לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2015

חמדנית


כל הלילה אני מקשיבה לתנים ומחכה את השעות. אני נצמדת אל הקיר ומטפסת על החלון, מסיטה את התריס המאובק ומתיישבת במרחב הדק הזה. אם אפול לאחור אנחת על המיטה ואם אפול קדימה אנחת על הרחוב, אני לא בטוחה יותר איזה נפילה תהיה פחות מכאיבה. אני קוראת את ההודעות שלו ומנסה להחליט מה עוד אני צריכה. היד שלי מלאה אבל אני רוצה להרגיש את הכובד בכיסים, שתהיה עליי משקולת שתעמיק את הטביעה. אני באה עם הבטחה לכאבי פאנטום ומיתוס של טוב למות בעד ארצנו, אבל האנשים נלחמים בגבורה. מה אני צריכה את כל זה. מה עוד אני רוצה.
נכתב על ידי -Elation- , 27/5/2015 02:21  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעשה נבלה


תומא שוכב לו במיטה. יש חיים אחרי המוות והם נראים בדיוק כמו שהייתם מתארים לעצמכם, אבל כשהוא נשאל הוא מעקל מעט את השפתיים כאילו הוא לא רוצה להסגיר לידי אף אחד את התשובה. גם אם היה מנסה לא היה מצליח לתאר להם את שגרת ימיו החדשה, הוא עדיין קם בבקרים ומחפש את דמותה של תלמה מושכת עליה חולצה ארוכה. הוא אהב לראות אותה מתלבשת יותר משאי פעם אהב לראות כל אישה אחרת מתפשטת והוא תוהה עכשיו אם היא בכלל ידעה. הבחורה ההיא מפעם לפעמים מגיעה להחליף את המצעים ולפתוח את החלונות אבל האור נוהג בתומא כמו אורח מנומס מדי, לא עובר את הסלון. הוא נצמד לפעמים אל הקיר איפה שתלמה עשתה לו מעשה נבלה. אחרי שקיבל את השיחה ההיא הוא הרהר בעיקר במוות הראשון שלה. הוא הביט בהסתעפות הורידים שלו וחשב את אותה מחשבה בדיוק בכל יום מאז ההלוויה. גם אם ישחזר את צעדיה של תלמה עד לטיפת הדם האחרונה, הם לא יפגשו שנית. לפתע כל הטרגדיות בעולם התגמדו בעיניו כמו כדור שיער רך ומפותל שמצא לא מזמן באיזו פינה. לתלמה תמיד היתה נשירה כל כך איומה.
נכתב על ידי -Elation- , 26/5/2015 03:28   בקטגוריות תלמה ותומא  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דאונטאון ארי


פתאום אחרי השורה השלישית שאני מוחקת אני מבינה שאין טעם להסתיר ממך את הבושה, אתה היחיד שעדיין בחיים ומבין באמת את המניעים לדברים שאני עושה או לא עושה. אני יודעת שאני הייתי חברה רעה עבורך. במשך שנים פחדתי להתקל בך בפינת רחוב חשוכה ונשארתי בתוך החדר אפילו שכף הרגל שלך מעולם לא דרכה פה, פחדתי לקבל מנה מדעתך. גם הלילה ידעתי שאם תעמוד מולי תבין בדיוק למה אני הולכת לתרום את הבגדים הישנים שלי בחושך, את מי עוד אני מקווה להשליך אל המיכל הגדול והירוק הזה. אני מרגישה לפעמים כמו ילדה שנתפסה עם היד בצנצנת העוגיות, פירורים רכים על החולצה, רואה חשבון כושל עם שובל ניירות של פעולות מעילה, אתה יודע אותי. לפעמים אני יודעת אותך. אני לא לובשת את הפנים האמיצות שלי, הן מוכתמות בסל הכביסה וכבר טבענו ברפש החם והמוכר של טינה הדדית, אני מכירה אנשים חדשים כל הזמן אבל הם אף פעם לא אתה. הם מפוכחים רק לגבי ההווה, הם לא מכירים את הצורה הישנה. אתה רכבת תחתית עיר עתיקה שוק הומה אדם, דאונטאון ארי איפה שעוד אפשרתי לאנשים להכיר את אותה ילדה. מקום שלא טוב ללכת בו בשעות הקטנות, שכונה שהיתה פעם יפה. כל הצבע התקלף בינתיים, אבל עדיין יש לך את הקסם המרופט שלך.

 

פעם אחת אחרונה, למענך.

נכתב על ידי -Elation- , 23/5/2015 22:34  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחנאות


אני רוצה לחטט לכם בתודעה אבל הנימוס מרסן אז אני מקימה במקום אוהל משמיכה בין הארון אל המיטה ואני זוחלת על הרצפה. הילדים שוזרים לי פרחים אל תוך השיער כשאני ישנה אבל הפח עולה על גדותיו והמציאות מסתננת דרך הפתח שבתקרה. אני לא רואה יותר שמיים ושנים שלא הספקתי אל הזריחה, הייתי עסוקה בללמוד את תורת ההדיפה. אני מעליבה אתכם בדרך הכי טובה שאני יודעת, באדישות ממיתה, בשתיקה אחר שתיקה, בדרך ללא מוצא. אנחנו קוצרים מה שאנחנו זורעים אבל האדמה יבשה. אני מכריזה שמיטה, אלא מה.

 

אל תגרמו לי לבקש.

נכתב על ידי -Elation- , 22/5/2015 16:07  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מטבעות


הדם שלי שלי אף פעם לא קורא את השלטים, הוא תמיד עושה דווקא וזורם אל כל המקומות הלא נכונים. לפעמים אני יושבת כמו אמא מודאגת בחושך על קצה המיטה, מחכה ויודעת שזה לא מה שיחזיר אותו אליי בחזרה. היום כמו אתמול כמו שלשום כמו תמיד כמו בלתי מן הנמנע אני הייתי בן אדם מכוער נורא. מהסוג שלא מגיע לו להרגיש שוב פעימה.

 

בהנתן מספיק זמן

ההכרה

תסתגל

להכל.

נכתב על ידי -Elation- , 21/5/2015 21:03  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Creation


העיר הזאת לא רוחנית מספיק ולא גופנית מספיק, היא לא משרתת את מטרתה. אי אפשר להתכתב איתה בשתיקות כמו ירושלים על הגגות או כמו תל אביב בסמטאות. היא לא מספקת קצת רגש, קצת הרגשה. העיר הזאת תפורה למידותיי המשתנות, היא הסיבה שאני בודקת את הירכיים במראה כל כמה שעות כאילו מישהו יראה ויתרשם ממני לטובה. כשאני לא מצליחה למדוד שינויים של הנפש אני מודדת שינויים של הגוף ומתגרה במזל שלי עם מלתחה נוספת, לא הייתי חצי בן אדם כבר למעלה משנה אבל אף אחד לא קורא לי על כך. אתם לוחשים לי שרק עוד קצת והאצבעות שלכם מטיילות במעלה התמונה, אני עדיין לא תלת מימדית אבל גם זה כבר נמצא מעבר לפינה. בכל פעם שאני נכנסת לחלון העריכה אני כותבת את אותה האובססיה במילים טיפה שונות, אפילו לגוון אני כבר לא טורחת, שזה ידלוף לי מהנקבוביות. אני יושבת בפריפריה ומחכה שתגידו לי שהמקום הזה קטן עליי, אני בעצם רק רוצה להראות לכם כמה רופפת האחיזה של העיירה על אחת שכמוני, תשימו אותי בתוך קופסא וגם היא לא תהיה קטנה מספיק. תחוררו מלמעלה בשביל אוויר ותזרקו עלה של חסה להשביע את העין. אל תדאגו, אני שומרת על הירכיים יותר מעל החיים שלי. אתם יודעים בדיוק כמה מעט אני שווה כשאני נרדמת בשמירה.
נכתב על ידי -Elation- , 21/5/2015 03:44  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טיפשונת


הייתי יכולה לישון עכשיו במקום לפצוח במירוץ חימוש, הנה החלון כבר פתוח והחום התנדף לבינתיים. האור דולק ונופל לי על הגוף בצהבהבות סלחנית והאצבעות מתארכות עד בלי סוף, אני כמעט יכולה להושיט יד אל תוך הפה ולדגדג את הריאות הכואבות בחיבה. לו רק היתה לי מעט חיבה עבורי לחלק. אני מציירת נמלי אש אדומות על הרגל, נותנת להן להציץ מתחת לחצאית שקצרה מכדי לקבל את האישור של כל אותן בנות שהתעקשו שהיופי שלי מתחיל מבפנים. הן מעולם לא היו הזמנה בלתי כתובה עבור זרים לגעת ולחפון אז אני משתדלת שלא להאשים אותן על הבהירות בה הן רואות את העולם, אין מקום לכעס שלי על הנסיבות מולן. התשובות שלהן מתחבאות בספרים ובמגילות ובקלפים והשאלות שלי חשופות על השפתיים שאני לא מפסיקה לנשוך, אני לא נופלת להשוואות יותר. זה לא תפוחים ותפוזים, טיפשונת. פתאום נעים לך בתוך העור שלך כי הוא היחיד שלא בוער כשאת עוד מנסה דבר מה.

נכתב על ידי -Elation- , 20/5/2015 08:04  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לבושה בדה ז'ה וו


אני חותכת את התקווה לחתיכות זעירות בתוך הצלחת, חורטת על החרסינה הטובה עם סכין ומזלג ציניות שננעצים בכל העליבות הזאת, עושה וידוא הריגה למשהו שכבר מת מזמן. אני מזיזה את הכל מצד אל צד ונותנת להפרעה לקחת שליטה, גם אם אני מעכלת חתיכה או שתיים אין לה כוח עליי או שום השפעה, אני תמיד אותו דבר, אני לא נעשית שונה. אני תמיד לובשת את אותה חליפה ישנה. יש לי אוסף עורות בארון שאני מודדת ופושטת לפני השינה, לפעמים אתה מבקש בחצי חיוך ואני שולחת תמונה. למצולמת אין שום קשר לכתבה, זה לא נבלע. זה לא באמת נבלע.
נכתב על ידי -Elation- , 19/5/2015 16:49  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דילמת האסירה


אנחנו משחקים בנורמליות כמו שילדים אחרים משחקים בבית, אני רוצה כל כך להיות הבחורה הזאת שיושבת עם הרגליים אל תוך המים ומחזיקה לך את היד שזה רודף אותי לכדי חוסר מנוחה. כל הפשטות חומקת לי בין הציפורניים, אני מאריכה אותן כדי להאחז במשהו טוב והן צובטות בי בשנתי. הן חודרות דרך מעטה הביעותים ומפלסות שביל דרך הבשר העייף, אלף פעמים סליחה על שאני שוברת את הכלים כל לילה באותה השעה. בבקרים אני הולכת לישון עם אנס במיטה וגופה מתחת למזרון. אין שום מקום לצידי, רק עליי. 

נכתב על ידי -Elation- , 18/5/2015 03:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



DRESSUP


אני נראית פורנוגרפית אפילו בחליפת ליצן מגושמת שאני שומרת בארון לימים בהם אני מתקשה ללבוש את עצמי, כל החיים שידלו אותי להתבגר אל תוך הגוף שלי אבל התעקשתי להתבגר אל תוך גוף של מישהי אחרת ועכשיו הזרות הזאת כמעט ממיתה. האמת המכוערת חרוטה לי על הבטן וזה מתחת לכל חולצה וזה כמו ברייל לידיים מורעבות מידע, אני לא יכולה לשאת את המגע אבל בכל זאת מתעוררת למחשבות של זימה, אם רק הייתי מוצאת בעצמי דבר מה לאהוב במקום לחשוק אולי הייתי מפסיקה לנשוך את השפתיים במבט של איילה פצועה. נדמה כאילו רק לי אכפת שההתפשטות עלולה לחשוף כיעור נורא, הנפש שלי לא צריכה שום דיאטה. תראו כמה היא צנומה.
נכתב על ידי -Elation- , 16/5/2015 10:07  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתי נתנשק


רעב במסווה של צמא מתגנב כמו שיירת נמלים חרוצה אל תוך הלב שלי ומשתכן איפה שניסיתי לאגור אהבות קטנות לחורף. אני קוראת את השימוש שאנשים עושים במילים ולפעמים הנשימה שלי נעשית שטחית ומפוזרת כי אני רוצה להיות הם ואני רוצה להיות איתם. אני לא יודעת למה אני תמיד מובכת מהצורך. אנחנו זרים שמעמידים פנים שיש לנו שפה סודית אבל אין מילים חדשות שאינן מטופשות והמוניות, צריך להסתדר עם המעט שיש ולשנות את הסדר כדי שהמשמעות תתפתח. אני רוצה להכיר אנשים יוצאי דופן ואני רוצה להיות יוצאת דופן בעצמי. אני רוצה לקפוץ בבית מתנפח עד שהרגליים שלי יכשילו אותי ואני אשיג את תשומת הלב של הלב שלי, איזה משפט מטופש ושגוי זה. לא אכפת לי, אני כותבת אותו ככה בכל זאת.

נכתב על ידי -Elation- , 15/5/2015 02:18  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



calcification


הלב שלי לא בתוך זה

אף פעם

אבל הראש לא יזוז סנטימטר


מהרעיון.

נכתב על ידי -Elation- , 13/5/2015 22:35  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האומץ להיות פשוטה


קוראים לי זיו ורוב הימים שלי בכלל לא נראים כמו שהם נכתבים. יש לי אנשים שאוהבים אותי יותר משאני אוהבת את עצמי ואולי לכם זה לא נשמע כל כך מרשים כי נדמה כאילו השנאה העצמית שלי לעיתים נוטפת מבין השורות. אני מחבקת את עצמי כל הזמן אפילו שהידיים שלי לא מספיק ארוכות וכשהמנורה שלי מתנפצת ונופלת אל הקרקע אני אוספת למען הרגליים שלי את כל הזכוכיות. אני כל הזמן מנסה, וזה מנחם ויפה איך בסוף הכל חוזר אליי בחזרה.

נכתב על ידי -Elation- , 12/5/2015 17:13  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוקלנד, פילדלפיה


באמצע תהליכים ארוכים מדיי אני מכשילה את רגליי ומשפשפת את מרפקיי על הכישלון הישן והמוכר, אני לא יכולה לנצח ואסור לי לנצח, זה החוק היחיד של המשחק. אתה אומר לי לדמיין איך אנשים אחרים חיים ואני תמיד עסוקה בלדמיין איך אני אחיה מתי שסוף סוף ארצה בכך, אני מגניבה מבטים קצרים במראה הצדדית ובנסיעות מפותלות במיוחד אני מושיטה יד לבנה מדי מהחלון ומרגישה הכל חזק. אני מנסה להחזיק טיפה את הרוח ואת הגשם והכתפיות של החזיה נשמטות להן לצד. אנחנו בשום מקום וזה עכשיו ובינתיים אנשים באוקלנד או בפילדלפיה נוסעים גם הם על כביש דומה ומשובש והם מושיטים את היד שלהם החוצה בדיוק כמוני, הם לא יכולים לדמיין שום דבר כמוני והם בכלל לא מנסים. אני מדמיינת לפעמים איך הם שמים לעצמם רגל בדיוק באותה צורה, בדיוק באותה הנקודה. אחווה.
נכתב על ידי -Elation- , 11/5/2015 23:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



By now you probably should have learned


אוליאנדר רוצה לחלוק איתי את החיים שלו, הוא מספר לי סיפורים על אנשים שאני לא מכירה ובוחן אם אני זוכרת את הנפשות הפועלות לאחר מכן. אני מדקלמת את המילים לאוזניו כאילו בסופן מחכה לי מדבקת כוכב ומחייכת במתיקות, הוא לא מסובך מספיק עבורי להתאמץ. אנחנו צועדים אחד לצד השניה אבל אני תמיד על הכביש והוא תמיד על המדרכה, הראש שלי אפוף ברעל קוטל חרקים, תולעי מחשבות שטוו בי בדים, סיפורים קטנים ומשונים. אוליאנדר ואני הולכים לראות את שלטי הניאון והארנקים שלנו בוערים בכיסים אחוריים, אנחנו לא צריכים דבר מזה אבל ככה כולם אומרים שאנשים צעירים כמונו עושים. בבית אני מצטופפת מול המראה שבמקלחת וצובעת את השורשים בזמן שאוליאנדר חולם חלום של חמש דקות על מי שהייתי יכולה להיות. זה לא כואב לאף אחד מאיתנו יותר ממה שזה אמור.
נכתב על ידי -Elation- , 10/5/2015 20:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פונקציה


התשוקה לא מתה, היא רק חבולה, היא רק מחכה לאמצע הלילה שאכנע למחשבות על המגע. החילוניות אינה מתאימה למימדיי, לעיתים קרובות מדי היא גדולה ורופפת כמו טבעת ישנה, אני נוהגת בה בעצלנות כמו תכשיט שאני לא מסירה מעליי לפני המקלחת הקרה. ובסופי השבוע כל הנשים הצעירות והשקטות עם האמונה המרעישה והזקנה אומרות שלא לחינם השם שלי צועק אור, שלא לחינם הגוף שלי צועק בושה, הן מתעקשות שלא לזה אני בנויה ומביטות בחוסר אישור על אורך השמלה. אני החטא הכי גדול של מישהו שמסתובב בעולם הזה עכשיו עם הנשמה שלי האנוסה, היא יושבת איתו לשולחן בכל ארוחה, העונש שלו הוא שלנצח אני מארחת לו חברה. והזמן עובר דרכי כמו סכיני מטבח מושחזות והירח מצהיב שם למעלה בזמן שאני מעמידה פנים שאני ישנה, וכל העצב בעולם מתנקז אל לי תוך השקע שבמיטה. וכל הזמן אני גל-עד של אשמה.
נכתב על ידי -Elation- , 10/5/2015 03:15  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רק דגים מתים


אני אומרת שאני לא מרגישה מה שאני יודעת ואתם שומעים שאני לא יודעת מה אני מרגישה. המגדל הבבלי הזה שתליתם שלטים לגביו בשולי הדרך כמו קבלנים גאוותנים עדיין לא נבנה, אולי מיהרנו לקנות את החלקה ולשטח את האדמה. הכל היו הרים ועמקים ללכת לאיבוד בהם ולא קיבלתי כל מה שרציתי אבל זה היה בסדר, זה היה מה שחתמתי עליו כדי לעבור את הימים והנהרות. לא ידעתי לטבוע אבל תמיד נלחמתי בזרמים ותמיד התעקשתי שאני נלחמת כדי לחיות. עכשיו כשהמים מרשים לי לצוף על גביהם ולספוג פנימה את השמש אני נזכרת במשפט ההוא על הדגים ומרגישה כאילו אבדתי אל תוך טעות מרה. כאילו דבר מזה לא משנה במקום אליו אני נסחפת.
נכתב על ידי -Elation- , 9/5/2015 03:11  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חדשות אודות מותך


איך פעולה פשוטה כמו החלפת המצעים הופכת למשימה של שבוע, אף אחד לא שותק סביבי מספיק בשביל שאני אעלה לנשום קצת אוויר, אני ממחזרת. אין לי מחשבה אחת טובה בתוך הראש. אנשים מושכים לי את היד שאוחזת במזלג, הם מבקשים שלא אהרוס את זה הפעם. אני לוקחת את כל הקרירות שאני מצליחה מהמרצפות המלוכלכות ואני מטביעה את כל השיפוטיות הזאת שלהם בתוך מיצי קיבה, לימים לא אכפת בכלל מה אני עושה. ALAS.
נכתב על ידי -Elation- , 7/5/2015 12:31  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מוסטנג


ג'וני האפור שמע פעם על המנהג הזה שם באמריקה לשחזר אחת לשנה איזו מלחמת אזרחים. הוא חשב על אותם אנשים שרוכבים על סוסים אציליים במדים מיוזעים ומזייפים קולות תותחים וגסיסה והמחשבה הזאת כיווצה לו מעט את קנה הנשימה, ג'וני בקושי חזר בחיים ממלחמה אחרת ופחות חשובה שהיתה. לפעמים הוא מסתכל על הגפיים שלו בגעגוע משונה למשהו שמעולם לא איבד, הוא חזר בחתיכה אחת אבל זאת לא היתה שום תשובה. יש לו רסיס בכתף והוא לוקח אותו איתו לכל מקום, לשירותים ולמכולת ולפגישות ראשונות עם נשים שלעולם לא יתקשרו אליו בחזרה. ג'וני האפור לא מוצא עבודה כבר כמה חודשים, הוא חי על זמן שאול וחולם להתמזג לאחד עם הספה הכחולה של ההורים שלו. הוא שוכב על הגב ומרגיש את עצמות הבריח שלו מזדקרות מתחת לשכבת בשר דקה והוא יודע שיש אנשים שזה מה שהם רוצים, שכל אחד בעצם עומד בכפיות טובה מוחלטת על איזה נקודה שמישהו אחר רוצה להגיע אליה ולא מצליח. ג'וני מעוטר והוא גיבור מלחמה, אבל אף אחד לא מנסה לשחזר שום דבר ממנו, אף אחד לא רוצה לגעת בזה בכלל. לפעמים הנשים ההן מושיטות את היד אל העצמות האלו שלו ומעירות על הרזון ומזמינות סלט בלי רוטב ואוכלות אותו בקנאה. הוא היה מתחלף עם כל אחת מהן בשניה.

נכתב על ידי -Elation- , 7/5/2015 02:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תריסר בולמוסי מילים לפני שהיום הזה מתחיל


הקיבה שלי מתנגדת לבשר אבל אני קורעת בשיניים רק בשביל להרגיש שאני עדיין יכולה, אין לי שום דבר אחר לעשות עם התמונה הזאת שלך בראש הזה שלי, אני נוקשת בסכום לפני כל ארוחה. הלוואי והייתי טיפה יותר נגישה אבל אפילו העור שלי מסרב לשתף עם המציאות הזאת פעולה. יש צלקות שידעתי על קיומן עוד לפני שחטפתי את המכה ואני כל כך טובה בלהפגע שאין לי שום סיבה להפסיק. גם כשהנפש שלי נראית כמו ציור של ג'קסון פולוק אני עדיין לא יוצאת מהמיטה לפני שאני מקיזה קצת דם, קצת פסקה.
נכתב על ידי -Elation- , 6/5/2015 02:55  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ