לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פתאום באמצע החיים

שיחת טלפון אחת שכמעט ולא עניתי לה עלולה לשנות את חיי וחייו של אדם נוסף שאני כלל לא מכיר . שיחת טלפון אחת יכולה לוקחת אותי למסע שאותו אני רוצה לחלוק איתכם . למה בעצם לחלוק ? אני עוד לא בטוח אני רק מקווה שהסוף יהיה טוב ...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2014

שנתיים אחרי




כבר שנתיים לא כתבתי כלום

לא היה מה.

אחרי כל ההכנות והתאומים הודיעו לי שההשתלה בוטלה.

לא יכלו לפרט יותר מדי ולא רציתי לחפור, קיויתי שהילד הבריא אולי או שהמצב השתפר.

אחרי כמה חודשים פתאום היכתה בי המחשבה שאולי הוא בכלל לא איתנו וההשתלה לא יצאה לפועל כי הוא פשוט לא שרד את ההכנה הקשה לתרומה.

הרגשתי קצת כמו ילד שמספרים לו שסבתא נסעה רחוק יום אחד ויום אחד הוא מגלה שעבדו עליו

מדי פעם חשבתי עליו אבל השגרה ממשיכה, נולדה לי בת נוספת והמשכתי בחיי.

 

אז מה גרם לי לחזור ולכתוב ?

שיחת טלפון מאותו מספר מוכר,

"אודי שלום, זוכר שנמצאת מתאים? אז זהו, זה קורה ביקשו להתכונן להשתלה בהקדם, אתה מוכן לתרום?"

נזרקתי שנתיים אחורה למחשבות, לשאלות - איך יכול להיות? האם הילד חולה כל כך הרבה זמן? הוא הבריא וחלה שוב?

 

מתאמת ההשתלות מתקשרת לתאם תאריך ומבקשת את הסכמתי לתרומה ישירה מעצמות האגן ולא ע"י מערכת סינון של הדם.

ההליך כרוך בהרדמה מלאה וכמה ימים של כאבי גב לאחר מכן, לא משהו שמשככי כאבים לא יכולים לפתור.

אני משיב בחיוב ואנחנו מתאמים פגישה לבדיקות, הסבר על התהליך ע"י רופא וחתימה על טפסים.

 

לקחתי יום חופש ונסעתי לשניידר, קומה 7, מחלקה אונקולוגית, בדרך מהמעלית עובר על פני חדר המתנה מלא בהורים וילדים.

על פי הקרחות חלקם בעיצומו של התהליך הקשה של הטיפול. 

אני מוצא את החדר של מתאמת ההשתלות, לירון, ומשתדל להסתיר את הלחלוחית בעיניים מהמראות במסדרון.

היא מסבירה בחביבות ובסבלנות על התהליך, על הסיכונים, על הסיכויים ומסרבת ליפול בפחים הקטנים שאני טומן לה במהלך השיחה,

בניסיון להשיג קצת יותר מידע על הילד "שלי".

 

היא מסבירה שוב על החשיבות המיוחדת להסכמתי לתרומה ישירה מעצמות האגן ואני מספר לה שיש לי ילדה, ירדן, באותו גיל ממש 

ואני רוצה להאמין שאם חס וחלילה היא הייתה זקוקה לתרומה, התורם היה עושה כל שביכולתו על מנת להעלות את הסיכויים שלה להבריא.

 

אחרי הסברים ונטילת כמה מבחנות דם לבדיקות נכנסת ד"ר טולדנו ומסבירה שוב על התהליך בקצרה,

מבהירה כי אני יכול לסרב ולקום מהשולחן ברגע זה, אבל אם הילד מתחיל בתהליך ההכנה להשתלה שכרוך ב-12 ימים של טיפול אינטנסיבי שמסכן את חייו, אין דרך חזרה!

 

אני חותם על הטפסים ויוצא אל החום שבחוץ.

זהו,בעוד כשבוע וחצי הילד בן ה-6 יתחיל בטיפול הקשה ובעוד שלשה שבועות בערך

ב-8.7.14 בשעה 6:30 אני מגיע לשניידר לתת את התרומה.

אני מקווה שהמפגש המקרי הזה שכרך את גורלנו אחד בשני יסתיים בהצלחה .

אני מקווה שעכשיו בשעת לילה שנייה לפני שהוא נרדם, אימא שלו מחבקת אותו, מצמידה אותו אליה ואומרת לו

"עוד קצת חמוד והכל יהיה בסדר,רק עוד קצת..."

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי חמי עצמון , 16/6/2014 21:23  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  חמי עצמון

מין: זכר




3,335
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , התנדבות ומעורבות חברתית , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחמי עצמון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חמי עצמון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ