לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2018

קיום זוגי


ככל שהזמן עובר והמחשבות חולפות אני רק מבינה יותר ויותר כמה הוא האדם היחיד שבאמת מתאים לי. האדם היחיד שאני באמת יכולה לחיות איתו, וכמה ברת מזל אני. החיים שלי היו יכולים להתגלגל אחרת לגמרי. לפעמים אני מצטערת בשבילו, שהוא בחר בי (למרות כל מה שהעברתי אותו), שהוא נתקע עם דפוקה כמוני, אבל אני בעצם גם מודה לו.

 

לפעמים אני תוהה איך זה היה אם הייתי לבד. האם אי פעם אהיה לבד. למה בעצם אנחנו מחפשים להיות עם עוד מישהו? למה אנחנו צריכים מישהו או מישהי שישלימו אותנו? אין לי תשובה. אין לאף אחד.

 

אף אחד לא באמת "רוצה" זוגיות. היא פשוט קורית, מתוך האין צומח היש. היש הזוגי הזה, השניים שהם אחד. האחד שהוא חלק משניים.

 

לפעמים אני מפחדת, אני מפחדת מהביחד הזה בדיוק כמו שאני מפחדת מהלבד. אני לא מפחדת מהלבד עצמו, אלא מכך שהלבד שלי כבר לא קיים יותר, הלבד שלי הוא בהכרח הקיום *בלעדיו*. ככה זה, כשמתאהבים, הקיום של היחיד נמחק ומוחלף בקיום זוגי או בקיום בהיעדר משהו.

 

גם אפס הוא חלק מפרדיגמה.

נכתב על ידי , 18/11/2018 11:34  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מתגעגעת ואני לא יודעת בדיוק לֶמָה. אני רוצה לדבר איתך ואני לא יודעת איך. אני רוצה לחזור אחורה בזמן לתקופה שלפני החרדות (הייתה כזו?) או לפחות לתקופה בה החרדות היו קצת יותר "רציונליות" מאשר מישהו שנעלם לי מהחיים (זה באמת מה שקרה?).


אני לא יודעת איזה מהזיכרונות שלי אני ממציאה ואיזה לא. אני לא יודעת אם הטראומות שלי אמיתיות או מוגזמות. אני לא יודעת מה באמת קרה ואיך באמת הרגשתי וכנראה שלא אדע גם לעולם. אנחנו תמיד מעוותים הכל.


אני רוצה להיות הכי בעולם.


אני רוצה לשבת בבית ולשתוק במשך שבוע ולקרוא ספרים.


אני רוצה להיות מסוגלת להתרכז במשהו ליותר מ-5 דקות (כמו למשל עכשיו, כשאני בעבודה, ולא מצליחה לעבוד כי המחשבות משגעות אותי).


אני רוצה לדעת, כי אני כבר לא יודעת יותר כלום. אני רוצה להרגיש משהו לקיצון. כי עכשיו אני לא שמחה ולא עצובה. אני קצת מפחדת וקצת מתרגשת. אני מכבה את עצמי כי אני מפחדת. אני מרדימה את עצמי כדי לא להתפוצץ. אני רוצה להרגיש, אבל אני מפחדת מזה. אז אני שותה ואז אני מרגישה, ובבוקר למחרת שוב הכל שחור.


אני רוצה ללכת לטיפול אבל אין לי כסף. כלומר, יש לי, אבל אני לא רוצה להוציא אותו על זה. 1200 ש"ח בחודש על לשפוך את הלב בפני איזה אידיוט? אולי עדיף שזה יהיה אידיוט מאשר אידיוטית. תמיד היו לי רק פסיכולוגיות, שזה קצת מצחיק בהתחשב בעובדה שאני הרבה פחות מסתדרת עם נשים. 


אני רוצה לקחת כדורים שיתקנו אותי אבל אני לא רוצה שכדורים יהיו הפתרון.


אני לא רוצה פתרון, אני רק רוצה להצליח לעלות מעל הבעיה. להסתכל אל עבר האופק שכרגע נראה כל כך מטושטש ואפרפר.


הראש שלי מפוצץ במחשבות כל היום. לפעמים אני חושבת על דברים טובים כמו מקורן של מילים ועל שפות ועל העולם. לפעמים הוא מפוצץ במחשבות כמו הגיבוב הזה. אני מעדיפה את הסוג הראשון.


20 מחשבות בדקה לפחות, אחת אחרי השנייה, לפעמים מתנגשות. שום דבר לא נגמר באמת כי אני לא מצליחה להגיע לסוף. אף פעם לא הגעתי לסוף של כמעט שום דבר.


אני שונאת. אני שונאת את עצמי ואתכם ואת הכל. אני שונאת בני אדם.
בשביל לשנוא צריך לאהוב. אבל עכשיו אני שונאת ומתגעגעת ואני לא יודעת לֶמָה או את מה.


 

נכתב על ידי , 15/11/2018 10:06  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





10,260
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לInBloom אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על InBloom ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ