לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2018

שיחות עם הפסיכולוגית שאין לי


לא הייתי צריכה להיקשר לאף אחד

למה לא? 

לא יודעת, פשוט לא

סיבה מסוימת?

כי מתישהו אני ארצה למות

שוב?

שוב, תמיד

מתי?

אני לא יודעת

 

כל משאלת לבי היא להיות רחוקה מהכל ומכולם עם מצבור לכל החיים של אלכוהול, ספרים ומוזיקה, ואיזושהי ערכת התאבדות לזמן המתאים, מעין קופסה שאפשר לפתוח רק פעם אחת.

 

החלומות שלי רודפים אותי, מטלטלים אותי, גומרים אותי.  

 

ואם היית יכולה להירפא?

אני לא רוצה להירפא

יש תרופות

הן מכבות את העצמי

ואם הייתי אומרת לך שאפשר לא לרצות למות? שאפשר לא לכאוב?

אני לא מאמינה לך

 

הפסיכולוגית האמיתית שלי, לשעבר, אמרה לי שהצרה הכי גדולה שלי היא שלא רואים שאני סובלת. לפעמים אני מצרה על כך אך לרוב שמחה, כך אני מהווה כמה שפחות נטל על החברה. גם ככה יש כאן יותר מדי אנשים, ויותר מדי שסובלים.

 

נכתב על ידי , 22/9/2018 21:42  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בין "אם" ל"כאן"


תמיד הייתי ילדה ששקועה בדמיונות ובמחשבות, מספרת לעצמה סיפורים, מדברת עם עצמה. תמיד הייתי שם, לא פה, לא ברגע, תמיד חשבתי על משהו אחר. תמיד עם מוזיקה או ספר, תמיד בורחת מהמציאות. גם היום זה ככה, אני הולכת ברחוב ומדמיינת את עצמי בכל מקום רק לא פה, לא עכשיו, לא כרגע. אני לא יודעת מה יש בעכשיו הזה שכל כך מרתיע אותי, אבל אני לא רוצה אותו.

-

חיפשתי את השם שלך עכשיו בגוגל, השד יודע למה. אולי כי זה מצחיק אותי ששנייה אחרי שזרקת אותי הכרתי את מי שהוא היום אהבת חיי, ושבגללך (אמנם לא בעידודך אלא בעידוד הרפואה השובינסטית) התחלתי לקחת גלולות שדפקו לי את החיים למשך 5 שנים. אחד הדברים הראשונים שמוצאים אצלך הוא פרופיל באיזה אתר הכרויות פח אשפה, שאני מנחשת שלא אתה נרשמת אליו בעצמך. אני נזכרת שראיתי איזו תמונה שלך פעם וחשבתי על זה שאתה השמנת ואני רזיתי ושאני שמחה שזה לא ההפך.

-

לפעמים אני רוצה לפגוש אתכם, כדי להוכיח לכם שהצלחתי. אולי נשארתי משוגעת, אבל אני יותר טובה מכם, ממה שלא השכלתם לראות בי.

-

אני לא מקנאה ולא מתגעגעת, בכלל, אני פשוט מהרהרת, בכל פעם, במה היה יכול לקרות "אם". אם כל מיני דברים. אם באמת הייתי קופצת מהגג ההוא, אם באמת הייתי מרעיבה את עצמי ואולי מוצאת את עצמי באיזו מחלקה פתוחה או סגורה, אם הייתי הולכת לצבא, אם הייתי עוזבת את הלימודים, אם הייתי ממשיכה לנגן, אם לא הייתי בוגדת בחברה הראשונה שלי ונפרדת ממנה דקה לאחר מכן, אם הייתי לוקחת כדורים, אם הייתי נשארת בטיפול, אם הניתוח ההוא לא היה משנה אותך, והיית נשאר החבר הכי טוב שלי ולא עוזב אותי בעולם שכולו רע, אם היינו ביחד איכשהו, אם הייתי מתקרבת אליה יותר לפני שהחליטה למות.

-

תמיד ב"אם", אף פעם לא "כאן", מה זה כאן בכלל? 

-

"כאן" זה איתך, על הספה, עם כוס יין או קפה, כשאתה רואה טלוויזיה ואני קוראת ספר, כשאנחנו אוכלים ארוחת ערב ביחד, "כאן" זה סיגריה של ערב והודעת "בוקר טוב" בבוקר, כאן זה הפתקים שמפוזרים ברחבי הבית שלנו. "כאן" זה הבית שלנו, בו אף אחד לא יכול לפגוע בי, "כאן" אלו הזרועות החמות שלך והמבט האוהב הזה. אין לי מושג איך בן אדם כל כך מקולקל כמוני הצליח לזכות בך, אבל זכיתי.

 

 

-

"זה לא כל כך מרתיע בחורות" אמרתי לחברי הטוב דקה אחרי שסיפר לי בתסכול על מצבו האישי

"אם בעינייך זה לא מרתיע" הוא השיב, "זה בטח מרתיע בחורות נורמליות"

חייכתי.

 

נכתב על ידי , 15/9/2018 10:18  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





9,860
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לInBloom אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על InBloom ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ