בזמן האחרון הפכתי לבן אדם אחר.

אולי זאת המסגרת שמתחילה לעשות את שלה, אולי הכשלונות הרצופים, אין לדעת.

אני עושה מד"סים כול יום ובכול זאת בתחרות ביום חמישי הגעתי אחרונה.

אנחנו נדרשים להעביר הדרכות מידי וזה הדבר הכי קשה שיצא לי לעשות, באמת,

אני נלחצת, הקול שלי מתחיל לרעוד ואין לי שליטה על עצמי,

כול מי שאיתי היה בעברו בצופים, יודע איך זה לעוד ולדבר מול קהל,

אני מרגישה שהערך שלי נופל בעיניי המפקדים והקצינים שלי והקורסים שאני אמורה לצאת עליהם הולכים ומתרחקים ממני.

כול מי שמכיר אותי יודע שכשאני נכשלת, אני אוכלת את עצמי ומתבאסת ברמות.

כזאת אני, פרפקציוניסטית מטורפת.

אבל אני לומדת לאט לאט שמטעויות לומדים, 

ושמכאן הדרך היא רק למעלה.

באמת הייתי רוצה להשתחרר קצת, 

להפסיק להתעסק בעתיד ובמה שיהיה ולהנות ממה שיש עכשיו.