לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2017

האיש שבקיר


דברים שהעור שלי נגע בהם ואני עדיין לא מצליחה להאמין להם מטלטלים אותי לפעמים. התחלפות הדקות העקבית הזאת משונה, מה אם אף דקה לא היתה דומה לאחותה, האם גם אז ניצול הזמן היה מינימלי, נסיבתי? אני מספיקה את מועד ההגשה אבל אני לא שלמה. בעור ובשיניים, ובכל השאר גם כן, כל איבר ואיבר שנותר להשמיש עוד.
נכתב על ידי -Elation- , 22/3/2017 13:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Mirror mask


לפני שהיית שלי התחלתי לראות את הכל נשמט לי מבין האצבעות. אנשים הם כמו חול ואני מנסה להחזיק אותם בידיים קפוצות אבל הם מתפוררים בתוך מה שרציתי שהם יהיו וזה תמיד נגמר באותה הצורה. אני שוכבת במיטה ומחכה שהאור הכתמתם שבוקע מתחת לדלת ידעך, ואני יוצאת לאבד את עצמי בתוך כל הדברים הלא טובים האלו. לפני שהיית שלי כבר היו לי הספדים, לי ולך ולאנשים אחרים, הייתי מוכנה לאבד, הייתי עושה את זה אינסטינקטיבית. הפס הכתום היה כל מה שהעיניים שלי ראו, כי בחושך הזה היו נולדות ומתות שעות קטנות של חופש, רחוק מדעות של אנשים ורצונות חסרי שובע, וקרוב מספיק, אולי אפילו בחדרים הסמוכים ובמחיצות הלב מכדי שארשה לעצמי לשכוח. אני עושה לכם את אותו הדבר כל הזמן, אבל תמיד יש חלקים  ממני שנשארים בלב האגרוף. הייתי רוצה שלא יוותר דבר. 
נכתב על ידי -Elation- , 18/3/2017 23:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



The deep end


זה לא בסדר לערוג לתלמה אבל בכל זאת לפעמים אני חושבת עליה פותחת את כל החלונות כאילו מנסה להוציא החוצה דבר מה ולהכניס משהו אחר פנימה, היא הקור בעצמות של עצמה ואין לי שום מחשבה טובה עליה יותר אבל יש בית חשוך עם דלת ירוקה ורהיטים נמוכים שהיא לא תכנס אליו שוב, ולאורך המסדרונות מהדהדים געגועים ואכזבה, נתחמים בקירות שמתגעגעים למגע יד חמימה כשהיא עוברת ומלטפת אותם רק כדי שירגישו גם הם קצת קיימים. ארורה.
נכתב על ידי -Elation- , 15/3/2017 21:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים של מבוגרים


סבסוד של ציוד מתכלה למחלה מכלה הוא לא ברור מאליו ואני כמו נמלה חרוצה שומרת באחורי הארונות את המחטים עטופות הפלסטיק ומקלוני הבדיקה קצרי התוקף, ואין לי זכות להיות עייפה ואין לי כוונה להניח דבר מזה בינתיים, אבל זאת נקודה מאוד מטושטת בתוך עתיד מאוד בהיר שאני אוהבת לדמיין. הטריוויאלות של אמבטיה שצריך לנקות וארונות שצריך לסדר, ארגזים של ספרים ששכבו במשך שנים בשידה הסגורה שלי או בערימה המשונה שלו, מסתדרים לראשונה בחייהם בספריה מוארת לכל. בתוך כל זה, אני לא יכולה להתעכב על חוסר ההוגנות, העייפות המתגנבת שאני דוחה לעוד חצי שעה, ענייני ביטחון הגוף, ענייני התיקון לאחר חרטה. אני אפטרופוסית של עצמי בעל כורחי, גורמת לסינדרום שטוקהולם להחוויר, מתמחרת את רגעיי בצורה כזאת או אחרת ומחכה לגלות את צדקתי. אנחנו לנצח, וגם זה. 
נכתב על ידי -Elation- , 13/3/2017 21:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים של מבוגרים


לפעמים אתה נמצא

ברעש הזה שהמקרר עושה, בגב כף היד כשאני אוספת אותה אל אגרוף שקט

וכל הזמן הזה ביננו, זה לא גשר

אני חושבת עלייך מתחתן ויושב בסלון של אנשים ומשחק עם הטבעת על האצבע

למרות שלא ביקשת סליחה עדיין, או רשות להניח את הדברים במקומם

 

וכל המדפים שלי אבק ומשקל עודף

צפים כמו בקטלוג

אולי קצת עייפים בינתיים

אבל תמורה טובה לכסף, לפחות

 

שבע שנים רעות, כאילו

עברנו את פרעה,

אבל לא.

נכתב על ידי -Elation- , 12/3/2017 20:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בכל החדרים


ראש המיטה שימש לי כמדף. הספרים שכבו אחד על השני בסבלנות, בכמות, כאילו נקנו במשקל וקיבלו עליהם את תפקיד צבירת האבק. האישה היתה קשה. מצעי המיטה תמיד מתוחים, שני ארונות מחוברים זה אל זה בכתפיים, שמיכות, סדינים, בגדי בעל מנוח. ועל אחת המרצפות שבכניסה, טביעת רגל ישנה, דבר לא מצליח להסירה. אנחנו עוברות, חומרי חיטוי וסמרטוטים, אבל גם כשהיה נדמה שסיימנו, באור של אחת בצהריים עדיין אפשר היה לראות דבר מה. הבית היה עייף, בכל החדרים היה קור עקשן, לא העניקו להם דלתות. במטבח תמיד עגבניות קלופות ושום, סירים מצלצלים ומחבתות מלאות שמן. הייתם, לא הייתם. למילים זה הינו הך.
נכתב על ידי -Elation- , 8/3/2017 12:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 








יש דברים שאני לא נוגעת בהם יותר,
הבחנתי.
אני מכינה חביתה ואוכלת כפית גבינת נפוליאון ואני גוללת למעלה ולמטה בטלפון שלי ואני רחוקה מהחיים כפי שתיעדתי אותם, וזה נכון ככה.
נכתב על ידי -Elation- , 5/3/2017 09:40  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ