לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אם לא אז אז לא אם


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2018


לופים של אותן מחשבות. קצת לא יודעת מה לכתוב, קצת לא יודעת אם פה זה המקום המתאים.

 

תקופת מבחנים פשוט מכה בך ואי אפשר לברוח מזה. זה לא תיכון, כולם אומרים את זה אבל עד שאת לא מסתכלת על רשימות ציונים וכל פעם מחדש מוצאת את עצמך בממוצע, זה לא ייפול עלייך.

ונכון שזה לא תיכון אבל מי אלו אותם אנשים שמקבלים את ה90+ אם לא אנשים שהיו מקבלים כאלה ציונים גם אז?

ובעצם אני לא קיבלתי את הציונים האלה בתיכון, אלא רק לפני ואחרי, בתיכון הייתי מדוכאת וכמעט יצאתי בלי בגרות. וידעתי אז בתוכי שיש לי את היכולות וזה היה עם פחות עדויות ממה שיש לי עכשיו, אבל גם אז התקשיתי להאמין כי העדויות העדכניות ביותר הראו שאני ממוצעת.

ממוצעת. כמה חשיבות אני רוצה להעניק לציונים? הלוואי וזה היה משחרר ממני.

לופים.

השנה עוד יכולתי להוציא ציונים גבוהים אם הייתי משקיעה. לא יודעת כמה זאת אמירה מרשימה בעיניי, תמיד נראה לי קצת רמאות להשוויץ בציון בינוני לאחר מעט למידה. אז כן, למדתי קורס שלם כבד ביומיים וקיבלתי 77. וכן, הייתי מבסוטה על הציון. אבל היה יותר מרשים בעיניי אם הייתי משקיעה כל הסמסטר ומוציאה 95.

כשאני מסתכלת על התואר שמחכה לי אני מבינה שברוב הקורסים אני הולכת להיאבק לעבור. אולי זה תרגיל טוב בשבילי. קצת כואב באגו כל פעם שאני מבינה שאני לא גאונה, וקצת נמאס לי להגיד לעצמי כל הזמן שזה בסדר. שאני עובדת עם מה שיש. שחריצות זה מרשים לא פחות, וששנה הבאה אהיה חרוצה, כמו שאני זוכרת במעורפל שאני מסוגלת.

הדריכות לשנה הבאה גבוהה ואני לא מצליחה להיות בהווה. אולי זאת המהות של ההווה הנוכחי. להיות חלק משנה הבאה. בא לי לשחרר, לעזאזל.

 

(לופ #2)

כמו תמיד ובכל מקום ובכל מצב, יש לי ספקות. אני מנסה לא לקחת אותן ברצינות יתרה. כאילו כל החלטה שאני מקבלת בחיים, לקחתי על עצמי לקבל אותה כל יום מחדש. זה מתיש. כל יום שבו אני מתעוררת פה אני שואלת את עצמי אם זה המקום שאני רוצה להיות בו. וברור שיש מקומות אחרים שאני רוצה להיות בהם גם. כל יום מחדש אני צריכה לשכנע את עצמי שעכשיו זה המקום שבו אני צריכה להיות. שאני רוצה שיהיה לי תואר, שהתקופה הכי טובה לזה היא עכשיו. וחוץ מהמבחנים שמדכאים וdeflating אותי, זאת גם תקופה טובה בשבילי. יש לי חברים. לא היו לי חברים במשך הרבה זמן, לא כאלה. אנשים שהתקרבתי אליהם באמת ולא רק בגלל הנסיבות וכי אני מסתדרת עם כל אחד. קבוצות של אנשים, ולא רק בודדים. זאת התקופה הכי חברתית שתהיה לי בחיים, אני לא רוצה לוותר על זה.

אני באמת מאמינה בזה, זה לא נשמע לי כמו רק שכנוע עצמי. למה אני צריכה לנהל את השיחה הזאת עם עצמי כל יום? אני רוצה לרוץ על אוטומט, להאמין בבחירות שלי ובבחירות של החיים בשבילי ולזרום עם זה, לפנות מקום בראש ובנפש לדברים אחרים.

נכתב על ידי פירסט , 12/7/2018 13:22  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  פירסט

מין: נקבה




26,182

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפירסט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פירסט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ