בית חרושת לקטעים מטרידים

ליבי הפועם בחוזקה מהווה הד לליבה החלוש, מחזק אותו, מספק לו סיבה להמשיך לפעום.

באש ובמים, היא לחשה בקולה הערב לאוזניי. מושכת אותי לעולם של שקט ואהבה אינסופית.

איתך עד הסוף, היא אמרה בשפתיה העבות. גורמת לי לחוש כמרחף על ענני צמר גפן מתוקים.

אני אחריך, היא צעקה בשפתה מלאת השגיעות. מציפה אותי באושר משכר חושים.

צעדנו יחדיו בין מסתורות העתיד המתעתע, אוחזים ידיים כנגד הלא נודע. 

אוהבים, חזקים ומאוחדים.

אנחנו גוף אחד, לחשתי בשלווה. חש, לאחר זמן כה רב של חיפושים, שלם.

ליבנו פועמים כאחד.

כאב קטן, עמוק בפנים, מורה לי לברוח, צורח עליי להתחבא, בוכה.

עולם שלם של גורמים, ורצון כה עז להצליח, רצון כה עז לבלוט. רצון שמדוכא על ידי אינספור גורמים.

מי אני בכלל? אני שואלת.

מי אני לא בכלל, אני עונה.

הכל פתוח והכל סגור, ושום דבר אינו בטוח.

אני כאן, אתה כאן, אנחנו כאן, אוחזים ידיים, אמיצים כנגד השקיעה.

חושך.

זריחה.

אור. המון אור.

כאב קטן עמוק בפנים כבר לא שם.