לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2014

כמה אפשר לכתוב על אהבה


היה לי טוב בכמה ימים האחרונים בלי הפייסבוק ורוב שעות היום ללא הפלאפון. אני מרגישה שכל הטכנולוגיה הזו באמת פוגעת בנסיונות שלי ליצור קשרים טובים ויחסים נורמלים עם אנשים ובמקום לשמור על קשרים רק פורמת אותם. פתאום יש יותר פנאי להתעסקות בדברים חשובים באמת והזמן מושקע בדברים אחרים שלא כוללים מבטים מלאי קנאה בתמונות של אנשים שעושים כיף לשם הכיף ולשם התמונה הסליזית ואני מגלה מחדש כמה זה כיף לקרוא.


 


***


 


אתמול הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי חולדה עם עיניים שחורות. כל החולדות הלבנות בהן נתקלתי עד עכשיו הביטו בי במבט אדום וסקרן, והחולדות של אתמול הביטו בי בעיניים שחורות כמו פחם. ישבתי ליד הכלוב שלהן במשך חצי שעה, מתצפתת, מנסה לפענח את הציוצים ואת שפת גופן. היו שם בערך חמש עשרה חולדות שהתרוצצו לכל עבר וחפרו בקש ובנסורת בלי לדעת שבעוד כמה ימים יהפכו למאכל לנחשים בפינת החי. מדי פעם אחת מהן הייתה מתקרבת אלי, מרחרחת, נותנת לי לדחוף אצבע אחת מעבר לסורגי הכלוב וללטף אותה בעדינות. כשהייתי זזה בפתאומיות חולדה אחרת הייתה ממהרת לנשוך את החולדה הקרובה אלי ולמשוך אותה מהעורף, להגיד לה "תיזהרי מהמפלצת הענקית הזו" בדרכה שלה. הייתי יכולה לשבת שם שעות, להסתכל עליהן, לתת להן שמות ולהיות עצובה מהידיעה שאלה הימים האחרונים שלהן. מעולם לא הבנתי למה אנשים בוחרים לגדל נחשים בשעה שחולדות הן חיות כל כך אינטיליגנטיות, חברותיות ומעניינות וכל כך הרבה יותר מהנות לגידול.
מעולם גם לא הבנתי איך אני נקשרת לכל דבר כל כך בקלות.


 


***


 


אירוע נוסף וכנראה חשוב יותר שהתרחש אתמול היה בת המצווה של חניכה שלי בפנימיית יום. תכננתי לבוא, להגיד שלום, לברך ולתת את המתנה וללכת, ובסוף יצא שנשארתי שם שלוש שעות יחד עם חמש חניכות אחרות ועוד מדריך. ישבנו יחד סביב שולחן אחד ואת עיקר זממנו העברנו בלאכול (אוכל לא טעים בכלל אם יורשה לי לציין) ולדון בסוגיות חשובות כגון האם השמלה שהיא וההיא לובשות מחמיאה להן. לאט לאט אני מרגישה שאני נהיית חלק מהן והן נהיות חלק ממני, מעין סוג אחר של אהבה ודאגה שעוד לא יצא לי לחוות. כשהיא רקדה עם אמא ובכתה מעט מרוב התרגשות הרגשתי איך עוד רגע גם אני מתחילה לבכות יחד איתה. אני לומדת להכיר אותם, את ארבעים החניכים שלי, בתור עולמות קטנים ושונים שלכל אחד מהם אישיות מלאת עוצמה ופוטנציאל. אחת החניכות שישבה לידי דיברה על כמה יהיה לה עצוב לעזוב בשנה הבאה ואמרתי לה שיש לה עוד כמה חודשים טובים לנצל לפני סוף השנה, למרות שגם אני עצובה וחושבת על זה לא פחות ממנה.

נכתב על ידי , 21/2/2014 19:48  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Amaranth ב-21/2/2014 22:47



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAmaranth אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Amaranth ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ