לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2014

סטטי


אני הוא המר-גמיש שנקרע על שמיכת הפוך של אמא שלי וזיכה אותי במכות כואבות ושיעור לחיים על עייפות החומר.
נכתב על ידי -Elation- , 17/9/2014 22:49  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שוב אני שדה


השיער ארך בן לילה, ערן מציין ומתיישב על הכיסא המרופד. דרך זגוגיות המשקפיים שלו אני רואה השתקפות של המסך הלבן, איך אנשים הופכים ללא יודעין להיות סודות קטנים ומלוכלכים ומבישים. נזק שכזה, המבט שלו שואל אבל אני אינני בנויה להסביר את הפיזיולוגיה כהלכתה. זה מצטמצם לכדי שתיקה מביכה, ערן כבר למד בעבר כי אני לא מתכוונת להסביר מי עשה מה. הפנים שלי צבועות למלחמה ושוב אני שדה רעה שמתפתה להטריד את מנוחתו של אלוהים. תעניש אותי עוד קצת, קורה שאני מרגישה שלא שילמתי מספיק והארנק שלי מלא דמים ומעות שאי אפשר להוציא על שום דבר אחר. את הכל אני עושה לבד ולעצמי. אי אפשר ללמד אותי טריקים חדשים בכלל.
נכתב על ידי -Elation- , 17/9/2014 00:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחר כך חוטים


לפעמים אני חולמת שאני רוצחת אותך בשנתך. אני מטפסת על המיטה ועל הגוף שלך ואין לי משקל משלי ואני כמו נוצה לבנה ושלווה. אתה אפילו לא טורח להתעורר או לצאת משנת אר אי אמ, יש תמונה שלי מרצדת מתחת לעפעפיים שלך ושם אני עושה קסמים ויורקת אש כמו דרקון אחרון בעולם שעתיד להזכר בתור פנטזיה בלבד. אני ואתה זה יום המרמיטה, לפעמים אני נושכת אותך ולפעמים אני נצמדת אלייך עד שאין אוויר ביננו אבל כל דבר שאני עושה מפסיק לשנות כשמגיעה זריחה. בבוקר השיר ברדיו שוב מתנגן ואתה לא זוכר דבר וכל מה שנשאר לי זה להריץ תרחישים ולזכור פרטים מזהים קטנים. אתה לא תזכור מאיפה קיבלתי את הצלקות כי הן לא יהיו שם מחר בבוקר אבל בערבים אתה תביט בכל הדם ותשאל אותי מה עשית, הגב שלי יהיה מקושט בתותים וכתמי לידה ושאריות של הכעס שלך. אנחנו תקועים בלולאה.

נכתב על ידי -Elation- , 16/9/2014 04:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



if it makes you happy


I'm really not supposed to but yes
You can call me anything you want



נכתב על ידי -Elation- , 15/9/2014 03:35  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אפילוג


תומא הרגיש את הלב שלו מתנתק מהכבלים החלולים וצף בתוכו כמו גזע עץ, מכה בדפנות ונהדף אל המרכז שוב ושוב. הוא רצה להקיא. הוא הסתכל על הרצפה ותהה מה יקרה אם תכולת קיבתו תשפך עליה עכשיו, מה יעשה אז. הוא רצה להכות את הקיר, להתרסק לתוכו עד שתווי פניו ישתנו לבלי הכר וגופו יכאב מכדי להאחז במציאות שניה נוספת. הוא לא בא ללוויה. תחושת הבגידה, כשהגיעה לבסוף, צרבה את קצוות העצבים שלו עד שלא הצליח לפענח את מחשבותיו עוד. העולם ניסה את מזלו ונכשל, הדלת המתכתית והירוקה של הדירה החשוכה חצצה בינו לבין הידיים המושטות והוא הרגיש כמו אסטרונאוט שרואה את הכל מלמעלה. הדברים היו קטנים מכדי להבדיל בינהם, הם התמוססו אל תוך קבוצות של ים ויבשה, תלמה ותומא, וכל השאר כבר לא שינה. תשעה ירחים הוא אהב אותה, כמו עובר שהתפתח לכדי עור וציפורניים ועיניים עצובות שהביטו בו בתחינה. בבוא הזמן חייב כל אדם ללדת את עצמו.

 

הוא נזכר איך בליל ראש השנה האזרחית הוא הרגיש כאילו שום סוף לא יגיע לעולם. כאילו הימים יתארכו לכדי נצח והוא ותלמה ישכבו במיטה עד שהעולם יקרוס אל תוך עצמו, יגעו או לא יגעו, ינשמו את האוויר בדממה. כאילו גם כשיאבד את מאור עיניו מהזיקנה והשמיעה שלו תחלש הוא יצליח לקרוא את תלמה כמו אותיות ברייל באצבעות רועדות. הסוף הגיע בצורת קיא צהבהב-כתמתם, תומא הביט בשלולית העכורה וירק לתוכה שארית אחרונה של מיצי קיבה. וזהו. 

נכתב על ידי -Elation- , 14/9/2014 01:47   בקטגוריות תלמה ותומא  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סלע-שחור


עוד לא ראיתי את עצי המייפל ויש אבוקדו על הדלפק שמסרב להבשיל כמעט שבועיים, אני לא חפשת סיבות להשאר אבל כך נטרפו להם הקלפים. אני עוטפת אותו בעיתונים כמו שאנשים נוהגים לעשות כשהם מזריקים מידע במחט תת עורית ומסתכלת במראות ומחכה את הימים. אני יכולה להקים עיר של אוהלים ולהדליק את הגפרור אבל בתמנות המאובקות יש כל כך הרבה חיים שהאירוניה מרתיעה אותי מלנסות. מישהו כבר אמר לי פעם שאני מדבר מצמיא למות בו ואני השקתי אותו הזיות על נווה מדבר וחיים אחרי תמותה, הפיה הכחולה שהופכת מזוייף לאמת ועוף חול לאגדה. הם לא מבינים על מה אני מדברת כשאני חצי משקרת, חצי מסבירה. אני רוצה להכנס לגן עדן בעורמה ולכרות את עץ הדעת ולחמם את העצמות שלי בגזע הבוער ההוא. גיהנום לא ילך לשום מקום. גיהנום יחכה את הימים בדיוק כמוני.

נכתב על ידי -Elation- , 13/9/2014 20:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שמות רבים


החושך ייפה אותי אבל אפילו בתוכו לא הצלחתי לתת לך להעביר את הידיים על הבטן שלי והידיים שלי השתחררו מנעילתן ועצרו רכבת מהתרסקות בטוחה. הגעתי להבנה הזאת כאילו היא תמיד נועדה להיות התחנה הסופית עבורי אבל שיקרתי לשנינו על הסיבה. זה קל להניח שהשנאה העצמית היא שבולמת, הרי אני תמיד לובשת את חוסר הביטחון שלי כמו שמלה הדוקה שלא משאירה מקום לדימיון. האמנת לי מיד אבל כשאני שומרת את האמת העצובה לעצמי המציאות נשארת מנודה וכל מה שנותר ממני זאת הולוגרמה לא טובה. זאת חלקת קבר מקודשת וכבר היו לה שמות רבים ותירוצים עד אין קץ, רק להגיד לא רוצה לא ניסיתי מעולם. אז היינו מבוגרים שקולים והפסקנו לדבר כי זה היה קל יותר מלהשען לאחור ולהתכווץ בציפייה למכה. איזה עכבר מעבדה עצוב אני לפעמים, כשכפתור העונג והכאב נראים לי כל כך זהים.

נכתב על ידי -Elation- , 13/9/2014 00:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רעב


פעם אכלתי זברה עייפה שהביטה בי בתחינה והפנטה אותי עם פסיה, שחור-לבן-שחור שקראו לי לנעוץ שיניים ולגהור מעליה ברעבתנות. חשבתי שהבשר יעשה אותי חולה אבל הוא נצמד אל הדפנות והתמוסס במיצי הקיבה ומרירות המחשבה והתעכל כמו כל משאלה עלובה אחרת שבלעתי כמו תרופה. ברחתי לפני שיבואו הזבובים ויביאו עליי את האשמה אבל זה ג'ונגל שם בחוץ ועכשיו אני ערומה במיטה עם בטן מקרקרת. כולי עמקים וגבעות וירכיים שנוגעות זו בזו ומפיצות חום כמו גחלים בסוף הלילה. פעם הייתי האישה שצעקה והפכה לזאב שהתחפש לכבשה שפתחו את בטנו ומלאו בה אבנים, אבל במשפטי מכשפות אני תמיד צפה וכשמגיע הזמן לאכול אני תמיד יפה מספיק כדי לבחור ראשונה. זה רק גל העצמות הזה שמנסה לגרום לי להקיא את הטעויות שלי החוצה ואם אני יכולה אז גם אתה. אולי הותרת את מה שנשאר ממני על קצה המדרכה ושבעת לחיים שלמים ואף אחת לא הביטה בך שוב באותן עיני המתת חסד שאמרו לי שיש לי ורציתי לעקור.
נכתב על ידי -Elation- , 11/9/2014 19:08  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



במעלה הגבעה


השלג נמס אל תוך הנקבוביות שלי, הוא אינו נערם אף פעם. במורד הגבעה ההיא עדיין אפשר לראות דשא רטוב וזקוף שכף רגל לא דרכה עליו מעולם, בתוליות אחרונה לרפואה. האושר שלנו כולו מקופל בתוך מגבת ואסוף מעל ראשי בליפוף נשי ומקומר, היד שלך משוטטת בעיוורון בלילות אחרי פיתרון טוב יותר עבורנו, זה כואב לרצות יותר. הרדיו מנגן שירי יום זיכרון בזמן שהשעון מורד במחוגים. אני מרגישה את כל המספרים המוזהבים נושרים מתוך שלכת וקיפאון וכשאני קמה מהמיטה אני פוצעת בעצמי שבילי דם עבורך למצוא. אני לא יודעת למה האהבה שלי אלייך תמיד כל כך מרה.
נכתב על ידי -Elation- , 10/9/2014 23:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פנסים


נלכדתי בלולאת זיכרון בה אתה מושיב אותי עלייך ואני מרגישה חולשה בכל הגוף ומטפטפת עלייך דמעות מגושמות ופחד. אני מתעטפת בשמיכה כמו גלימה ומחשיכה מעליי את היום הזה, אתמול העיר היתה כמו תפאורה חשוכה והרגשתי שקופה ובטוחה להתהלך בה לראשונה מזה שנים. בבוקר השמש עולה ומעלה את תכולת הקיבה שלי איתה; עוגה מטאפורית שאכלתי ושמרתי שלמה. מישהו נתן את האות להדליק את הפנסים וכבר לא עטפתי אותך ברגליים ובבדים מכסים. נתלשתי מהשורשים שניסיתי לכסות בבהילות, כאילו היתה איזו איזה דחיפות בדבר. סיווטאנאחו לא מחכה לי, אני גם לא בטוחה בחפותי יותר. עוד שנה למחצית.

נכתב על ידי -Elation- , 8/9/2014 03:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



asphyxiation


איבדנו את היכולת להתבגר ולעשות את זה נכון ועכשיו יש לי מחנק בגרון כי בשניה שעזבת את החדר האוויר התהדק והתמצק מדי עבור הריאות הכואבות שלי. כמה אהבה אפשר לעשות עם רוח רפאים ואיזה מן בית אפשר לבנות? אתה אף פעם לא תהיה כאן כדי לנשוף איתי על הנרות. היית חושב שאני כל כך כך יפה ככה עם השפתיים הכחולות והציפורניים הסדוקות. זה לא שאנחנו אוהבים חולי, זה שאנחנו רואים דרכו את הרגש הדהוי. תגיד לי שזה רק עניין זמני, שזה לא תמיד ירגיש כאילו נשדדתי מעתיד שכמעט והיה בכף היד שלי. 

 

אני כל כך תקועה.

נכתב על ידי -Elation- , 7/9/2014 18:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הירא ורך הלבב


תהילה מקלפת את שפתיי עד זוב דם ומחליקה את ידה אל תוך חולצתי ומחפשת פעימה. "היו לך חיים קשים", היא אומרת בהססנות, כאילו משביעה את הרעב שלי לנחמה. אני מסרבת לבלוע את הפתיון האדום והנוטף שהיא פורשת למעני כמו ארוחת מלכים ונשארת עם בטן ריקה. פעם בשיעור תנ"ך למדנו את הפסוק ההוא על הירא ורך הלבב שיכול להמס את לבב אחיו כלבבו ותהילה שעדיין לא התגבשה לחלוטין בתוך הראש הקודח שלי פרפרה כמו דג שהושלך ליבשה מרוב אהבה למילה הכתובה. היא צובעת את פניי באדום ומניחה בידיי את הפגיון ומוליכה אותי אותי מעבר לבד המכסה ופוקדת עליי ללכת ולנצח עבורה במלחמה. היא רק עוד מוות נוסף שמעולם לא היה.

נכתב על ידי -Elation- , 6/9/2014 23:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סינגולריות


זה היה רק לפני שנה וחודשיים שישבתי ליד המיטה שלך על הכיסא הלא נוח הזה. הוא נראה כולו מרופד ומרווח אבל בשניה שישבתי עליו הגוף שלי כבר ידע לזהות את הכאב העתיד לבוא, הרגליים שלי קפאו בתוך הסנדלים ודרך הפתחים נכנסו קור וחיידקים להתיש לי את הנפש. עזרתי לך להשתמש בסיר 4 פעמים בלילה ושיחקתי קנדי קראש בלי קול כדי לא להעיר אותך, אפילו רבתי עם אחת האחיות עד שקיבלת חדר פרטי. ממש מחוץ למחלקה היתה רחבה גדולה ופתוחה ואפשר היה לראות את השמיים ולנשום קצת אוויר שלא בא מפתחים בתוך הקיר, רציתי לחכות שהמעשנים יתפזרו כדי לקחת שאיפה אבל רצית אותי שם לידך ואני הייתי מחזיקה את השקלים בכף היד שלי ואומרת שאני אקנה קפה אחר כך. חודש וחצי שביליתי את הלילות שלי שם ואת הימים שלי ברדיפה אחרי הזנב של עצמי, השיער שלי נשר מרוב הלחץ וישנתי שעתיים ביממה וסירקתי אותך בבוקר והבאתי לך שמיכה נוספת בכל פעם שאמרת לי שקצת קר. לא ראית אותי אף פעם, אז איך אני יכולה להיות מופתעת. איך אני לא לומדת אותך כמו שיעור לחיים.

 

גם כשאני מתרסקת מכל המדרגות, את לא מושיטה לי יד. ראית אותי שוכבת בתוך שלולית של מים וזה אפילו לא ערער אותך ולא שאלת או אמרת דבר, נתת לי להתקפל מכאבים ולא הייתי חשובה מספיק אפילו כדי להרים. את לא ראויה לחמלה שלי, הייתי צריכה להשאיר אותך על הרצפה ולא לעלות על האמבולנס ההוא מעולם. רעה. רעה. רעה. רעה. רעה. מפלצת.

נכתב על ידי -Elation- , 2/9/2014 19:48  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשמרו לי על הכוס, תכף אשוב.


הפוסט הזה הוא פוסט תגובה למה שכתוב כאן. אני ממליצה לכם לקרוא את הפוסט אם אתם רוצים להשוות בין הדיונים, אבל במקרה והעצלנות השתלטה עליכם הנה כמה נקודות הסכמה התחלתיות ביני לבין כותב הפוסט [נקרא לו 'האיש' למטרות פרקטיות]. האיש מגדיר את ההבדלים בין הטרדה מינית, אונס, והתנהגות מינית מקובלת. אני מסכימה עם ההגדרות שלו. המחלוקת שלי ושלו נובעת מההתייחסות החברתית לאונס, ונובעת מדיון שניהלנו על קמפיין "תשמרי על הכוס שלך" - קמפיין שהאיש רואה כמבורך [במילותיו] בניגוד לתסכול הגדול שאני מרגישה בעקבותיו. אני שוב ממליצה לקרוא את הפוסט שלו ולא להסתפק בתקציר שלי, דברים תמיד הולכים לאיבוד בתרגום.


זהו קמפיין 'תשמרי על הכוס שלך' שנועד להעלות מודעות לשימוש בסם האונס בברים/מועדונים וכו', האם אתם זוכרים אותו?

הקמפיין הזה עורר הרבה תשומת לב שלילית כלפיו ו'זכה' לביקורות רבות מצד נשים וגברים. מספיק רק להריץ חיפוש קצר של הלוגו כדי למצוא עשרות ואולי מאות פוסטים זועמים בנושא. הקמפיין השתמש במשחק מילים מעצבן במיוחד כדי להעלות מודעות למטרה חשובה ונכונה, אבל עשה זאת בצורה כל כך בזויה שבעיני הוא הפך לחלק מתרבות האונס. רקע ורוד ומשחק מילים שמרמז על איבר מין נשי, חה חה, הצלחנו להיות שנונים ולהעביר את המסר, אחלוש. זה כל מה שאני רואה פה. אני בקושי רואה את האישה. אני רואה כוס, אני רואה יד, אני רואה רמיזות מיניות, אבל אני לא רואה את האישה.


אני יודעת ששמעתם וקראתם כבר מיליון פעם מיליון פוסטים של נשים שטענו את אותו הדבר. לפעמים הפנמתם, לפעמים קצת פחות, הרבה פעמים המטרה פשוט עברה לכם מעל הראש. כי ברור שאישה צריכה לשמור על הכוס שלה, מה, היא טיפשה? היא רוצה להאנס? היא חושבת שאם לפרוץ לבית זה פשע ויש משטרה שתטפל בפריצות אז אפשר ללכת לישון עם דלת פתוחה? אז שתשמור על הכוס שלה! נכון? שתהיה אקטיבית, שתקח אחריות, שלא תהיה קורבן, שתחזיק כוס בצורת קונוס כך שאי אפשר להניח אותה לרגע ותעלה מודעות.

 

מבזק חדשות לאנשים שלא מבינים איך תרבות האונס עובדת:

כאישה כל משקה וכל בגד וכל בחירה בחיים היא כוס בצורת קונוס שאי אפשר להניח אפילו לרגע. כל פניה ברחוב לא מוכר זה משפט שדה שלם שיעשו לנו אם מישהו יחליט לשלוח אלינו יד. כל חולצה שנלבש תשמש נגדנו בבית המשפט, כל פגישה שערכנו עם גבר מאחורי דלת סגורה היא סימן שאלה מכוער שיכול להדחף לנו לפרצוף בשביל שהחברה לא תרגיש שיש בה טיפת אשמה כשמישהי נאנסת. את יכולה להיות במועדון ולהשגיח על הכוס שלך מבלי להתיק את המבט, את עדיין תעלי על אוטובוס שעלית עליו כל חייך ואיזה זין רופס יתחכך לך ברגל אם לא תשגיחי טוב טוב על הרגל שלך. אז תשגיחי על הכוס, ותשגיחי גם על הרגל. כשאת בבית, הקפידי להביט בחשד על קרובי משפחה זכריים, אנחנו הרי מנסים למנוע פה אונס, מה התמימות הזאת פתאום? לא ידעתן שרוב מקרי האונס מתרחשים בעקבות תקיפה של אדם מוכר? אולי כי מנסים למכור לכן שאונס זה משהו שקורה במועדון, או בחושך, או במקומות פחות מתקדמים איפה שאין תרבות מתקדמת כמו שלנו.

 

ותנו לי לספר לכם משהו על התרבות המתקדמת שלנו: זה בולשיט. אחיזת עיניים. אנשים שתומכים בקמפיין 'תשמרי על הכוס שלך' ינסו למכור לכם שהזמנים השתנו, שנשים לא יושבות בסוף האוטובוס ואף בוס לא יכול פשוט לצבוט את המזכירה שלו בתחת ושאם מישהי נאנסה היא זכאית להתלונן והאנס יענש במלוא החומרה. הם אולי יסכימו חלקית שתרבות האונס קיימת אבל הם ימהרו לציין שנשים חופשיות כמו גברים והן מחפיצות את עצמן בדוגמנות ופורנו וככה הדברים עובדים היום. להציע להם פתרונות זה בלתי אפשרי, כולם יגידו לכם אותו הדבר- אי אפשר לעצור אנס, למה שבינתיים לא נלמד נשים לקחת אחריות, לעזור למנוע את ההטרדה הבאה, את האונס הבא?

 

כמובן שאף בחורה לא בוחרת שמישהו זר יגע בה באוטובוס: אבל למה היא לא זזה כשזה קורה?

כמובן שאף בחורה לא רוצה שיסממו אותה: אבל למה היא לא משגיחה על הכוס שלה?

כמובן שאף בחורה לא רוצה שיאנסו אותה באיזה סימטה: אבל מה היא עושה בחוץ בשעה מאוחרת?

כמובן שאף בחורה לא רוצה שהבוס שלה יטריד אותה: אבל למה החצאית שלה כזאת הדוקה?

כמובן שאף בחורה לא רוצה שידיד שלה יעיר הערות על הגוף שלה: אבל למה היא מסתובבת איתו?

כמובן שאף בחורה לא רוצה שיגעו בה במועדון בלי רשות: אבל למה היא במועדון אם היא רוצה להיות זאת שקובעת מי יגע בה?

 

אז תחנכו אותי, בבקשה.

תגידו לי להצליב רגליים ולא לצאת לבחוץ אחרי השעה שמונה בערב ולא לבטוח בזרים ולהיות ערנית. כאילו אני לא עושה את זה ממילא כל חיי, כאילו אני לא חיה בפחד גם ככה. תחנכו אותי, כי זה נכון שאי אפשר לשלוט על מי שמחליט לאנוס, אני לא אומרת את זה בציניות. זה נכון, אבל מזווית מבט חברתית אפשר לשלוט על נאנסות, זה קל. כולם עושים את זה. כולם חוטאים בזה כל הזמן וכשבחורה מתלוננת על נבחר ציבור תמיד מחפשים מה יוצא לה מזה וכשבחורה מתלוננת על בחור אלמוני כולם כל כך מנומסים כי יש 3% תלונות שווא שקריות והחיים של הבחור עלולים לההרס. כמה אי נעימות אפשר היה למנוע, אם נשים היו מפסיקות להתעקש לרצות להרגיש מוגנות, אה?

 

אבל בפעם הבאה שאתם אומרים לי לשמור על הכוס שלי - לכו לפייסבוק, לכו לסיקרט, לכו לקו 4 או 5 או כל קו אחר, תפקחו עיניים. תראו כמה פוסטים תמצאו על ילדות עם תמונות שלהן ומספרי הטלפון שלהן ושאלות על האם הייתם מזיינים אותן או לא, מישהו פה טורח לדווח? תראו כמה בחורות עומדות במקום לשבת כי שבוע שעבר מישהו החליט לחלוק איתן את הזקפה שלו בניגוד לרצונן. תחפשו את כל הבחורות שמרגישות כמו קונוס מזויין, כוס שלא יכול לשבת אפילו לרגע, ותשמרו עליו לרגע, בשבילה. תחנכו את עצמכם, קמפיין עצמי שכזה, כי אף אחד לא יוציא קמפיין של לשמור על הידיים שלכם, אף אחד לא יראה את הצורך, כבר אמרתם לנו להזהר.

 

כי לפעמים אתם לא רואים כמה זה ביג דיל עבור בחורה שאומרים לה לשמור על הכוס שלה או לא להיות 'נותנת'. לפעמים אונס מתחיל אפילו בלייק, כי היום זאת ילדה בסיקרט, מחר זאת אחותכם, אמא שלכם, דודה שלכם. הן כולן כמו כוס שתיה בצורת קונוס והן לא יכולות לשבת אפילו לרגע והן עייפות ונמאס להן. אין להן תחושת ביטחון או מקום על הכתפיים לעוד אחריות על פשעים שבכלל נעשים כלפיהן. תגינו עליהן, אל תורידו מהן את העיניים ותעזרו להוריד מהן את הידיים, תודה.

 

 


 

כמה הבהרות:

1. אני מתנגדת לקמפיין מבחינת הניסוח שלו, קהל היעד שלו, והעובדה שהוא משפיל. אני לא מתנגדת למודעות והיא חשובה בעיניי אם כי היא לא הכלי הכי חשוב שיש לנו, אלא החינוך.

2. גברים שלא מבינים 'מה אני רוצה' - אני רוצה שתחנכו את עצמכם ואת הדורות הבאים ולא תחנכו רק נשים לחיות בפחד כאילו זה פיתרון

3. האשמת קורבן לפני או אחרי אונס זה הדבר הכי נפוץ שקיים ולהיות יפי נפש לגבי זה לא יעזור לאף אחד, הנה דוגמאות מלבבות מכתבה איומה על אונס של בחורה צעירה, שימו לב איך זה נראה:

 










 

4. גם תגובות ומשפטים 'בלתי מזיקים' ש'כל אחד רשאי להגיד כי מדינה חופשית' יכולים ועושים נזק מטורף לנשים באשר הן. מחזקים את המחשבה שיש לנו חלק באונס של עצמנו, שהגיע לנו, שהיינו טיפשות, תמימות, לא נלחמנו מספיק, לא אמרנו לא אלא קפאנו במקום מרוב הפחד. אין פה תום לב, זה רשעות גמורה.

נכתב על ידי -Elation- , 1/9/2014 15:52  
89 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ