לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2015

TLDR


Your independent declaration sounded too much like a prayer
What I thought would make you fall in love
Someday man I'm gonna be no different than the other rivers
Shallow minded adult tricks but I know there's a river in me
I'm looking for a trap door trigger
Your looking for that hurt look around my mouth
I tell you miserable things after you are asleep
I was less than amazing
There's a science to walking through windows without you
The more I see the pythons and the limbs
We were so vacant
If you're dead in the mind it'll brighten the place
Give them ice for their fevers
Hope they're staying glued together
I have arms for them
'Cause they're gonna be cool happy genius heroes
I'm gonna miss 'em so much
We should swim in a fountain
Everything means everything
It's become the crux of me
I sincerely tried to love it
Do not think I'm going places anymore
Don't have the sunny side to face this
It takes a lot of pain to pick me up
I keep feeling smaller and smaller
I'm under the gun again
How close am I to losing you
אל תהיו כמוני.
נכתב על ידי -Elation- , 26/1/2015 18:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כל ירושלים, ועמה כל העולם


אני מלטשת יופי זול כמו כוסות זכוכית עבות שפה, הזמן קצר והמלאכה מרובה.

מי שמהמר על יופי זול סופו שאחתוך בחיוכיו.

נכתב על ידי -Elation- , 25/1/2015 12:23  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Seven times I was under you


אני מתמסרת עם הבדידות גם כשהשמיכה כבדה לי ולא עוצרת את הקור, הלוואי והייתם יכולים לחמם משהו בתוכי מבלי להושיט אף פעם את היד. אני מעדיפה כאבי לב על כאבי רגליים אבל לפעמים החיים מתקבצים ביום שמשי ונתלים לי סביב הקרסול באהבה. אני לא יכולה לסחוב את אשמת הניצולים איתי בתוך התיק לכל מקום אליו אני הולכת, אני שמה כמה מטבעות בכיסים למקרה שתצטרך דמים לעבור בהם את הנהר ועוזבת את הבית. אני מתפללת לדלת סתרים שתוביל אותי עמוק אל לב האדמה, היינו יכולים להיות נהדרים ביחד, שתדע. אני לא יודעת להיות נהדרת בכוחות עצמי. אני מתפללת לדלת סתרים.

נכתב על ידי -Elation- , 24/1/2015 23:04  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תספרו לי סודות


אני בור ללא תחתית של מידע שלא אמור להיות שלי וכומר קתולי שילדים קטנים נוגעים בו, אין אדם מתאים יותר ממני להתוודות בפניו ויש שקט מפלצתי שאופף אנשים שאוגרים את הכיעור שלהם בבטן. למי אתם מתגעגעים ומה עושה לכם חולשה בברכיים ואיפה הייתם מעדיפים להיות עכשיו ואת מי הייתם משאירים מאחור אם לא היו שום השלכות? כמה פעמים לבשתם את הבגדים הכי יפים שלכם וישבתם על המיטה והסתכלתם על הידיים שלכם וקיוותם לראות ציפורניים של מישהו אחר וכמה מגרד העור שלכם כשאתם לא מצליחים להרדם. איפה המקום הכי טוב בחדר להחביא בו דברים שאמורים לראות מעט מאוד אור יום אם בכלל והאם אני יכולה לזחול לשם לזמן מה ולהניח את הראש? אתם חושבים שרוע הוא בחירה או תוצאה של רוע אחר ואם כן מאיפה הרוע הראשון ההוא הגיע ומה אם התנ"ך היה מדוייק וכולנו נידונים להתעללות ממושכת רק בגלל שנאת אחים ומנחות שדרש איזה אלוהים? אני נושאת את אותיות הקלון שלי על הדף הוירטואלי הזה ואני יהודי נודד, דמעות חומציות, רעב שלא יודע שובע לסודות לסודות לסודות. אני בעצם רק מקווה למצוא משהו אחד שיהיה יותר נורא. אני בעצם עד כדי כך קטנונית.

נכתב על ידי -Elation- , 24/1/2015 00:34  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אזובי הקיר


זאת קלישאה להתאהב בסולן של הלהקה אבל אני עובדת שעות נוספות על טשטוש הזהות ומחיקת הייחודיות מהפנים העייפות שלי. בארץ המובטחת אני אף פעם לא מטרה ואף אחד לא בוחר בי במסדרי זיהוי דיקטטורים, אני לא הטיפוס של אף אחד והאצבעות שלי לא רועדות כשהן עוטפות את הידית הקרה של הדלת, אלו זמנים אחרים לחיות בהם. אני ממציאה חוקים משלי כדי להיות אזרחית מופתית ואני מפרה את כולם ואני מגבירה את הווליום בכל פעם שהמציאות נוקשת חזק יותר על הדלת. אני לוחצת כנגד העור וממששת את השלד ורק אם אין שום עצם נעדרת אני נושמת לרווחה. בכל פעם שגבר כועס עליי אני מתנהגת כאילו כל מה שהוא רוצה זה את הצלע שלו בחזרה. 
נכתב על ידי -Elation- , 23/1/2015 12:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשתו אותי


אני לא יודעת אם דמיינתי נשימות מהצד האחר של הקו או שהן היו אמיתיות וחלשות ומספרות אמת עליי שאני לא רוצה לגלות. הייתי יכולה להיות טעות במספר וזה היה יכול להיות כל כך פשוט כי אם יש משהו שאני טובה בו זה להיות סוג של טעות אבל גם כשאני לא נכונה לאף אחד אני יודעת את הכוונות הטובות שלכם בעל פה. אין לך את המספר אבל אני בוראת את הנוכחות השותקת שלך שם על איזו מיטה עם מצעים מתוחים וכריות תפוחות ובתוליות, חשבתי שסיימת לענות אותי עם השקט אבל אתה מתקשר פעמיים ומחכה שאנתק, זה משחק. אני מתעניינת עכשיו בהרבה בחורים אחרים והם הדבר המשעמם ביותר עלי אדמות אבל צריך להשתיק את הרעב וככה תמיד פקדו עליי לחיות. זה מעייף לקחת חלק במציאות שפולטת אותי מתוכה כל כמה שניות אבל זה בודד מדי בעולמות האלה שאני בוראת בשביל להעביר את השנים. הכל תמיד יפה ומלוטש אבל אני חייבת לעלות אל פני השטח כשאני חושקת במילים של אנשים אחרים וכבר נמאס לי משלי ואני כל כך צריכה להשמע. אני קוראת את השם שלך אל המיקרופון המובנה פעמיים ומנתקת כשאני לא יכולה לשאת עוד את אשליית הנשימות. אף אחד אף פעם לא נמצא איתי בכלוב הזה ואני יורקת אש כמו דרקון אחרון שנלחם על שושלת שלא תתרחש לעולם. אני נעצרת בי, וזה אכזרי מכדי לא להיות נכון. זה גן חיות ואף אחד לא זורק לי עצם, כולם נאמנים אל שלטי האזהרה.

 

הלוואי ולא הייתם שומרים ממני מרחק כאילו הייתי שקיות מסמרים שמחוברות אל חומר נפץ. אפילו שזה נכון. תנסו אותי. אל תנסו אותי. אין לי מושג.

נכתב על ידי -Elation- , 22/1/2015 03:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קולקטבול


זה לא משחק תפקידים אם אתם תמיד בוחרים להיות הזאב. החברבורות הופכות מגרדות כמו איפור זול של הלילה הקודם, צריך לעטוף אותנו בסרט צהוב ולמנוע את הגישה לתיירים סקרנים. באור זה תמיד מפוכח ורע מכדי לשאת וכבר עייפתי מאנשים שמנסים להיות חיות, אני לא מרחמת על קוצים שננעצים להם בטלפיים. הם חושבים שהם יכולים לשאת את ריח הדם אבל הם אספנים משעממים של איילות מדממות, הקירות לא יכולים לשאת עוד זוג עיניים תלויות. אני לא מאבדת את הראש שלי אבל אני מפחדת לצרוב את הפצע. כל עוד יש שביל טיפות מאחוריי אני לא יכולה לשכוח מאיפה באתי, אסור לי אף פעם לשכוח מאיפה באתי. תתלו את עצמכם במקום.

נכתב על ידי -Elation- , 21/1/2015 17:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עיר של אוהלים


אתה מושך בחוט הדק והחרוזים מתפזרים בריקוד קטן שנגמר לפני שהוא אפילו מתחיל. אני רוכנת ומושיטה את הידיים אל האיזורים החשוכים שמתחת לספה, אני כמעט מצפה להחזיר יד מכוסה בסימני נשיכה. היד שלך עוברת במקומות בהם הגוף מתעקל כדי לאמוד את השינוי, ככה צרות מרגישות ואני מסתכלת על התרשימים בעיניים סקרניות ומעמידה פנים שאין לי שום תחושה. אני בונה בראש שלי עיר של אוהלים ואני משכנת בה את כל הרגעים הכי יפים ומקווה שהגשמים לא יגרמו לשטפונות. העור שלי שומר את הסימנים עליו לזמן מה אבל אחר כך הוא מטשטש את האמת באכזריות מגונה. אני מנצחת ואני חוזרת בידיים ריקות אל ארון הגביעים, זה לא נועד לתצוגה. אני מספידה אותך וקוברת את עצמי אבל לא לפני שאני דואגת להצל על האורחים שבאים לראות את הגוויה. השמש הזאת קופחת גם בגרוע שבחורפים.
נכתב על ידי -Elation- , 20/1/2015 23:43  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אד, ידידי


בתא המטען של המכונית הקטנה אני שומרת ליצנים מתים. זה קרקס של בחורה אחת ועדיין הזרקור בקושי מאיר על כולי. אתה בודק את הגמישות של הנפש, מותח את גבולות הגזרה כאילו לא התחננתי שתכוון ישר אל הלב ותחוס לי על הברכיים. אני לא יכולה לרדת אפילו פעם אחת נוספת על הברכיים האלו. יש לי עשרות גופות רקובות מצחיקות ואף אדם חדש להרעיל את כוס השתיה שלו, אני לא רוצה להיות היחידה שמבינה את התחושה. אני מעדיפה ללעוס זכוכיות בכל יום של השבוע ולא לחזור אל תוך אותה תמונה, תמיד עם האבזם, תמיד כל כך הרבה אכזבה. את כן יפה, את לא יפה, למה את בוכה? אני לא מבין אני לא מבין אני לא מבין אני לא מבין את הבדיחה. הספה עטופה בקטיפה סגולה. אני לא יכולה עם הברכיים יותר, בבקשה.

נכתב על ידי -Elation- , 20/1/2015 02:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בגידה


שמרתי את הינשוף שחיבק את העולם בקופסאת התכשיטים כי רציתי להרגיש כמו מישהי אחרת אבל זה רק הגדיל לי את החור בחזה. ישבתי זקופה עם השיער שלי אסוף ושיקרתי לך במצח נחושה וזה היה לי קל וטבעי כמו לנשום וידעתי שתסלחי לי ותבלעי כל מילה ואף פעם לא באמת תשבעי. את תמיד חשבת שאני אהיה כל כך גדולה. אנשים אחרים אמרו לי את אותו הדבר בדיוק, אפילו הבטיחו ונגעו לי בכתף אבל תמיד היתה בהם עמוק בפנים ציניות רעה שאני היטבתי להכיר ולהכניס לקפסולות כדי לקבור ואז לחפור החוצה מהאדמה. את מבינה, זה מה שאני עושה. אני משאירה את כל מה שטוב בקופסא שמכילה זיופים זולים ואני יוצאת לכלות את ימיי בין העורבים,  נוח לי שהם לא רואים את ההבדל. לגבי הם תמיד רופאים.

כולם.

נכתב על ידי -Elation- , 19/1/2015 02:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מיכאל האחר


אפילו כשאני משביעה אותך שלא לשאול שאלות אתה לא יכול שלא לקמט את הגבות בתסכול שמקרין את דרכו לתוכי, כמעט חמש שנים אחרי שקרה מה שקרה אנחנו יושבים על המדרכה ואתה שואל אם זאת בעצם היתה הפלה. אני רוצה להרים את החולצה ולהראות לך את הצלקת הקטנה שמעל הצלעות אבל הקור והבושה עוטפים את הידיים שלי כמו ג'קט משוגעים ואני מחבקת את עצמי בשתיקה. רציתי להגיד לך שלא יהיה שום הריון אף פעם אבל ההיסטוריה מסתעפת כמו מערכת שלמה של כלי דם והזמן כל כך קצוב. כל מה שהשארתי לך ממני זאת התמונה הזאת שלי בוכה בשקט במושב האחורי של אוטו צבאי. הייתי צריכה שמישהו ילחץ על הדוושה, הסוד הזה דהה עם השנים ונקבר תחת אירועים אחרים אבל אני זוכרת כשהוא היה גדול יותר מהירח וצורב יותר מהשמש והוא אילץ אותי אל תוך דפוסי השתיקה. אני מסיטה את כל השיער לצד אחד ונותנת לרוח החורפית לקרר לי את העורף, אתה תמיד דואג להתקשר כשאתה בסביבה. בכל שנה אתה לוקח חתיכת פאזל נוספת להרכבה ואומר שזה היה הרבה יותר פשוט אם הייתי מסכימה לצייר עבורך את התמונה. אין מקום לעוד גרוטסקיות בחיים שלי כרגע. סליחה.
נכתב על ידי -Elation- , 18/1/2015 21:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אסופה ברישול


הטינה שלי אלייך השתמרה בתוך הירכיים שלי וגם כשהירכיים אינן אותן הירכיים אני יכולה להרגיש אותך בין הצעדים וזה מניע אותי כמו דלק ואני נוסעת סביב העצב שלי במעגלים. אני אסופה ברישול ומתבוננת על קו המים הירוקים, הטבע משוגע ולוחש לי סודות דרך הסדקים שעל הגשר, שום דבר אינו לובש את צורתו בצורה יותר מגושמת ממני. הריח שלי נכלא בתוך המעיל וזאת הוכחת קיום משונה, החלקיקים נאחזים בבגדים ומרפים ממני ובסוף היום כשאני מחליקה אל המיטה כל מה שעברתי נשאר על הרצפה הקרה ומפסיק להיות חלק ממני. אני יכולה לקום מחר בבוקר וללבוש מישהי אחרת אבל אני אקום בצהריים ואלבש את עצמי פעם נוספת כי אני אף פעם לא לומדת וכל אישיות אחרת מגרדת עד זוב דם, אני נתקעת בתוך שלוליות הבוץ ומחכה שהשנאה ההיא תציל אותי. אין יום שאני לא אורזת אותה איתי כשאני יוצאת את פתח הבית.

נכתב על ידי -Elation- , 17/1/2015 21:48  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בכיוון השני


כל טבעות הזהב הישנות נופלות מעליי, כבר אין לי את האצבעות של אמי ואין לי את הציפורניים של אבי. כל מחשבה שבוקעת מתוכי נולדת לעולם בו אני כבר בכיוון השני, כמו להגיע למדינה הפוכה בה הכבישים עובדים אחרת וגם כשהכל בטוח ונכון זה מרגיש כמו תאונה שממתינה להתרחש. בינתיים אני עונדת מתכות זולות שמאיימות לצבוע את העור שלי ולהכתים עליי אמת ואני לא חופפת את השיער שלי באותו אמוק בו הייתי רגילה. אני אוחזת נולדים חדשים רכים, חדשים אל התמונה והם אינם יודעים שהם בנוכחות דג בננה, בדיה. הם יודעים רק מוצקות במקום בו אחרים שואפים אותי כמו עשן, אני מקבלת הוראות דרך הטלפון שלא לערב את המשטרה והאורות כחולים כשאני פותחת את הפה ומנסה לענות להם תשובה. כלום לא קרה, אני פשוט חיה במראה.
נכתב על ידי -Elation- , 16/1/2015 08:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אפולו


אני רוצה תותי עץ ושהבחור מהסדרה ההיא יהיה אמיתי ויאהב אותי כמו שהוא אהב הרבה נשים שונות במעט מאוד פרקים, בהתמסרות שלא גורעת ולא מתנגשת כמו מכונית בקרנבל, כאילו שום דבר רע אף פעם לא יקרה מההתפזרות של הרגש. רק להטות את הראש ולחייך אל התקרה ולספור לאחור כמו שיגור של חללית שאיש לא יודע אם היא אי פעם תשוב הביתה. לפנטזיה הזאת יש ריח של צמר גפן מתוק ואם הייתי יכולה להושיט את היד למעלה הייתי קוטפת ומכתימה את החיוכים שלנו טיפה, זה לא חייב להיות מושלם. אתה רק חייב לצאת מהמסך ההוא קצת, למצוא אותי. בינתיים אני ממריאה.
נכתב על ידי -Elation- , 15/1/2015 21:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



A new world


חום לא מצליח לתקן את הבעיה, אני צורבת על העור אותיות והן אף פעם לא משאירות שום סימן. הבוקר שאחרי תמיד מרגיש כמו עולם חדש אבל בשניה שדלת הבית נפתחת הריחות נותרים זהים והטעמים נותרים תפלים וכל מה ששונה זאת הבבואה. כשאני טובה אני מנסה להשאר ערה אבל העיניים חלשות והן מרפות מהאחיזה, כל לילה לפני השינה אני חייבת לגעת בכל העצמות ולפעמים גם לשאלה הזאת אין שום תשובה. אני נראית יותר ברורה בלי כל השחור הזה מעל ומתחת לעיניים אבל אני תמיד מחקה את מה שאני רואה. אני עוצמת את העיניים בשם האוטונומיה ונרדמת בשם החולשה, כל דקה מיותרת עם המחשבות שלי מפחידה אותי לכדי שיתוק שינה.
נכתב על ידי -Elation- , 15/1/2015 00:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Then god is 7


הפרעת הזהות הפכה כמו גרביונים צמודים שנתבלו מהציפורניים החדות והמכאיבות שלי, אני מושכת אותם למעלה בעקשנות ומביטה על כל הדברים האלו שאני לא מצליחה להסתיר יותר. כמה נוראי זה כשאנשים רואים דברים שכל כך רציתי להסתיר, כמה בוגדני. רכבות רכבות לאורך הרגליים שלי או שאולי אלה השריטות שאני שורטת בשנתי, אני נקיה ורחוצה בתוך השמיכה וכל מה שחשוב זה שאצליח להרגע. אני מרגישה את הכאב העמום בכתף כמו פציעה ישנה, מוט מתכת שגירד את הבשר ונישק אותי נשיקות של חלודה. טטנוס לגוף וטטנוס ללב, אבל המחט נותרת זהה. גם המחט חושבת שאני אותה הבחורה.

נכתב על ידי -Elation- , 13/1/2015 19:50  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא מאמינה לך


פספסתי בכוונה את שתי הפגישות האחרונות. במקומן ישבתי על שני ספסלים שונים בימים כמעט מנוגדים של שמש כתומה ומנמשת וברד שמלקה את העור החשוף ופוגע באשמה. ערן ממילא היה מביט עליי כמו שאריות קודאין אחרונות מתפוגגות ומושך באפו, החורף הזה לא פוסח על אף אחד וכמה הייתי רוצה שהזמנים יהיו קצת יותר קבועים והאנשים לא היו משנים את פניהם. אם היתה שם בחורה של אחת עשרה וחצי למשל שהיתה משפילה את מבטה כשהיתה חולפת על פניי כמו חולקת איתי את אותו הסוד הנורא זה היה הרבה יותר נסבל, אבל אין שום נקודת אחיזה ואני כל הזמן נופלת. אני רוכנת מול האח ומושיטה גזע עץ נוסף אל מותו והשרשרת נאחזת סביבי ומתחממת וצורבת עוד טיפה את העור, זה הכל תזכורות רעות לדברים טובים שאני פשוט לא מסוגלת להמשיך ולזכור. משככת כאבים קלים עד בינוניים, ולעזאזל עם כל השאר. התרגלתי.

נכתב על ידי -Elation- , 12/1/2015 23:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ראש גדול


אלו אותם הרמזורים עם כמעט אותם האנשים אבל הקור לא חודר את הסריג שלי הפעם והתכשיטים לא נלכדים בקצוות התלתלים בהתרסה. האור ירוק והראש גדול ומלא במחשבות תוהות עלייך. חזרתי לזירת הפשע אבל עכשיו כשהאור החלש של השמש החורפית מתפזר מעלינו ללא כל אחידות אני מתברכת בבהירות נטולת אלכוהול ויודעת שהטעות מעולם לא היתה שלי. אני מוצאת דרכים חלופיות לחיות ואני לא מתביישת בזה יותר, לא יודעת איך אי פעם הייתי יכולה. זה כל מה שאני רוצה. זה כל מה שאני רוצה.

 

נכתב על ידי -Elation- , 10/1/2015 17:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעידה


הכי קרובים שהיינו אי פעם היתה מעידה. שתי קומות נפרדות בתחנה המרכזית של תל אביב על אותו המפלס והלב שלי שרף דרך שאר האיברים ואיים להיוולד מתוכי כמו עובר מדמם שנפלט בטרם עת, אני לא מתחקה בעקבותייך ועולה על 835 בתחושת בחילה. אני מספרת לך באיחור של חודש ואתה מביע כלפיי  כעס ואכזבה, אלו שני הרגשות האהובים עלייך עבורי, אין ספק. עכשיו רק עשרים וחמש דקות של נהיגה מפרידות ביננו ואתה דוחה את השהות שלך שבוע אחר שבוע, כמו מעניק לי הזדמנות שניה. אני מנסה לשמור על פנים, גם בפאב שבקצה הישוב אני יושבת עם אנשים שאני לא מכירה ומורחת על השפתיים אודם אמזונות למקרה שאתקל בך. בתרחיש הזה שאני בודה אתה בכלל לא מזהה אותי וחולף על פניי בשתיקה, שמונה שנים זה די והותר זמן לשכוח מנערה שאף פעם לא פגשת אבל עכשיו [ואולי מאז ומעולם] אני נראית כל כך אישה. אני תוהה אם אי פעם אהבת אותי לפני שיער הנחושת והעיניים המודגשות, כשלא ידעתי בכלל מה זה להרגיש יפה. זה לא הוגן לתהות כי אף פעם לא נתת לי סיבה להאמין אחרת אבל אחרי שהוא מת הייתי יכולה להיות האישה הכי יפה עלי אדמות ועדיין לא היית סולח לי על מה שהאמנת שעשיתי ואני אוהבת אותך קצת על חוסר ההתפשרות הזאת, גם אם שיסעת לי את הנפש עם האשמה. אתה האדם היחיד שאהב אותו כמוני ואני לא הרמתי את הטלפון וסיימתי עם המלחמה העכורה הזאת כי אני תמיד הרגשתי שבזמן שאני איבדתי את הכרתי אתה השארת לי בידיים שאריות סיבים של חבל ונתת לי להתעורר למציאות הזאת שלא באמת קרתה. מהבחינה הזאת אנחנו זהים כל כך ואף אחד מאיתנו לא יודע להעניק מחילה נטולת זחילה. אנחנו שני תליינים סביב אותו גרדום ואף אחד מאיתנו לא חף מפשע, אבל האשמה הזאת היא באמת לא לנו. אני רואה אותך בקצה הרחוק של חדר חשוך וכל השיכורים האלה ביננו מרגישים כמו בשר תותחים מבושם שמועד על עקביו, כל כך בלתי מודע. אני לא אמזונה בכלל, אני בקושי אישה. אני עושה מה שתמיד ידעתי לעשות כל כך טוב ומשתלבת אל הקירות ומחכה שיגמר. לא נשאר לי לב שיחרוך דרכי יותר, הפעם אני כל כך שונה.

 

תקרא את זה, תשנא.

נכתב על ידי -Elation- , 9/1/2015 00:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוז


זאת לא העונה לעירום אבל אני נוקשת בשיניי בדידות של אנשים אחרים. אין מקום כמו הבית אבל הקוסם לא יכול לעזור בסופה שכזאת אז אני מניפה דגל לבן ומשתקפת במראה בבושה. אין לי מה ללבוש מלבד העור המוכתם שלי, נקודות נקודות שלא מצאתי בהן שום חן מעטרות את הצוואר שלי ונחות בין שדי. זה רק עוד משהו שעוד רופא צריך להביט עליו, כבר היה לי די והותר מחיטוטים של ערן ודומיו ומבטים מרחמים מהפקידה במסדרון, כאילו היא יודעת. כאילו הם כולם יודעים שאני מתגלגלת על האבנים הצהובות ונחבלת ללא הכרה כדי לאסוף את הראיות. אתם לא מאמינים לי. אני לא מאמינה לי.
נכתב על ידי -Elation- , 8/1/2015 17:58  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ