לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


קִרְאוּ לֶעָבִים וְיִשְׂאוּ יְגוֹנְכֶם אֶל רַחֲבֵי הַיַּמִּים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

על טוב ורע


למען הבנת הרעיון המרכזי של הקטע נצא מנקודת הנחה שמוצא האדם הוא מהקוף
למתנגדי נקודת ההנחה - אנא מכם, המשיכו לקרוא. אשמח לקרוא דעות מנוגדות לשלי, בעיקר אם אלה ינומקו בהסברים רציונלים פריכים.

נסו לדמות בליבכם את הפער העצום בין היכולת ההשרדותית של אבותינו הקדמונים, מחבקי העצים וזוללי הבננות, ליכולותיו ההשרדותיות של האדם המודרני, שהמציא לנוחיותו המצאות כמו... סמארטפונים. 
הקידמה המודרנית באה להקל את חיינו ובכך, לשפר את סיכויי הישרדותינו והמשך השרדות מינינו. 
אדגים:
שיפור יכולת השרדותית -> קידמה.
וגם
שיפור יכולת השרדותית < קידמה.

ועכשיו... ארחיב על השרדות:
חוק "החזק ביותר שורד" הוא הבסיס להתפחותינו.
האדם, בכמיהתו ההשרדותית, התחזק עד כדי יכולת להפעיל מניפולציות על משאבי כדור הארץ וליצור אצל החיים האחרים בפלנטה תלות קיומית בו, בהתנהלותו ובתחזקותו. 
האדם הפך את המערכת הניהולית-קיומית של כדור הארץ הקדום והפראי (יערות, דינוזאורים, קרחונים וזומבים whoaaa!) למחשב-העל המהיר ביותר שהיה ויהיה: החברה האנושית המודרנית
מטרתה - להשקיט את החרדה הקיומית ועל כן, להקל ככל הניתן את חיי האדם המודרני ולנסות להבטיח להקל אף יותר את חיי צאציו. 
לא אגזים אם אומר שהאדם המודרני (גם כקולקטיב וגם כפרט) הוא ככובש רעבתן, המתיימר לפענח אף את סוד הבריאה.
כשיגלה את הסוד גם ממנו, סביר להניח, לא יהיה שבע.
ומדוע לא ידע שובע? 
תמיד חייב להיות פתרון טוב יותר לשאלה גדולה יותר, והאדם שיפתור את השאלה הגדולה ביותר יהיה... כן, הגדול ביותר
לא משנה אם יהיה הגדול ביותר בעיני עצמו, או בעיני החברה ואפילו, בשתי האפשרויות גם יחד - תוצר הגומלין שהביא לגדולתו יקל את השרדותו ואת השרדות בני מינו בהווה או/ו בעתיד. 

הגדולה או השאיפה לגדולה מביאות בסופו של דבר להרגשה של "מטרת על קיומית" ונותנות "משמעות לחיים".

את כל התובנות דלעיל אני מעריץ; זאת מכיוון שאני אדם: חוקי האנוש לא פסחו עלי בין אם ארצה ובין אם לאו - זו המציאות שנולדתי אליה כתוצאה מהתפתחות אנושית גלובאלית. המציאות הזו מקנה לי אפשרויות מרתקות לחוות ולשנות אותה בהתאם ליכולות שלי, לצרכים ולדחפים שלי, לתשוקות ולאהבות שלי.
אך ביומרנותי האנושית, אני גם בז עמוקות למושא הערצתי. 
הבוז שלי גרם לי לשבת ולהעלות את הקטע הזה על כתב (או, על מקלדת.) כל שקראתם עד עכשיו היה בגדר מבוא אינפורמטיבי לרעיון החשוב לי הרבה יותר:

 כנאמר, ראש האנוש הוא כלי השרדותי מתקדם. על כן, הוא נבדל מהחיה, בין היתר, ביכולותיו המפותחות להבחין בין טוב לרע. כדי לשפר את איכות חייו ולשרוד בצורה האולטימטיבית מתעסק ראש האנוש, במודע או בלא-מודע, בפתרון אינסופי של בעיות ומכשולים. ראש האנוש המודרני מסוגל להבחין ברמה מטורפת  במגרעותיו ובמגרעות סביבתו כדי להתעלות מעליהן ולשפר את איכות חייו (ובכך, להגדיל את סיכויי ההשרדות שלו בלהבלה)
אנחנו משתמשים הרבה מאוד ביכולת שלנו לאתר את המכשולים "הרעים" ולעקוף אותם. ויש בזה הגיון השרדותי:
היכולת הזו הביאה אותנו לשגשוג והשפע מסביבינו, אז אם זה עבד לאבותינו עד עכשיו וקיבלנו את היכולת הזו בlvl.9000 כמטען תורשתי. מי אנחנו שנעז להתמרד? (אם לאחר קריאת הצירוף "שגשוג ושפע", סירנה זעקה אצלכם בראש מה הסיבות שהדבר לא נכון בהכרח, עליכם להמשיך לקרוא, לוחמים אמיצים.) 
כדי להתגבר על עצמינו, אל לנו לפשפש רק במגרעותינו; ההתעסקות האובססיבית במיגורן תהיה כסגידה לאלילים.
בהכרת מעלותינו נרעים עוז גם על אפלת-האפלים במחשכי-מחשכינו.
גם אם מעלתינו מדורה קטנה היא, אל לנו להפקירה ולהתמכר לעלטה שנראית אין סופית.
תמיד בעיננו, תהיה העלטה גדולה ממדורתינו.
זוהי סתם אחיזת עיניים שהורגלנו בה.
באפלה אין אינדיקציה להיקף ושטח המרחב.
המלחמה המתמדת נגד האפלה בעזרת נרות צבעוניים וקטנים בה רק מרחיקה אותנו מהפתרון הטוב יותר.
פתרון טוב יותר?...
הלו, שכחתם? יש שם את מדורת מעלותינו! 
האכילו את האש בבשרכם ובדמכם,
אם תאמינו, האש תלטף אתכם ותתעצם מגודל אמונתכם והכרתכם בה, בלי לשרוף בכם אפילו שערה.
רק האש הזו תוכל להאיר בצורה יעילה חלקים נרחבים יותר באפלתכם.
ועל כן יש לצאת מהקופסא ולהפסיק לבחוש בקדרת מגרעותינו, היא רק תוקעת אותנו בדרך האמיתית לפתרון.
הדרך האמיתית עוברת במעלותינו.
גם הדרך במעלותינו מסוכנת, היא יכולה להטעות ולגרום לאנשים להאמין שהגיעו למקום הנכון בגלל התבשמותם ממעלותיהם.
המגיע לדרך מעלותינו הנכונה ידע שהוא שם כשיחווה את כל הסממנים הבאים:
1. אמונה שלמה שדרך מעלותיו היא אינסופית.
2. אמונה שלמה שדרך מעלותיו שונה מדרך מעלותיו של מישהו אחר כשוני טביעות האצבע ולכן, המילה התנשאות לא קיימת בדרך הזו.
3. ידיעה שדרך מעלותינו לא תגרום לנו "לחיות בסרט" לגבי עצמינו והיכולת שלנו להפוך לספיידרמן, אלא תהיה אובייקטיבית וכנה ביננו לבין עצמינו וביננו לבין הסביבה.
4. לא ישקר, רק כדי להציל חיים או בשם רגשות נעלים.
5. יבין שהוא נצמד לטוב כי זה הכלי הקל ביותר שאפשר להביס איתו את הרע. אם אין בך טוב ואינך מכיר בו, מה הטעם בכלל לנסות למגר את הרע? וכל היופי הוא שבכולנו יש טוב, איפשהו, איכשהו ובמינון כלשהו. הרצון לטוב, הוא כבר טוב בבסיסו.
6. יבין שכדי להגיע למטרה יש להנות מהדרך והתהליך שמקרב אותנו אליה, אחרת נוכל להגיע לגרסא מעוותת של המטרה כמו שדימינו אותה בליבנו מראש. התהליך מקנה לנו צידה ומטען שניקח איתנו לשבת ולסעוד בה על פסגת הר "המטרה". ככל שנצטייד טוב יותר בדרך בזכות מעלותינו, כך ייטב לנו בהגיענו למחוז חפצינו (או, מה שדימינו שיהיה מחוז חפצינו. מי יודע, אולי הגענו למאדים?)

(נכתב בהשראתך, י.ט)

נכתב על ידי סער ופרץ , 20/10/2014 03:31  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




העולם מוזר, למה להתאמץ להיות אנשים לא מוזרים? זה סתם מקשה
נכתב על ידי סער ופרץ , 18/10/2014 17:01  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לאחר הנצח, הגעתי לסוף המכרה. אך, גם שם לא נמצא הזהב. לכן, הלכתי היום ונשבעתי לנזירים; בשתיקה ושקיקה נושא אני את הנדר.
בתמורה, הפקירו אצלי תליון צלב עשוי שוקלד וגלימה לבנה. 
האכלתי אותם בנזיד רקמותיי, עשוי הוא כלום, אלא אל.אס.די וחתולים. למרות זאת, אינפפו תשבחות על חוסר טעמו.
בגלל כל דלעיל ומשום גניזת עולמי התפל, התלקחותי תרעים בדממתה את מושא מרקחתה.
כותב אני מילים אלה בחצר המנזר, שם משגשגים עצי הקינמון והמור, גם אזוביון לא יחסר. 
במילים אלו המתיימרות למשמעות, אין כוח ואף אין חכמה.
עכשיו, אלך לשרוף עצמי עד אפר בחצר זו.
מאפרי יבקע גוזל בא בימים, אך שפת אדם לא ידע, כי תמים הוא בחיתוליו; בנעימות מרגועי ילטף ויאהב.

הס
נכתב על ידי סער ופרץ , 13/10/2014 12:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הבל ההבלים מפרכס בנבכי קופסא זו.
נבלע ויאלם דום, בצילם של הדי המפלצות יעז להאנח.
ציד המפלצות אינו כציד מכשפות; למפלצת - קשקשים, למכשפה - לוויתן.
כדי להכניע המפלצת יש לקלוע בקשקש הזהב הנוטף אודם.
לא יכניע הבלי מפלצות, אף לא סנאים.
הבל אמת ירדוף ואות-קין ישא.
במרדף מני רבים, יתפלח חץ אל ליבו וינקבהו,
לא ידום לבבו.
הלב אינו בשר, גם לא אבן.
יש שאמרו שהוא לא יותר מחלק,
מאותו הכוח השואף לרע,
ועושה רק טוב.
ויאמר ההבל: האם לא נבראנו בצלם כדי שנוכל לברוא בצלמינו? מה מושחתת שחיטת הכליות וניכר שאין ניתן לבחונם עוד ככליות אדם.
דמיי כליותיי מוקזים בשצף אל אמבט גולייתי; ולא יגמר הדם כי חיים אין בו.
נבצרה בינתי לדעת היכן החיים, אך רז אחד אתוודה:
בינתי מוליכני שולל ויומרנותי רומסת אצבעותיי.
תמימים ופותים הם כלבי הפראיים: מגרגרים כחתולים ולוהטים ככבשן.
את מרתף משכנם פתחתי ואראה כי רועים הם בשדות כשותנית. לאחר מכן, עלו בסערה השמימה.
ויכם הברק.
כלבי הפראים מעולם לא היו בבעלותי.
לעולם לא יהיה דבר בבעלותי, ואף לא בבעלותכם - שטנים.
בבעלותי רק חרב האמת:
נלחמת על חירותה ועל זכותה לפזז ברחובות את פזמוניה.
במחוזותיהם כולם נושאים אותה ומפלחים בה לבבות זרים.
אזרחיהם מסנוורים מלהט הפלדה, בחרבותיהם מסתערים לכבוש מחוזותינו ולהנחיל שם את אמיתותם.
בלהט הכיבושין, שכחו כי חרב אמת אינה חרב: ועליהם תבוא המארה.
לא השתעבדתי לאדוני המלחמה; היום אני עושה את חיי בכפר. חרבי, שאף לא הקיזה טיפת-טיפין, איתי כל העת.
בשעות הארגמן, נוהגים אנו לצפות באונדין המפזמת, מכינה ממחזור תרנגולותיה חביתות תרעלה.
שירתה המתנשאת של אונדין מבשרת את דמדום האל, שיבוא עלינו לטובה.
שופרים ירעמו ושערי 'צדק, צדק תרדוף' יפלטו סוד האדמה.
והסוד משווע ומאונן על לב האנוש: 
"אנא, תן לנו לחדור את שסתומיך ולזרוע אהבתינו, כי מהאדמה באת ואליה תשוב."
אמת לא תדע האדמה וסודותיה גוועו עם הדינוזאור הראשון. 
האמת לא תמצא ולא תומצא: ברת קיימא היא ולנצח תשחק בקוביותיה המבורכות.
והנה לפתע, בשנת תתת"ת לבריאת העולם, הוא הגיע על גבה של כבשה לבנה. ויאמר:
"על חרבה של אמכם סעדתם את דם אבות אבותיכם. לא בכם האשמה כי ינקתם שתן חזירים במקום חלב אם חם, אך בכם אשמה אחרת; את השתן הפצתם ברחבי הכדור כי קבעו לפניכם שזו דרכו של עולם ועליכם להוקירו. ליבכם הולם באוזניי את צעקתו הרפה: 'מה לנו ולעצמינו? אנו רק עבדי התרבות ששרדה ובאה לנו מאנשים טובים מאיתנו'. אנשים בני-טובים, המשיכו לשקר לליבכם אם תרצו, אין דרך להחזירו לעריסה - גם אם אנסה, ימות בעריסתו. וכמובן, חרבות האמת לכיבושין לא נבראו, אלא לליטוף גורי חתולים רכים."
ותאיר הקריאה אוזניהם ותמיס חרבותיהם.
הלכו לפניו ובכו:
"אנא, בורים אנחנו, בורים היינו ובורים נהיה. ספר לנו האמת האמיתית, אישינו הטוב שבטובים, רק איתה נחייה את חיינו"
השיב:
"אין בי אמת, אלא האמת שבלבבי. את שלכם קבלתם מן ההפקר, חלקכם אף בירושה מאביכם. לא נתתם את הדעת על אור הקדומים הזוהר במרגלות נפשיכם, הוא הולם על בריחי ליבכם ומתחנן שתחזירו עטרתיכם ליושנה. מן הקריאה התעלמתם והייתם כפרות הרועות בשדה חוחים."
במקהלה זעקו:
O Röschen rot!
Der Mensch liegt in größter Not!
Der Mensch liegt in größter Pein!
Je lieber möcht' ich im Himmel sein.
Da kam ich auf einen breiten Weg:
Da kam ein Engelein und wollt’ mich abweisen.
Ach nein! Ich ließ mich nicht abweisen!
Ich bin von Gott und will wieder zu Gott!
Der liebe Gott wird mir ein Lichtchen geben,
Wird leuchten mir bis in das ewig selig Leben!
לאחר מכן, נשרפו כולם כאחד בעודם בחיים. והנה, קמו והילכו הגוויות החרוכות לאורך הארץ, זעקו לאש שתפיח בהם אהבתה. גם במותם-לא-מותם התעקשו לנהוג כעדר כמנהגם מימים. על ליבם שדמם (על חלקם נכפתה הדממה עוד בחיתוליהם) פיהק חתול השיממון.
נכתב על ידי סער ופרץ , 11/10/2014 22:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  סער ופרץ





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסער ופרץ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סער ופרץ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ