לחם ושיכר

לפני כמה רגעים נתקפתי בתחושה שאני נעשית יותר אלימה לאחרונה, אבל אני לא יודעת אם אני נמצאת במצב לומר את זה. אני צריכה לעשות דברים בימים הקרובים, אבל בא לי רק לשכב במיטה ולא לזוז יותר אף פעם. וזה לא שרע לי או משהו, כן? זה פשוט שאני לא רוצה.

מחשבות רקורסיביות, קצת, אולי. או שאני סתם שואבת השראה מקריסה אינסופית.

קטעים,

ג'ינג'ר אייל.

בא לי שמישהו יבוא וישב איתי לקפה וסיגריה במרפסת. עכשיו.

אקראית להחריד,

ג'ינג'ר אייל.

עריכה:

לאחרונה אני מדברת יותר ויותר עם מישהי מהלימודים (לא עתודאית) באנגלית. בדרך כלל בשעות היותר קטנות של הלילה. זה ממש נחמד.

לפני כמה ימים תפסתי את עצמי חושבת לעצמי איך אהיה בתור אימא. לא באופן כללי, אלא בנוגע למשהו אחד, מאוד ספציפי. תוך כדי מחשבה, הבנתי מה אני חושבת, וזה גרם לי לצחוק קצת לעצמי. לא חשבתי איך אהיה בתור אבא, או בתור הורה באופן כללי, אלא ספציפית איך אהיה בתור אימא.

עדיין לא כאן,

ג'ינג'ר אייל.

אסי עזר עושה לי רע.

זה לא שקשה לי כי אני לא שם, או משהו כזה, וזה עושה לי רע כשמזכירים לי את זה. זה קשה לי כי אני בדיוק בנקודה שבאמצע.

דיברתי עם אבא, אבל. ביום חמישי אני עומדת לשבת איתו בבית קפה ולספר לו.

אסירת תודה,

ג'ינג'ר אייל.

נ"ב - זה לא קצר מדי, אפילו.