים ממני לתת מילים להגדרות ולרעיונות ולא מפסיקים עד שאני מצליחה- המדריך שלי נדב, וארז, השותף של אחותי/ מנטור בכל הנוגע לדברים העמוקים יותר בחיי. זה נחמד והכל, אבל זה בעייתי. כי הבנתי בסופש האחרון שאין שום קשר מקבוצת השווים שלי שדורש ממני. שום קשר שהוא באמת שוויוני ומתמודדים איתו על דברים ביחד והוא הדדי. שום קשר שמשקף לי את הדברים הרעים וגם את הטובים, לא בשנת שירות עם הגרעין ולא בבית. זאת הייתה ועדיין הבנה קשה במיוחד. כי זה מרגיש שכל הקשרים בחיים שלי שטחיים או מתבססים על היסטוריה והעברת מידע, שאני לא מצליחה להגיע למקום של דרישה הדדית וש..אני לא יודעת.


זה מרגיש שאין לי חברים אמיתיים. זה מרגיש שהכל שיטחי. זה מרגיש עצוב. זה מרגיש בודד. זה מרגיש כאילו אף אחד לא מספיק מכיר אותי כדי לאהוב אותי באמת. זה מרגיש כאילו אולי אני זאת שעושה משהו לא בסדר. זה מרגיש לי שאני מפחדת שלעולם לא אצליח להשיג קשר כזה.


רציתי לבכות אבל לא בכיתי כי זה לא שאני איזה זקנה בת 97 שמסתכלת אחורה על חייה. רק בת 18, יש לי עוד זמן לשנות ולהכיר ואולי אפילו להכיר מחדש. החלטתי שאני הולכת לחזק את הקשרים הקיימים שלי. שאנסה ליצור כאלה חדשים שמבוססים על היחד. זה לא פשוט בכלל וזה מלא עבודה. מקווה שאני אצליח. מרגישה שאני בדרך לשם.


ירדן


 

נכתב על ידי , 15/12/2014 01:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





12,182
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶנִי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶנִי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ