לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Secret Life Of



Avatarכינוי:  MissLautner

בת: 25

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

12/2016

ניסיון חוזר


אני חייבת להתחיל בציון העובדה שאם מישהו קורא את הבלוג הזה אז שתדעו מראש,

פתחתי אותו מחדש אחריי שמחקתי אותו לפני הרבה זמן..

פתחתי אותו שוב כי תמיד כתיבה זה היה המקום היחידי שהייתי יכולה לברוח אליו והכל היה בסדר בצורה הזאתי.

החיים שלי השתנו, בהחלט מקצה לקצה. התבגרתי צורה מטורפת שלפעמיים קשה לי לזהות את עצמי.

אני לא מתכוונת להזדהות פה בשמי או מאיפה אני בארץ מעדיפה להישאר עם המיס לאוטנר שלי.

עברתי הרבה דברים בתקופה של 4 שנים כמעט.

 

מכיתה י' אני בבית ספר צבאי, לקראת י"ב ההורים שלי דיברו על לעבור לגור בקנדה...לי היה מאוד קשה לקבל את הרעיון הזה והכל באותו הרבה היו פשוט דיבורים.

כשהמשכתי למכללה באמצע כיתה י"ג הוחלט במשפחה להוציא אותי מהלימודים ולעבור לגור בקנדה. בפעם הראשונה התנגדתי לא רציתי לעבור מבלי לעשות לפחות שירות צבאי מינימלי.

סיימתי רק את כיתה י"ג כדי שלפחות אני אצא עם תעודה ולא ביידים ריקות. הייתי אמורה להתחיל את הצבא מייד כשהלימודים מסתיימים. למה כזה דחוף ומהר?

מהסיבה הפשוטה שיהיה קצת זמן עד שאגיע לגיל 21. המסמכים הממשלתיים היו תקפים עליי עד גיל 21 ואם ני מגיעה לגיל הזה ני הפכת בעצם לבגירה וזה מבטל הכל. סוג של תוכנית משפחתית כזאתי.

עשיתי קורס במערך הטכני קורס שממש רציתי.בסיומו התגייסתי, הייתי קד"צ קורס שעושים לפני הצבא...

טירונות בעבודה ובסופה הוצבתי בבסיס שאליו הייתי מיועדת מתחילת הקורס. בסיס מדהים ותפקיד שבאמת נהנתי ממנו בכל יום ויום.

עברתי באמצע את צוק איתן, מבצע שבו איבדתי חבר מאוד קרוב ויקר לליבי...

תוך כדי צוק איתן התקרבתי מאוד לאחד הבנים בטייסת שלימים הפך להיות האהבה הכי גדולה שהייתה לי אי פעם.

 

 

לקראת השיחרור דפקתי לאבא שלי את הברקס של החיים. אמרתי לו שאני לא עוברת לקנדה ואני ממשיכה בקבע. הטלתי ווטו , זה גרם לנתק מאבא שלי למשך קרוב ל8 חודשים שבהם 2 המפקדים המדהימים שלי באותו הרגע היו שם לצידי בלי סוף גם בדברים הכי קטנים שיש לעולם הזה להציע.

 

לקראת הכניסה לקבע איבדתי את התקן שהיה צריך להיות שלי בגלל מישהי אחרת (שלבסוף העיפו חצי שנה אחרי).

רציתי להישאר במקצוע שלי וכמובן רציתי להישאר בקבע. הוצע בפני לצאת לקצונה (מה שרציתי עוד מלפני הרבה זמן) העסקה הייתה שאני אעבור לבסיס הדרכה, אלמד ניהול והדרכה ואז יש לי גם שטח בידיים ומבחינת קצין טכני זה שילוב מנצח.

אני עדיין נמצאת בתפקיד הניהולי והדרכתי. ב 5.1 יש דיון שייקבע אם אני יוצאת לקצונה או לא נחזיק אצבעות.

 

יום ראשון 25.12 אני נבחנת פסיכומטרי, אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד, אבל אמרתי שעכשיו כל עוד יש זמן לפחות אני אתחיל עם הפסיכו...הלימודים היו בסדר גמור, מעייפים רק בגלל שזה היה קורס ערב. (בבקרים אני בצבא, אני עדיין בקבע).

 

לפני מספר ימים איבדתי את האהבה הכי גדולה שלי, כמעט 3 שנים של קשר שלא תמיד הלך ברגל בקלות. היו הרבה קשיים היו הרבה מורדות אבל היו הרבה מאוד עליות והייתה אהבה ענקית.

 

נאלצתי להפסיק את הקשר כי המשפחה לא מקבלת אותו.

זה נשמע דבילי ואני מבינה אבל מהמקום שבו אני מגיעה ומהמקום שו אני חונכתי המשפחה היא תמיד הכל! תמיד במקום הראשון..

ואם אבא קבע או אמר זה מה שיקרה. יש הרבה מקרים שבו אני מצליחה לדבר איתו בהיגיון ולהסביר לו והוא מבין ומקבל.

אבל בטע הזה לא הצלחתי וניסיתי כל כך הרבה ופשוט לא הצלחתי.

וזה היה כל כך לא פייר כלפיו, לא פייר כלפיי האהבה שלי. גם סיכמתי את הקשר שלנו במילים שזה פשוט הכי טוב בשבילו וכי מגיע לו הרבה יותר.

רגעים קשים כמו הרגע הזה לא היו לי כמעט כלל.

 

הראש שלי טרוד ביותר מידיי מחשבות. קשה לי פעמים להחזיק תחת העומס והלחץ שיש עליי.

ולא תמיד יש משיהו שיקשיב ויבין.

מישהו שלא יישפוט, שרק יקשיב, יהנהן כשצריך ויביא חיבוק להרגיע את הבכי וההיסטריה.

 

בתקופה האחרונה אני פשוט בוכה אל תוך הכרית כי באמת אין לי מישהו לשתף.

מישהו ניטרלי שלי מעורב יותר מידיי ביום יום שלי.

 

תקופת הכריסטמס הגיעה ואיתו גם תקופת הקישוט של הבית והעץ. תחושת משפחתיות עוטפת את האנרגיות שלי וקצת מחזקת אותם.

אני מחכה כבר לשנה החדשה כי את זה אנחנו חוגגים בבית.

 

אני בחופשה קצת ארוכה מהצבא עכשיו בשביל חנוכה. אני חייבת להתאוורר חייבת לנשום.

לגעים כאלו אני מחכה.

לרגעים שאני יכולה לא לדאוג ולהראות גם לא אכפתיות.

הרגע הזה שהטלפון לא מלצל כל פעם עם בעיה חדשה או צרה שמגיעה. 

 

שקט

 

זה כל מה שאני צריכה.

לשכב במיטה עם פיג'מה חמה מתחת לפוך עם שיער מרושל בלי איפור (למרות שביום יום אני נוטה לא להתאפר) להביט בתקרה, לשים באוזיות איזה פלייליסט טוב ופשוט לנוח...

לנוח עד שכל הגוף ייכאב מלא לעשות כלום. להשלים שעות שינה שחסרות בטירוף.

ולהריע בעיקר את סיר הלחץ שקיים בתוכי, להציא קיטור ולשחרר אנרגיות לא טובות.

 

 

 

חייבת לשתף יותר..

 



 

נכתב על ידי MissLautner , 23/12/2016 22:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMissLautner אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MissLautner ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ