לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רגע, מה?


דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ

Avatarכינוי: 

בת: 19



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2015    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2015

שום דבר לא יפגע בי


ותוך כדי שארז מחבק אותי מלפנים, אחותי מחזיקה אותי מאחור, הדמעות לא יכלו שלא לזלוג מעצמן.

אלו דמעות של ילדה בת 9 שאין לה חברים

דמעות של בת 14 שצריכה לשנות את עצמה כדי להיות חלק

דמעות של אושר כזה, כי כאן, בין השניים האהובים עליי, אני מרגישה בבית. לא הרגשתי בבית המון זמן.

אני מושכת את הזמן, לא מרפה, שואפת לריאות את החיבוק הזה, שמה לב לכל הגוף שלי, יוצרת זיכרון. יודעת כבר מעכשיו שאצטרך את החיבוק הזה בזמנים קשים, את הזיכרון שלו לפחות.

זה קשה להרגיש לבד, להרגיש לא קשורה, לקבל מנה של דה-לגיטימציה לכל המעשים שלי.

הרגשתי בבית. התגעגעתי כלכך. בלי הלחץ של אמא, בלי המסכות, אפס שיפוטיות.

יהיה בסדר, אני יודעת.

אבל החיבוק הזה..והאנשים האלו..אני יודעת שיש לי מקום, הוא קיים. וזה בסדר.

 

נכתב על ידי , 17/5/2015 01:46  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ginger fever ב-28/5/2015 14:01
 



חוץ ופנים/ אני המדריכה


גב זקוף. דברי בקול הזה שלך שבא מהגרון ולא מהראש, הוא נשמע חזק ויציב יותר. אל תגידי הרבה "כזה" ו"כאילו", הם יאבדו אותך אם תגידי. תסתכלי בעיניים ותשלטי בשיחה. תפסיקי בעדינות, תשאלי שאלות פרובוקטיביות שיעירו את הדיון. תשתמשי קצת בידיים אבל לא יותר מידי. תהיי מצחיקה או מעניינת או כל דבר שיגרום להם להיות שלך, את המנהלת ואת הסמכות.


תהיי גם האמא וגם האבא וגם האחות הגדולה. תתמצתי את כל חוכמת חייך לשלושה משפטים במקסימום שיגרמו להם להבין שאת היודעת, את המבינה, את הנחמה.


תאמיני בהם. תדעי בכל נימי נפשך שהם האנשים הכי טובים בעולם, וכל אחד מהם מדהים. תדעי את כובד האחריות שיש לך, לגרום להם להרגיש מועצמים או גוקים קטנים, אבק כוכבים בעולם שגדול מידי. דעי שיש להם כלכך הרבה מה ללמוד ממך, אבל שהם יהיו גם המורים הכי טובים שלך.


תאהבי אותם, והם יאהבו אותך בחזרה. תדרשי מהם לת לתת מילים לדברים שהם בכלל לא רוצים לדבר עליהם, ותדעי שהם ירצו לקבל את אותו דבר חזרה.


אניהולכת להדריך בסמינר המדצים של הנוער העובד והלומד, אחד מסמינרי ההדרכה העתיקים שיש במדינה וגם הטוב ביותר שבהם. ואני הולכת להיות מדריכה מצוינת. זה מצחיק, איך שהגעתי להדרכה לפני שנתיים והייתי בטוחה שזה גדול עליי, שאין סיכוי שאמצא את הביטחון. עכשיו אני יודעת שזה לא יהיה ככה.


ויחד עם זאת...


הגב זקו זקוף אבל זה מרגיש כאילו אני עומדת להשבר. הביטחון שלהם בי אבל לי אין ביטחון בי. יש דברים שאני לא יודעת. יותר מידי פעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שאני הרבה יותר שווה מהמראה החיצוני שלי, שהעיקר הוא שיש לי את היכולת לאהוב אחרים ומי שיאהב אותי יבוא אחר כך. אני יותר מידי לבד.


אבל ככה זה. כשאני מול חניכים שלי, אני שמה את כל זה בצד.


אני האחראית פה. עליי הם סומכים.


אני מסוגלת להכל. באמת. ותודה לשנה הזאת שהראתה לי את זה.


 

נכתב על ידי , 13/5/2015 19:05  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אופיר, ב-13/5/2015 19:40
 



החלטות חושבות בלילה


דרוש: הצחוק שלי בחזרה.

אני לא צוחקת מספיק. הוא נעלם, הצחוק המתגלגל והסוחף וההזוי הזה שלי, הצחוק החזק שאי אפשר להסתיר כשכל הפנים שלי מתעוותות מאושר. אולי פעם ביותר מידי זמן אני מוצאת אותו ומבינה שעבר כלכך הרבה זמן מהפעם הקודמת שצחקתי ככה עד שהיה בי געגוע אליו.

זהו החלטתי, אסיים את השנה המטורפת הזאת ונראלי שזה מספיק. אני לא יודעת כמה זמן בדיוק עבר מהפוסט ההוא שכתבתי על הגרעין שלי מול האורות המנצנצים שעל שפת הכנרת, וקיוותי כלכך שדברים ישתנו לטובה בשבילי. טוב...הם לא. איתי עזב והכל נשאר אותו דבר. ואולי, אולי זה בסדר לא להתחבר עם כולם. זה לא שכולם צריכים להיות חברים שלי. זה בסדר לרצות משהו אחר מהחיים שלי, מהאנשים שאמורים להיות הקרובים אליי ביותר. הם לא. הם מעולם לא היו ולא יהיו...הפסקתי לצפות לדבר הזה, משהו שאני מקווה בכל ליבי שיקרה והתאמצתי שיקרה מכיתה יא.

תבינו, אני אוהבת את הנוער העובד והלומד. בכל כולי, גם על מגרעותיה ולא חסרות כאלה. אני אסירת תודה על 6 שנות התחנכות מדהימה בתנועה, שהפכו אותי לבנאדם שאני היום.

אבל מעכשיו והלאה, אני לא אהיה יותר ככה. אני לא אהיה הלא קשורה, הזאת שבצד, הזאת שכולם חושבים שזה קשה להיות חברים שלי, הזאת המוזרה והמאיימת. אני לא אהיה! ואני אמצא את האנשים שלי. אני אמצא את האנשים שיגרמו לי להרגיש אהובה גם בשתיים וחצי בלילה ובמקום לכתוב כאן אני אצליח להרדם. אני אמצא אותם, הם שם מחכים לי. 

אני רוצה הביתה. אני רוצה לחברות שלי שכואות אותי כמו שאני. אני רוצה את החדר שלי. ואני רוצה, לא, בעצם צריכה-

חברים חדשים.

אני לא מוכנה לסבול יותר.

נכתב על ידי , 3/5/2015 02:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





12,696
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶנִי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶנִי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ