לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אם לא אז אז לא אם


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2018

חוסר שינה וחרדתיות


אחרי יום אינסופי חזרתי הבייתה גמורה וידעתי ששוב לא אלך לישון. לא משנה כמה אני עייפה או כמה שעות אני ערה, כשאני נכנסת למיטה אני נכנסת לסטרס ושום דבר שניסיתי לא עוזר. תמיד היה לי בלאגן בשינה, יש תקופות שזה פחות גרוע בהן ותקופות שיותר. לאחרונה זה החמיר עד כדי כך שרק המחשבה על להיכנס למיטה מכניסה אותי ללחץ והמאבק מרגיש אבוד עוד לפני שהתחיל.

למה לחץ?

א', זה רגשי, אז כל ניסיון רציונליזציה הוא נסיון בלבד.

התחושה שלי אומרת שזה נובע משני דברים. אחד, לוקח לי המון זמן להירדם, ואני מיואשת מהידיעה שאשכב עכשיו במיטה למשך שעה לפחות (במקרה האופטימלי) בהמתנה לשינה. העניין השני הוא שאני מפחדת מהחלומות שלי.

החלומות שלי הם עניין שלם שאין לי כוח להיכנס אליו עכשיו. הייתה לי איתם תקופה יותר טובה לא מזמן, הכי טובה שהייתה עד כה, אבל לאחרונה אני מאבדת אחיזה והם שוב יותר אפלים ומתישים אותי ואני קמה בבוקר גמורה, כאילו לא נחתי בכלל. זה קורה כל לילה, בלי יוצא מן הכלל, והידיעה שזה הולך לקרות ממלאת אותי בחרדתיות ותחושת חוסר אונים.

חוץ מזה, יש לי זמן "לימבו" מאוד ארוך, השלב הזה שבין הערות לשינה שבו מתחילים להרגיש דברים ולראות ולשמוע אבל עדיין ערים. זה מתחיל אצלי בדרך כלל בתחושה שהגוף שלי כמו צף על מים, מתנועע בטבעיות עם הגלים, ובתמונות רנדומליות שדי מהר מתחילות להיות מונפשות. ואז קורים כל מיני דברים. לפעמים אני שומעת קולות, דמויות מוכרות שמדברות אליי ולפעמים נמצאות איתי בחדר. לפעמים מתרחשים דברים לא קשורים, יש לווייתן בחדר, או שאני נמצאת במקום אחר לגמרי, כל מיני. בתקופה הטובה התעניינתי בשלב הזה וניסיתי לשנן את הדברים שאני רואה בלי להתערב עם המודעות ולנסות לשלוט בהם. אבל עכשיו כשזה קורה, למרות שאני מנסה להתרכז בתוך השלב הזה ולתת לו לקחת אותי לשינה, אני נבהלת כי אני יודעת שאני הולכת להירדם עוד מעט, ואז חוזרת לערות מלאה.

לפני שכל זה קורה, אני שוכבת במיטה לזמן מאוד ארוך ובו צפות כל האינטראקציות החברתיות שהיו לי באותו יום, ואיתן כל הדברים שעשיתי "לא בסדר". עם הגדרה מאוד רחבה ל"לא בסדר". יש לי שיטות התמודדות עם זה, אבל הן הפסיקו להיות יעילות כשרמת החרדתיות עלתה. חוץ מזה, עולים כל הדברים הקטנים שנשרטתי עליהם לאורך השבוע/השנים ואני מתקשה שלא לאכול עליהם סרטים.

 

היום היה לי יום סטודנטיאלי להחריד. לפעמים יש לי ימים ממש קלישאתיים כאלה. הוא היה ארוך ומתיש אבל כשחזרתי לפני כמה שעות היה לי ברור שייקח לי יובלות להירדם. השבוע יצא לי ללמוד בשעות האלה שאני גם ככה פשוט ממתינה בהן לשינה, זה היה די מספק והחלטתי לעשות את זה גם היום. קראתי מאמר ועשיתי שיעורי בית במקצוע אחד ואחרי זה שטפתי את הבית. זה היה מספק אבל אז באתי ללכת לישון וקרה המובן מאליו.

 

הסרט שאני אוכלת עכשיו, כבר חודש בערך, קשור לפירסינג שלי. הוא לא מעניין בכלל אבל אני חייבת להוציא את זה החוצה.

היו לי עגילים מוחלמים לגמרי שאני מאוד אוהבת, ואז עשיתי טעות של טירונים (שכבר עשיתי בעבר!) וקניתי עגילים בדוכן. כשביקשתי מהמוכר להחליף לי את החישוק לחץ שהיה לי בטראגוס, עגיל טיטאניום שהיה איתי הרבה זמן גם בחורים אחרים ומאוד אהבתי, הוא איבד את הסוגר. חיפשנו אותו אבל כשהוא לא נמצא אמרתי לעצמי לשחרר ושכנראה זה היה הזמן להיפרד מהעגיל הזה. החלפתי לעגיל חדש שמאוד אהבתי והגיעה העת לעגיל החדש. שמחה ומתוכשטת יצאתי לריינבו.

אחרי חמישה ימים בלי מראה, כשחזרתי משם נחרדתי לגלות שרוב הצבע מהעגיל היפה התקלף והוא נהיה ממש מכוער. בנוסף התחיל לי שם זיהום לא נאה בכלל, ולמרות כל הטיפולים שלי הוא רק הולך ומחמיר (עדיין). זה כואב ומתסכל ונמשך יותר מידי זמן. בעוד יומיים אנחנו יוצאות לפסטיבל, ששם יהיה יותר קשה לשמור על ניקיון וחיטוי ובטח שלשפר את המצב, אז הייתי די נואשת לשיפור מהיר, ולמרות שלא טוב להתעסק עם האיזור בהחלפת עגיל בזמן שהוא במצב כזה, החלטתי לעשות את זה, מתוך הפחד שעם העגיל הפח הנוכחי הוא אף פעם לא יחלים.

אז הרעיון הזה באמת היה חמוד, רק שאחרי שהכנתי את כל הציוד והתיישבתי לבצע את הswap, לא הצלחתי לפתוח את העגיל שעל האוזן! והתעקשתי להמשיך לנסות עד שהאיזור התנפח יותר ודימם והבנתי שזה אבוד. מרחתי סיטומיצין שהתחלתי לטפל איתו היום אבל החרדה שזה מעלה בי גורמת לי לרצות לצרוח.

הסתכלנו לעצמנו בעיניים מול המראה ואמרנו די! אין פרופורציה בין התחושות שלי למציאות, התרחיש הכי גרוע הוא לא כזה אימתני. וחוץ מזה, בסופו של דבר כולה מדובר בפצע, והוא יחלים! ואחרי הפסטיבל אלך לפירסר נורמלי ואקנה עגיל טוב וכנראה שזה יעשה את העבודה ועד התקופת מבחנים זה כבר יהיה מאחוריי.

אני מתגעגעת לתקופה שבה הדיבורים האלה הרגיעו אותי.

 

מתלבטת עכשיו אם לשבת על העבודה במבני נתונים או לראות מונטי פייתון.

כל כך רוצה לישון, ערה הרבה יותר מידי זמן עצוב

נכתב על ידי פירסט , 16/5/2018 04:04  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  פירסט

מין: נקבה




26,182

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפירסט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פירסט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ