לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2014

קיסוס


הוא מבקש ממני לתת להם סוף שמח, לתלמה ותומא. הוא לא מבין שלעולם לא יהיה להם סוף. איתם זה הכל מעגל אכזרי ואינסופי של לעמוד ברחוב או לשכב במיטה, אהבה לא מתקנת אותם ומוות לא מתקן אותם. זה הכל רעיונות יפים, אגדות אכזריות, נבגים של בדידות שמצמיחים ערבות מצליפות בתוך הריאות, זה נעשה בלתי אפשרי להעמיק את הנשימות כשמשהו אמיתי סוף כל סוף מגיע. אני תמיד מדחיקה את המבט שלהם כשהם מרגישים את הענפים פוצעים אל תוך הבשר באכזריות. אנחנו מדברים על כאב כאילו זה מושג שניתן להגדרה במילים, אבל כל אחד כותב מה שהוא מכיר ויודע או רוצה ומשתוקק לו וזה כמו קיסוס כשהכאב הזה מטפס על כל דבר אחר בשביל קצת אור. 

נכתב על ידי -Elation- , 17/4/2014 22:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



sacrilege, you say


‫על מה חשבת?‬
‫חשבתי כמה חבל שלפעמים אני אימפוטנטית בדברים מסוימים‬
‫ושאם הייתי מרשה לעצמי להרשות לעצמי דברים‬
‫הייתי יכולה להרגיש אותך באמת, להנות מזה‬
‫כמה את באמת רוצה בזה?‬
‫מספיק כדי שהמחשבה לא תקבר בערימה עם אחרות‬
‫אז מה עוצר אותך?‬
‫המון דברים‬
‫אבל זאת שיחה להקלדה עם שתי ידיים‬
‫איפה היד השניה נמצאת עכשיו? 
אי שם‬.

‫זה קל לשטות באנשים אבל‬ 
‫לתת להם אצבע ולספר שזאת בעצם כל היד‬
‫זה מה שאת עושה?‬
‫כן‬ 
‫לא בגאווה‬ 
‫אבל זה לא עניין להתמקחות, יש דברים שאני לא מוכנה לדבר עליהם וזהו, וכשאנשים לא מבינים את זה הכל נהיה מתיש
אני לא יודעת אם האכפתיות היא שמעצבנת אותי‬, זאת יותר העובדה שהרבה פעמים מתייחסים אליי כמו קוביה הונגרית‬, ‫מנסים לעשות לי סדר בדברים‬.
נכתב על ידי -Elation- , 17/4/2014 01:24  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התנעה


כשאני מחטטת בשיחות הישנות שלנו אני מוצאת יותר ממה שאני מחפשת, זה תמיד מפתיע אותי איך חלקים רדומים כל כך קמים לתחיה בהבזק של משפט או שניים ואיך מיהרתי לפטור הכל כלאחר יד. הכל חזק חלש חזק כשהם שואלים אותי מה בעצם אני רוצה, מעולם לא טרחתי אפילו לגבש איזו תשובה. לפעמים אני רק רוצה לסיים את זה יפה, כל החלומות שלי הפכו קטנים וצנועים מדיי עבורם, הישירות הגסה הזאת היא לא עבורי. אני כואבת כל תזכורת על האנושיות שלי שאתם שולחים לי, סימני שאלה ותמונות בוטות לצייר בראש ברגעים השוממים, אל תסתכלו עליי ואל תלטפו אותי ברוך, זה לא עובד ככה.

נכתב על ידי -Elation- , 16/4/2014 21:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמותה [3]


תומא והבחורה ההיא מזדיינים. היא גונחת תחת הגוף שלו בהנאה ומצמידה אותו קרוב יותר אליה, ותומא מנשק לה את הצוואר ומגביר את הקצב שלו. כשהם גומרים היא שוכבת בלי למשוך מעליה את השמיכה, אבל תומא ממקד את מבטו בתקרה ונשען כשידיו מאחורי ראשו. קצת אחר כך היא נרדמת והוא קם מהמיטה שלה ומדדה אל המטבח ערום, הוא פותח את המקרר ומוציא ביצה אחת וקופסא של קוטג'. הוא מכין לעצמו חביתה וכשהוא מסיים לאכול הוא מרים את הבגדים מרצפת הסלון ומתלבש באיטיות. הוא מאבד גרב אחד לטובת החור השחור הזה אליו כל הגרביים הולכים כדי למות ונועל את הנעל על רגל חשופה. הוא יוצא אל הרחוב וצועד באטיות לאורך השדרה. באחת הפיצוציות הוא מנסה לקנות בקבוק וודקה זול ומגלה שיש חוק גם נגד זה. הוא לא כועס, הוא לא כלום יותר. הרגליים שלו מוליכות אותו אל אותה הנקודה שהוליכו אותו תמיד. מחוץ לבניין של תלמה הוא מסתכל בריכוז על החלון ועל האור הדולק. הוא מדליק סיגריה ועולה במדרגות בזריזות. הדלת נעולה אז הוא הולם בידיו בחוזקה. האור בחדר המדרגות נדלק וכמה שכנים יוצאים לראות על מה כל המהומה. כשהדלת נפתחת אחותה של תלמה מביטה בו בפחד מהול בחמלה. הוא נכנס מבלי לומר לה מילה וצועד הישר אל המרפסת, הוא מכבה את הסיגריה על המאפרה של אנרי ואחר כך זורק אותה אל הרחוב כפי שייחל לעשות בכל פעם שראה את עיניה של תלמה עוצרות להביט בה. "בן של זונה", הוא צועק. "חתיכת בן של זונה. זה הכל אתה."
נכתב על ידי -Elation- , 16/4/2014 03:37   בקטגוריות תלמה ותומא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פנגיאה


אני לא מנסה למכור את התמונה. על המיטה קוביות לגו מגודלות שפוצעות את הגוף עם כל תנועה חדה והשמיכות מגולגלות לכדי פקעת אכזרית. יש חמישים דרכים לפחות לעזוב מאהב אבל כדי לקחת אחד יש רק דרך אחת. אנשים עושים מוזיקה וכותבים אפוסים ממהלומות שנשלחות מכל כיוון ואני מבזבזת את הימים שלי על ניסיונות איחוי של חלקים נפרדים לחלוטין, פנגיאה המתפרקת, גאולה המתפשטת, אנדרטה לנחישות המתנדפת.

 

אני לא מנסה למכור את התמונה. במקלחת השיער כמעט אדום והמים קרים ומכאיבים. הם פוגעים בנקודת ההתחלה, במקור של הקללה, נהר בוגדני של פחד ותיעוב שאפשר לחיות ולמות בתוכו מבלי לדעת שיש עולם שלם שם בחוץ. זה פשע לחמוד כל דבר אחר, זה מהלומה אל הצלעות להסיט את המבט. זאת משיכה בשיערות להסתכל על הדלת, זאת נשיקה על המצח לבלום את התחינה. זאת מדינת חוק וחוקיות, חטא ועונשו, מאזניים שלא מתאזנים לעולם.

 

I AM, I WAS. 

נכתב על ידי -Elation- , 15/4/2014 21:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אור ירוק


בוא תשבור אותי לפרקים, לפורקן, אני אומ לה לה 

בלב ליבה של המדרכה,

צפה כמו בלון הליום שילד לא השכיל לאחוז בו טוב מספיק

אני אור ירוק מהבהב, רוצה ולא רוצה

תאונה שממתינה להתרחש

 

פיניאטה של מילים עצובות,

חמימות מתפשטת בעל כורחה.

נכתב על ידי -Elation- , 15/4/2014 00:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיחה שש עשרה


יש שיטות רבות להפגת הבדידות, אבל אף אחת מהן לא מוכחת. אני חושבת על זה [רק על זה אני חושבת] ואני מרגישה את הידיים שלי קשורות מאחוריי גבי, חוסר אונים מזעזע שתוקף את התאים שלי כשאני מנסה לעצום עיניים. אני ואתה בחדר בית מלון, איפה שהחיים האמיתיים פוגשים ואונסים כל רעיון מהוסס שיש לי לגביי היכולת שלי לפעול בהתאם לתחושה. אני יכולה לראות אותי מושכת את הוילון, את השמיכה, את הקצוות של החולצה הגדולה הגזורה. האם באמת חשבת שזה יעבוד? שאני לא אתכווץ וארעד, אדמם על כל הסדינים הלבנים ובאמבטיה הצרה? אני אף פעם לא מסרבת לשתול את הרעיון ולהשקות אותו בטיפות אחרונות של השתוקקות, אבל כמה זמן כבר לא ניסיתי לזייף את זה עבור אף אחד. אני גופה ורודה עם מקלדת חדה ואתה משאיר את זה בידיים שלי. זה קל יותר כשאין מה לרצות.

 

We should swim in a fountain

נכתב על ידי -Elation- , 14/4/2014 04:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמותה [2]


על התקרה המתקלפת בחדר השינה הישן של תלמה אין יותר מדבקות של כוכבים. אבא של תלמה קילף את כולן בנקיון אביב גחמני וכעת החדר נראה לה ערום ומופשט מכל זכרונות הילדות שלה. כולם מנסים להיות סבלניים. אמא שלה עומדת מחוץ לדלת עם צלחות חמות ואחותה שחזרה בטיסה הראשונה שמצאה מציעה לקלוע את שיערה לצמות. היא אסרה עליהם לדבר על תומא. בהתחלה זרקה חפצים בהתקפי זעם, אבל מכשחדלו לעמוד בצדה השני של הדלת, תלמה הרגישה סוף כל סוף שהחוטים השקופים שהחיים ליפפו סביבה הותרו כולם והיא היתה חופשיה לעשות ככל העולה על רוחה. היא נשכבת לאחור ועוצמת את עינייה, בדמיונה היא מנסה לשחזר את תווי פניו של תומא. בתיבת הדואר האלקטרוני נח מכתב שטרם נקרא. תלמה מושיטה ציפורן לא גזוזה ומתחילה לקלף את הגלד, רק כשהעור נפער מחדש היא מצליחה לשחזר תחושה עמומה של הקלה.
נכתב על ידי -Elation- , 13/4/2014 19:48   בקטגוריות תלמה ותומא  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ילדה טובה, ילדה רעה


ומעולם לא הייתי ילדה אפילו. כשאני מנסה לקחת את זה בכוח אני מרגישה כמו מבוגרת גחמנית, מתעקשת על התחפרות בתוך החושך כשהעולם מציג את הנוצות שלו כמו טווס יהיר. על קצה הלשון אפשר להרגיש טעמים חדשים ומראות מרהיבים אבל אני עדיין משחקת בילדה טובה-ילדה רעה, מתעקשת ליפול בכוח אל ההגדרה. כמו שתי חתיכות פאזל בצבע זהה שלא מתחברות, אני לא מוצאת את ההיגיון בלהיות מנותקת מהדברים האלו ולא מוצאת שום רצף מתאים לעבוד איתו. יש מליון ואחת חטאים לחשוב עליהם במקלחת ואני מושכת את הזמן כי אתה תמיד אחד מהם.

נכתב על ידי -Elation- , 12/4/2014 23:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חוקי ההתיישנות


מעניין בכמה אנשים אני נוגעת; אם המספר הזה הוא חד ספרתי, דו ספרתי, זוגי, ואולי אי זוגי. מעניין במחשבות של מי אני עוברת, בספירה מהירה הצלתי מעל 5 אנשים ממוות ועם אף אחד מהם אני לא מדברת יותר. להכל ולכולם אני נותנת למות, רק לא במשמרת שלי, לא על חשבוני. למדתי לתלוש את הפלסטר באיטיות מכאיבה, לפרוש את הכאב על גבי שבועות וחודשים ושנים. כשאני הולכת בקושי מבחינים, אני עושה את זה כך שהם יבינו רק בדיעבד כמה זמן כבר לא הייתי עבורם, מתרחקת מההדף מספיק כדי לצאת נקייה מכל סיפור מלוכלך שאי פעם לקחתי בו חלק. 

 

איזה נטייה מטופשת יש לאנשים שלא להאמין לאזהרות, לפטור דברים כהגזמה וטעויות בכושר השיפוט שלי את עצמי, זלזול שמתברר תמיד כטעות של טירונים. אני לא טובה ולא רעה, אני רק כתם מטושטש שצריך לשרוד, בלי יותר מדי אג'נדה או אדיאולוגיה. לוקחת את מה שאני צריכה כדי לשמור על תנועה מתמדת, מסמנת איקסים אדומים על הלוח עבור אף אחד. אולי אני עושה את זה בשביל הסיפורים שאני אוכל לספר אחר כך. אני הרקדנית האיטית הטובה ביקום.

 

ככה לא נראים בני-אנוש. תדעו את זה.

נכתב על ידי -Elation- , 12/4/2014 03:20  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לאן הלכת


התעייפתי מלחולל רגש במילים במקום באצבעות, שרידי אנושיות שאני אוספת כמו מקבצת נדבות לכדי פסקאות מרמזות. אני נוגעת-לא נוגעת, פקעת של ערגה ותסביכים שביקשתי לפרום מול עיניים זרות, ידיים קרות, מסכים מוארים שמגינים על זהויות. פנים פנים שאני לא רוצה לראות, הגוף רוצה את מה שהוא רוצה לעשות, טומאה שנעה לאורך עמוד השדרה, עכשיו תגעי או שאני שובר לך את הלסת. 

 

הכל מכאני ומתערבב לי, אני דולפת רגש ודמעות ונוזלי גוף, אסור לי ללכת לשום מקום. ההכרה תתרגל. אלו אילוצים של המערכת, רק תחזיק חזק ותאטום את האוזניים, גם בזה אפשר למצוא יופי, גם בזה אפשר למצוא פורקן.

 

זה יפה יותר כשאתה טעות שעדיין לא עשיתי. אני מסתכלת על זה בהתנשאות קלה, מספרת כל-יודעת, מגדת עתידות צוענייה. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על מוות בסקילה, ואיך אפשר ללכת לישון כשזאת המחשבה הראשונה והמחשבה האחרונה [וגם באמצע אין יותר מדי גיוון, שתדע]. לא שזה אי פעם שינה, אבל לפעמים אני רוצה באצבעות, לא במילים. 

נכתב על ידי -Elation- , 11/4/2014 21:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מהיום למחר


אחת עשרה שנים אחר כך את תתחרטי שלא התחלת כבר אז.

[לא השארת עבורי כלום.]

נכתב על ידי -Elation- , 9/4/2014 21:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מאשימה


הם ראו את זה כבר כמה וכמה פעמים אז הם לא מתרגשים, בסך הכל הנמכתי קצת את הווליום ואין סיבה לחטט יותר מדי. אני נראית כמו מפלצת יער מסתורית עם כל הפרוע בשיער והחיוור בפנים, כואבות לי כל העצמות בגוף כשאני קמה מהמיטה הישר אל דלי ומגב וסמרטוט לשטיפה. אני חושבת כמה קלוריות זה, איזה צל אני עושה, איפה יש מראות בבית כדי לא לראות, מה צריך להרים מהרצפה לפני שיספג סבון רטוב, אם זאת רק תקופה אז איך זה שהיא ארוכה מהסך הכל שאני מורכבת ממנו. כמה זמן אני כבר עושה את זה, מנמיכה. כשאני אגיע לנקודת השבירה אני אהיה צרימה קלה באוזן ובינתיים אני סתם צרימה עזה בעין, אבל אני נעלמת במומחיות של מישהי שכבר שנים יודעת איך לא להיות חלק מהזיכרון הקולקטיבי.
נכתב על ידי -Elation- , 9/4/2014 12:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש יופי אחר


יש יופי אחר בשטפי הדם ואיך שככל שהזמן עובר הם מתפוגגים ומטשטשים את עקבותיהם כאילו לא היו מעולם. לפעמים אני חושבת שהם לא עוזבים אלא שוקעים פנימה אל תוך הבשר והעצמות, מתחבאים בין קפלי הזכרונות והמחשבות המשוטטות של שש בבוקר. כן, יש יופי אחר. אני נאבקת למצוא אותו בין מילים מכוערות ומעשים מכוערים, יש יופי אחר בציפורניים הקצרות שלא למדו את מלאכת הוויתור, בחיוכי הכניעה שמתפזרים כשהשמש מתגנבת מתוך החשיכה ונוגסת בתוך הלילה. 

 

אני ואתם במבוך מינוטאור ואנחנו נאבקים על החיים שלנו או מוסרים אותם כמנחה, איש לפי צרכיו. אני לא מחפשת לגאול אף אחד מחרון האלים, אני תמיד מסתכלת על הכוכבים וחושבת על טיטאנים ויצורים אחרים שלוקחים ועושים בעולם כשלהם ואני עצובה עבור כל המיתולוגיה הזאת שמישהו בדה מתוך הלב האלים שלו, סיפורים על אונס ומוות וענישה. עצובה ומזדהה.

נכתב על ידי -Elation- , 7/4/2014 06:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סדקים


אני קפה לארוחת ערב ושיער נחושת פרוע, אני חולצה גזורה מדי וסדקים שאטמנו בזריזות. אני הכניעה, התבוסה, הרגע הזה בו הראש פוגש את הכרית והגוף מפסיד במלחמה. אני חלל בתוך חלל וחלולה במיוחד כשאתה מציע, עם לב ששורק כשהחושך עולה והמסך יורד, פרא שניסית [פלא שניסית], ריח שתכף מתנדף לחלוטין מהכרית. אני עוד פעם אחרונה ודי, למות ביום אחר, בובת צל מרקדת על תקרה, נשיכות קטנות על הכתפיים, אני הזיכרון.
נכתב על ידי -Elation- , 7/4/2014 00:53  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כימה


אני יפה לחמש שניות, אולי פחות. אני חושבת עלייך ועל איך להתמודד עם שארית הזמן, עשרים ושלוש שעות וחמישים ותשע דקות וחמישים וחמש שניות, שהן התפל שמאפיל על העיקר ולא מעבר, רק תנסה להגיד לי אחרת. אני לא צריכה אותך בשביל כאב יותר אבל לפעמים אני מתגעת לפשטות של בעיטה אל הצלעות ואיך שזה משתק את כל המחשבות. אתה צביר כוכבים שאפשר לראות גם בתנאים לא אופטימליים, במרחק כל כך גדול שאתה יכול להיות מת ועדיין להאיר את האור הלבן והמכוער הזה עליי [אלה מחשבות שלא אוזלות]. אבל אתה חשוך, ואני אישה חשוכה בגלל זה, לתמיד.

נכתב על ידי -Elation- , 6/4/2014 04:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בשעות המתות


יש משהו מנחם בלהצליח למצוא את הדיוק להכל בעזרת המילים. אני לא יודעת לנווט את דרכי במציאות היום-יומית גם עם מפה ומדריך צמוד אבל עם מילים תמיד היה קל לי בצורה מעט מרגיזה וכשהבנתי שזאת ממלכה אחרת הרגשתי טיפה מרומה. תכונה יפה אבל חסרת תועלת מאין כמותה, הכתיבה. אני מעריכה שזה כלי הנשק היחידי שהעולם סיפק לי אבל אני תמיד לקיתי בפציפזם מסויים או אפילו תבוסתנות ויצא שלא הבעתי יותר מדי עניין בלחימה. דיכאון לעולם לא משתנה אבל הדרכים בהן ניתן לתאר אותו יכולות להיות אינסופיות וזאת חצר המשחקים שלי בשעות המתות (והן כולן מאז ומתמיד נראו לי מתות).

 

למעשה רק ניסיתי לכתוב שבא לי לעשות טעויות, אבל המילים כדרכן החליטו על אותו כיוון מעייף של עשן ומראות. באמת, רק בא לי לעשות כמה טעויות.[רוצה לקנות אבל חייבת לשלם.]

נכתב על ידי -Elation- , 6/4/2014 00:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבולוציה


הפסקתי לשאול מתי אתם תתאהבו בזה והתחלתי לשאול מתי אני אתאהב בזה, אבל התשובה נותרה זהה, לעזאזל.
נכתב על ידי -Elation- , 4/4/2014 18:31  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תיל


אני לא דואגת מהקצוות החדים, אני עוצמת את העיניים כדי ללכת לשם לפעמים ולהסתכל על המים, אני יודעת שאין כזה דבר חופש אמיתי. אני יכולה להתקפל מכאבים על רצפת החדר שלו או שאני יכולה להביט במראה ולסמן את כל הפגמים האיומים, אבל גדר התיל תמיד נמצאת שם לשרוט את העור ולהקיז את הדם. לפעמים אני מתגעגעת לימים בהם הפחד היה ודאי והיתה לי סיבה ממשית לא לצאת מהחדר, אולי בשניה שלומדים לטייל ברחבי העולם ולחצות צירי זמן מתוך המיטה המציאות לא מצליחה להשתוות יותר, אני לא חושבת שהיא אי פעם עשתה מאמץ. זה חלום פשוט, הם כולם חלומות פשוטים וצנועים. אני לא אותה ילדה חמדנית שרצתה הכל, הימים האלו נגמרו לפני כל כך הרבה שנים.

נכתב על ידי -Elation- , 4/4/2014 03:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טרפנטין


אל תשאל אותי לאן הלך כל הזמן הזה ולמה הכוכבים מאירים עלינו גם אחרי שהם מתים. חייכתי מול הצג של הטלפון כמו הייתי מישהי אחרת וזה הרגיש לי כאילו צריך לקשור ולהבעיר אותי על שאני לא עושה שום חסד עם עצמי אף פעם. שום דבר טוב לא יוולד מזה, אנחנו כבר מעל לחצי שנה חגים במעגלים כמו כוכבים עם כוח משיכה, אבל אין לי כוח למשוך ואין לי כוח להמשיך. מקרוב אפשר לראות את כל החורים האלו, כמו כוויות סיגריה במארג הגדול של השמיים, פנסי הפקה בוהקים, המופע של טרומן. לפעמים זה מרגיש טוב ולפעמים זה לא מרגיש כמו שום דבר בכלל.

 

כל המחשבות הנחמדות משפדות אותי חיה. 

נכתב על ידי -Elation- , 3/4/2014 02:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ