לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אין טעם להתאהב בדברים,אם עלייך להיקרע מהם,לא כן?וכה קשה שלא לאהוב דברים, נכון?


רחל / מה קסומות מילותייך, מביאות אליי תמונות ממרחקים. לאה / יש בעולם הרבה דברים יפים עצים ופרחים, אנשים ונופים ומי שיש לו עיניים פקוחות רואה מדי יום מאה דברים נפלאים לפחות.

Avatarכינוי: 

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2019    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2019

פגיעות


פגיעות.
חולשה שאני מרגישה, ואני צריכה לבטא אותה במילים.
התגעגעתי לזה, לכתוב. מעניין למה אני דוחה את הרגע הזה הרבה, אולי בגלל שלכתוב את הדברים זה אומר לעמוד מולם, ממש לעמוד מולם. בדרך כלל אני רוצה לעמוד מול הדברים, ככה כמו שהם אבל אולי לפעמים גם אני לא תמיד מסוגלת.
אתמול הרגשתי נחיתות.
הרגשתי שבן אדם אחר, שאמור להיות מאוד קרוב אליי מזלזל בחיים שלי, במה שאני עושה ופועלת למענו.
זה היה במסווה של צחוק כמובן, ומה יכולתי לעשות חוץ מלצחוק אבל בפנים הרגשתי  נחותה, נבוכה, פגועה.
מישהו שצוחק, אבל הכל בצחוק כזה, על הדרך שאני בחרתי לעשות, על השאיפות שלי.
ואחרי כל ההשקעה, המאמץ, הניסיון לשלב בתוך החיים שלי כמה שאפשר, הרצון ללמוד עוד בכל יום, להיות טובה יותר, לגדול-מבפנים, מגיע אדם שיכול להוריד את זה ברגע, ולגרום לי לחשוב מה אני בעצם עושה פה, אם כל זה ממילא לא זוכה להערכה.
ההערכה צריכה להיות אך ורק שלי, לא חשוב מה אדם אחר חושב על הבחירות שלי אם בסופו של דבר אני שלמה איתן. בפועל זה כל כך קשה לפעול לפי האמירה הזו.
כאב לי כי האמירה הזו הגיעה מהריחוק שנוצר בנינו עם הזמן. זו אמירה שאני יודעת שאותו אדם לא היה אומר לי אם היינו בתקופה אחרת, קרובה יותר. כי עם האדם הזה הייתי משקיעה פעם את כל כולי, זמן ושיחות ושיתוף אינסוף. ועכשיו שפחות, נוצר הריחוק, אנחנו לא יודעים מה מתרחש יותר זה בנפשו של זה, אני לא רוצה לשתף והוא גם כן לא.
אני רוצה להחזיר את המצב לקדמותו, אני רוצה לעשות את המאמץ, להניח לרגע את הפגיעות הזאת בצד ולדבר, לנסות להיות שם. אולי פספסתי משהו, אולי עשיתי משהו לא נכון.
יש לנו רצון כל כך גדול שיעריכו אותנו. לפעמים כל מה שאדם זקוק לו זה אדם אחר שיאמין בו וביכולותיו, שיאמין בדרך שלו והוא פשוט יפרח. אני זקוקה לזה המון. אני מקבלת לפעמים הערכה ממי שסובבים אותי אבל הזלזול הקטן הזה במסווה הצחוק שבר אותי מבפנים ושרף לי את הלב.
זה מרגיז אותי כי אני כל כך משתדלת לא לעשות צחוק על חשבון אחרים. זה דבר שעלול להיות הרסני בשביל בן אדם אחר, ואולי לעולם לא נדע.
אני אגיד לך? אני לא אגיד לך? איך אמצא את המילים להגיד? תמיד אני עומדת מולך במעט חשש, מאז ומעולם שנאתי לפתוח איתך שיחות כאלו על היחסים שבינינו.
אולי לא אגיד כלום וזה פשוט יתגלה עם הזמן ונדבר על זה ואני יודעת שניצור את ההבנה בינינו כי זה מה שאנחנו תמיד עושים בסופו של דבר.
ואז יהיה רגע של קירוב נחמד ומרגש שיחמם לי את הלב ויגרום לי להאמין שיש איזושהי תקווה קטנה שהדברים חזרו לקדמותם, ובעצם הם לא השתנו בכלל, כי תמיד הכל היה אותו דבר פשוט קצת נעלם,
ואז מבלי שנרגיש נחזור לריחוק המתמשך, במסווה של "אלו החיים", כל אחד שקוע ביומיום שלו, רץ ומתעייף ומנסה להשיג ונופל וקם ונשבר, אבל בעצם יש כאן סיבה עמוקה יותר.

 

אני בונה את עצמי לאט לאט, כל יום נוספת עוד אבן קטנה, לפעמים ממש פיצפונת כמו חצץ, אבל גם היא עמוד תווך משמעותי בעצמי שלי, בכל כולי, במי שאני בוחרת להיות.
אני לא רוצה להלחיץ את עצמי לעשות שינויים בעצמי במהירות, כי אני גם רוצה להרגיש שלמה איתם. אני מניחה לעצמי ללמוד וגם לטעות, להבין על עצמי בכל יום משהו חדש.
אני בכל יום נהיית טובה יותר

אני מרגישה את זה.

 

בתקווה שנהיה טובים יותר

אליסיה

Related image

נכתב על ידי , 15/6/2019 10:03  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-26/6/2019 17:40



8,672
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , האופטימיים , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנערה באדום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנערה באדום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ