לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זה מי שאני


יום הולדת שמחכינוי:  עידו.

בן: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

רבדים



איך שהזמן עובר...
לא האמנתי שהרגע הזה יגיע, ופתאום אני קולט שעברו שלושה שבועות מאז יום השחרור המיוחל. כמובן שאני שמח ואפילו מאושר, אבל שמתי לב לתחושת הריקנות שהתווספה כשעזבתי את הבסיס. אחרי הכל זה היה הבית שלי בשנה וחצי האחרונות, ועם כמה שזה נשמע מוזר, אני צריך להתרגל מחדש לבית שלי.
קצת עצובה לי המחשבה על זה שיש אנשים שאני אוהב אבל אין סיכוי שאשמור איתם על קשר אחרי הצבא, אנשים שהתחברתי אליהם מתוקף היותנו באותה מסגרת (והם גם גרים בסוף העולם בערך). מצד שני, יש אנשים שאני לא בדיוק אבכה על ניתוק הקשר עמם. אני מסתכל על זה ככה - מי שירצה לשמור איתי על קשר ו"יזרום" (בעגה הרווחת) לו לדבר איתי, מה טוב. אם לא, זה גם בסדר. אני לא ארדוף אחרי אנשים.
אני נותן לעצמי לגיטימציה "להתקיים" (כפי שאני אוהב להגדיר את זה) - משמע, רוב מה שאני עושה בימים אלו הוא לאכול, לישון, להתקלח וגם לנגן (בשביל הנשמה שאין לי). אבל אני כבר רואה איך אני מתחיל לשקוע במצב הזה, ומההיכרות שלי עם עצמי - ומי מכיר אותי טוב יותר ממני? - עדיף לי למצוא עבודה או משהו, ולו בשביל עצם השגרה שתחזיר אותי למוטב. אני גם רוצה לחזור לכושר - ולהיות שוב לירד - כפי שהייתי לפני שנה וחצי בערך.



הייתי השבוע עם אמא שלי בפגישה של תהל"ה. באתי איתה ועם חבר מהצבא בשתי הפגישות האחרונות. למען האמת, היא הולכת למפגשים האלה מאז שיצאתי מהארון בפניה ובפני אבא שלי (הוא הולך פחות ממנה). אני "שלחתי" אותם לשם, וממש שמחתי לשמוע ששניהם הלכו ואפילו היה להם טוב שם. עכשיו אמא שלי הולכת לשם פחות כי היא מתקשה עם העניין ויותר בשביל לשמוע ולשתף אנשים אחרים.
זו חוויה מעט מוזרה אבל היא יוצרת אצלי תחושה טובה. מצד אחד, כי יש אנשים שלוקחים את היציאה מהארון של ילדיהם בצורה קשה יותר מההורים שלי (בקטע הזה אני חושב שזכיתי), וזה מעודד אותי לשמוע את אמא שלי מספרת לשאר האנשים במעגל שזה לא ביג דיל בשבילה. ומצד שני, לשמוע סיפורים של אנשים אחרים נותן לי פרופורציה וגם יוצר הזדהות. אני חושב שהייתי שמח לראות שהאנשים האלה יביאו את הילדים שלהם איתם ולשמוע את מה שיש להם להגיד.
השבוע באופן ספציפי, הגיעה הבת של אחת המנחות עם בת הזוג שלה והתינוקת שלהן. הן סיפרו על התהליך ששתיהן עברו עד שהחליטו להביא ילדה לעולם, כיצד הן החליטו מי תיכנס להריון ואיך ניתן לבת הזוג לאמץ את התינוקת כך ששתיהן יהיו אימהות שלה. בחיי שזה עשה לי משהו, עם כל ההסתייגות שלי מלדבר על רגשות (איכס) והאדישות שיש לי לילדים קטנים.
אני תמיד יוצא מהפגישות האלה בתחושה שאני רוצה לתרום מעצמי בתחום הזה. להתנדב במסגרת מסוימת ולתת את מה שיש לי מהנסיון (האמנם לא רב במיוחד) שיש לי. מלבד זה שזה יגרום לי תחושת סיפוק, אני יכול לעזור לאנשים נוספים.



עכשיו אספר על הבחור הנוכחי שאני יוצא איתו. להלן רקע לסיפור:
יצאתי עם עוד שני בחורים מאז האחרון שכתבתי עליו פה, ועם שניהם היה לי... בסדר.
עם הראשון יצאתי שבועיים, ועד מהרה הבנתי שזה לא "זה". בתכל'ס? לא ממש נמשכתי אליו וגם לא הכי התחברתי לגישה שלו (וגם לאיך שהוא מנשק). עם השני היה לי יותר נעים, ולשם שינוי הוא זה שהפסיק את הקשר אחרי משהו כמו חודש. אבל זה לא עשה לי כלום, אז אני מניח שאין על מה לבכות.
בעניין הבחור הנוכחי - זה מישהו מהבסיס שלי (הוא עדיין בצבא). אנחנו מכירים כבר שנה וחצי, מאז הגעתי לתפקיד בהדרכה. נשאלת השאלה: מה לקח לברנש כל כך הרבה זמן? זאת אומרת, יכולנו לנצל את הבסיס כל כך הרבה יותר טוב...
אז העניין הוא שהבחור הזה הוא בעיקרון סטרייט. זאת אומרת, אני חושב שהוא כן נמשך לגברים אבל זה עוד חבוי עמוק והוא יצטרך זמן כדי לעכל את זה. היו לו שלוש חברות עד לפני חודש, ומערכת היחסים הקצרה ביותר שלו הייתה 8 חודשים. בשורה התחתונה - איזה גבר אני שגרמתי לסטרייט לעבור צד בשבילי!
ובנימה יותר רצינית, אני חושב שהשבועיים וחצי שאני איתו היו הרציניים ביותר שלי עם בחור עד עכשיו. מצד אחד, הוא "בתול גברים" והוא אמר לי שקצת מוזר לו בתחום המיני, אבל זה לא מטריד אותי. כי מצד שני, יש לו הרבה יותר נסיון ממני, גם במין (אמנם עם נשים) וגם בזוגיות. אני חושב שזה מאוד תורם והשיחות שלנו מגיעות לרבדים יותר עמוקים ואישיים. הוא גם עוזר לי להגיע לכל מיני תובנות שלא עברו בדעתי עד כה. ההיכרות הארוכה שלי איתו ללא ספק עוזרת לי להיפתח אליו, הרבה יותר ממה שנפתחתי לאנשים שהכרתי סתם ככה.
עוד משהו חשוב הוא שהוא עושה רושם של אדם מאוד רציני. נכון שהוא אמר לי שעוד יש לו התלבטויות, אבל זה רחוק מלהרתיע אותי. ידעתי את זה מההתחלה ובגלל זה אני גם לא מתקבע. בסופו של דבר זה בעיקר תלוי בו, אלא אם כן לי יימאס מתישהו - ובינתיים אני לא רואה את זה קורה. אני מתרשם (והוא גם אמר לי מפורשות) שכיף לו לדבר איתי וגם לי כיף לדבר איתו. זה מוזר לי אבל כיף.
זה גורם לי לתהות למה לא הגעתי לזה עד עכשיו. אני חושב אמצא את התשובה מתישהו אבל התהיות והחרטות שלי הן כבר נושאים אחרים שעליהם אכתוב בפעם אחרת.

נכתב על ידי עידו. , 9/4/2014 12:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , צבא , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעידו. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עידו. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ