לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



כינוי:  ThisWay

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2016


ארוחת בוקר, שלשום.
"בוקר טוב," אמא מניחה לידי מסמכים רפואיים, 2009, "תעברי על זה, תזרקי אם צריך."

משרד הבריאות, מרפאת ילדים ונוער.
"מדובר בנערה הסובלת מ Anorexia Nervosa"
לראשונה בחיי אני רואה את זה בכתב, מסמך הפוסק זאת בבירור, אין כאן מקום לטעויות.
כלומר, תמיד ידעתי, אבל לראות את זה ככה שחור על גבי לבן,
"ממליצה טיפול בסיפרלקס או פריזמה, בברכה.."
אני נזכרת בעצמי יושבת במשרד הקטן עם אמא, הרופאה והפסיכולוגית,
כעס, אי מודעות, קריאה עילמת לעזרה.
הכדורים עשו את שלהם ללא ספק, 
קראתי אין ספור תיאוריות המתארות את הגורמים למחלה, 
ניסיתי לשחק את תפקיד הרופא העצמי ולנבור במעמקי הנפש אבל שורש הבעיה טרם נמצא.

מאז עברו 7 שנים, המסגרת הצבאית עזרה לי להחלים, 
החיים סחפו אותי למקומות אחרים.
ידעתי עליות ומורדות, הצלחה ואובדן,
כיום אני סוגרת מעגל, לא אזרוק את המסמכים, אשמור אותם,
כאות ניצחון.

הנדון: המטופלת הבריאה לחלוטין.
בברכה, אנוכי.
 
נכתב על ידי ThisWay , 19/7/2016 12:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




את מבקרת אותי בחלומות מידי פעם.
תמיד כצופה מהצד, אף פעם לא באה איתי במגע או בשיח,
כאילו שומרת עליי. 
אני חושבת עלייך לפעמים, הפנים היפות שלך עולות לעיני רוחי,
אף פעם לא זכרונות ממשיים של דברים שקרו בעבר, רק חיוך ועיניים כחולות.
מתגעגעת.

 
נכתב על ידי ThisWay , 15/7/2016 17:08  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אתחיל ואומר שביקרתי בגן עדן.
גזרתי חוגר ב28/11 וכשבוע לאחר מכן הייתי על מטוס לניו זילנד לצד חברתי
הטובה מזה 8 שנים.
ההלם של ההתחלה הכה בנו קשות. רבנו, בכינו, צחקנו ואז צעקנו עוד קצת,
עם הגה בצד ימין, על צד שמאל של הכביש עשינו דרכינו אל האוקיינוס וההרים,
ניו זילנד כאמור מאכלסת רק כ15% משטחה לטובת ערים, שאר השטח הוא טבע
במלוא עוצמתו.
הייתי בקצה העולם.

"הנקודה הצפונית ביותר היא נקודת מפגש בין 2 אוקיינוסים,

מקום בו המאורים מאמינים כי נשמת המת משתחררת מהפיזי והחומרי ועוברת אל העולם הבא.
מגדלור צנוע עומד בקצה ההר, כשעוברים אותו מבינים שמביטים אל האינסוף."
קייפ ריאנגה, ניו זילנד



כוס תה ירוק מהביל באמצע יולי, מחשבות נודדות לכול עבר ועיניים כבויות מחוסר שינה,
איך שהוא מצאתי את עצמי כאן.
קוראת הגיגים של אחרים, נוברת בשנים קודמות מנסה לדלות פיסות מידע על
בן אדם שלא הכיר לעולם,
ללא כול מטרה, מחברת משפט פה משפט שם לתמונה לא ברורה.
הופ, אני שוב כאן, חוזרת לעולמי שלי, משווה, מתקנת, נזכרת. 



נכתב על ידי ThisWay , 14/7/2016 11:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThisWay אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ThisWay ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ