לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2015

רצף


לפעמים אני נתקפת בכי אושר משונה שמוצא אותי מקופלת רגליים בקצה המיטה ואני רוצה להעיר את הבחור הישן בנשיקות רועדות ואסירות תודה, אבל אני ממשיכה לשבת באותה הנקודה בכוח רצון שלא ידעתי שקיים בי. אפילו רצף המילים המכוערות שנדמה שנמשך כבר נצח מאבד מכוחו ומשאיר חורים ריקים בהיסטוריה הפרטית הפומבית המתועדת הזאת שלי, אני כופרת באלוהי התיעוד ומשקרת אותו בעלי תאנה שמכסים את כל מה שאני מפחדת לאבד ונכרכת בתוך האווירון האנושי הזה. פרס, קראת לי קצת לפני שנרדמת.
נכתב על ידי -Elation- , 29/8/2015 02:03  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אלי


דווקא כשהוא מתייפה סוף כל סוף אילי נכנעת לדיבור בגוף שאינו שלה, היא מרשה לדיסוציאציה להזדחל לה לאורך הגב ולגעת בה פעם אחת אחרונה, שתיהן יודעות שהדיסוציאציה רק עושה לאילי טובה. היא לא יודעת לעשות שלום אמיתי בינה לבין עצמה, זה לא יתכן שהיא מה שגדלה להיות אותה הילדה שרצה אל הדלת בידיעה מוחלטת שהמוות תכף מדביק אותה באחיזתו התקפה. העיניים שלה כבר ראו את האכזריות האלימה בצורת ליטופי אהבה, שום סינדרום שטוקהולם לא יודע איך לנחם אותה אבל כשהיא מתפשטת מול המראה היא עונה לעצמה על כל השאלות הקטנות שילדה כמוה יכלה לשאול במציאות שכזאת. הטוב והרע והמכוער מתעלסים לה בזכרון להוליד מחשבות ממזרות שאיש לא רוצה בהן, אילי פותחת בית יתומים קטן וצנוע ומרשה להן לגדול פרא כמו עשבים בגינה האחורית, אבל לפעמים היא מתחרטת שלא עשתה הפלה והלכה לחיות את החיים החדשים שלה מקודם. כל הזמן המבוזבז הזה שהיא צריכה לתת עליו את הדין גורם לרגליים הלבנות שלה לחולשה מטופשת. למה לה ההחשפות הזאת עכשיו.
נכתב על ידי -Elation- , 24/8/2015 12:21  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בונוס


אילי הולכת לאיבוד בתור האושר, היא נבלעת בתוך המצעים של המיטה ומתגלגלת על המזרון כאילו שום רצפה לא תגיע אף פעם, הלב שלה מרגיש כמעט קטן מכדי להכיל. החיוכים שלה מפלחים את החושך של הבית הזר וכשהבחור שלה מושך אותה אליו בתנועה חזקה כל המשקל שלה הופך ללא קיים וזה כמעט כמו לחיות את סופי השבוע שלה מתחת למים. היא בכלל לא רוצה לעלות לאוויר, טוב לה ככה.
נכתב על ידי -Elation- , 22/8/2015 00:06  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גמישות


העייפות לוקחת את הניצחונות הקטנים שלי איתה אל תוך חלומות עשויים למחצה ושם הם אובדים לי לנצח. אני מאבדת הכרה על יותר מדי כריות ומתעוררת אחרי ביקורים קצרי מועד בחצרות הגרוטאות של הנפשות הפועלות [יש בהן את כל מה שנהגנו להרגיש, כל מה שנהגנו להיות]. אני כבר לא מחפשת רגעים שאפשר להציל אבל זאת אזהרה טובה לעבור בין ההריסות כמו שיעורי בית שאני עושה בדקה האחרונה [במאמץ מתיש ללמוד מזה דבר מה]. אני רק רוצה למצוא את הרגע הספציפי הזה שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן ולהציל אותו משיני המתכת הרעות, את הפסגה האחת הקטנה הזאת שכבשתי וממנה אני רוצה להתגלגל כאילו היתה מרופדת דשא רך שרק ילדים יודעים לבטוח בו באמת. להתעורר, לדרוש מה ששלי.

נכתב על ידי -Elation- , 16/8/2015 15:12  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כדור כחול כדור ורוד


פאינה היא לא ערן ואין לה את אותו המבט השקט או את האדישות הכמעט מביכה. אנחנו היינו יכולות להיות דף חלק אבל העור שלי היה אדום ושורף מדי וכשפאינה הסתכלה עליי בריכוז אני כמעט שכחתי שאני עומדת שם בלי חולצה. אולי אזלה לי קצת הבושה אבל כשפאינה נוגעת בצלקת שליד השד הימני אני נעה לאחור כמו ניצב שיודע שאסור לו להביט למצלמה, גם לזה יש לי סיפור מוכן אבל אין שום טעם בשאלה. היא מצביעה על השיער שלי בחיוך ואומרת שכזה צבע היא תמיד רצתה ורושמת לי כדור כחול וכדור ורוד בזמן שאני מתלבשת. אני שומרת את ההפניה למיון בתחתית התיק לכל צרה שלא תבוא והולכת לקחת מספר לתור בבית מרקחת. כמה פשוט. כמה לא ערן.
נכתב על ידי -Elation- , 12/8/2015 23:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תרמילאים


מה שהפחיד את אד יותר מהכל היה כשהפסקתי להתנגד. אני מוצאת את זה בכל דבר שאני עושה עד עצם היום הזה, לפעמים אני מפחידה אנשים פחד מוות כשאני מפסיקה את פרפורי הגסיסה המלוכלכים והממושכים שלי אבל זה לא מלמד אף אחד לקח. קצת אחרי נקודת האל חזור אליה נגררנו מהרגליים הפכנו לתרמילאים, אשמה מקופלת על הגב ויתושים נחים בעצלתיים על הצוואר. זה לא מה שעשינו לך, זה, משהו אחר כבר. שבירה שכזאת. כמו ילדים עם עיניים נוצצות, כמו שמפרקים את השלט ומרכיבים אותו בחזרה ומגלים שנשארה איזו פיסה והיא מתגלגלת מהשולחן בהתרסה. אף אחד לא יודע מה בדיוק היא עשתה. כמו תוספתן לפני קריעה, כמו בורג של איקאה, כמו יהודי נודד. כמו מה שהפחיד יותר מהכל את אד. הכל בסדר, הכל עובד.

נכתב על ידי -Elation- , 12/8/2015 03:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אהבה


אני רוצה לכבות את האור על האנשים שמסתובבים לאחור ומסננים קללה כשאהבה שלא לטעמם הולכת ברחוב ומנסה להחזיק ידיים. אם היה להם מושג כמה קשה הלבד הזה על הנפש אולי הם לא היו ממהרים לבחור אותו עבור אנשים אחרים, אור לגויים וחושך פה בבית. אבל כמה יופי יש בה למרות הכל, באהבה.
נכתב על ידי -Elation- , 11/8/2015 22:55  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טרנספרנט [נוסף]


אני נצבטת מהמחשבה שאי פעם העזתי לפקפק במשהו מזה ומחביאה את הזכרונות ההם בברכיים, אני משחקת עם החולשה שלי מיזרי כשהמטאטא עומד בפינת החדר כמו עד שותק שמת מפחד מהדוכן. כשהיא תוקפת אותי אני נוהגת בה כמו באורחת ומוציאה מהארונות סט חרסינה מודבק בזהב [היפנים מוכנים לעשות אומנות במקום בו אני מוכנה להשליך הכל עבור התחלה חדשה]. היא המעריצה הכי גדולה שלי והיא רוצה ממני סוף אחר אז בינתיים היא לא מרשה לשום פיסת מחשבה לא מצונזרת לעזוב את החדר. האמונות שלי יפות אבל לידה הן לא מחזיקות מים והן לא מחזיקות תה חם. אנחנו מנקזות אותי מכל הדם כמו בימים הישנים והטובים ואף טיפה ממני לא נוזלת לאורך הרגל הלבנה, זאת הפסקת אש מכוערת אבל הפוגה היא הפוגה. תרגול מביא לשלמות. אני נצבטת מהמחשבה.
נכתב על ידי -Elation- , 10/8/2015 01:19  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Native Skin


זה לא זהב אמיתי, זה זהב של שוטים והוא נכרך לי סביב היד ומצטלצל כשאני מעבירה את האצבעות בשיער וזה יפה אבל כואב לאחוז במציאות כשהיא מתנהגת אליי ככה פתאום. מפרידה בין הנשאר לעוזב וממיינת את עצמי באדיקות של סוף עונה, זאת כבר מסורת להכניס הכל לשקיות ולהשאיר כל מה שלא נאחז בי טוב מספיק ולקרוא לזה תרומה. צריך לקלף את העור המת מהשפתיים באיטיות ולענות תמיד בסדר. בבלאגן. באדישות. בעייפות של ארבעים ושבע מעלות, יורדת, אלא מה. סופרת אותיות במקום מספרים, בצורת נכתבת יפה יותר אבל אנחנו מתפללים אל הגשמים ואוכלים ענבים על המיטה בשישי בבוקר כאילו שום דבר רע אף פעם לא ישיג אותנו. לענות תמיד בסדר, כששואלים. גם שעון שבור וכל הקלישאות האלו שלכם, אתם יודעים, מה אתם יודעים.
נכתב על ידי -Elation- , 8/8/2015 16:53  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ניקובים


על כרטיסייה עייפה

שנהגי האוטובוס דוחים על הסף

ספרתי ניקובים שלא

נוצלו כהלכה

 

לאן את רוצה להגיע

אחד מהם שואל וסוגר עליי את

הדלתות

 

קח אותי לאותה

הנקודה

אני עונה

 

כאילו על נסיעות במעגלים

לא משלמים

אף פעם.

נכתב על ידי -Elation- , 5/8/2015 22:35  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גם אתה


כשנגמרת לך הקצבת המילים אתה מגלגל בראש את הרציונל ומחפש בו את החורים שיאפשרו לך לשלוח את הידיים פעם נוספת אל תוך צנצנת העוגיות. תמשיך לספר לעצמך שאתה ז'אן ולז'ן עייף, רובין הוד של אף אחד, לוקח מהעשיר ולוקח מהעני וקורא לזה שוויון וקורא לזה צדק תנ"כי. כאילו שעין תחת עין אי פעם היתה תוכנית המגירה החכמה ביותר שיש לעולם הזה להציע, כאילו לתפוס זבובים עם חומץ זאת לא טיפשות אלא לשחק את המשחק על הרמה הכי קשה, מרשים, מה. כולך אגודלים. תרים למעלה, תרים למטה, תנסה בלי הפסקה ותתעקש שלא התעקשת. כאילו לא פגשתי פעם את השטן בכבודו ועצמו וישבנו על הספה ודיברנו על מזג האוויר ומערכת החינוך ואיך חבל כי היינו אמצאה טובה. לא היינו. לא היית.
נכתב על ידי -Elation- , 4/8/2015 15:52  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פלא שניסית


אני מרשה לאנשים ללכת לאיבוד בסדקים הכמעט מדבריים שמטיילים לי על השפתיים כי גם כשחייתי בבידוד על צלע ההר הדשא של השכן עדיין טרד את מנוחתי כל הזמן. לא היה לי אומדן של ממש אז לטשתי מבטים ורשמתי ממצאים והקפדתי על מינימום שלושה ליטר מים ליום. חזיתי את העתיד בפרק הזמן שלקח לתוף להסתובב ולנקות את הבד מסימני עבר אחרונים אבל לא באמת האמנתי שהאושר יצליח להגיע. גם התוכניות הכי קטנות שאנחנו עושים רוקמות לי בחוטי זהב רשת ביטחון בזמן שאני מהלכת בין בניינים על חבל מתוח, לפעמים אני יכולה להישבע שהמדרכות לוחשות לי תפילות של געגוע. אתה אתה אתה אתה. משהו עבורי להאמין בו.

נכתב על ידי -Elation- , 4/8/2015 00:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה





תחזרי הנה, תמצאי את זה.
נכתב על ידי -Elation- , 1/8/2015 14:55  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ