לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רגע, מה?


דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ

Avatarכינוי: 

בת: 18



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2014

מה עכשיו?


בסוף אני היחידה שצריכה לחיות עם הבחירות שלי. בסוף, כל יום נגמר במיטה כשהחושך מציף למעלה את כל המחשבות, כל הטעויות, כל השמחות הקטנות והאושר וגם את כל מה שהייתי צריכה לעשות אחרת. אני רוצה לישון טוב, להרדם עם חיוך ולדעת שהיום הייתי המקסימום שאני יכולה להיות. שהיום, האנשים שהייתי איתם יצאו בהרגשה טובה. שעשיתי את כל הבחירות הנכונות כדי לשמור על עצמי בעיקר וגם על אנשים שקרובים אליי אם אני יכולה. 

אבל זה לא תמיד ככה. אני פוגעת בלי כוונה באחרים או שאני פוגעת בעצמי. קורה שאני מוותרת על עצמי לטובת אחרים. לפעמים המחשבות כל כך רועשות שבורחת לי השינה, לפעמים הפחד משתק והעייפות נכנסת וככה אני נרדמת לחוצה, אלו לילות של חלומות רעים. בסוף זה עובר, הלילה הופך ליום ושוב אני מנסה להיות הכי, לתקן את האתמול אם אפשר. 

בסופו של דבר, כל מה שאני רוצה זה להיות מאושרת. 

אני בנאדם אופטימי בסך הכל, ויש לי הרבה תקווה. אולי יותר מידי תקווה. 

מעניין באיזו הרגשה אלך לישון מחר

יש מה לצפות. 

ירדן

נכתב על ידי , 24/7/2014 04:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רעל


פשוט אין לי סבלנות. דודה שלי פה מאמריקה ובן דוד שלי מאמריקה (לא זה שאני מדברת איתו הרבה) מגיע עוד כמה שעות ואת שלושת הימים האחרונים ביליתי אצל סבא וסבתא שלי ואני מגעילה קצת את עצמי כי להיות שם זה מתיש. הם צריכים עזרה בהכל אז בדרך כלל יש להם עוזרת אבל היום היא הייתה בחופש אז דודה שלי הייתה שם והביאו אותי ואת אחותי לשם ופשוט ישבתי ולא הבאתי מספיק דברים כדי לשעשע את עצמי אז פשוט היה לי נורא משעמם. באמת, לא עשיתי כלום- אז עכשיו ניסיתי להבין מה מציק לי כלכך. כלומר, יש את סבתא שלא מפסיקה לדבר שטויות וסבא שהוא כבר הצל של האדם שהוא היה, דימנציה ארורה. לא, אני פשוט חושבת שזה שילוב של השעמום עם העובדה שכל היום שם, כל הזמן, החדשות פתוחות על פול ווליום.


המלחמה הזאת (סליחה, מבצע) השפיעה עליי כמו שאף מלחמה לא השפיעה עליי. בלבנון השנייה הייתי ילדה והבנתי שיש מלחמה אבל יותר היה לי דחוף לקנא בילדי הדרום שהחופש הגדול שלהם התארך. גם עופרת יצוקה פחת השפיעה עליי משום מה ועכשיו זה כלכך קרוב. השכבה שלי התחילה להתגייס, יש לי חברים בצבא ואחים של חברים בצבא וכל היום לשמוע על ההרוגים והחמאס ולראות פוסטים לא דמוקרטיים בפייסבוק ולשמוע אזעקות והתראות וכל המצב הזה.. זה יותר מידי. זה פשוט יותר מידי. אני לא מסוגלת לשמוע יותר ולראות יותר כי זה פשוט משפיע עליי ואני מתחילה לבכות כי פתאום אני מבינה מה זה להיות בן 18-20. זה כלום, זה שום דבר. פעם התייחסתי אל חיילים כמבוגרים וזה פשוט לא ככה. אף פעם לא היה ככה.


אז הכל יותר מידי, ועכשיו אני לא סבלנית, ואין לי כוחות, ומצפים ממני להיות שוב מחר אצל סבא וסבתא כי עד שהמשפחה מאמריקה פה.. כל השבוע הזה עם תכנונים ואין לי סבלנות לאף אחד מהמשפחה שלי כרגע.


דווקא עכשיו כשהם רוצים אותי קרוב אני חייבת להתרחק. לגמרי לא חשבתי שזה ישפיע עליי ככה אבל הנה בסופו של יום אני פשוט מותשת, בעיקר נפשית. החדשות האלה כמו רעל מטפטף, משדרים את אותו דבר כל הזמן, חשבתי שזה מצחיק לראות את השדרים מגמגמים את אותו דבר שוב ושוב בניסוח שונה אבל עובדה שזה פשוט עושה רע.


אני חייבת הסחת דעת, ומהר. לצאת מהארץ זאת ממש לא אופציה, להתחמק מהחדשות אולי כן. אני רוצה לדעת מה קורה, אני לא רוצה לחיות בבועה שלי אבל יש גבול לכמה שאני מוכנה לחשוף את עצמי, זה פשוט עושה לי רע. הרי גם אם ארצה וגם אם לא כל עוד יש לי חיבור אינטרנט פעיל אני גם ככה אראה את ההתפתחויות החדשות, את מניין ההרוגים. אני חושבת שזה המקסימום שאני מסוגלת לחשוף את עצמי אליו. חדל ויכוחים פוליטיים. חדל חדשות, מבחינתי אני לא באה לסבא וסבתא אם זה מה שהולכים לפמפם לי שם כל היום. רציתי גם לראות את החברות אבל אחת בטירונות ואחת חולה. בזמנים האלה אני מבינה מי החברים האמיתיים שלי (כאילו שכבר לא ידעתי את זה מקודם).


קצת כמו המדינה הזאת, גם לי לא נאה המלחמה.


שיגמר כבר


ירדן


 

נכתב על ידי , 20/7/2014 20:50  
הקטע משוייך לנושא החם: פעולה קרקעית בעזה
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בדרכי לנקודת ההתחלה


המשפט:"לא אכפת לי וזין על כולם" הוא בולשיט למרות כל ניסיונתיי להאמין בו באמת. אני פשוט לא קונה את זה יותר, בעיקר לא מעצמי. כי גם אם לפעמים זה נראה שלא, אכפת לי מהמבט של ההיא ואני לוקחת כל הערה "בונה" שנותנים לי לתשומת הלב. זה לא שלא ניסיתי להשתפר...רגע, מההתחלה, מה זה להשתפר בכלל? זה להיות קצת יותר כמו כולם. לדבר יותר ברור ולא למלמל. לשים עדשות. להדגיש חיצוניות. אז כמו שאמרתי, אין דבר כזה "לא אכפת לי וזין על כולם", זה בעצם שלושה דברים, א) חוסר מודעות עצמית ב) מרד במוסכמות החברה שנובע מתוך רצון אמיתי למרד ושינוי (אמנדה פלמר. פאנקיסטים.אנשים עם שיער כחול) ו- ג) מרד במוסכמות החברה כי הם מובילים זרם השונה מנפשו של אדם.לדעתי, ג זה הדבר הקרוב ביותר ל"לא אכפת לי וזין על כולם"- אבל הוא מלווה בתחושת מועקה ואי נוחות, שכן אין אדם זה מתכוון למרוד בחברה- הוא פשוט אחר ממנה, וזהו. עצם ההוויה של אדם זה היא מרד.

 

לפעמים אני תוהה למה הלחץ של כולם מסביבי משפיע עליי כלכך. למה בכלל יש לחץ, למה אני לא יכולה להיות כמו חברות שלי שכל הדברים האלה באים להן בקלות כלכך. אולי זה להתבגר, ואולי לא התבגרתי לגמרי עדיין. זה כזה דפוק, המרחק בין מה שאני מרגישה למה שאני משדרת החוצה. זה צועק חוסר ביטחון, חוסר ביטחון, אבל אני עדיין אני ואני לא רואה את זה משתנה בקרוב. לא יודעת אם זה טוב או רע. אני מרגישה שאני חוצבת את הדרך שלי. למזלי יש מספיק אנשים מסביב שמוכנים לקבל אותי גם ככה, למרות שרוב הלחץ בא מהם.

חוסר קבלה זה כנראה הדבר שאני הכי מפחדת ממנו. זה ה"היא סבבה, אבל.." וזה משתק. זה, וחוסר ביטחון בי ובגוף שלי. איזה באסה.

 

יצא לי קצת לא ברור, זאת לא הייתה הכוונה אבל אם להיות כנה זה די משקף את ההרגשה כרגע. לא ברור.

לפחות עברי לידר קולע בול כשצריך אותו:)

עולה מחר לשישה ימים של מחנה של הנוער העובד והלומד. מקווה לספוג קצת צחוק, קצת רוח תנועתית וביטחון.

שבוע טוב:)

נכתב על ידי , 14/7/2014 20:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

11,709
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶנִי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶנִי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ