לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רגע, מה?


דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ

Avatarכינוי: 

בת: 18



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2014

משהו קצר על חינוך


העניין הוא, שכשאני מחנכת אני מרגישה את זה. יש רגע כשאני עומדת מול הקבוצות שלי והחניכים המופלאים שלי, שאני שמה לב לשינוי דק באווירה, הצחוק פוסק לרגע וכל העיניים עלי במבט שואל. זה הרגע בדיוק שאני יודעת שהם שלי. שמה שאני אגיד עכשיו יכנס לגלגלי המוח שלהם. וזה הקטע המפחיד בלעמוד מול קבוצה. כי מה שיש לי להגיד הוא בעל תוקף, גם אם מבחינה אובייקטיבית זה גיבוב של שטויות. ופה העניין החשוב, מה שאני רוצה להעביר- שהלוואי שלעולם, לעולם הם לא יאמינו למשהו בלי לחשוב עליו קודם, אפילו אם זה בא ממני. שתמיד יחשבו על הדברים שלדעתם לא נכונים בכל מה שאומרים להם. וככה לומדים, ומפתחים דעה. הכל מתחיל מהרגע הזה של הקשבה והרצון להפעיל את המוח ולראות משהו חדש.
נכתב על ידי , 23/11/2014 19:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לוז של רכבת


בשעה עגולה נכנסת רכבת מדרום ולוקחת את כל הנוסעים מרציף 2. אני תמיד מגיעה כמה דקות אחרי. במשך כמה דקות הרציף ריק מאנשים לחלוטין, חוץ ממני ואנשי הצוות. לאט לאט מתחילים אנשים להתאסף ברציף 1, בשביל הרכבת לכיוון תל אביב. בשעה עגולה ו-18 דקות נכנסת רכבת לרציף 3, רכבת שבנימינה היא התחנה האחרונה שלה. היא נשארת במקום והכריזה אומרת: "נא לא לעלות לרכבת הנכנסת לרציף 3". כמו גל יוצאים ממנה עשרות אנשים שמעוררים את התחנה לחיים. לאחר 4 דקות עוברת רכבת מהירה ברציף 2, שמייצרת רוח קרירה של נובמבר, מעיפה את השיער של כל האנשים. בינתיים האנשים ברציף 1 כבר עלו לרכבת דרומה. בסוף, מגיעה הרכבת לרציף 2 שוב, ולוקחת עוד כמות אנשים צפונה. אחריה מגיעה רכבת מהירה לדרום ברציף1. היא הייתה רוצה שהאנשים ברציף יתרשמו מהרוח שבאה איתה, מהמהירות, אבל כל האנשים כבר עלו על הרכבת הקודמת שעצרה.מיד אחר כך, יוצאת הרכבת ההיא ברציף 3 דרומה שוב, דרך קיסריה, חדרה, נתניה, בית יהושוע, הרצליה, תחנות תל אביב ועד אשקלון. הכל פועל כמו שעון. ידוע מראש. 

נכתב על ידי , 20/11/2014 01:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בכל ריק שיש לי בחיי


זה לא קורה הרבה במקום בחיים שאני נמצאת בו אבל בכל שהייה בין דברים, בהליכה בין חדר אחד לאחר, בבהייה בחלון הרכבת, בזמן עד שאני נרדמת סופית, בזמן בקן שאני לגמרי לבד, בין מצמוץ למצמוץ, בין שיחה לשיחה..

אני מתגעגעת לאבא. אני רוצה את אבא. כן, שכחתי אותו. אבל כמו הקלישאה, אני זוכרת עוד איך זה מרגיש. יודעת מה הוא גרם לי להרגיש. אז אני רוצה, רוצה כל הזמן, כל דקה פנויה זה מה שאני חושבת עליו.

אני. רוצה. את. אבא. שלי.

 

אחר כך אנשים תוהים איך דחיית הסיפוקים שלי כלכך טובה. תוהים למה אני לא מתעצבנת מכל מיני דברים. אז הנה, כי הדבר היחידי שאני רוצה באמת לא יכול להיות איתי. כל השאר.. כל השאר זה סתם,  גוונים של אפור.

 

נכתב על ידי , 18/11/2014 00:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

12,140
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶנִי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶנִי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ