לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לחם ושיכר


כבר לא כאן.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ¢ֳ¹ֳ­. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

בחורות יפות ודימוי עצמי


רציתי לכתוב פוסט ארוך על משהו ממש רציני, אבל אז הלכתי לארוחת ערב אצל חבר'ה מהמעונות ואכלתי מלא, וזה גרם לי להרגיש ממש שמנה. נדמה לי שירדתי במשקל לאחרונה, אבל אתמול אכלתי מלא פיצה, ודי הרסתי את התחושה הזו לעצמי. דיברתי עם מאיה במשך כמעט שעה וחצי, אבל, אז עכשיו הכל בסדר. מאיה, אם תראי את זה אי פעם, אני אוהבת אותך ממש 3>
 
החלטתי שביום ראשון, כשאחזור הביתה, אני סוף סוף אדבר עם אימא בנוגע ללשלם על הטיפול הפסיכולוגי שאני רוצה ללכת אליו. עכשיו נשאר רק לעמוד בזה.
 
באהבה, וכל השטויות האלה,
ג'ינג'ר אייל.
 
הקטע של השלושים ימים נגמר, אגב. זה היה אחד די מעאפן, אולי בפעם הבאה אני אמצא אחד יותר טוב.
נכתב על ידי ג'ינג'ר , 2/2/2013 01:09   בקטגוריות אני אידיוט, אקראיות, גשם, מחשבות, קצר מדי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בחורות יפות ותשובות


אז לפני מלא זמן (תשעה ימים, לערך) פרסמתי פוסט בו ביקשתי מכם לשאול אותי שאלות. יחסית לפעם הקודמת, הרבה אנשים שאלו שאלות (נתעלם מזה שזה סך הכול חמישה אנשים, שזה רק שלושה אנשים יותר ממקודם - יחסית לפעילות בבלוג זה מלא), וזה ממש נחמד.

אז שנתחיל?

 

זהב שחור:

  1. איך קוראים לך?
    ג'ינג'ר, לצורך העניין. אולי נגיע לזה מאוחר יותר בהמשך הדרך.
  2. מאיפה אתה בארץ?
    מדרום תל אביב. זה כול כך דרום שזה רמת גן, אבל ההורים משלמים ארנונה לתל אביב, אז זה נחשב.
  3. מה צבע העיניים שלך?
    האמת היא שיש כמה. בדרך כלל ירוק עם גוון כחול מאוד בהיר. לפעמים הן ממש כחולות, לעיתים יותר רחוקות ממש ירוקות, ופעם במלא-מלא זמן, אפורות.
  4. מה אתה אוהב לאכול?
    זו אמורה להיות תשובה ממש ארוכה, אבל כעקרון, אפשר לסכם את זה בבשר, גבינות ובצקים, ביחד עם כול מה שהולך איתם. אני מאוד לא אוהב ירקות טריים, בגלל המרקם שלהם. אני קצת כמו הילדים הבעייתיים האלה שלא אוכלים שום דבר, רק שאני מוכן לנסות לפעמים.
  5. איזה ספר קראת לאחרונה?
    הספר האחרון שסיימתי הוא The End of Mr. Y, שקראתי פעם בעברית, ועכשיו באנגלית. כרגע אני קורא ספר בשם PopCo, של אותה הסופרת. גם הוא באנגלית. לפני זה אני לא ממש זוכר, לצערי.
  6. בלוי מועדף?
    <סתם כי אני חייב להיות אידיוט> יש לי סווטשירט אדום ממש מגניב שקניתי בלוס אנג'לס, והוא ממש בלוי. סביר להניח שהוא הבלוי המועדף עלי. הבילוי המועדף עלי, לעומת זאת, <כאן אני מפסיק להיות אידיוט> הוא כנראה ללכת לאיבוד בתל אביב. או זה, או ללכת עם אח שלי/עם חבר מאוד ספציפי לבנדיקט ברוטשילד (לכו לשם עכשיו, בפקודה. זו המסעדה הכי אדירה בעולם, לפחות בתוך הראש שלי).
     
אבולה:
  • אם היית צריך לדרג 5 דברים בחיים שלך מהכי טוב להכי רע, בלי הגבלה של נושאים, מה היית מדרג ואיפה?
    אני חושב שזו כנראה השאלה הכי קשה ששאלו אותי כבר הרבה זמן. לא קשה בקטע של "איך אני מספר את זה?", אלא ממש כזו שקשה לענות עליה. זה דבר טוב, יש לציין.
    הדבר הכי טוב בחיים שלי כרגע הוא, סביר להניח, העובדה שאני אקזיסטנציאליסט - הבנה שזנחתי בזמן האחרון. אם מישהו לא יודע, אקזיסטנציאליזם היא תורה פילוסופית שבבסיסה הגריסה כי הקיום קודם למהות. מה שזה אומר, בעצם, הוא שלעולם שלנו אין שום משמעות שחיצונית לו. אצל רוב האנשים מחסור כזה גרוטסקי במשמעות יהווה עילה להתאבדות, אבל אצלי זה מה שמחזיק אותי בחיים.
    הדבר השני, שהוא בעצם (לפחות בתאוריה) בדיוק באמצע בין הדבר הכי ניטרלי בחיים שלי לבין הדבר הכי טוב בחיים שלי, צריך להיות משהו יחסית טוב. אחרי הרבה מחשבה, אני חושב שאני יכול לומר שהדבר הכי מתאים הוא הדרך שבה אני מתלבש. זה דבר די אידיוטי, כי לא אכפת לי באופן מודע איך אני לבוש, אבל זה משהו כזה שיושב מאחורי הראש ומציק, ובתקופה האחרונה הוא מציק הרבה פחות.
    הדבר השלישי, שהוא בעצם הדבר הכי... ניטרלי בחיים שלי, הוא כנראה הקשר שלי עם המשפחה הרחוקה שלי. "רחוקה" כמו כול דבר שאי אפשר לומר במילה אחת (אין לי בני דודים, לא באמת, אז זה תופס כמו שצריך). כעקרון, יש לי משפחה די מפורקת, אבל לפעמים אנחנו נפגשים הרבה אנשים ביחד, וזה נחמד באותה המידה שזה מעצבן-מביך-אירוע-משפחתי.
    הדבר הרביעי הוא היחס שלי לבריאות של עצמי. יש לי בעיות עור ונשימה שאולי יהפכו להיות פחות נוראיות אם אני "אדאג לגוף שלי", אבל לא אכפת לי מספיק בשביל לעשות משהו, ואני לא אוהב את זה.
    הדבר הכי נורא (תחרות חצי-צמודה, אבל עם מנצח בטוח) הוא דווקא הכי קל - המיניות שלי. אני לא אוהב להתעסק בזה יותר מדי בלי להיות ממוקד. אולי יום אחד אני אכתוב פוסט רציני ומתוכנן בנושא. 

מר שמידט:

  • איך אתה נראה בתכלס? מה הגובה שלך, מבנה, צבע עיניים, ושאר ירקות?
    אני תמיד ממש שונא לתאר איך אני נראה, אבל זה לא באמת כזה נורא, אז אני אעשה את זה בכול זאת: יש לי זקן ג'ינג'י, שזו כנראה התכונה הכי בולטת שלי כרגע, ושיער שאפשר לקרוא לו ג'ינג'י, אבל הוא בעיקר בלונדיני. כמו שאמרתי קודם, יש לי עיניים בעיקר ירוקות-כחולות. אני לא יודע מה הגובה המדויק שלי, אבל הוא קצת יותר מ-1.80 (לפני כמה זמן הייתי בקופת חולים ומדדו לי שם 1.79, אבל זה היה כי הרופאה חשבה שיהיה מצחיק למדוד את הגובה שלי מהצד של הראש, או משהו כזה). לאנשים יש נטייה לא לשים לב לזה, אבל אני יחסית שמן. בעיקר בטן וירכיים, אם להיות ספציפיים. אני יחסית לבן, עם נטייה לשיזוף מוזר מעורב בורוד-אשכנזי (אני פולני כמעט במאה אחוז, אז לא קשה להסביר את הקטע הזה). יש לי גם ציפורניים די חסרות צורה, אבל אף אחד לא באמת שם לב לזה אי פעם.

Dr. Perry Cox:

  1. בתור ג'ינג'י אתה באמת מתעצבן מהר?
    בתוך הראש שלי, מאוד, אבל לא מעבר לזה. לימדתי את עצמי להתעצבן קודם בתוך הראש ורק אז לתת לזה לצאת החוצה. אני לא מצליח לעצור את עצמי רק כשאני ממש עצבני.
  2. איך הגעת לישראבלוג?
    בפעם הראשונה? אני לא ממש זוכר. אני לא חושב שזה היה משהו מודע. בפעם הזו, חבר שלח לי לינק למשהו שהגיע למומלצים (במטרה די מובהקת ללעוג לו, אני חושב), וזה נראה לי ממש חמוד, וזה עשה לי חשק לחזור.
  3. ומה הדבר שאתה ממש הכי אוהב לעשות?
    דברים אקראיים בתל אביב. לפני כמה ימים, למשל, נסעתי באוטובוס למרכז תל אביב, לרחוב אבן גבירול, כדי לקנות לחם ממאפייה ספציפית.

HalezTrailz:

  1. סרט מועדף/שהכי התחברת אליו, שהשאיר עלייך רושם או כל דבר אחר בעצם, ולמה?
    כבר מזמן לא עניתי על השאלה הזו... אני חושב שהסרט האהוב עלי הוא ג'ונו, אבל פשוט כי הוא חמוד בצורה יוצאת דופן, וכי אלן פייג' וזה.
  2. איזה שיר אהוב יש לך שתמיד מעלה לך את מצב הרוח?
    אי אפשר ממש לקרוא לזה "מעלה את מצב הרוח", אבל השיר שהכי מתקרב לזה הוא Becoming Insane של אינפקטד מאשרום. הוא אפילו סוג של "בדיחה פרטית" שלי ושל אח שלי, בצורה מאוד עקומה.
  3. אילו דברים גורמים לך אושר/שמחה?
    האמת היא שאני ממש קיטשי בקטעים האלה. שני הדברים שהכי גורמים לי לשמוח הם זוגות וגשם. 
אז מה, נגמר? כן, כנראה שנגמר.
 
מאוד נהניתי, מקווה שגם אתם תהנו,
ג'ינג'ר אייל.
נכתב על ידי ג'ינג'ר , 17/3/2012 05:06   בקטגוריות שאלות ותשובות, אני אידיוט, גשם, הגוף שלי מתפורר, משפחה  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כתיבה אסוציאטיבית - בואו נראה לאן זה ילך


אני יושב בסלון, בקומה שישית של בניין מוזנח בדרום תל אבכיב ומסתכל החוצה. בטלוויזיה אבא העביר לערוץ של "רדיו ללא הפסקה", ועכשיו יש נתן זהבי. לפעמים אני מקשיב, אבל היום אין לי כוח, אז אני פשוט מחכה שהוא יעביר לשירים - יש לבחור טעם לא רע במוזיקה. מהחלון אני יכול לראות בערך כול בניין שאתם יכולים לחשוב עליו ונמצא בתל אביב. אולי חוץ מעזריאלי - נדמה לי שיש בניין מגורים קרוב שמסתיר אותו, או שהוא בכלל בצד אחר.
 
אני מסתכל החוצה והשמיים אפורים - אם לא מסתכלים טוב, נראה שאין עננים, והכול מקשה אפורה אחת גדולה, אבל לפעמים רואים ענן מפלצתי זז מעט בשמיים כשענן אחר נשאר במקום. דווקא את מזג האוויר הזה אני פחות אוהב; אני אוהב שכשאין שמיים בהירים, יש גשם. מזג האוויר הזה תמיד מבלבל אותי - איך צריך לצאת מהבית? ירד גשם היום בכלל? מתי השמש אמורה לצאת? מה כול זה אומר בכלל? - אני מודה, את השאלה האחרונה דחפתי לשם סתם כדי להדגיש את הפואנטה, אבל היא עדיין שם.
 
אבל כמו שאמרתי: כתיבה אסוציאטיבית. כשאני חושב על גשם ועל שמיים אפורים, כמעט תמיד אני חושב על יום אחד בחורף של שנה שעברה. יכול להיות שזה היה בשלושים ואחת בדצמבר, אבל אני לא בטוח - אולי אני סתם מערבב. נסעתי באוטובוס הרחק-הרחק מתל אביב כדי לפגוש אותה (אותה אחת מהפוסט ההוא, "מגדלים באוויר"). ירד גשם מטורף בחוץ. בתל אביב היה גשם, אבל לא כזה - באיזור שלה, ברגע שירדתי מהאוטובוס, למרות מעיל הפליז ולמרות המטרייה שאני חושב שלקחתי איתי, נספגתי במים לגמרי. אבא שלה הקפיץ אותי מהתחנה לבית שלהםובקושי יכולתי לראות מטר מחוץ לאוטו. כשהגענו, רוב הזמן היינו בחדר שלה, וראינו את הגשם מהחלון שממש מעל המיטה. זה היה מדהים, כול הגשם הזה.
 
עכשיו אני שומע שיר שמזכיר לי אותה. זה לא קשה, כי יש לנו טעם כמעט זהה במוזיקה (טוב, לא כמעט זהה, אבל חופף בחלק מאוד גדול). בערך כול שיר שני שאני שומע, אני יכול לקשר איתה, אבל לא זו הפואנטה - הפואנטה היא כתיבה אינטואיטיבית. טוב, אולי זו כן הפואנטה, כי אני לא מצליח לעבור נושא. אולי אני צריך לתת לשירים לעבור במקום להישאר על השיר הזה. זה קטע מצחיק, כי בדרך כלל שירים מזכירים לי אותה כי שלחתי לה אותם הרבה, או כי היא שלחה לי אותם הרבה - שירים כמו הקנאה, או מלאכים על הירח (אני יודע, לא מתרגמים שמות של שירים באנגלית, אבל "מלאכים על הירח זה כזה שם יפה...), אבל השיר הזה הופיע בשיחות שלנו פעם אחת - אולי פעמיים. בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה אחרי ששמעתי שהיא הייתה בטוחה ששיקרתי לה כול מערכת היחסים (שוב, "מגדלים באוויר"), הייתי הכי קרוב ללבכות שהייתי כבר חודשים - אולי שנים. אני יודע שאני ממלא את הבלוג הזה קיטש לאחרונה, אבל תאמינו לי שזה לא בכוונה - כבר כול כך הרבה זמן לא בכיתי שהייתי בטוח, לרגע, שהכול היה טעות - שזה היה רעיון נוראי לומר שזו הייתה מערכת יחסים שלא הלכה, ושלהיפרד היה הדבר הכי דפוק שעשינו בה. השיר הזה גם גרם לי לכתוב את "מגדלים באוויר" שאני מפנה אתכם אליו כול הזמן (לכו לקרוא אותו - אנשים אומרים שהוא שווה משהו).
 
אז עכשיו "מלאכים על הירח" מתנגן ברקע - הודות לרשימת ההשמעה שלי ביוטיוב, שסידרתי הרגע כך שהשיר יהיה השיר הבא - אחריו מתנגן שיר שהעברתי, ואז "Look What You've Done" של ג'ט. לפעמים אני מנסה להבין מה ההיגיון מאחורי הטעם המוזיקלי שלי, אבל אני תמיד מגיע למחסום ה"אוי, שקט, אתה יודע שאין היגיון" ונעצר. מחסום הגיוני, שצריך להיות שם ולא לזוז, אבל עדיין מחסום. קצת כמו השכבה האחרונה של האטמוספירה, רק שהוא לא מונע משום דבר להיכנס, אלא רק לצאת.
 
האטמוספירה תמיד מזכירה לי ספר שקראתי פעם - "סופו של מיסטר Y". עכשיו אני קורא אותו באנגלית, כדי "לחוות אותו בשפת המקור". בדרך כלל הייתי צוחק על ניסוח כזה, אבל לא בהקשר של הספר הזה. עכשיו, אגב, מתנגן ברקע שיר של להקת Diablo Swing Orchestra. שיר שחבר הכיר לי, לפני חודשיים-שלושה, אני חושב. השיר הוא A Tap Dancer's Dilemma. אבל נחזור לספר, או לפחות לאווירה הכללית של לדבר עליו. יש בספר הזה משהו ברבה יותר גדול מהספר עצמו. אם בכול ספר אחר הייתם מתרכזים בעלילה, בספר הזה אין לכם את האפשרות הזו. כמובן שעד לשלב מסוים בספר העלילה היא המרכז, אבל מרגע אחד מאוד מסוים, הכול פתאום הופך לרעיוני הרבה יותר - כאילו יש עלילה, אבל היא שם כדי להיות יפה ולשתוק. זה לא שלעלילה אין מה להגיד - היא גם מדברת, וזזה, ובועטת, והכול - אבל היא שם בעיקר כדי שהרעיון לא יעמוד לבד. קראו את הספר, אבל, אל תתנו לי לברבר סתם בלי לבדוק אותי. אה, ואם זו לא בעיה, קראו אותו באנגלית. מקסימום, כשיש מילים גדולות, פתחו מילון או ויקיפדיה - זה הופך את החוויה להרבה יותר אדירה.
 
בנימה דומה, הסופרת הזו הוציאה עכשיו ספר חדש "היקום הטרגי שלנו" שהזמנתי מאמזון, כי אין אותו בכלל בארץ באנגלית. הוא הגיע אתמול, והוא נראה פשוט מדהים. אני קצת כועס על עצמי שהבטחתי קודם לסיים את "סופו של מיסטר Y" ורק אז להתחיל אותו, אבל הבטחות צריך לקיים - בעיקר לעצמך. ביחד עם הספר הזה אמור היה להגיע עוד ספר מאמזון, של אותה הסופרת. הספר נקרא "PopCo", והוא לא ראה אור בעברית.
 
ועכשיו מישהו מהעבודה התקשר אלי וקטע לי את חוט המחשבה. אני חושב שאני אפסיק כאן - אני די מרוצה מהתוצאה.
 
התפטרתי, אגב. אני מסיים לעבוד בשבת, ומתחיל לעבוד במקום אחר בשבוע הבא (קטע משעשע - לא התכוונתי לחפש עבודה שם, וזה פשוט קרה בפתאומיות).
 
אז - אני אמרתי שאני מרוצה מהתוצאה, אבל מה איתכם? חושבים שהצלחתי לעשות פה משהו?
בתקווה,
ג'ינג'ר אייל.
נכתב על ידי ג'ינג'ר , 11/1/2012 14:46   בקטגוריות רעיונות, כתיבה אסוציאטיבית, גשם, ספרים  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  ג'ינג'ר

גיל: 20

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

8,966
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , 18 עד 21 , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'ינג'ר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'ינג'ר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ