לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2015

Love is a pharaoh


הלב שלי פרעה והוא מסרב לשחרר את עמכם, הוא רגיל מדי לנוחות שבעבדות ומניח אצבע משתיקה על השפתיים הבשרניות שלוחשות את דבר האל. אני מתנצלת אלף פעמים אבל הלשון שלי עדיין מצליפה בכם ללא הרף, הגוף שלי משוחד מדי במילים רעות וחלומות על פירמידות להתבודד בתוכן מכדי שאראה בסבלכם. אני צפה על היאור כדי לקרר את עורי והוא מאדים תחתיי באיומי סרק, בכורות שכבר לא אלד לעולם נלקחו ממני מבעוד מועד. אני חונטת את כל הזכרונות שלי וחורטת אותם על הקירות כדי שלא אתפתה להסיר את התכריכים, ההתפוררות הזאת לא פוסחת אפילו על מלכים.

נכתב על ידי -Elation- , 29/3/2015 18:13  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לוויתנים לבנים במים שקופים


האשמות פתאומיות

ג'וני האפור סורק את כל האנשים שיורדים מן האוטובוס, העיניים שלו מתעכבות תמיד על הגברים הצעירים שבמדים, הוא מנסה למצוא לשווא פנים מוכרות בקהל. הוא מביט עליהם מסדרים את התיקים הכבדים על הכתפיים הצנומות והוא כמעט יכול להרגיש את המשקל על הגב שלו שוב, כל השנים שחלפו מסתדרות להן לפתע בטור עורפי מאחוריו. הוא מביט בילדה הקטנה ומתיישב על הספסל המתכתי בתבוסה. בתחנה המרכזית יש לה שקט. היא הולכת בין הרציפים והאנשים המיוזעים ואוכלת מאפה שומני מתוך שקית נייר חומה, מלקקת את המליחות מן השפתיים באדישות וסורקת בעיניה אחר אמא שלה. הוא מביט בשמלה הכחולה עם הנקודות האדומות, ולאחר מכן נועץ את מבטו הבוחן בחייל אחד שרוכן לקשור את שרוכיו. ג'וני לא בטוח מי מהם הוא היה רוצה להיות יותר באותו הרגע וזה עושה אותו קצת עצוב, קצת רעב.

 

אני לא מאמינה לך

אלה חצי חיים כמו קמטים אכזריים שמופיעים בנהגי משאית שהשמש מצליפה בהם במשך קריירה שלמה על אותו הצד של הפנים, זה הזמן והוא רע ואני לא מאמינה לך אם אני לא יכולה לשמע אותך. כמה פעמים המשפט הזה כבר קפץ לי אל הראש וכמה פעמים קברתי אותו בקבר רדוד כאילו לא ידעתי שיבואו הגשמים, אני משחקת. הגוף שלי לא סולח לי וכל פיסת עור מלאכותית מצולקת הופכת להיות לכתב אישום. זאת האמת והיא רודפת אותי באמצע הלילה כמו נבואה שמגשימה את עצמה, אני אף פעם לא מגשימה את עצמי ככה. מתאהבת בשכירי חרב ומגישה להם את הצוואר שלי כמנחה.

 

משקר מבעד שינייך

אתה מזהה כישרון מבוזבז כשאתה רואה אחד, אני אף פעם לא מוצאת את מה שאני צריכה במקומות בהם אני מניחה את מה שיש לי. אני כבושה בתוך צנצנת של כעס על עצמי, לוויתנים לבנים במים שקופים, רגעים שחשבתי שיהיו אלמותיים ולא הצלחתי לצוד ברשת המילים. פעם הייתי עכבישה טווה-טובה, דבר לא חמק מקיבתי. כל מה שחוויתי היה כל כך משביע עבורי אבל עכשיו השנים הרזות הגיעו אל פתח דלתי והן שורטות בציפורניהן ודורשות את הזכות להכנס פנימה. אני מתנהלת בשמונה רגליים ואפילו אחת אינה נטולת שבר, אתה כותב לי בצורת על המצח ומפנה לי את הגב. שכחתי את כל המילים האהובות עליי לפתע, בדרכים אני תמיד מונה אותן אחת אחרי השניה כמו משנה שיום אחד עתידה להיות מופצת ברבים. שמרתי אותן בקנאות ליום בו אחליט שגם אני יכולה להיות אלוהים.

נכתב על ידי -Elation- , 28/3/2015 20:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אור חזק מהמסך


קניתי חומר שמטשטש פגמים, יש לי מילים שמטשטשות חורים בעלילה. האופי שלי משתנה כמו פלסטלינה ונמס כמו חמאה כשמעבירים עליי ידיים ואני שתויה מכדי לעשות הגהה להתמוטטות העצבים שלי. אני יפה יפה יפה ככה, אני לא נמצאת בתוך עצמי מספיק בשביל לכעוס על כל מה שקרה. אני מתנהגת כמו סיפור פשוט לכמה שעות וצוחקת על האוטובוס הדוהר. עדר של שוורים בסמטאות הלב שלי וכל הרגש שלי יושב על הבר בקופיקס ושותה את העצב שלו בחמישה שקלים לשוט.
נכתב על ידי -Elation- , 26/3/2015 00:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Les Miserables


זה עונש אכזרי במיוחד כשהטוב רק מדגיש את כל הרע ההוא. אני תמיד מאחורי זכוכית עבה של פחד שאי אפשר לגעת דרכה אבל האור תמיד חודר פנימה להראות לי את כל מה שאני מפסידה. משהו מטפס לי על הגב ואני לא ארוכת ידיים מספיק בשביל לסלק את הפרנויה, אני לא יכולה לשאת את הרגעים שמשטים בי כי אני לא יכולה לנצח את עצמי בצורה יותר מכוערת. פחדתי שאם אחבק אותך כל מה שהפסדתי יתקוף אותי כשאעלה את שש עשרה המדרגות האלה למעלה, בשניה שהייתי נועלת עליי את הדלת הייתי פוצעת את עצמי במחשבות האלה שאני בורחת מהן כבר חצי חיים, אני מראה לכם את החיים מהחלון שלי והם בכלל לא אותם החיים שאתם רואים מהחלון שלכם. זה לא נקלט לי.
נכתב על ידי -Elation- , 25/3/2015 01:09  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



I don't miss it all that much


הבזקים של להיות ההרגל המגונה שלכם הורגים אותי באיטיות של שנים, לפעמים זה כאילו לא היו דברים מעולם ואני קורסת אל תוך עצמי כמו כל אדם אחר ברחוב. הגוף הזה שאול ואני לא יודעת מי התגוררה בו לפניי. אני קמה לבעלת בית שמעלה את השכירות ומסרבת לתקן את החימום, היא יודעת שאין לי שום מקום אחר ללכת אליו לבינתיים. 
נכתב על ידי -Elation- , 22/3/2015 09:25  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ימים אחרונים


הפרידות שלי מפחידות אתכם. אני שומרת בכלובים צפופים תחושות שעברו בי, אני עושה בעצמי שקעים שקעים לאחר כך. אני אנשי עיירה שצדים נוודים אל תוך כיסא העינויים, אני טבעת הדוקה מדי סביב האצבע, אני אין לכם מושג על מה אני מדברת. אני ימים אחרונים אז אני לא יודעת מה לענות לכם כשאנחנו עומדים מול לוח השנה. אני רואה לולאות קטנות בכל מה שאני עושה. אני מפחיתה מעצמי את עצמי בניסיון שלא להפיל עליי את התקרה ואני מושכת אותי מהשיער ומתרוממת כמו ענק בקצהו של ענן, זה לא טוב, זה לא טוב יותר. המחשבות שלי מנסות להכנס, הן מנסות לחדור דרך הזווית של העין או מהאוזן השמאלית או מתחת לעור המת של הציפורניים, אין להן מקום בי יותר. אני מביאה עליכם טפילים קטנים של מלל ומצווה עליכם להיות להם לבית, זה רק הוגן.

 

איזו מגיפה משונה להתאהב בה. כולכם תתאהבו בה בשלב זה או אחר.  

נכתב על ידי -Elation- , 21/3/2015 04:41  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



You're my blood sport


אני מדביקה את הפער אבל

הפער מדביק אותי בחזרה

ובין לבין

העצמות שלי

והבטון ממנו עשויים הקירות

נכתשים

ומתערבבים

לאותה האבקה

 

נכתב על ידי -Elation- , 19/3/2015 20:21  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Meanwhile Up In Heaven


תהילה שולחת לי מסרים תת הכרתיים מהעולם הבא, היא פולשת את חלומותיי ופורמת את האצבעות שמנסות לגעת בי כשהיא מצקצקת בלשונה. היא משכיבה אותי על הדשא ומעמעמת את השמש לכדי דמדומי ערב צבועי כתום, אני שייכת לה כמו שידת לילה או וילונות שקופים למחצה שהיא אספה בשוק הפשפשים באחד מהטיולים ההם שלה. היא מצננת את העור שלי בקומפרסים קרים ומספרת לי על רצפת הזכוכית השקופה דרכה היא מתחקה אחר החטאים שלי, אני עוטה עליי מלבושי בושה ומתחננת למחילה. תהילה מושכת בכפתורי חולצתה וחותכת בבשר עם ציפורניה הלבנות, לא ככה היא רוצה שאזכור אותה אבל רק המלח על השפתיים שלה יכול להותיר בי סימנים. תהילה לא מוכנה לפנות את מקומה עבור החיים והיא אינה מוכנה להוריש אותי בצוואתה. היא מבקשת להשאיר את הקבר הזה פתוח. היא מבקשת לקחת אותי איתה.

נכתב על ידי -Elation- , 19/3/2015 13:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רמאות


כשאוליאנדר מנסה לקרוא אותי כמו ספר פתוח אני משנה את השפה ותולשת דפים אפילו שעברתי האמצע, אין לי כוונה להפוך את זה לקל עבורו. הוא תמיד רעב לדעת עוד אבל אני מקציבה לו אמת במנות זעומות, זה יותר ממה שיש לי לתת ממילא. הוא עובר על המשפטים הארוכים שאני כותבת בזכוכית מגדלת ומחפש את הדרך אל תוך הלב שלי באלימות קורעת בשר, לא אכפת לו מהנזק כל עוד הוא מצליח לבנות בית עץ על ענפי הלב המצליפים שלי. כל האזכורים שלי הם רמזים עבורו לגלות, הוא תולש חלקים ממני כמו ילד שנלחם בקוביה הונגרית שמסרבת להתקבץ לפי צבעיה ומנסה לחבר מחדש מפלצת. כשדעתו נטרפת עליו הוא שורט אל תוך הריאות שלי בכעס תחינה אחרונה לדעת, הוא חושב שזה משחק, שכל הצפנים הם עבורו לפענח. אני מערבבת את עצמי כמו חבילת קלפים ומתחלקת על השולחן, אוליאנדר מרים קלף ועוד קלף אבל הבית תמיד מנצח.

נכתב על ידי -Elation- , 18/3/2015 01:52  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צ'ינסקי


הנרי, אני אומרת. אני חוזרת על השם כדי לקרקע אותך אל הכאן והעכשיו, אני באמת צריכה שתגרום לי להרגיש קיימת לרגע. פוליטיקאים מתקשרים אליי הביתה להבטיח הבטחות, אני לא יודעת איך מניחים את הטלפון אפילו להודעות המוקלטות אז אני מושיטה בינתיים את הרגל שלי כדי לגעת בשלך ומשקרת שלא אכפת לי להיות אחת ממאה. אתה צהוב כל כך ומריח כמו שגברים מריחים כשהם חסרי דאגות נשיות, אני רוצה לדעת למשוך בכתפיי באותה הצורה. הלב שלך קטן ואין בו שום מחשבה וחצי על פרנסה, תמיד יש לך מיטה זרה לשכב בה וטלויזיית שחור לבן לכבות לפני השינה. אתה ישן מתי שאתה מחליט, כאילו זה עניין פשוט כל כך. אני בוכה לפעמים במטבח כי אני יודעת שבחרתי בחירה וכל האשמה הזאת עליי, גם אתה לא בסדר לגמרי ולפעמים עובר שבוע מהמקלחת האחרונה שלך. אני רוצה לספר לך שאנחנו צמד שכזה אבל נשים אחרות יש להן רגליים ארוכות משלי והן צועדות על מדרכות עקומות בעקבים שמושכים את העיניים שלך רחוק, זאת לא תחרות אם אני בכלל לא מנסה. אני קוראת אותך על קצה האמבטיה ומפחדת להכתים את הדפים באצבעות, הנה הן מתחילות לדמם כמו שחזית ואני נשענת לאחור ואני בדיוק כמו כל האנשים האלה שאתה בז להם. אתה יוצא לקנות שישיית בירות ואתה לא חוזר, כמה שבועות אחר כך אתה רואה אותי ברחוב וחוצה את הכביש לפני שאני מבחינה. שנינו מתהלכים במקביל אבל רק אחד מאיתנו נהנה ממעט הצל שיש לרחוב להציע. חבל.

נכתב על ידי -Elation- , 17/3/2015 13:21  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Like Giants


הגרסה [גרסא] הכי טובה של עצמי בלתי נגישה לאצבעות שלי כבר שנים, אפילו המראה שבמקלחת חותכת אותי בירכיים כי חלילה שאביט בהתעגלות הנשית החשופה באור לבן וחותך. אני בורחת אל המגבות הכבדות והתאורה המעומעמת, בחיים קודמים בטח הייתי עכבר מעבדה כי בסוף כל מחשבה משוטטת אני מוצאת גלי חשמל אלימים, לא טוב לי במבוך. שאלת אותי פעם איך זה נסבל עבורי כשממשיות ומימוש ומישוש נמצאים כולם במרחק שיחת טלפון אחת כשאני לא מסוגלת להביא את עצמי להקיש על מקשים שאינם מקובעים בתוך מקלדת. זיהיתי חשש ובוז עטופים בחיוך מתריס, היתה לך תשובה משלך ולא באמת רצית לדעת. סימני מתיחה לא רק נראים כמו צלקות, הם באמת צלקות ולפעמים אני ישנה עם נעילה כפולה על הדלת אבל העירום לא מפחיד אותי כמו שהוא אמור כבר זמן מה, יש בי השלמה שהושגה דרך מלחמות התשה, עייפות החומר היא דבר טוב במקרים מסוימים. אני לא תולה את הקיום הזה בצליל חיוג, אני יודעת שתבואו. זאת לא מחמאה, זה עלבון.

נכתב על ידי -Elation- , 16/3/2015 02:42  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בראש שלי היית


אלטר מושיטה את הידיים לאחור וכל העצמות שלה כואבות משימוש יתר, היא מורידה קודם כל את השרשרת ולאחר מכן את הבגדים. יש לה חוק בלתי כתוב נגד עירום ותכשיטים וקורזיה מתחילה אצלה תמיד מבפנים. הימים צורבים אדמומיות קלה על לחייה, העור שלה תמיד בוגד בה בניסיונותיה להרגיש כמו פורצלן, היא מנסה להתחמק מקלישאות והן מכות בה כמו כדורי סרק. היא אומרת לכל מי שמוכן לשמוע שזה מה שקורה כשמשחקים עם בחורה עיוורת תופסת צבעים, יש לה על הברכיים את החבורות כדי להוכיח אבל אנשים תמיד מושיטים את הידיים אל מול העיניים שלה רק כדי להיות בטוחים. היא לוקחת את המידות שהם מספקים ותופרת לעצמה אישיות לבקשתם, היא משוכנעת שככה כל אכזבה שהיא תביא עליהם תהיה באשמתם.
נכתב על ידי -Elation- , 15/3/2015 22:14  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בעלי כנף


העקרבים רוצים להיוולד, הם חותכים בבשרי ובוקעים מתוך שלוליות של חומצה ממיסת רגש והם באים עבורכם בצעדים בתוליים ומהוססים. אני אוחזת בצלעות כי הן מקום של שייכות ואני מציירת על אבק החלונות עריסות קטנות עבורם, גם הרוע צריך מקום להניח בו את הראש. כל הארס תמיד היה מילים ואני מריה הלבנה והשקרנית, אסירת תודה שאתם לא יודעים לקרוא מחשבות אבל נוטרת לכם טינה על זה עד יום מותכם. 

נכתב על ידי -Elation- , 15/3/2015 01:50  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תריסר בולמוסי מילים לפני שהיום נגמר


אני ממהרת להציל פרות קדושות מבית המטבחיים אבל הטבעונות הזאת גורמת לנפש שלי להגיע לחרפת רעב. אני מנסה לגאול אותך מייסורי מוות שכבר חווית ובתמורה יש לי תריסר בולמוסי מילים להסתיר מהאנשים הטובים והרעבים. למזרון יש רק שני צדדים להתהפך עליהם אבל זאת מיומנות נרכשת לעשות הרבה עם כל כך מעט, אני קוראת על משחקי מילים ואני מחווירה מהמחשבה, זוגיות פשוטה היא פחדמוות אבל אני ואתה מתנדנדים מהתקרה והיא מתפוררת ומאיימת להוריד אותנו למטה איפה שהמאכלת מחכה. זה אני או אתה, הם חייבים לאכול דבר מה.

נכתב על ידי -Elation- , 13/3/2015 01:09  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



98 זה המאה החדש


כימה פצועה כמו הכתף שלי וחסרה זוג כוכבים כי היינו ראויי מבול ומוות, רק אלוהים יודע מה קרה להם ואיזה שמות הם היו יכולים לקבל. יש שני חורים בשמיים ושמעתי שהנדל"ן בפלוטו זול אז קניתי בננות גומי, להתקין צידה לדרך. אני מחכה שהלילה ירד ואנשים יכבו את האורות אבל כל הצגים לא מפסיקים להאיר בחיוורון פני ירח מלאות חטטים, זה הזמן שלי ואני יכולה לשמוע את הטיפות הקטנות מכות על הזגוגית כמו מבקשות מקלט מפני הקיץ, זאת טעות איומה לבחור דווקא בי. אני מתאדה איתן למעלה ומחפשת פליאדות לפני שיגמר לי האוויר, אני לא יודעת אם אי פעם אמצא את אותו זוג כוכבים. שיקחו את השמות שלנו עבורם, שיהיו גדולים ובוהקים וכל מה שלא הצלחנו להיות בגלל שלשנינו אין יותר ריאות לעולם הזה או הבא.

נכתב על ידי -Elation- , 11/3/2015 22:43  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קרוב יותר


לא רחוק היום בו אתחיל לתת שמות לעצמות שלי ואאבד כל עניין בהבדלים קטנים בין בני האדם שעושים אותם מי שהם. אני ממילא לא מצליחה לזהות את עצמי רוב הזמן וכל מחמאה שניתנת לי מתה ביחד עם הזהות של אתמול, אני חמישים דייטים ראשונים של להושיט יד זריזה אל החשבון לפני שהזיכרון שלי יתפוגג אל מול העיניים הבוחנות שלכם. אני לא רוצה לעשות את זה יותר אז אני מאלפת את הזמן ואת השמש ואני שוכבת כל הבוקר במיטה ומעבירה את האצבעות עצם אחר עצם ואומדת את התחושה. השלד נשאר זהה ואני מתעקשת להתפשט עד שאני מגיעה אליו כי רק שם אני מרגישה בבית עם הצלעות שכבר נסדקו והשברים הקטנים שכבר התאחו, שם אני פוגשת את עצמי קרוב יותר מכל גרסה שהנפש שלי רצתה להעניק לכם ונכשלה. אפילו הציפורניים שלי פוגעות בי מתוך שינה, הבשר שלי רקוב אבל מתחת יש משהו שיש לו סיכוי אמיתי להיות נפלא.
נכתב על ידי -Elation- , 11/3/2015 10:42  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסיבת כיתה


אני מוצאת פינות בחדרים עגולים ותקרות מלאות עובש תחת השמים הכחולים, הלב שלי בודה והגף שלי בודד במסיבת כיתה. כולם אוחזים כוסות מיץ ורק אני שותה מים כי מים הם עיקר הגוף ותמיד מקונן בי הפחד שאצליח לעבור דרך הקירות יום אחד אם לא אנהג בעצמי במשנה זהירות. אני הקטל בדרכים העקלקלות ואני יכולה לזהות את העיניים המתגלגלות שלכם דרך המסכים כשאתם חושבים עליי אחרת, זאת לא העבודה שלי לגרום לכם להאמין. בתחילת כל ערב אנחנו עושים מגבית וכל אחד נותן כפי יכולתו אבל לפעמים אני מרגישה ידיים זרות נתחבות לי אל הכיסים ומחפשות בי תלת ממדיות שאין להשיג באף מכולת, כשמחשיך אתם תמיד שואלים אותי אם אני לא מפחדת לחזור הביתה לבד. אני לא יוצאת מהבית בלי אולר אבל אם מישהו אי פעם ינסה אני זאת שתדמם, אתם לא רוצים לחזור בדרך שלי. אתם רק תוהים אם הפחד הזה עדיין קיים בי בכלל. ילדים.

נכתב על ידי -Elation- , 10/3/2015 17:12  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוראיה


אני לא מצליחה להגיע עם האצבעות שלי אל הימים ההם יותר, המרחק מכל זה גורם לי ללבוש את הלב שלי כמו סיכת דש רופפת שמאיימת להתפרק על המדרכה המלוכלכת. כשהחיים שלי מנסים להיפרם אני צורבת אותם כמו חוט דיג שקוף שאבא שלי לימד אותי פעם לקשור, אני יושבת ומחכה שמישהו ינגוס בפיתיון וכל הזמן הזה אני תוהה למה לא קיימת את ההבטחות שלך לקחת את חיי. כל מה שכבר החלים נמצא עכשיו בסכנת סקילה, קראת לי בכל כך הרבה שמות שזה כמעט היה כאילו הייתי רצויה, אני לא נרדמת לפעמים מהמחשבה שראית בי משהו מעצמך. חשבתי שאני מזהה עלילת דם כשאני רואה אחת.
נכתב על ידי -Elation- , 9/3/2015 18:50  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



In a still suburban town


אני מעבירה את האצבעות בדאגה, רק השנה למדתי להתלבש מול המראה וכבר הגוף שלי נוח מדי לבגוד בי. אני מסתובבת כל הבוקר עם כאבים בבית החזה, אולי הוא בכלל לא בית, אולי הוא סתם דירה לשכן בה את כל מה שלא הצלחתי לאהוב בחזרה. בין הרקמות וכלי הדם אני חושדת בשטן קטן, סרטן קטן, זה שם אותי בעמדה מביכה. אני המפטי דמפטי על החומה. אני נותנת לזה לגדול כי החלל הריק כל כך מזמין והאנשים עברו מכאן מזמן, זה כמו אופניים נטושים או בובה מלוכלכת שעיניה לא נעצמות יותר. הזמן קופא והאצבעות מרפות ואני מושכת בחזרה את החולצה, השכירות נמוכה לאחרונה ותכף השמש תבריח את כולכם בחזרה פנימה.
נכתב על ידי -Elation- , 8/3/2015 21:38  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



As a kite


אנחנו אוספים טרמפיסטים משולי הדרך והם נוהגים בנו באדיבות על הכביש המפותל, הם שואלים אם אנחנו מתכוונים לעלות את ההר ומנקים מעט אבק מהכתפיים. אני רוצה לקפל את עצמי אל תוך תרמיל אבל אני לא יכולה להשאיר דבר מאחור, אני מרגישה שכולנו יודעים אבל לא אומרים על זה דבר. אני נושכת את השפתיים ומזיזה את שעות השינה שלי בחישובית חרוזים צבעונית, גם על המעט צריך ללמוד להיות אסירי תודה והחלק של הסורגים מאז ומתמיד היה אצלי מתחת לחגורה. אני שומעת בני אנד דה ג'טס ופותחת את החלון, השעון ההוא תקוע כבר כמעט שנתיים על אותה השעה. בבית אני מקיאה נתחים גדולים של חופש ושוטפת את עצמי בחיוכים חמוצים של השלמה. אין תפקידים קטנים, אין אנשים קטנים, אין הצגה שניה.

נכתב על ידי -Elation- , 7/3/2015 18:56  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ