החופש שחשבתי שיש לי? אז חשבתי..העמיסו עליי משמרות ומשום מה אני נותנת להם לעשות את זה,

כאילו מחכה לרגע שבו אשבר שוב.

אני עובדת ב2 עבודות, בשניהן נהנת ואת שניהן אני לא מוכנה לעזוב.

את הבית אני לא רואה ממטר, לא את המשפחה, החברים, לא את החדר כושר, הספרים, הים,

רק את המיטה האהובה שלי בסוף כול יום מתיש.

-

עכשיו חזרתי משיעור נהיגה מספר 13,

אני לא יודעת עם זה בגלל שצברתי ביטחון או שהשיעורים מתחילים לעשות את שלהם,

אבל אני באמת נהנת כשאני מול ההגה, זה מרגיע אותי ועושה לי את היום.

עדיפות ראשונה לעכשיו זה לקבל רישיון ולקנות כבר מכונית, אני בדרך לשם.

-

תוכניות נוספות לקיץ: ללמוד ערבית ורישיון לקטנוע.

צריכה להלוות ממישהו אופניים ולהתנייד אליהם 24/7, או להשכיר את הירוקות האלה של תל אביב, אומרים שהן ממש לא נוחות אבל נסתדר.

שלב ראשון בלימוד השפה הערבית כבר הושלם, אני עובדת במסעדה ערבית ביפו ומנסה לראות ערוצים בשפה ערבית,

אבל נראלי שלא תיהיה לי ברירה אלא לקחת שיעורים במהלך הקיץ.

תוכניות נוספות: לקרוא את רוב הקלסיקות הרוסיות, מלחמה ושלום, שאלום אליכם, לרמנטוב, קצת להתחבר לשורשים למה אני מרגישה חור בהשכלה.

קצת שיפור של אנגלית ורוסית לא יזיק, אחרי שאני אסיים לקרוא את הספרים שקניתי בסטימצקי, אני מתכננת להעביר כמה שעות בסיפריה העירונית לעבור על ספרים ברוסית ואנגלית.

-

אנשים לא מוכנים לקבל את העובדה שאני טבעונית וזה קצת מפריעה לי בתהליך,

אבל סך הכול אני מתמידה, חלב כבר מזמן לא בתפריט, בשר ודגים גם כן, ואני מרגישה הרבה יותר קלילה.

אורך חיים כזה נראה לי פשוט הגיוני יותר, האם ניתן לקוות שהעולם יהפוך צימחוני ברובו אי פעם?

אני חיה בסרט, אני יודעת.

טקס סיום היה רווי רגשות, בשבילי לפחות, אשכרה קלטתי שאני לא אראה יותר את האנשים האלה,

ושמכאן אני צעד אחד מחיי בגרות. צבא, אוניברסיטה, עבודה ואולי גם משפחה[?!]

גם התביישתי בעצמי.

אני באמת מרגישה שביזבזתי את השנים האלה בבצפר לחינם.

דברים שנראו לי אז קריטיים, כמו לצאת עם חברים נראים כמו שטויות בשבילי עכשיו,

כעסתי על עצמי וכעסתי על אמא שלי.

שלא החזיקה אותי קצר ונתנה לי לעשות מה שבא לי במקום מה הייתי צריכה, ללמוד זאת אומרת.

אחר כך במועדון, היה הזוי לראות את כול השכבה משתכרת בחור הקטן הזה,

היה חבל על הזמן בהתחלה,

עד שהבנתי שאני שתויה יותר מידי, על סף הקאה/עילפון.

שם נכנס הברמן לתמונה, שמאוחר יותר התברר כבעל המועדון.

יצאתי מהמועדון בסערה עם רגשות אשמה מטורפים על מה שעשיתי איתו,

נזכרתי באקס בערפול של השיכרון והתחלתי לבכות,

נכנסתי למונית, המשכתי לבכות,

עצרנו בצד כשחשבתי שאני הולכת להקיא, והמשכתי לבכות,

הגעתי הביתה, המשכתי לבכות.

כמו מפגרת.

עברתי את הלילה בשלום, ביום הבא הייתי צריכה להגיש פרויקט,

באתי עם הנג אובר מטורף לבית ספר, עם חצי פרויקט, ונבחנתי אצל הבוחן הגרוזיני שהיה מותק אמיתי למרבה הפתעתי.

זאת הייתה הבגרות האחרונה שלי.

אני מרגישה כול כך חופשיה עכשיו, למרות שגם כמה חודשים לפני זה הייתי מופיעה בבית ספר פעמיים בשבוע בקושי,

מעכשיו אני יכולה לעשות מה שאני רוצה בלי להיות כבולה למקום אחד,

גם בעבודה זה כך, אבל מעבודה אני יכולה להתפטר בכול רגע. חוץ מזה אני נהנית לעבוד, WORKAHOLIC זה אני.

גזרתי אתמול את השיער, והתוכניות לקעקוע הבא כבר בראש,

פרק חדש בחיים, חייבת לעשות קצת שינויים זה תמיד היה אצלי כך.

שיהיה אחלה סופ"ש לכולם,

ממני, חופשייה סוף סוף.






 

אז מחר זה הטקס סיום של הבצפר.

אני אצעד בשמלה שחורה ארוכה שעלתה לי במשכורת של 3 ימי קריעת תחת בעבודה לקבלת התעודה שלי,

להגיד שאני מתרגשת? אני לא יכולה.

עוד לא עיכלתי שהתקופה הזאת הולכת להגמר,

שאני בוגרת מעכשיו.

שהחיים הולכים לצבור מהירות בדרך לצבא, קריירה, משפחה..

בלתי יאומן.

אני רוצה לעצור את הזמן, לצעוק "תעצרו, עכשיו, אני לא מוכנה!"

אבל כמובן שזה בלתי אפשרי.

תקופת הבית ספר הייתה משמעותית בשבילי, מאוד.

עוד לא החלטתי עם הייתי רוצה לקחת את הזמן אחורה ולחוות אותה מחדש או לא.

התבגרתי, כן. אבל עם זאת עברתי כול כך הרבה דברים שהייתי רוצה לשכוח,

התקופה הזאת, 12 שנים ארוכות, הפכו אותי למה שאני היום, ואני לא סגורה עם עצמי עם אני מרוצה מהתוצאה.

העצמאות הזאת, החופש הזה, יכול לעשות לי טוב,

ומנגד יכול לשנות אותי לגמרי, להוריד אותי לתחתית.

שליטה עצמית..אני לא הכי טובה בתחום הזה, בגלל זה אני כול כך משתוקקת להגיע לשלב של הצבא.

אני עדיין לא מוכנה לצאת ממסגרת, אני עדיין לא הבנתי, לא למדתי להכיר את עצמי,

אני עדיין ילדה.

-

קניתי מיטה חדשה. בהתחשב בחצי שנה האחרונה שישנתי על ספה בסלון, זה די גדול.

תאריך הגשה אחרון לפרויקט הוא ה6/6 ואין לי כלום.

לא שמעתי מהצבא כבר חודש, האם עליי לדאוג?

השמלה השחורה נראת פשוט מהמם.

מחר אורחים מגיעים אלינו מחו"ל. הם ישנו בסלון. אני חוזרת מהעבודה ב12 בלילה ותמיד משליכה את עצמי על הספה לראות טלויזיה, זה מרגיע אותי. מה אעשה עכשיו? זה כמו ללמוד ללכת מחדש.

3 ספרים דנדשים מהדרים את הסיפריה שלי: "לנינגרד", "תולדות האנושות" ו"לבד בברלין". כן, אני קצת הרבה מתעניינת בהיסטוריה.

לימודים אחרי הצבא: כן זה עוד רחוק, אבל חשבתי על כמה מקצועות-שפות, מדעי המדינה ותקשורת. נחמד לא? שגרירת ישראל במדינה באירופה מתאים לי יופי ברזומה.

שיהיה שבוע פורה ומעניין, 

לילה טוב