מלבד הלחץ הרגיל,הלימודים -המבחנים ,העבודות, וכו',היו עוד כמה דברים שגרמו לתתי משברים ומנעו ממני לכתוב.
הראשון-
באופן פתאומי וטראומתי ביותר,גיליתי שאח שלי הומו.
כן,האח שהשקיע שעות בפיתוח הגוף שלו,האח המכושר והחכם שלידו הרגשתי תמיד כמו טיפשה לחלוטין ,
האח עם מליון החברים שהיו מעירים אותי באמצע הלילה ,
האח שכל כך ראיתי אותו בעוד שנה שנתיים עם ילד ביד ועם אישה קטנה ונחמדה לידו.
תמיד הייתי נגד הומופוביה ,זה היה נראה לי נורא שאנשים מתנכלים לאנשים שהמשיכה המינית שלהם שונה משלהם,
וזאת לא הבעיה,
הבעיה היא שאני מרגישה כאילו התנפצו עליי מליוני זכוכיות,לחיות שחייתי בבועה .זה גורם ךי לחשוב לגבי מה עוד טעיתי...
מעולם לא הייתי מנחשת שאח שלי נמשך לגברים,היו לו מליוני חברות,אני זוכרת אפילו פעם שעודדתי אותו ביחד עם
מארז גלידה ענקי על שאחת מהם שברה את ליבו...
הוא פשוט לא נראה לי ,הוא הטיפוס שילך להתחתן מחר אם ימצא את אהבת ליבו האמתית,רומנטי וחסר תקנה לחלוטין.
והומו.
השני-
מעולם היה לי חלום לרקוד בלט קלאסי.
כשהייתי בגיל 7 למדתי ,אבל לעומת השלדים שרקדו בבגדי הגוף הפצפוניים הורודים הרגשתי כל כך מגושמת ועצומה שהייתי חייבת להפסיק.
תמיד חשבתי שמאוחר מדי,
ולכן כשהתחלתי ללמוד שיעור פרטי (ששחק אותי לגמרי מבחינה כלכלית ) הבנתי עד כמה אסור לתת לחלומות לברוח כך סתם..
ואז עיקמתי לגמרי את הרגל ,וסוף סוף גמרתי את תקופת הנטרול שלי ;,
קוראת את ''פרש הברונזה'' המומלץ לחלוטין.
השלישי-
עשיתי שבוע טיול -ראשון עד היום.
אני בספק אם לא חטפתי מכת שמש.
הרביעי-
אני הולכת למפגש פסיכולוגי בקרוב ,בנסיון להסביר את החרדה המטורפת שלי מורידים ודם.
אני צמחונית ,וצמחונית שמפחדת ממזרקים הרבה יותר מהמוות העתידי שלה ,זה לא בדיוק מסתדר עם כל בדיקות
הדם שמחויבים לעבור ושעוד מעט שאני כבר לא אוכל לדחות יותר .
אני לא יודעת איך אני לגבי זה ,תמיד שנאתי פסיכולוגים,
וזה קצת אבסורדי -כי אני כרגע בשיא לימודי תקשורת ופסיכולוגיה שלי.
חוץ מזה-
בדיוק קניתי ספר מתכונים בריאותי -צמחוני על אריכות ימים ;ותזונה נכונה ואני ממש בהתלהבות של קניות ובשולים,
נמחצתי לחלוטין על ידי יותר מדי שחושבים שהם עצמם ;מכירים אותי הרבה יותר מעצמי,
מצאתי את עצמיnבשולחנות;עגולים,מלווה חברה בעלת כוח שכנוע מטורף שראוי להערכה וזהירות -מתווכחת עם אופנוען מקועקע ומחורר,
שיותר ממכנסיים רואים לו את התחתונים ,בגובה שגרם לי להרגיש מיד ילדה לחלוטין- על טהרת נפש ומצב הנוער במדינה (בלי שום קשר מיוחד)
איזה חיים רגועים ושלווים יש לי,הא?!
נ.ב-
בעוד אני יוצאת משוק הכרמל ,קלטתי זקן יושב למולי,ראשו מושפל לעבר הכוס שהחזיק בידו והשלט התלוי על חזהו ''ניצול שואה''.
במבט שני הבחנתי במספר הכחול המוטבע לו ביד המקומטת ובשלישי את אינספור המתחמקים באלגנטיות מפוקפקת ממפגש כלשהו עם הזקן.
כך מצא את דרכו הכסף שנחסך היטב לשיעור הבלט -ישר אל תוך הכוס הריקה.
ואני עוד שואלת את עצמי,איפה לעזאזל אני חיה.
כינוי:
משוגעת בהכחשה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
