לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

ג'וני האפור [2]


ג'וני האפור יודע. הוא ראה כמה דברים והעור שלו כבר לא מתחדד למשמע צעדים, לפעמים הוא שוכב במיטה ורק מנסה להסתגל אל החושך, אבל הבוקר תמיד מגיע לפני כן. ג'וני אוהב איזו ילדה ולפעמים הוא מסתכל על תמונות שלה וחושב שהזמן לא ישתנה אף פעם והיא לא תגדל לאישה, הוא יודע שהוא צריך להתרחק ולחכות אבל הוא מפחד שהיא תמות לו בתאונה משונה. הוא קורא את מאה שנים של בדידות ומזדהה עם אאורליאנו, זה מפחיד אותו. הוא מכין קפה ומביט בגרגרים שוקעים בכבדות בסערת מים כהה, כבר שנים שהוא לא חשב על המלחמה. זה היה כמעט כאילו מעולם לא התרחשה.
נכתב על ידי -Elation- , 22/10/2014 04:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פחד


פעם נעקצתי על ידי עשרות דבורים והרגשתי כאב עמום בכל הגוף וכשפקחתי את העיניים הייתי מבוגרת בהרבה והבנתי את התמותה טוב יותר מכל הילדים האחרים. פעם באחת המקלחות שלי התעוורתי לכמה דקות וישבתי על הרצפה ונתתי לזרם המים להפוך קר בזמן שחשבתי איך אעביר את שאר החיים שלי בלי היכולת לראות את הפגמים שלי, איך הזיכרון שלי יבגוד בי עם הזמן ולא יהיה שום דיוק בדרך בה אשנא את עצמי. פעם הרגשתי כל כך לבד שהזמזום הזה חזר אליי והעיניים שלי דמעו האור התעמעם והרגשתי שוב פחד, שנים אחרי ששכחתי את התחושה. תמיד התעקשתי שהנורא מהכל כבר קרה.
פעם המיתה היתה הרבה יותר מהירה.
נכתב על ידי -Elation- , 21/10/2014 05:39  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בזבזתי את זה עלייך


בקצה המרוחק של העיר איפה שחשבתי להתגלגל אל מותי בקוצים מכאיבים ואבנים ערומות אין מקום לשום רומנטיקה, אמרת לי להביא לשם מישהו ולראות איך הכל ירגיש יותר טוב אבל הנוף נשאר אותו הנוף וכתפיות החזיה נשמטות להן בעייפות אדישה. הזמן נוזלי ומלוכלך ואינטימיות מהסוג הזה תמיד נראית לי כמו פשרה. אף אחד לא אמר לי שהייתי אישה, דיממתי מאוחר מכדי שזה ישנה דבר מה. כל המהלומות האלו התבררו כמיותרות, אפילו מיכה היה קורא לי עכשיו מטריושקה חלולה. לעזאזל עם ההשלכות.
נכתב על ידי -Elation- , 20/10/2014 22:00  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למכירה מתצוגה


הייתי מכוערת לאורך כל התיכון והשיער שלי תמיד מרד בי בבקרים. לא הבנתי שירה כי היה בי בוז לקמצנות בה נהגו משוררים עם המילים, בוז לצורך שתהיה משמעות לפני כל נקודה. בשיעורי ספרות למדנו על הכוונות והמשמעויות של כל יצירה והכעס שמילא אותי היה יכול להצית עשרות אלפי מדורות, כי כולם תמיד התיימרו לדעת אמת אחת בודדה. האמת שלי תמיד התפצלה, באכזריות משונה. הלב שלי היה כמו מערת נטיפים, פסלים דמויי אנוש שנוצרו במשך השנים והם נהרסים לכדי מגע ונסתרים מהעולם בקפדנות. התהלכתי על החוט הזה ושיחקתי בהיה-או-לא-היה אבל הזיכרון הוא חיה פצועה ורעה. אני התעקשתי לדקור אותו במקלות כי לא יכולתי לשאת את אי הידיעה. דעתי נטרפה עליי, לזמן מה. כשמקבלים תשובה חד משמעית הדלת הזאת נטרקת לעולמים וזה לא משנה כמה חזק הולמים או שורטים את ציפוי הלכה הבוהק, זה כבר נעשה. הייתי מעלייך כשאיששתי את הפחד הכי נורא שלי והדמעות נפלו כמו סכינים אל תוך בית החזה שלך והחריבו כל סיכוי עבורי להיות משהו אחר, זה לא שלא ידעתי לפני כן אבל לפעמים הלכתי לישון רק בזכות סימני השאלה. היה, כמובן שהיה. 

נכתב על ידי -Elation- , 19/10/2014 16:04  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פעמים שהיינו


כשאיבדתי את האולר זה היה כאילו האוויר לא הצליח לעבור בקנה הנשימה יותר. הרגשתי את עצמי מכחילה מהפחד ונחבטתי אל תוך הקירות בניסיון להקהות את המצוקה. זאת היתה פאניקה שהזדחלה בקרירות סביב הצוואר שלי והתהדקה לנוכח ההבנה, לא היתה לי שום תשובה שתצליח לאסוף אותי הפעם. הבחור שירה לך בכלבה ישב אצלנו בסלון ובעיניים אדומות סיפר את קורותיו, זה היה קצת אחרי התקופה הזאת שבשנה שקברת אותה באדמה הבוצית והסמיכה. כשהשבתי לעצמי את חתיכת המתכת המחלידה נשכבתי מתחת למיטה והסתכלתי לכיוון אלומת האור שבקעה מתחת לדלת העץ הישנה, הקול שלו דעך אל תוך שיחת נימוסין ואני הבנתי שמעולם לא אמרתי לו תודה. שהוא בכלל לא יודע מה הוא עשה.
נכתב על ידי -Elation- , 18/10/2014 21:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Newspeak


הבחור מהקפיטריה בבית החולים זוכר אותי אפילו שעברה כבר שנה, העיניים שלו כהות ולא מוצאות מנוחה ואולי בגלל זה השיחה שלנו קטנה קטנה. אני מהבהבת כמו מוניטור בשמלה קצרה ובינתיים החורף מטפס לי במעלה הרגליים. ביציאה אנחנו משלמים באשראי והיד שלי נלחצת על גבי החלון, כבר צמצמתי את השפה ושכתבתי את ההיסטוריה יותר משאוכל לשחזר ממנה דבר מה, בחדר מאה ואחת אני יכולה למצוא רק מראה. הוא אומר שאני נראית הרבה יותר שמחה ואני מושכת בכתפיים ונושכת את הלשון. לאמת יש טעם של דם, אני אפילו לא מנסה.
נכתב על ידי -Elation- , 17/10/2014 23:50  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שומרת פנים


ברכבת הצבע האדום והבוהק חדר לי אל חדרי הלב והמחיצות, הייתי מוצפת דם עד לחיי וסמוקה מכדי להתקומם, הציפורניים שלי לא יכולות לעשות את זה יותר. הצרות המתינו לי על הרציף בסבלנות קרירה, עברו כל כך הרבה שנים מאז שניסיתי לנהל איזו שיחה ונגעו בי מספיק, אני באמת לא רוצה

 

זה באמת לא מה שנדמה לכם.

נכתב על ידי -Elation- , 16/10/2014 23:15  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Breaking the girl


אני לעולם לא אדע רצון כל כך חזק, כזה שמוביל לעשייה עיוורת, לקשירת הידיים וחסימת הפיות. בתוך העיוות הזה וחוסר האונים תמיד ניסיתי להבין את המניעים שלך כי חשבתי שידע הוא כוח. כל מה שאי פעם למדתי ממך היה שכוח הוא כוח, ואני עדיין לא מצליחה ללכת קילומטר בנעליים שלך מבלי לגרום לרגליים שלי לדמם. להניח יד על השפתיים שלי זה פיתרון יותר הומני מללמד אותי לשמור על השקט בכוחות עצמי אז אני מתיכה את כל הזכרונות שלי אבל הם מתקשים אל צורתם המקורית, הדוקרנית למגע. אני רוצה להשען לאחור ולהשתחרר מהפחד אבל לפעמים אנשים מביטים בי כאילו הם יודעים ואותות הקין שלי צורבים בי, על הירכיים, על הידיים. במילים עצמן.
נכתב על ידי -Elation- , 15/10/2014 18:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זימים


זאת התקופה הזאת של השנה והחשופיות רוקדות את הריקוד הקטן והמרגיז שלהן על המדרגות. כל התמונות במחשב הן unnamed ומספרים, גם הזהות שלי מתקלפת ממני כמו שיזוף אחרון של קיץ, אלא שהשמש לא דבקה בי כבר זמן מה. כל אישיות שמדדתי לחצה לי וכל קילוגרם שהורדתי הכביד עליי את צעדיי וכל מחשבה שחשבתי העלתה עובש כמו הלחם של שלשום ואתם עדיין לא שומעים אותי נאבקת על חמצן בתוך המים. הפקת לקחים זה להצמיח זימים לפני שאני נכנסת אל המים הקרים,

 

היום הכנסת את כל היתושות פנימה כדי שימצצו את דמי, אבל אני לא חושבת שנותר משהו עבורן.

נכתב על ידי -Elation- , 14/10/2014 21:11  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא רוצה לדעת


הבדידות אינה יכולה לי אבל המבט הוא בוגדני ונודד למחוזות רחוקים, תמיד מחפש איזה צומת דרכים כמו ממתין להתרחשות. אני לא מישהי שכדאי להכיר ואני חוזרת בלילה על כל הדברים הרעים שאי פעם אמרת עליי והתבררו כנכונים. זה כואב לי לקחת נשימות עמוקות ולהתבונן אז אני מעמעמת את האורות ופושטת את הבגדים, זה קל יותר להתעסק בגוף מאשר בנפש ורוב הזמן אני לא רוצה לדעת איך אני נראית מבפנים. אני חותכת מחשבות לפרוסות דקות וקוצבת אותן לפסקאות, שלא תדעו ממני שובע. בסופו של דבר הכיעור טמון ברגש, לא במבט.
נכתב על ידי -Elation- , 14/10/2014 15:39  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אור כחול


בבתים של אחרים מראות משקרות פחות, גם במושב האחורי של רכב אפשר לראות השתקפות של שיניים חדות ובוהקות ולרגעים בודדים אני מצליחה להיות. האורות הכחולים מעוורים אותי בכביש המאובק והמשובש, אנחנו בדרכים. לבית החולים אנחנו תמיד עולים כמו היה עיר בירה שמחכה שנתחוב בקירותיה פתקים, כל העירויים שלי תמיד מגיעים בצורת מילים. אני לא מבינה את החולי ההוא, דברים מהסוג הזה אינם מנת חלקי.
נכתב על ידי -Elation- , 13/10/2014 20:22  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תשליך


יש אנשים שמדברים עם אלוהים. שיערם לא מדמה אותם לאריות זהב מבוישים, הם כורעים ברך, הם לא כל-יודעים. כל המילים שהם צריכים רשומות בספרים עבי כרס שנכתבו לפני שנים. באצבע מוזהבת הם עוקבים אחרי הנוסחים המקובלים, יש אנשים שמאמינים שתפילה צריכה להיות זהה, כך שאלוהים ישתכנע במרוצת השנים. רגליהם לא מכשילות אותם בפתח הדלת. הם צמים מסיבות אחרות לחלוטין, משליכים אל המים חטאים בפשטות מבהילה. יש אנשים שמדברים עם אלוהים והם תמיד מבטיחים למסור לו בשלומי. אומרים שמלאכים מניחים אצבע על שפתי תינוקות ומחליפים את כל הדעת בשקע שנראה יפה בתמונות, זה חייב להיות מסובך אתם מבינים. פעם אלוהים אמר שיכאב לי יותר אם אתנגד, והוא צדק. זה עד עכשיו כואב לי יותר. באצבעות מוזהבות אני עוקבת אחרי המילים, אבל הן כל הזמן משתנות. באמת חשבתי שאני יכולה להיות אחת מהם, פעם.
נכתב על ידי -Elation- , 13/10/2014 03:24  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גרסאות שגויות של מה שאנחנו יודעים


חוט המחשבה שלי נקטע במערבולת כעס וקנאה, היבריס במחזור הדם זאת מחלה חשוכה ולפעמים אני עושה לכם פרל הארבור למרות שכולם יודעים שאני אפסיד במלחמה. לפעמים אני רק רוצה לפגוע איפה שכואב, כל היופי בעולם לא ישתווה לכוח של טיפה אחת של כיעור כשהיא נכנסת אל המערכת. יש ימים בהם לא אכפת לי למות אם זה יקח כמה מכם איתי. 
נכתב על ידי -Elation- , 11/10/2014 20:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תתוודה אהובי


כשאני עוצמת את העיניים הטלפון הכחול שבפינת החדר מהדהד את שתיקתו כמו אמרתי לך שהטיחו לי אל הפנים בשעתי הקשה ביותר. מי הם אותם אמיצים שקונים ספות לבנות ומרהטים את הבית שלהם בניכור מודרני, אולי שילמדו אותי גם איך להפסיק לפחד כל הזמן. אני פותחת דלתות נעולות עם תווי פנים חדשים אבל במיטה האצבעות שלכם לא מזהות אותי יותר. כשהתקרה נסדקת ורוטטת בהתרסה אני הודפת את השמיכה כמו מתפרקת משריון שלא היה, יש לי אלף ואחת שאלות לשאול והעיניים שלי נעצמות כאילו שום סוד לא ברח מציפורניי. נחיה נכון ונעמיד אגרטלים ריקים על האצטבה, שהאירוניה לא תחמוק מאיתנו אף פעם.
נכתב על ידי -Elation- , 10/10/2014 22:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על גג פח לוהט


הבעיה הטמונה בהזנחת האנושיות היא שהתירוץ הזמין הזה של להיות אנושיים אינו בר אחיזה יותר, יש אמת אחרת והיא לא תקפה להתקפי האנושיות המתמעטים. לא תתפסו אותי בקלקלתי יותר, אני יודעת שזה עצוב לחשוב על הדרך בה הייתי ואיך אני קוברת גרסאות פגומות שלי בחיים, גם המקום הזה הפך לו לקבר אחים. כשאין מספיק שיש אני משתמשת במילים והופכת לחטא מסוג אחר, מלכודת דבש דביקה ורכה עבורי ליפול בה. לפעמים אתם אוהבים בחורה מתה ועדיין אין לכם מושג.
נכתב על ידי -Elation- , 9/10/2014 23:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אקליפטוס


אם הייתי יכולה הייתי מעבירה יד בשיער שלך ונשענת על הכתף שלך בצורה מטאפורית ובצורה פיזית והייתי מתחפרת בתוך ההרגשה הזאת ומצמיחה בה שורשי אקליפטוס עקשניים שיחזיקו אותי מעל הביצה המלוכלכת והטובענית, התובענית. הרצונות שלי מושחזים מכדי שאעשה תנועות חדות, אני תמיד מפחדת למות בדימום יתר של מחשבות. כשאני מכריחה את עצמי להיות טובה אין שום טעם להאמין למילים שיוצאות לי מהפה. אני אגיד כל מה שצריך בשביל לא לחצות את הכביש. 

 

מה אתה חושב שקרה לי?

נכתב על ידי -Elation- , 9/10/2014 02:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרוייקט רחם


אני יכולה ללמד אותך לצוף אבל רסיסי שמיים עדיין יפלו אל תוך העיניים שלנו ויעוורו אותנו מאחיזת המציאות, כחול שמתערבב בכחול זאת טומאה שאיש מהם לא יבין את משמעותה טוב מספיק. בחלומות שלי אני שוכבת עם ערן והוא אומר לי לא לדאוג, הוא אומר שהוא יציל אותי ממוות והוא מוציא את האולר השוויצרי שלי. הוא מנקה את החלודה על העור שלי והוא לוחץ אל תוך הבשר והוא חותך אותי מספיק עמוק בשביל להכניס פנימה את היד. הוא מנשק לי את המצח והוא מושך חזק בשלייה שחורה בריח קרוסין. אני מנסה למחות את הדמעות והאצבעות שלי נחתכות מרסיסים שנשארו בפנים מהפעם האחרונה שניסיתי להרגיש דבר מה. ערן קורא לזה מהמורה והוא עוטף את הדימום בידיים הגדולות שלו ולוחץ אותי אל המזרון. אתה פשוט נשכב לאחור ומדמיין שאתה מת, ומהר מאוד הגוף מתחיל להאמין והמים דוחפים אותך למעלה ואתה כמו פקק שעם שהיה שייך פעם לאיזה בקבוק. עוצם את העיניים ומתפלל ששום פיסת אלוהות לא תנשור לה מלמעלה ותעשה בך שמות. לא הכל אני יודעת לנצח, אבל אני יכולה ללמד אותך לצוף.
נכתב על ידי -Elation- , 8/10/2014 00:48  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני רוצה כל כך לרצות


חשבתי עלייך אחר הצהריים כשראיתי את אחד מהם יושב ליד החברה שלו. הסתכלתי על איך שהיא כרכה את היד שלה סביב הזרוע שלו ולחשה לו משהו שרק שניהם יודעים מהו ושוב הקשר שבבטן התהדק לו כמו עינוי מימי הביניים. אני לא מצליחה לנסות. אני מרגישה כמו מכה סגולה ומכוערת על משהו שהיה אמור להיות יפה ונקי. כאנשים משקרים לגבי מה שהם רואים כשהם מביטים בי זה מבתר אותי באיטיות בכל השתקפות או תצלום או זיכרון שהעליתי על הכתב, כי אני לא שם. אני במסע נדודים של מציאת זהות וזה כמו לחפש את וולדו כשהוא בעמוד אחר לגמרי. כל חולצה אדומה עם פסים לבנים או חולצה לבנה עם פסים אדומים נראית כמו ניצחון ומרגישה כמו הפסד. אני לא הדברים שאתם אומרים שאני, אבל אתם ממשיכים להתעקש, אז אני חוזרת על צעדיי בסריקה מתמדת.

 

אני חושבת שאתה לא קורא פה בכלל, שאתה מעדיף שלא לדעת מה אני באמת. קצת אחרי נקודת האל חזור אני תמיד מרגישה כאילו אני מעלה באנשים תחושה קשה של עיוורון לגביי, אבל אני אף פעם לא יודעת האם זה תפקידי להתנצל או אם יש על מה. אולי אתם לא מאשימים אותי על הדרך בה הפכתי לכזאת, אבל אתם תמיד מאשימים אותי בשתיקה על שלא עשיתי מספיק כדי להשתנות. 

 

[אבל לא יודעת מה]

נכתב על ידי -Elation- , 7/10/2014 01:38  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תאהבי את הקיר


מה נעשה לגבי חוסר הביטחון הזה שלך, הצלבת הידיים כמו חגורת ביטחון או תעודת ביטוח, זה רק עור ועצמות וזה לא יעצור שום קליע בשניה שהוא עוזב את הקנה. הזמן לא באמת מאט או קופא עבורך להינצל מפגיעה. הרי את לא ילדה. זאת מלחמת התשה ואת מתקלחת בחשיכה ומחליקה בין הסדינים ומהדקת אותם כמו שריון ומישהו תמיד בא ומתיק את האחיזה הקפוצה שלך בעצמך, מפשק את התודעה שלך באלימות דביקה וחמה. למה את מנסה כל כך חזק. מה נעשה לגבי אותן חומות שאבניהן נכתשו כבר לאבק? מילים אחרונות כמו תאהבי את הקיר הפכו מגונות עבורך. את כבר מלוכלכת יותר מכל דבר שמפחיד אותך בהם. רק תגידי את המילה. 

נכתב על ידי -Elation- , 6/10/2014 02:35  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גלידת סאנדיי על הירח


בחמצן שישאר יהיה לנו בדיוק מספיק זמן לגלידת סאנדיי על הירח, איפה שאין נקיפות מצפון על משקל ואפשר לשכב בתוך מכתש ולהעביר את הידיים באבק של כוכבים. כשנמות אף אחד לא יהיה שם כדי לכסות אותנו בסדין לבן או לחפור לפי מידותינו מלבן רדוד, ולא תהיו אכזריים אליי יותר בשתיקה הזאת שלכם. אני לא יכולה לתת לכם בנים ואני לא יכולה לתת לכם נחמה פועמת. אני כל הזמן מפסידה. אני לא רוצה לעשות את זה יותר. 
נכתב על ידי -Elation- , 5/10/2014 04:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ