לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גן העדן שמצאתי בכפר בבולגריה

הבלוג מיועד לחברים השואלים אותי איך ולמה בולגריה. ברור לי שיהיו גם מבקרים מזדמנים, אך ההתייחסות והתוכן בבלוג יהיו אישיים מאד ואינני בטוח שאדם שלא מכיר אותי ואת חבריי יוכל "לבלוע" את תוכנו.

Avatarכינוי:  lusht

בן: 74

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

7/2019

קטע מס. 47 - רשמים מאמצע סוף החיים. בולגריה קיץ 2019


שלום לחברים ובני משפחה,




אני מקדיש את הפוסט הזה לזיכרה של דולי רונן ז"ל שנהרגה באסון השייט בצילה. דולי היוותה עבורי סקלה למדידת הרמה הספרותית של הבלוג ושופטת בלתי תלויה של התמצאותי בתהליכים היסטוריים הקשורים לעם היהודי ובכלל. בזכות דולי לא "שיחקתי" עם מספרים ועובדות (למרות הנטיה שלי) כי ידעתי את מבטה ולשונה הישירים והנוקבים. אסף, אני לא יודע מה אומרים לך בעקבות אסון שכזה. אני מאחל לך החלמה מלאה וחיים טובים ושקטים ואם לא קשה לך, אנא הגב לפוסט.


  


יש לי הרושם שאתר "ישראבלוג" שדרכו אני מפרסם את הבלוג מרשיתו שובת . הוא לו זז. אם נתקלים בתופעות לא רצויות בפתיחת הפוסט, פשוט תנו לו להתאושש בעצמו. סליחה!


איזה כיף, אנחנו שוב כאן בבולגריה!


ה"איזה כיף" יצאה לי הפעם בווליום נמוך וקצת
צרוד כי הסתיים לנו הכיף הגדול שהיה פעם כשהיינו משמיעים זמירות של פועלי בניין
ופואמות של עובדי אדמה.


לא עוד. במקום קימה עם שחר ועבודת ידיים, יש כעת פועלים
יומיים שבתוך יומיים שלשה מסדרים הכל בבית וסביבו, בשכר יומי של 60 ₪.


הלכה לה הנוסטאלגיה וכעת נותר ההרגל, שהוא לעצמו מלא טוב
ורוגע, אך יש געגוע לימים ההם וקצת בוץ על הנעליים.




הנה כמה תמונות של טוב בורגני ונחת טעים:



כך אנחנו נראים היום.








שני עצי התפוחים ששתלתי לפני שלש שנים מלאים פרי (אדי, לא רק אתה!)











וכך נראים עצי הפרי החדשים ששתלנו




וכך נראים הדובדבנים החדשים שלנו.






 




באנו, סידרנו, סידרו, לקחנו חופשה לעיר הבירה העתיקה של ממלכת בולגריה השנייה – TARNOVO
VELIKO .




עיר - חלום. עצמו העיניים ותארו לעצמכם את אמאלפי או פוזיטאנו בשני הגדות של נחל איתן, משהו כזה:






















עם רחובות כאלה.







ומראה מהמלון: הירוק שם למטה הנראה כמו כביש, זה הנחל יינטרה




מקסים. ונוסיף לזה (סוף, סוף) מצאנו מסעדה טובה, ואז נגמרו המילים.




נסענו לווליקו באוטובוס. אחרי שעברנו את סופיה וערי הכוכב סביבה, נסענו עוד כשעתיים וחצי בכביש הראשי סופיה – וארנה, והארץ ריקה.




הכל יש שמה: שטחים עצומים הממתינים לטרקטור, גבעות ירוקות
הממתינות לעדרים, נחלים שוצפי מים, ירוק ומים ועוד יותר ירוק ומים הממתינים
לטיירים ויזמים ואין אדם. אין כפרים, אין ישוב, אין בית בודד על הגבעה. אין. הכל ריק.
בולגריה מתרוקנת אדם, בולגריה מתרוקנת מוחות, הילודה שלילית, ההגירה בעיצומה, אין
פיתוח, אין השקעות, אין.




ישראל הקטנה עוברת בשני מיליון נפש את אוכלוסייתה של בולגריה הגדולה ממנה פי 5 בשטחה (111 אלף קמ"ר לעומת 22 אלף – "השטחים" ביפנים). וזה לא הסוף. שיעור הפוריות של אישה בולגריה מתחת ל 1.5 ילד לאישה כש 2.5 זה שיעור הפוריות שישמור על אוכלוסייתה בגודל קבוע (נתון היסטורי – שיעור הילודה של אישה בולגריה בשנת 1905 היה מעל 5. התורכים האלה, איזה שובבים....!  אצלנו זה 3.15 – ברוך השם, וזה שיעור הפוריות הגבוה ביותר בין ארצות  OECD, בס"ד ). וזה לא הסוף. גיל הממוצע כאן הוא 46 - הגבוה בעולם, וכ - 70% של משקי הבית בבולגריה מונים אדם אחד בלבד. רוב הרופאים מהגרים מערבה ולכן השירותים הרפואיים ברצפה והתמותה .... הנה לכם תמונה עגומה של לאום ההולך ונעלם בתוך עצמו, קורס פנימה וללא תקווה. בולגריה אפילו לא יכולה לבצע את "התרגיל השוודי". שוודיה, מדינה ענקית ועשירה ריקה מאדם ניצלה את נדידת העמים הגדולה והזמינה אל תחומה 1.2 מיליון מהגרים, רובם מוסלמים. העתיד ייספר את סיפורו של התרגיל. אולי שוודיה תמשיך להתקיים גם בעתיד. בולגריה תתמוטט כליל בתרגיל מעין זה.




האנשים הכי שמחים בבולגריה הם התיירים שנהנים ממחירי רצפה
וגם ירושלמי אחד ממוצא רומני, שמן, מזוקן עם כרס בירה העונה לשם "מרדכי".




אי אפשר לומר שהמצב הכללי בבולגריה לא נוגע לנו כלל. אנחנו
די מתחשבים במצב ודי מרחמים על המקומיים בכפר. אנחנו עושים קניות צנועות בכפר. כשנוסעים לסופר בעיר, חוזרים במונית הביתה כדי לא להפגיש את השקיות הצבעוניות הגדושות של הסופר עם העיניים המזוגגות של אנשי
הכפר. אני משלם בנדיבות לפועלים. אפילו נתתי מקדמה לשניים מהעובדים הקבועים על חשבון עבודה עתידית–
טיפש שכמוני. אני לא לוקח כלום בחינם, אפילו כשמציעים לי. אני תמיד משלם בנדיבות.






נולד לנו נכד חדש והנכד הבכור שלי התגייס לשריון. אני תוהה באיזה
עולם הם יחיו?




אני ובני דורי שנולדנו בתום מלחמת העולם השנייה נהנינו מהתקופה הכי ארוכה וטובה בהיסטוריה האנושית. (למרות המלחמות והפיגועים, נהרגו יותר אנשים בתאונות וכתוצאה מאכילת יתר מאשר בפעולות איבה – כולל בישראל)




74 שנים של התפתחות טכנולוגית מקלה על החיים, 74 שנה עם תרופות ומרפא לכמעט כל המחלות, 74 שנה של אוכל בשפע (הרעב במקומות שונים בעולם הוא תוצאה פוליטית ולא בגלל מחסור). עוד לא הייתה כזאת תקופה ארוכה וטובה. (זה לא משליך במאום על האושר. האושר ברצפה). או. קי. האם זה יימשך? האם גם הנכדים שלי יהיו כאלה בני
מזל?




מה יביא את מנהיגי העולם להתאחד כדי למנוע קטסטרופה בהמשך
בשינוי האקלים, בשינוי הגנטי של חלק מהאנושות והופעת האדם העליון (ראה ערך אדולף
היטלר), בהשתלטות ארגוני מידע וממסדים בעלי המידע (הדאטה) על הרצונות וסביבית החיים של נכדיי?




למי שיש תשובה, אפילו לא מלאה – צעד אחד קדימה, צעד!






באהבה וידידות






מוטי\ לוש




18.07.2019

נכתב על ידי lusht , 20/7/2019 20:56  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




4,078
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , פילוסופיית חיים , עכברי כפר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlusht אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lusht ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ