לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2017

קאמינגס


תהילה באה לבקר אותי ביום הכי קצר בשנה ויש ביננו תהום עמוקה שאף אחת לא מעיזה להביט לתוכה. היא נשענת בידיים שלובות על הקיר החשוף של המטבח וסוקרת את הריקוד הקטן שאני רוקדת בין הברז לקומקום לארון הגבוה מדי שאני שומרת בו את הקפה הנמס. אני מרימה עיניים אשמות אליה ומורידה אותן בחזרה אל השיש האפור שמנוקד פירורי לחם שנפלו חלל, לפתע אני מרגישה כמו ילד שמנסה לנצח במשחק השקט ואני לא יכולה שלא להזיז בהפגנתיות את הגוף כאילו אין בי יותר כוחות להכיל את הדממה שלה. היא נצמדת אל דפנות העורקים שלי כמו זפת שחורה וסמיכה, כמו חברה ישנה שהפכה אוייבת, כמו מי שידעה ולא יודעת יותר דבר עליי. אני ממציאה שיעול שלא היה, ומצרפת אליו חיוך קלוש שמלווה את הקריקטורה הגרוטסקית לאינטימיות שפעם היתה ביננו. תהילה לוקחת סכין ופורסת את הלחם, מורחת את החמאה העקשנית בתנועה נחושה ועוצמת לשניה את העיניים. ברגעים הקטנים שתהילה אינה רואה אותי אני תמיד מרגישה שהגעגועים שלה הם כמו קרני שמש חורפיות, כאלה שקשה לשים את האצבע על הנזק להן הן גורמות כל עוד הרוח מספיק קרה כדי לשתק קצת את האחריות והדאגה. 
נכתב על ידי -Elation- , 15/8/2017 12:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Sugar for the pill


מרפסת לשבת בה כשהשמש תשתלח קצת פחות, ושקע חשמל רחוק בשביל שכל הצלצולים יוותרו מצדה האחר של הזכוכית. כל דברי ודיבורי המתיקה אני שומרת למדף שאפילו בעזרת השרפרף קצת גבוה לגוף הקצר. הנפש ארוכה בשביל דברים אחרים, ויש לי סבלנות רק בקושי.

נכתב על ידי -Elation- , 8/8/2017 14:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ביופסיה של הנפש זאת לא

חתיכה קטנה.

 

זה לשבת מכווצת על הכיסא או

לצרוח בתוך הרכב הלוהט בחניה העמוסה

זה להתבגר ולהבין שהעיניים

מזיקות יותר מקצות האצבעות, המגע לא יכול

לעין אחת רעבה

ולאנשים לרוב יש שתיים

ובינתיים

אני נוהגת במחלה

 

מאותתת בפניה, משתלבת

בתנועה

 

חוזרת הביתה ומחכה

שמכונת הכביסה תצפצף ותזכיר לי

שיש דברים אחרים בעולם

לקפל

נכתב על ידי -Elation- , 6/8/2017 19:26  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מונדוס לא זוכר אחרת


מונדוס חוזר אל הילדות שלו לפעמים. אל השיטוטים הארוכים על המדרכה, בשמש הרותחת, כשאצבעותיו מכות בגדרות המתכת ואוספות את האבק בתנועה של מהלומות קטנות ובלתי פוסקות. הוא לא מתגעגע לזה. הוא לא בטוח למה הוא מתגעגע אם בכלל. אין אף אדם או רגע, מאכל נוסטלגי או תוכנית טלויזיה עם מנגינת פתיח קליטה שמונדוס יכול להגיד שהלוואי והיה יכול להרגיש שוב מקרוב. הוא לא יודע לקרוא לדיכאון בשמו, זה נראה לו גס רוח להכריז על חורים בתוך הנפש שלו, כמו ניסיון פאסיבי אגרסיבי להזמין אנשים פנימה להרחיב את הקרעים הקטנים האלו בדעות המכוערות שלהם. הוא לא יכול להמשיך לחכות לחורף, המזגן מרעיש ומטפטף ומשקר לו טמפרטורות שמונדוס יודע שלא ירגיש הלילה. העיניים שלו נעצמות אבל המטלות הקטנות והטרחניות מחכות לו כמו בגדים שעוברים מהכיסא אל המיטה אל הרצפה. בוויתר מאוס שכזה. בחוסר אכפתיות מלוכלך מעט, שמונדוס יכל להשבע שהשאיר בחלק אחר לחלוטין של הסיפור שלו. 
נכתב על ידי -Elation- , 5/8/2017 23:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ