לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


All that is gold is rusting

Avatarכינוי:  -Elation-

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2016

לפניי


הנהנתי בחצי

חיוך

נבוך

כששאלת בתנועות ידיים מהוססות,

האם הכל בסדר

איתי

 

רציתי לענות

שלא,

אבל הכן השתחרר כבר אל

החלל הגדול העמוס

שהיינו בו

אז

 

ואני

נפלתי

אל ההתפעלות הזאת שהבעת,

היא

היתה כמו נווה מדבר אכזרי

לרגליים עייפות ופה צמא

כל כך

 

אבל

כשהקופאית שאלה

מזומן או אשראי 

הבנתי לפתע

שאני

לא יכולה לשלם על דבר מזה כרגע.

נכתב על ידי -Elation- , 25/6/2016 23:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פלוטו


אלימות היא לא התשובה אבל לפעמים אני מניחה את הראש על הכרית ומדמיינת את השיניים שלך נשברות פנימה ושורטות לך את קנה הנשימה, אף פעם לא אהבתי דברים מסובכים ובכל זאת תמיד נפלתי לתוכם כי לא היתה לי זכות בחירה. תמיד הייתי סלחנית ומתרצת עבורך את החולי בו לא בחרת, אבל מעשים הם כרטיסיית אוטובוס מחוררת שאתה מגיש קדימה פעם אחר פעם כשאתה יכול לצעוד על שתי רגליים והלוואי ומישהו ישבור לך אותן ויהפוך אותך לזבוב על קיר, לנמלה נכה, למקק ששוכב על גבו ומחכה למוות בלתי נמנע. הלוואי והסרטן מצא בך בית ובנה בך שכונה שלמה של צדק פואטי, איבר קורס אחד אחרי השני ודימומים פנימיים בכל פעם שאתה מנסה לנשום טיפה פנימה. זה אף פעם לא מאוחר מדי, אולי אני אחיה עד מאה רק כדי לדעת שאיפה שלא תהיה, נגמרת.
נכתב על ידי -Elation- , 22/6/2016 18:54  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



געגועים לסנט פטרסבורג


השמש לוקחת את הצבע היפה של דגי הקוי המרצדים על המסך ומחליפה אותם בטשטוש אפור כהה, אני מכווצת את העיניים כדי לראות ונעמדת למרגלות תמרור עצור. אני והאישה שמלפניי נלכדות באינטימיות שלא ביקשנו כשהיא עם גבה אליי ומרימה את זרועותיה הדקות כדי להריח את עצמה. אני מקווה שהיא הולכת למקום בו לאף אחד לא ישנה בכלל ולוחצת ביד שלי חזק את כרטיס קופת החולים. עשר דקות קודם לכן דוקטור זינה מדברת על לנינגרד בחורף בצורה בה אני מדברת על התמרורים בדרך לצומת מחנה שמונים וזה מרגיש כאילו שתינו לא אמרנו מספיק ולבשנו מבט נבוך של מי שאמרו כבר יותר מדי. אני חושבת שכל המכתשים האלו בלב שלנו הופכים אותנו לירחים חיוורים, אנשים מסביב כל הזמן מנסים לנחות במקום בו אי אפשר לנשום אבל אני בכל זאת עושה כך שלחלקם יהיה מה. בלאהוב אני דווקא טובה.

נכתב על ידי -Elation- , 20/6/2016 19:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סכינאות


לא כתבתי בפירוט על הגוף שלו מתערבב בשלי כי זוהמה קשה לנקות גם מדפי רשת, הן מסטיק וירטואלי שנדבק אל הסוליה ואני תמיד בוחרת את המטרדים שלי בקפידה. אני לא מכניסה לנעליים שלי אבנים שאי אפשר לצעוד איתן אבל כשהכל בסדר ואני עומדת יחפה אני יודעת לאמוד את אי הנוחות האמיתית. על מפה מקופלת אפשר לראות קווים עקומים של הליכה מעגלית, ארבעים שנים במדבר ואפילו הוא לא פגע בי כמו שאני פגעתי בי. אז סליחה.
נכתב על ידי -Elation- , 16/6/2016 12:34  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שהמפולת לא תחזור


גיהנום לא היה בר חלוף, אני ידעתי את זה בשניה שעברתי את השער המתכתי השבור שחרק על ציריו אבל הידיעה היא לא הישועה שהייתם מצפים ממנה להיות. גם אם היתה לי מכונת זמן לא הייתי יודעת לכוון אותה כך שמשהו ממני ישרוד, המפולת לא תחזור אבל אני מתכסה באבנים כי זה כל מה שאני יודעת. שיננתי אותך כי ראיתי את עצמי שם וחשבתי שזאת תשובה טובה לשאלה שאף אחד לא מעיז לשאול, אני כבר לא מחפשת את עצמי באנשים אף פעם ואם אני מוצאת בטעות אני מנשקת על המצח והולכת מזה רחוק. הייתי רוצה לספר לך הכל על החיים החדשים שלי אבל אני לא יודעת להרכיב את המילים האלו באותה המיומנות בה הרכבתי את החיים הישנים ההם. זה מורכב יותר מזה ואין בי עוד את החורים המסודרים שבני אדם עושים בעצמם כמו אבני לגו נוחות, הם עושים מזה מגדל ואני עושה מזה רעש אדמה. ככה.

נכתב על ידי -Elation- , 15/6/2016 03:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



TGTBT


בציפורניים לא גזוזות ושיער לא חפוף אנחנו טועמים את החיים כפי שהיו אמורים להיות כל הזמן הזה, וניל שחור קרוע לגזרים שצף לנו בתוך המחשבות. אני רק כפות רגליים יחפות וחולצה גזורה והסיפורים שלי ספורים והימים שלי ימות ויממות להפליג בהם, אבל הריאות שלי נושמות טוב יותר מאי פעם גם מקרקעית המציאות. אנחנו ממציאים מחדש את סופי השבוע וקופצים אל תוך המים עם משקפי הראיה, זה לא לנו לפספס את החדות של הפרטים והחיים הם מינימום עשר שמונים כשהיד שלך בתוך השמלה שלי והראש שלי כולו צלצולים, זה מרד. אנחנו מנצחים את מה שזה לא יהיה, תמיד.
נכתב על ידי -Elation- , 14/6/2016 00:03  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שרצים


האהבות החולות הישנות שלי הן כמו שורת עוברים שלא צלחה דרכם. אחד אחרי השני הרחם שלי הפיל אותם בין הידיים שלי להניח על הקרקע ולנטוש לחסדי אלים שמעולם לא היו. שיחקתי בלהיות כוהנת ללא אמונה, חגה סביב רצונות שמכתימים את הלובן כמו היו פירות יער בשרניים ומתפקעים, גם הם יכולים להרוג אם לא נזהרים במידה וכולי מידות רעות ואיפוק שלפעמים היה משחיר לי את העיניים. אני לא רוצה להיות האיש או האישה או הנחש, אני רוצה להיות העץ. אני רוצה שהעצב הזה לא יהיה הבסיס לשמחה הזאת. אני רוצה יותר מדי. יש לי יותר מדי.
נכתב על ידי -Elation- , 13/6/2016 02:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



V


אני יוצאת מדעתי רק כדי להכנס לדברים טובים יותר.
נכתב על ידי -Elation- , 7/6/2016 23:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רק הפעם האחת הזאת


אולי אפילו האמנתם לעצמכם באותה הנקודה כשאמרתם מה שאמרתם, זה בטח היה מעין רגע מאוד אמוציונאלי ודרמטי שכזה, מהסוג שדוחפים אליו את אלוהים והיקום וכל כוח מסתורי אחר שעשוי לפעול בעולם הזה, וביקשתם. לא ראיתם את החמדנות, לבשתם פני איוב והרגשתם שמגיע לכם והדגשתם שזאת רק הפעם האחת הזאת, ולא עלה על דעתכם שכבר ניצלתם את המשאלה שלכם בגיל חמש על טרקטור ממונע עם שלט וכל מה שבא אחר כך זה כל הפעמים האחרות. הן חייבות להיות שם בשביל הפעם האחת ההיא, הרי. אחרת מה הטעם לכל זה בכלל.

נכתב על ידי -Elation- , 6/6/2016 23:35  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Transmission


כשרק יומיים מפרידים בין סוף העולם כפי שהכרתי אותו למפץ הגדול שברא אותי מחדש אני לא יכולה שלא לתהות על הסמיכות המחשידה ועל השתלשלות האירועים. פחד הוא וואן טריק פוני אבל אני נותנת לו במות ואיצטדיונים למלא כי הוא נכתב כפי שאף רגש לא יכול להיכתב, בעולם בו מילים זולות גודשות את הארנק אף אחד לא רואה בהן מטבע של ממש גם ככה. בין שתיים לארבע, ממש כמו מנוחת צהריים, איבדתי את עצמי לדעת.

נכתב על ידי -Elation- , 3/6/2016 18:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



of all memorial days


אתה לא מרגיש קטן ורחוק כל כך ממה שהרגשת אז לפעמים? אני רוצה להאמין שאתה מרגיש את זה. שיש איזה צוהר דרכו אפשר להסתכל על אנשים, לא משהו מעורפל כמו חורים דרך עננים סמיכים, חלון אמיתי שמישהו פער בשביל כל האנשים האלו שמצאו את מתג הכיבוי מוקדם מדי, כדי שיוכלו להסתכל על כל החושך שהם הפיצו בעולם ואיך לפעמים אנשים כאן למטה צריכים להבעיר אש בתוך עצמם בשביל להתחמם. בשביל לראות משהו.


 


יום אחד אמרת לי משהו שאני באמת לא הבנתי. חשבתי שכן, אבל לא דיברת בשפה שאי פעם שמעתי עד אז. מאז המילים האלו התערבלו לי בראש כל כך הרבה פעמים שיצקתי אותן כמו בטון וקיוויתי שיתקבעו לצורה אחת אחידה. חיפשתי משמעות במקום בו נטשת אותה, במקום בו נטשת אותי והשארת אותי להרגיש כמו האדם האחרון עלי אדמות רק כי דקה קודם לכן חשבת שיהיה יפה לגרום לי להרגיש כאילו אין אף אחד אחר מלבדנו. אני רואה אנשים אחרים כל הזמן מיכה. אני רואה אותם כל הזמן.


 


ואני אוהבת אותם כל הזמן.

נכתב על ידי -Elation- , 2/6/2016 03:06  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Elation- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Elation- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ