לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2014

סיפוק


ומה אם אני אתקשר אלייך באמצע הלילה ואגיד שאני צריכה משהו להקהות את התחושה הזאת שוב? איך תביט בי בעיניים חומות לא מבינות ותגלה בדרך הכי רעה שאני לא מה שחשבת. מה אם תסרב לי אבל היד שלי תטייל בתוך הכיסים ועל האיברים שלך עד שהיא תתקל בכדור קטן ולבן וסוף סוף תאמין שכל אחד נרקומן, כל אחד רק רוצה לקחת משהו ממישהו מבלי לשלם את המחיר. אני איומה במיוחד מהבחינה הזאת ואני שוכבת אנכית ואנוכית על המיטה הזאת ושוכחת אותך עומד שם. כמה אני מקטינה את כולם כדי להרגיש בטוחה, היה עדיף להשאיר אתכם מצידה האחר של הדלת וזהו. 

נכתב על ידי -Elation- , 28/7/2014 02:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



וולטר ריד [2]


בלילה אני חולמת שהוא מושך את אצבעותיי ובודק מתחת ציפורניי ומצקצק באכזבה, פרק כף היד מסתובב בכאב שמדמה טיפול בחשמל כי הגוף לא מייצר מספיק קורטיזון בשביל הפסקת אש. אני מסתכלת על הורידים בעייפות ומסלקת את השדים מצד מיטת החולים, זה מצחיק איך אפילו הגוף שלי נע תמיד במעגלים.
נכתב על ידי -Elation- , 26/7/2014 19:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



וולטר ריד


צינורות נכנסים ויוצאים בהרדמה כללית ואני מחזיקה את הכעס מתחת ללשון כמו גלולת ציאניד. אני מונה נפילות ומקלפת תפוחים מעל עיתון סוף השבוע. תולעת קליפה ארוכה נופלת על המזל שלי באירוניה עצובה, מכתימה בעסיס תחזית מבוססת כוכבים על פרידה ועייפות ותחושת ייאוש מערפלת. אני חושבת על האוטובוס של 19:35 ומעבירה את הציפורניים בתוך הבשר עד שהגוף מקיז דם, רפואת אלילים שאימצתי אחרי שהמערב נכשל בי פעם אחת יותר מדי.
נכתב על ידי -Elation- , 25/7/2014 18:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוויטהארטס


לפעמים כשאני פושטת עורות של כבשים ללבישה מקונן בי הפחד שאתקל בזאב מחופש. היום ניקיתי את המראה בעיניים עצומות.
נכתב על ידי -Elation- , 24/7/2014 18:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בכל החדרים


עבורי קולות של מטוסים תמיד מזכירים את הנשימות של הבחור עם העיניים העייפות בזמן שהוא החזיק לי את היד מתוך שינה. אף מלחמה לא תתלוש ממני את מעט היופי שמסמרתי אל הקיר אבל עכשיו יש לי חורים בזיכרון כמו מנהרות תת קרקעיות שמאיימות לבלוע את העולם הקטן שלי בשלמותו. זה ניצול ציני ומכוער להכניס אלמנטים של מלחמה ולכתוב על יירוטי הלב ועל הטרוריזם של הרגש כשילדים מתים ומתלקחים בתוך מתכת שאמורה להגן עליהם אבל מלחמה לא בולמת דיכאון, היא יכולה רק לגייס מספיק לגיטימיות כדי לתת לו לצאת החוצה מדי פעם. 

 

בכלל לא חשבתי שיקברו אותו בהר הרצל. אני לא בטוחה למה, זה הדבר ההגיוני ביותר במוות הלא הגיוני שלו. פשוט דמיינתי את כולם מתקהלים בבית העלמין הקטן שמחוץ לעיר ונשארתי במיטה וחשבתי על אבא שלו עוד קצת. חשבתי על איך שמחה היא אנוכית וחסודה ולא ממהרת להתפשט לעומת העצב המתירני והמופקר. על איך שהוא כמו אבן כבדה שנזרקת אל תוך שלולית, מזיזה הכל לכמה דקות ואחר כך נשארת בקרקעית כגל-עד.

 

על איך שאנחנו מסתמכים על העכירות הזאת יותר מדי כדי לא להרגיש.

נכתב על ידי -Elation- , 24/7/2014 01:43  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



To evoke some empathy


בארבע בבוקר אין למי להתקשר. כל מי שער בשעות הקטנות כבר הלך לישון, כל מי שמתעורר בשעות המוקדמות עדיין לא קם. פעם הייתי מבועתת מהמחשבה שאשאר לבד, שאף אחד לא יבחר בי, שלא יהיה לי לאן ללכת. זאת מחשבה שרדפה אותי במשך שנים וכשהייתי מתהלכת בלילה ברחוב והכל היה שקט ונטוש ונעדר אפילו מכלבים משוטטים הייתי תוהה כמה זמן הייתי מצליחה לשרוד בתור האדם האחרון עלי אדמות. כמה זמן יקח לי להשתעמם, לאבד את דעתי, להפוך חולת געגועים לאנשים שבעבר אולי שנאתי. כמה בדידות הייתי צריכה להרגיש כדי להתגעגע לאיזה גבר פרוע שיער שפעם אמר לי שאף אחד לא יבוא עבורי, לאיש-מפלצת שבעולם נטול בני אדם אין שום דרך לדעת אם הוא צדק ממילא. כל כך הרבה בדידות. כל הבדידות של כל האנשים שאני מעמידה פנים שאינם קיימים ברגע זה בדיוק.

נכתב על ידי -Elation- , 23/7/2014 05:21  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פריטנד


אני משייכת את בחילות הבוקר לשדרני החדשות ועורכי האתרים והאזרחים הקטנים נטולי הפנים שמפיצים את חדשות המוות בינהם עוד לפני שהגופות מתקררות. אני שומעת בעיתונות על אִמָּהוֹת ואמהות ואיך זה לגדל אדם אחר במשך שנים רק כדי לאבד אותו במשך שניות והלב שלי נקרע לגזרים מהתמונה. הרחם שלי מתכווץ בכאב ומאחר את הדימום כי המחשבה צריכה להיות מרופדת ונוחה, להתפתח על כל שלביה באכזריות עמומה. אני לא יכולה לדמיין אהבה שכזאת באה לקיצה והמדע מתקשה לדמיין אותה מתחילה בי ללא מחטים ומבחנות. הריון מדומה מאהבה מדומה שאני מטפחת מתוך שינה שאורכת יותר ממחצית היממה, זה מוות כשאני עוצמת את העיניים ושום חיים בכלל כשאני פוקחת אותן אבל הגוף לא יודע את זה עדיין. הגוף לא לומד אף פעם.
נכתב על ידי -Elation- , 22/7/2014 22:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קיל-סוויץ'


הלב שלי תקוע במנהרת בטון חשוכה מרוב העצב, יש לי צבע כחול באוזניים וחבורות סגולות על הריאות. הפכתי להלן קלר של הרגש וזה בכל זאת מבתר אותי לחלקים בכל פעם שאני צריכה לסגור את הכל בגומיה לוחצת כדי לעצור את הדם, קחו את הילדים שלכם ותחיו. איך כל דבר אחר זאת אופציה אפילו.

נכתב על ידי -Elation- , 21/7/2014 18:33  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה לטרוח


זאת אמת אוניברסלית שבסוף אנשים תמיד מתעייפים. גם המטופחות שבנשים מתעוררות יום אחד לקמט אחד יותר מדי ועוברות לשמלות שוק רחבות וסנדלים, הן מוותרות כי הקרב הזה הוא לא אחד שניתן לנצח בו. הן מפסיקות להשתמש במראה המגדילה ובוחרות בנוחות מנחמת ופשוטה של שיערות סוררות בין הגבות שכמעט ואי אפשר לראות ממילא. אני עייפה תמיד מלשמור פנים כי העיניים שלי נראות מתות בבקרים ויש רגעים שאני מפסיקה לנשום רק כדי שהגוף שלי יתעקש לבחור בחיים. זה לא ישתנה אף פעם ואני לא מרשה לאף אחד לאהוב אותי לפני שהוא מבין לחלוטין. זאת אמת אוניברסלית נוספת שאנשים נפרדים לא כי אזלה להם האהבה אלא כי השקרים שהם שיקרו היו גדולים מכדי לגהץ בכל בוקר מחדש. כי הם ניסו כל כך חזק להיות האדם שהם חשבו שהם צריכים להיות עד שהם שכחו שהאמת היא תמיד שכבת הבסיס לכל דבר שהם אי פעם יעשו. 

נכתב על ידי -Elation- , 20/7/2014 01:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ונילה סקיי


אני קונה את דגני הבוקר הצבעוניים אפילו שהטעם שלהם תפל כי אני אוהבת להסתכל על הצורות הקטנות והשמחות צפות בתוך הקערה הלבנה ולהעביר בהן את הכפית המבריקה. להתבונן בצבעי מאכל מתפרקים אל תוך הנוזל הלבן וצובעים אותו בורוד עדין, ונילה סקיי שאני גומעת במרדנות, שתיקה מתקתקה בחדר השמפניה בזמן שאני מתירה את הקרסים עם האצבעות הרועדות שלי. זה לא שווה את הכסף שלכם בכלל.

נכתב על ידי -Elation- , 18/7/2014 23:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אינטימיות ברברית


מצאתי תחושה בתוך הריח שנדבק אל הסכין, בדביקות שעל האצבעות ובקליפה שנפלה אל מתחת המיטה שניה לפני שההבזק עטף אותי כמו גל מים כבד וריסק אותי על קרקעית. מתחת לים של מחשבות יש חושך שאפילו העיוורים מפחדים ממנו אבל אני מוצצת את הפלחים הכתומים באינטימיות ברברית ומגששת בחושך אחר אורגזמה. החיים נמשכים. 

נכתב על ידי -Elation- , 18/7/2014 02:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לובוטומיה עצמית


אתה יודע שהגאווה שלי לא מרשה לי להרים את הטלפון אבל הנפש שלי שורצת מחלות ואני מתחילה לאבד את הזיכרון לטווח הקצר ואני מפחדת מכל מה שמגיע אחר כך. אני כורתת בגרזן והאהבה מצמיחה בחזרה את המחשבות הרעות שלי, אני נוברת בציפורניים בתוך התאים האפורים והדם האדום הנוזלי ניגר בברבריות מסביב לקצוות עצבים בניסיון עלוב להקהות את התחושה. היא לא בשום מקום שהאצבעות שלי מצליחות לגשש בו והיא לא בין הרגליים ואולי מעולם לא היתה עבורי לגעת. לפעמים אני הולכת רחוק מדי, לפעמים אני רואה יותר ממה שתכננתי כשפקחתי חצי עין עייפה. אני לא מסכימה לעצמי לכתוב מילים אמיתיות במחברת, אני רק מסמנת עיגולים בשורות כמו חורים שחורים להכניס לתוכם את כל הדברים שהקרבתי עד לנקודה הזאת. אני רוקדת מתחת לזרם הקר שבכיור, אני שוטפת את הבושה. הגוף משחזר את עצמו. כמעט מצמיח בחזרה איברים, מכאיב לעצמו איפה שהחלק הכרות היה כדי לא להרפות. הנפש היא סיפור אחר. היא לא צריכה סיבה.
נכתב על ידי -Elation- , 17/7/2014 02:53  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לנקז את הנוזלים


כל השלדים המרקדים התלויים בארון מנסים לאחוז בידי ולהפיג את הבדידות, הם טווים לי רשתות אהבה ליפול לתוכן. הם כמו עכבישים גרומים אקזוטיים והם קוראים לי בקיצורי השם היפים ביותר כשהם מציעים באדיבות לנקז ממני את הנוזלים בדמיונות וחזיונות שווא פרועים. העיניים שלי תמיד היו טלויזיות משובשות חיבורים, פסים אפורים סטטיים שמחכים שהתמונה תווצר בקסם שחור וגלי חשמל מכאיבים. ניקיון אביב אכזרי בלב יולי רוקן את הארון שלי מיומנים מלאי כעס אבל אותי אי אפשר לנקות ואותי אי אפשר להלבין גם כשהעונות מתחלפות והגשם יבוא לרחוץ. שפכתי כלור על האותיות וראיתי את הדיו נעה באי נוחות על הדפים הלחים, כאילו נאבקת לא להשאיר אחריה כתמים. הראש שלי חולה והם מתלחשים דרך דלתות העץ עבורי לשמוע. זה רק מילים, תעשי להן ביופסיה. מה זה עוד חור. אולי נדע מה יש לך סוף סוף, צרצרית.

נכתב על ידי -Elation- , 16/7/2014 17:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקו האדום



נכתב על ידי -Elation- , 16/7/2014 01:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מצטערת


אני אדריכלית נפש מחוננת ואני גרה במבנה בלתי אפשרי שנוטה ליפול עליי בכל פעם שהדלת נטרקת מהרוח החמה והלא נעימה של חודש יולי. אני אדם קטנוני וקנאי שרוצה להתעוור כדי להפסיק לרצות ואנשים מאמינים שאני מלאת צניעות ולא מבינים שזאת פשוט בושה. אני מצטערת בכל פעם שאני פותחת את חלון העריכה כי אני מרגישה שאני רק משחררת עוד נבגים רעים אל העולם בידיעה שמישהו עלול לתת בית לשליליות המרירה. אני לא חושבת שמישהו אי פעם קינא בי על משהו וזה מכעיס אותי מסיבה בלתי ברורה כי אין לי גאווה בשום דבר שאני עושה ממילא. מישהי הביטה בי השבוע בעיניים הכי נוצצות ואמרה שהיא יודעת שאני אהיה אדם כל כך מפורסם יום אחד שהיא שומרת את המכתבים מימי הילדות שלנו במגירה שלה. אני לא תכננתי דלתות או חלונות במקום בו אני גרה בראש שלי כי פעם איזה בחור גרם לסדק בקיר וזה הרג אותו. מאז כל מרחב הוא מרחב מוגן עבורכם.
נכתב על ידי -Elation- , 15/7/2014 01:40  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קאלמה


בכל שקיעה התנים מייללים ואני יושבת על המדרגות ומעמידה פנים שאני לומדת מהם שפה נוספת. שתיים וחצי שפות אינן מספיקות, גם סימני ידיים ואיתותי מכונית וקללות ספורות הן לא כלי נשק חזק מספיק לשקט המקומם שאני מנסה לבנות. התנים מייללים ואני יושבת על המדרגות. היו ימים שלמדתי פורטוגזית עם הגב אל המסך, מה זה תנית עבורי. היו ימים שאני הייתי מייללת איתם יחד אבל למי כבר הם יכלו לספר. מי בכלל היה מצליח להבין משהו מזה.
נכתב על ידי -Elation- , 14/7/2014 23:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כל הדואר הנכנס


אני עושה כך שפחות ירגיש יותר ומתמתחת על המצעים החמים בקבלה שהשמש כבר עלתה אבל החלון מוגף מפני מגיפות ואור יום כי צריך להתגונן ממשהו. מגישי החדשות מכים בדלת הצנועה שלי בגרזנים ובועטים שבבי עץ פנימה כאילו חייהם תלויים בכך, כאילו אני הוא המקלט הנעול והמילים המדווחות הן אזרחים נטולי מחסה. זה באמת עניין של שניות אבל עזה לא יודעת לנגן באלגנטיות, היא כמו מתופף שאוהב את המכות ולא את הצלילים המתוזמנים וכל הבניינים בחדשות מכוערים ואפורים מכדי לחלום עליהם סיוטים. עזה כמוות, אהבה.
נכתב על ידי -Elation- , 13/7/2014 17:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אתה כועס עליי כל הזמן


יש לי שתי נקודות חן חדשות על העורף ואתה טעית בי מההתחלה. הלוואי והיית שואל אותי מה אני מרגישה לפני שבחרת לקבור אותי חיה בתוך האשמה. עכשיו כשהריאות נושמות בלי אוויר והלב פועם בלי דם להזרים איך תצליח לחלץ ממני את מה שרצית לשמוע ולא הסכמתי להגיד, איך זה ירגיש לך אמיתי או מספק. אני לא בחיים אבל אפילו השמש מנשקת אותי. רק אתה כועס עליי כל הזמן. רק אתה חושב שאני מכונת זמן שלא מוכנה לקבל את המטבעות שלך.
נכתב על ידי -Elation- , 11/7/2014 19:05  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Strangefolk


יש ימים בטעם דובוני גומי שהופכים לנצרת ביטחון בניגוד לרצונם ונשחקים למען הצורך לשרוד. אם היו קוראי מחשבות בסביבת מקום הם היו מתחילים לדמם מהאף בגללי. זאת לא יהירות, כל הרצפה שלי כתמים אדומים מניסיונות השתלטות ריקים של הרעש הזה שמנסר בי. אני מפחדת שאני מתעוורת מכעס.

 

You see, without the Truth of the Eyes

the Happyfolk were blind.

נכתב על ידי -Elation- , 10/7/2014 17:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך נחיה אחרת


אני זוכרת את העיתון ההוא קשור בגומייה אדומה, איך שזרקתי אותו לקצה החדר והקאתי בשירותים הסמוכים והתפללתי שהתמונה תצא לי מהראש ולא תחזור לעולם. בשיעור תורה של אותו יום הרבנית סיפרה לנו על הילד ההוא שהיה היחיד לשרוד את הטרור ואיך שמביאים אותו לארץ ואני חשבתי איך נחיה עם עצמנו אחרת. עכשיו הילד הזה כבר בכיתה ב' ואין לו משפחה אבל יש לו מולדת. זה אף פעם לא עבורנו לבחור.

נכתב על ידי -Elation- , 9/7/2014 22:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ