לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גן העדן שמצאתי בכפר בבולגריה

הבלוג מיועד לחברים השואלים אותי איך ולמה בולגריה. ברור לי שיהיו גם מבקרים מזדמנים, אך ההתייחסות והתוכן בבלוג יהיו אישיים מאד ואינני בטוח שאדם שלא מכיר אותי ואת חבריי יוכל "לבלוע" את תוכנו.

Avatarכינוי:  lusht

בן: 72

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

8/2017

קטע מס 44: רישומים מאמצע סוף החיים - סיביו


שלום לילדיי, לחבריי ולאלה שבמקרה נפלו לכא





אני שוב כותב – משמע אני מטייל. החיים נוחים, האתגרים לא משהו, הזוגיות על מים שקטים עם ראות טובה, הצאצאים וצאצאיהם...ברוך השם.


השנים חולפות להן וככל שזה קורה, כך מתרבים סימני דבק צלוטייפ על דלתות המקרר מרוב לוחות שנה שמתחלפות, וגם טקטוק השעון נשמע יותר חד וברור. 


אני שומע אותכם ממלמלים: "עוד פעם ההוא עם "זה"?"


אני מעסיק את "זה" כיועץ ומאז שהוא עובד אצלי, הדברים יותר ברורים לי ואני אוהב לחשוב את עצמי כמשתדרג. מה איכפת לכם...?


טיילתי. אני רוצה לפתוח את הפרק "טיילתי" עם התנצלות כלפי העם הרומני ורומניה המדינה על זה שהייתי לא פייר כלפיהם וביקרתי וקללתי אותם ללא חרף ולא עשיתי מאמצים כל שהם להסתיר את השנאה היוקדת שבליבי כלפי אלה שהיו אחראים לקטל של 350000 מבני עמי בזמן השואה וביניהם סבי, דודי, ואחי. כן הייתי לא פייר כי בלבי ובמוחי הם נותרו אנטישמים גמורים וכל מאמץ מצידם להיראות אחרת, זה לא עובד עליי. 


(רק הרומנים "עשו שואה" לבד, ובעצמם - בלי גרמנים. הם לא היו משתפי פעולה או סייעים כמו האוקראינים או הליטאים, הם אשכרה עשו שואה פרטית משלהם והחלו בה עוד לפני וועידת ואנזה) 


אך מה לעשות..? הייתי שם ביניהם 15 יום – ונהניתי מאד.



איזו פסטורליה!
נכון – היינו באזור המתוייר ביותר ברומניה – סיביו – דרום טרנסילבניה, אזור שבמשך הדורות רבים בני העם הרומני היוו מיעוט מנוצל. 


הרומנים הם צאצאי של תושבי ממלכת דאקיה הקדומה בשילוב עם בני רומא שבאו בשתי "עליות" וגם דם ברברים ששטפו את דאקיה   בדרכם למכולת באלף השנים הראשונות לספירה.


העלייה הראשונה היו אלה חיילי הלגיון המזרחי של רומי שפרשו לגמלאות. חיילים אלה היו מאוגדים היטב, שלטו על אגף שלם בהסתדרות עם ועד עובדים חזק ולוחמני ובראשו צנטוריון (לא פחות ולא יותר). הם שכנעו את טראיינוס הקיסר להכריז על חלק משטחה של דאקיה הכבושה כ Traiana –Dacia  וקיבלו מהקיסר "מענק פרישה" הוגן והחלו להתיישב בה. בהתחלה בקולוניות ואחר כך התפזרו להם . ראוי לציין שטראיינוס הקיסר כבש רק כשליש משטחי דאקיה. הרומאיים החזיקו חיל מצב בדאקיה רק מספר מועט של שנים ולאחר מכן נסוגו. הפנסיונרים נותרו על קנם ולאחר שנים מועטות החלה  הנסיגה והתפרקותה של האימפריה הרומית.



בנתיים הדאקים והפנסיונרים וקצת נפולת של שבטים ברברים ששטפו את דאקיה בדרכם למכולת, התגבשו בניהם וגם יצרו שפה שדמתה ללטינית לעניים שהפכה עם הזמן לשפה הרומנית.


העלייה השנייה התרחשה לאחר פירוק האימפריה. חיילים וסתם תושבים של האימפריה הקורסת מאסו בפשיטות של הוונדלים והברברים האחרים על רכושם ונשותיהם. הם העדיפו לברוח ולהתיישב בממלכת הדאקים המרוחקת בגלל עושרה של זאת וקרבתם לשפה של בני המקום. העלייה השנייה התקבלה בפחות התלהבות. היו קצת חיכוכים, אך בסוף הסתדרו בגלל יכולתם של המתיישבים החדשים להחזיק חרב, ובאותם הימים כל דבר שזז נלחם נגדך. והיו אלה השבטים הברברים של גוטים, טטארים, הונים, סלאווים ובולגרים ששטפו את שטחי דאקיה בדרכם למכולת. היו אלה ימים נוראים ורוב העמים שחיו אז בטריטוריה של האימפריה הרומית ומחוצה לה, נעלמו כלא היו. נשארנו אנחנו והרומנים (אני מתבדח).


הבולגרים שבפסוק שלעייל הם לא הבולגרים שלי - מהכפר. אלה הבולגרים הברברים שבאו על סוסיהם מהמישורים של מזרח רוסייה והתיישבו בתחילה על הגדה הצפונית של הדנובה. הדאקים "לא נתנו להם לחיות" ולכן עברו לצד הדרומי של הנחל וביחד עם השבטים הסלאווים שחיו שם יצרו את התמליל הבולגרי.


בדיקות גנטיות מראות על שונות רחבה (הרבה מקורות) בקרב תושבי רומניה. הגנטיקאים הרומנים מצדיקים זאת בכך שמתיישבי הקולוניות של רומי היו "עם רב" מכל מרחב האימפריה – וזה נכון


 השם "רומניה" נובע משם רומא (העיר, האימפריה) ללא שום קשר לעם הרומה – הצוענים. במקרה שמישהו מכם רוצה להקים מהומה או לקבל מכות במקום ציבורי ברומניה, כל מה שעליו לעשות זה לרמוז לרומני שמקור השם "רומניה" זה "צועני".


לקח לי 456 מילים "לדגדג" את נושא "מקורם של הרומנים". זה ייקח לי פי חמש לספר את סיפורה הבלתי אפשרי של טרנסילבניה והמזל שהתמזל לרומנים שהתעוררו יום אחד עם טרנסילבניה כחלק של מדינתם.


הכל עובד בעולם על פי עיקרון "המקל והגזר". לאחר הסכמי וורסאי (עם\על גרמניה) וועידת פאריס 1920 (סיכום ההסכמים עם\על שאר המדינות המנוצחות במלה"ע הראשונה) המנצחים סיכמו וחתמו על ההסכמים בינם ובין עצמם. המנוצחים – גרמניה, אוסטריה, הונגריה, תורכיה ואחרים כלל לא הוזמנו לדיוני הועדות.


הרוח החיה של ההסכמים והועידות השלום היה הנשיא האמריקאי Woodrow Wilson ואם הצרפתים, האנגלים והאיטלקים היו נשמעים להצעותיו, מלחמת העולם השנייה הייתה נמנעת.


הפרופסור לגיאופוליטיקה מאוניברסיטת פרינסטון היוקרתית היה אדם מיוחד. ליברל ברומ"ח איבריו, פרוגרסיבי שלא האמין בחלוקת העולם למנצחים ומנוצחים. הוא לא רצה גרמניה על הברכיים וזה לא הצליח לו. תוצאות ההסכם היו אסון עבור העולם כולו ובמיוחד עבורנו – היהודים.



אני מתאר לעצמי שיחת טלפון בין ראש"מ צרפת – קלמאנסו- למלך רומניה – פרדינאנד הראשון (המלך היה קצת קלאמזי) :


"אלללו, אדוני המלך...ידידי....אללורר... האמריקאי ספר אותכם. יש לכם רוב פיצי באוכלוסייה הכפרית של טרנסילבניה. לא. בערים לא. ההונגרים והסקסונים (סאסים) עדיין מהווים רוב. כן, אל דאגה. אנחנו רוצים לדפוק אותם למרות התעקשותו של וילסון – יימח שמם של הגרמנים!....מה? אאאא, אתה ממוצא גרמני...לא ידעתי. סליחה. אם הזמן היה עומד לרשותנו הייתי שואל אותך איך זה שבחור גרמני יושב על כס המלכות הרומניה? אאאה, אתה הוהנצולר... אללור.. כן, נעקם קצת את הנתונים ואת וילסון ותקבלו "אותה" בשלמותה. מה זה "אותה", אתה שואל? הווו מון פטי פיי – טיפשון שכמותך! "אותה" היא טרנסילבניה! כן, כן טרנסילבניה כולה כולל את אורדאה וטימישוארה. תצטרכו לתת לאוכלוסייה ההונגרית סוג של אוטונומיה חברתית – תרבותית. וילסון ממש נעמד על רגליו האחוריות בקשר לזה. כן. אין מנוס. איזה מעצבן וילסון זה. רצה שניערך לעזרתה של ממשלת וואימר...הזוי...מה?"



תארו לעצמכם ממשלת וואימר הנאורה מקבלת עזרה "מבעלות הברית" ושולטת בגרמניה במשך שנים רבות ......חלומות באספמיה.



וכך, ממש כמו במזרח התיכון (הסכמי סייקס – פיקו) או באגדות, קבלה רומניה את חבל ארץ המיוחד והעשיר הזה, שהיה אומנם פעם חלק של ממלכת דאקיה, אך בפעם האחרונה והיחידה שרומני שלט בה זה היה בשנת  1600, וגם זה - למספר חודשים בלבד . נפלא, לא?





הנה אני ובחלק המאפיין של "אותה". מבנים מתקופת הביניים שהשתמרו יפה.



ברור לכם שאני מגזים קצת. טרנסילבניה הייתה תמיד שאיפתם של כל עמי ומנהיגי האזור ( כולל קיסר אוסטריה שחתף את השליטה על טרנסילבניה מידי שותפיו ההונגרים) כי יש בה הכל:גז, ברזל, פחם, זהב, אדמות פוריות, מים, אלומיניום, נחושת, בעלי מקצוע מוכשרים (הסאסים) וידיים עובדות בזול (הצמיתים הרומנים).


השבטים המגיארים (מה שייהפכו יותר מאוחר להונגרים) הגיעו מאזור הרי אוראל שברוסיה המזרחית. נמאס להם שמה. קור, יערות, דובים, משעמם. החליטו יום אחד שדי עם זה ויצאו מערבה לחפש מישורים. ומצאו שטחים עצומים כמעט לא מאוכלסים במישור פאנוניה (פרובינציה רומית בעבר – היום הונגריה) והיו כאלה שנשארו בדרך – בטרנסילבניה.


כיום חיים בטרנסילבניה 1.4 מיליון אזרחים שהגדירו את עצמם כהונגרים במפקד האחרון.



המתיישבים הגרמנים הגיעו עקב הזמנתו המפורשת של מלך הונגריה לבוא להתיישב בגבולות  הדרומיים של הממלכה ההונגרית שכעת נולדה. הייתה תמיד מתיחות עם הדקים (הרומנים) והבולגרים. הגרמנים הוזמנו  הודות ליכולת הלחימה שלהם וגם הודות היותם בעלי מלאכה מוכשרים ויזמים בתחום מאד נחוץ בטרנסילבניה- מכרות.


לא ברור כמה מהם הגיעו במאות ה 11 – 13, אך יותר ממיליון סאסים עזבו את רומניה בין 1920-1990. הגל האחרון היה עצום. כחצי מיליון סאסים (כך הם נקראים ברומניה) עזבו את הערים והכפרים באזור טרנסילבניה עם נפילתו של משטר צ'אושסקו והקריאה הנרגשת של שר החוץ גרמניה (Hans-Dietrich Genscher) "באו הביתה, אחים !". והסאסים והשוואבים (גם כן גרמנים שבאו יותר מאוחר) הלכו. השאירו את סיביו, סיגישוארה ובראשוב חצי ריקים ואת הכפרים שסביבם (עשרות כפרים) נטושים לגמרי. היום רומנים וצוענים חיים בכפרים ובבתים המסוגננים של הסאסים ובעזרה מאסיבית של הממשל והאיחוד האירופאי הם לומדים לאהוב ולשמר את סיגנון המיוחד של הבתים.




בתים סאסים עירוניים. שימו לב ל"עיניים" שעל הגגות.




שילוב בין בית מגורים, בית תפילה ומגדל שמירה



פרט למסמך Unio Trium Nationum שנחתם בין ההונגרים הסקלי (הצבא), לסאסים והאצולה ההונגרית בטרנסילבניה אין הרבה כתובים על כך, אך ברור כשמש שהמתיישבים הגרמנים עשו יד אחת עם ההונגרים נגד כל דבר רומני. הרומנים בטרנסילבניה היו כולם במעמד אחד – צמיתים, ללא זכויות כלל, ללא יכולת לבנות את בתיהם בין הגרמנים או ההונגרים. היו התקוממיות, אך אלה דוכאו בפראות ורוע לא נתפסים וזה כאב מאד והזיכרון בן 700 שנה של ניצול לא הוגן לא הולך לאיבוד סתם כך. הרומנים זוכרים את זה, זוכרים טוב ולמרות המאמץ האדיר של הנהגת רומניה לעדן ולהנמיך את הרגשות השליליות ששתי האוכלוסיות חשות אחת כלפי השנייה – האלימות מתפרצת מדי פעם.


אני זוכר כילד את משחקי הוקי קרח בין קבוצות מערים מאזור ההונגרי לבין שאר הקבוצות. זה היה ממש מלחמה עם פצועים, אמבולנסים, משטרה וכו'.



אהבתי את הפרסומות הממלכתיות בטלוויזיה והעיתונות הרומנית על הצורך בקבלתו של "האחר", "של השונה ממך" כתנאי לקדמה ושגשוג. (הפרסומת היא גראפית והיהודים מוצגים בתור "מאה שערים" עם שטריימל ופאות.



די!. אני עובר לטיול עצמו:


תחנה ראשונה – CALIMANESTI. הגענו לקלימנשטי ברכבת מ CRAIOVA  בה נחתנו. כשהייתי בן 10 – 11 לקח אותנו אבא שלי ל KURORT לקלימנשטי. אני זוכר את המקום בגלל ילדה בגילי ששברה לי את הלב כשהסכימה ללכת לסרט שהוקרן בערב במלון עם ילד אחר, למרות שהבדיחות שלי היו יותר טובות והיא נגעה לי במרפק או בגב יותר פעמים מאשר היא נגעה בו. אני בכלל לא זוכר שום דבר מהמקום הזה פרט לשעתיים שאני לא יכולתי להסיר את מבטי ממנה ומהילד האחר ואיך שהראייה שלי אותם הייתה מטושטשת בגלל דימעה או שתים. (כעת בבית בירושלים, מצאתי תמונה של אותה ילדה והצגתי אותה בחלקו האחרון של הבלוג)


העיירה מציעה מרחצאות, קצת מסורת (שני מנזרים ממש עתיקים), טיולים לאורך הנחל ומסלולי טיול בגבעות ובהרים שמסביב (את זה לא ניסינו – הרי הקרפטים הם גבוהים עבורי).




מנזר ממש ממש עתיק, 5 ק"מ צפונית לקלימנשטי ומתוחזק יפה מאד. מעבר למבנים זורם לו בגאון נחל ה OLT . המקום מיוחד בשקט שהוא משרה.




תראו!


המקום בנוי עבור תיירים, אין לו קיום עצמאי וקל לאהוב ולחבב אותו. הכל בהישג יד והמחירים לא בשמיים. כניסה למרחצאות 14 ₪ למשך כל היום. ארוחה במסעדה 70 ₪ לזוג – השתוללת



הפנסיון של מריה היה נקי ומסודר. קבלנו מאורר וחדר בקומה ראשונה במשהו כמו 110 ₪ ללילה. אפשר לקחת מלון עם הכל כלול כולל מרחצאות בהמון כסף, אך המלונות האלה לא אקסקלוסיביים כי אני ב 14 ₪ נכנס להם לאותה הגיגית שהם שילמו עבורה 1000 ₪ ליום.





אני בטח מראה משהו לאסתר. אני מקשקש כל הזמן. כל הזמן אני מלמד מישהו על משהו. 


רומניה היא עדיין זולה לנו, אך אסתר – האישה שאיתי - אמרה משהו מאד נכון לגבי זה: בגלל שזה זול ונגיש, אתה רוכש יותר מכל דבר וזה עושה את הס"ה ליקר.




אני ליד המלון בו התאהבתי בילדה לפני 60 ומשהו שנה.




נחל ה - OLT


התחנה השנייה: סיביו - Sibiu Hermannstadt





אנחנו בבית הקפה "שלנו" בככר המרכזית של סיביו. גם כאן יש "עיניים" על הגגות


השם הגרמני המקורי של העיר נישא בכבוד על ידי הרומנים והגרמנים כבר אינם, כמעט כולם עזבו. סיביו זאת עיר יפיפייה שעושה כבוד לרומניה ולרומנים. יש בה אוירה ברצלונאית. המון צעירים בלבוש אירופאי עדכני, נערים ונערות פוסטר, מוזיקה בכל מקום, הופעות, המון מסעדות ובתי קפה מלאים באנשים שנראים בחגיגה מתמדת, המון תרבות ברמה, מוזיאונים. ההיסטוריה של העיר היא על רחובותיה, על חומותיה, על  מגדלי השמירה , על שמות הרחובות. אהבנו להסתובב בין הבתים שהמתיישבים הגרמנים בנו לפני 700 שנה וכעת הרומני שגר בהם מנסה בכל כוחו והונו לשמור על אווירת המקום, על הצורה המיוחדת של החלונות, על שילוב הצבעים הנכון. אני בטוח שהמדינה עומדת לעזרת התושבים כדי לשמור על המקום המיוחד הזה, אך ללא ההבנה של התושבים, זה לא היה קורה.







אסתר ליד מגדל שמירה של אחד הגילדות בסיביו. בעלי מקצוע חיו ביחד עם אנשים אחרים בעלי אותו מקצוע (גילדות) והגנו על עצמם בבניית החומות ומגדלי שמירה. המגדלים היו בנויים גם כדי לקלוט את הנשים והילדים בעת צרה.



סיביו היא ממש מיוחדת מבחינת הנוף הפיזי והאנושי של העיר. כדאי ללון בחדרים מסוג AIRBNB או בדירות סטודיו שבשולי העיר העתיקה שאתר בוקינג מפרסם. המסעדות: למה זה לא קורה בבולגריה? הכל טוב וטעים וגם לא יקר. אם רוצים ממש ליהנות מהמנות המסורתיות של הרומנים, הסאסים או ההונגרים כדאי לקרוא את מדרגי המסעדות למיניהם. יש להם אלפי קוראים ותומכים.  


במיסה של יום ראשון בקטדרלה הלוטרנית העתיקה נכחו רק כ 150 מתפללים. התפילות והשירה מתנהלות בגרמנית והאווירה במקום מזכירה עשרות סרטים וסדרות שצולמו בכנסיות לוטרניות או פרוטסטנטיות כשהנשים, הנערות והילדות עם כובעי קש מעוטרים בפרחים ליד גברים חמורי סבר בחליפות כהות וחולצה לבנה מכופתרת עד הסוף.




הקטדרלה הלוטרנית של סיביו. זה היה יותר מדי גרמני עבורי עם שלט לזכרם של אותם גרמנים שחרפו נפשם למען  Vaterland בין השנים 1939 - 1945. כשראיתי את השלט יצאתי בריצה וגועל. אסתר שאלה אותי: מה קרה? לא יכולתי לענות לה. 


בשהות שלנו בסיביו עשינו 2 יציאות: אחת לפסגות הרי הקרפטים FAGARAS והשני במרחצאות OCNA SIBIULUI. בראשון מתנו מקור ובשני התבשלנו מחום.
הפסגות של פאגארש ידועים לא כל כך בגלל גובהם או יופיים, אלא בגלל הדרך אליהם.
הדרך המפותלת מגיעה כמעט עד לפסגה ממש מיוחדת ומהווה אתר צילום לסרטי פעולה רבים.
הביקתות שנבנו סביב האגם, יפות ומגישות אוכל לא טעים. תביאו סנדוויץ'. הגענו למקום
עם חברת טיולים פרטית שמצאנו באינטרנט. למזלנו, היינו רק שנינו. בסכום ששילמנו
אפשר לשכור מכונית ואפילו מונית עד לאגם ובחזרה. לנו היה קר מאד וסתם ישבנו
מכורבלים על שפת האגם. האבנים היו רטובות ופחדנו להתהלך או לתפס פן נפול. אם
תופסים יום יפה, אפשר להסתובב סביב האגם או לתפס קצת. תתארגנו כך שתגיעו למקום
לאחר השעה  12:00  בצהריים . תנו לשמש הזדמנות להמיס את הקרה של הלילה.
המחירים של כל המוצרים שנמכרים במקום – מופרזים.





עיקולים





הבנתם... 




אגם,שלג ופריחה. יפה. לא?




מטפס הרים ידוע





קר לנו, אך "מצוצים"




קצת שמחה לאיד מייצרת חום.  מה עובר על הקלה בקצה השני של האגם בשמלה לבנה אוורירית ?


OCNA SIBIULUI  היא שריד של עושרה של
טרנסילבניה. היו כאן בעבר מכרות מלח. כעת המכרות כרסו ונוצרו אגמי מלח עם בוץ זהה
לזה של ים המלח. אני לא ידעתי עד כמה הרומנים מעריכים את הסגולות של המרחצאות האלה
ובאתי אליהם בשבת. איזו טעות! 30000 איש באו איתי. המקום יכול להכיל בקלות את ה
30000 איש, אך לא הרכבות והאוטובוסים בדרך אליו. היה לי חם צפוף ואכלתי אוכל לא
טעים בפעם הראשונה ויחידה בטיול והיה לי ממש איכסססאה.




אסתר בבוץ. שימו לב לדבוקת האנשים במדרגות הכניסה למים. יש כ 10 אגמונים כאלה בשטח. אנחנו בחרנו את הפחות צפוף



כן. עשיתי בוץ. גם אסתר עשתה. הריח של זה לא יצאה ממני במשך שלשה ימים. כלום לא עזר. אבל מה, חוזרים לסיביו בנסיעה צפופה ונושמים שוב את האווירה הקלסית המיוחדת של המקום.  יש שתי חנויות שאני צריך להזהיר את המבקרים  העתידים בפניהם: ECCO ו DECATHLON – ואני לא יודע איך אסתר שבדרך כלל אין לה שום כשר התמצאות, מוצאת את החנויות האלה וחוגגת. בכיף!



תחנה שלישית -  Sighisoara


גם לסיגישוארה יש שם גרמני וגם שם לא היית (עד השנה 1914) מוצא אדם ממצא רומני מתהלך לו בעיר לאחר השעה 18:00. רומנים לא הורשו לבנות את בתיהם או להתגורר בישובים של סאסים. הרומנים בנו לעצמם ביקטות עץ מחוץ לערים שהפכו היום למוזיאונים פתוחים. כמו סיביו, אך הרבה
יותר קטנה, סיגישוארה היא עוד פנינה סאסית שכדאי מאד לבקר.לא ארבה במילים עליה כי
כמה אפשר כבר... 


מבנים סאסים עתיקים, רחובות ציוריים, מגדל שעון מפורסם, עוד אתר מורשת, המוני מבקרים, הבית בו נולד דראקולה, מגדלי שמירה עתיקים, חומות הגנה שהחזיקו יפה מעמד נגד פלישה טורקית. 


 אאא. שכחתי מהטורקים.


אין מסגדים בטרנסילבניה – ללמדך שהטורקים לא שלטו בה. אאממאאמה...לאחר כמה נסיונות
כואבים לכבוש את משולש הערים הדרומיים של טרנסילבניה (בראשוב, סיביו וסיגישוארה)
הרים הסולטאן וואטסאפ לשליט טרנסילבניה (שמונה עז על ידי מלך הונגריה) ושאל בכנות:
"אישטוואן, מה שלמך? – כמה שווה לאנשים שלך שאני אפסיק לטפס על חומות מבצריך? הנסיך ההונגרי אמר לו "רגע".  הלך, כינס את שלשת זרעות המאוחדות של טרנסילבניה ושאל כל אחד כמה הוא יכול ומוכן לתת בכסך, זהב, תפוחי אדמה, שקי קמח, טונות ברזל, פרות, כבשים. עשה סיכום, הרים וואטסאפ ואמר לסולטאן ככה וככה. הסולטן היה מבסוט שאינו צריך לבזבז כוחות לפני הקרבות המכריעים על בודפשט ווינה, קיבל את ההצעה ובמשך כ 200 שנה עם הפסקות גדולות באמצע, טרנסילבניה החכמה שילמה מסים לסולטאן ואף תורכי לא הסתובב בשטחה, וכשהטורקים רקדו צ'ארדש ואכלו עוגת דובוש על גדות הדנובה בבודפשט, טרנסילבניה חייה את חייה בשקט ובשפע יחסי.


גם מסיגישוארה עשינו קפיצה לאחד הכפרים הסאסים באזור כדי לראות מקרוב את מה שקורה שם. בחרנו בכפר שהתפרסם בזכותו של הנסיך צארלס של בריטניה שהתאהב בכפר ורכש לעצמו אחוזה סאסית במקום. הכפר ממש מקסים ומגדל השעון שלו הוא העתק של מגדל השעון של סיגישוארה או
להיפך. המגדלים והכנסיות המבוצרות היוו מקום מפלט לאוכלוסיית הכפר בפני פלישות של
הברברים בדרך למכולת. באחד המסמכים שנמצאו בגינזח המגדל של SASGHIS (זה שם הכפר) הייתה רשימה של הזהב שהמשפחות הפקידו למשמרת במרתפי המגדל. 128 ק"ג זהב – ללמדך שאנשים האלה חייו בעושר יחסי. את הכפר בחרנו גם בגלל שהוא מונה יותר מ 100 סאסים שנותרו במקום ולא ברחו בגל הראשון (1920, לאחר שרומניה קיבלה את טרנסילבניה בחוזה פאריז) או בשנת 1998 לאחר הפלתו של הרודן צ'אושסקו ונפילת השלטון הקומוניסטי .





ישוב סאסי טיפוסי. בולטים המגדל והכנסייה המבוצרת. בטרנסילבניה יש כ - 30 כפרים עם כנסיות מבוצרות שכולם נכנסו לרשימת אתרי מורשת של האו"מ.







זה דווקא סיגישוארה




חצר בבית סאסי כפרי בסאסגיז (הכפר בו בקרנו)







כנראה, אחוזתו של פרינס צ'ארלס







בתים סאסים בסאסגיז




סאסגיז



תחנה רביעית – וידין (בולגריה)


אם יש לכם סבלנות, אנא קפצו לקטע החמישי בבלוג שכבתי בוידין לפני 6-7 שנים. הנה לינק:


http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=778933&year=2012&month=1


אני חזרתי לקרוא.
מעניין שגם הפעם הייתה לי אותה התחושה של רוגע וסיפוק ואפילו אושר כמו בפעמים
הראשונות. אסתר גם הרגישה קלות בלתי מוסברת למרות שזה בולגריה ובולגרים. היינו שם
4 לילות במלון צנוע עם מזגן וקפה לאוואצה ב 1.2 ₪ והרגשנו נהדר. זרמנו כמו הדנובה
ולקראת ערב היא ממש הייתה כחולה. הצטערתי לעזוב. הדירות בוידין זולות בגלל
בריחת האוכלוסייה הצעירה אל ערים אחרות או למדינות אחרות. ההכנסה לנפש היא הנמוכה
בין אזורי בולגריה והגשר החדש שנבנה על הדנובה בין וידין לקאלאפט לא הביא עד כה
לתוצאות המקוות.


זהו. אני הולך עכשיו
להכניס תמונות ולשלוח.



אסתר ליד עץ ענק שהיה עד לבניית בית הכנסת של וידין ברקע


אסתר זועקת -די לצלם אותי! מצטער, את לא העיניין. הנושא הוא הדנובה הכחולה של וידין




כחול עמוק לקראת שקיעה





עולים בקושי ממסעדת הדגים

מוטי מבסוט מהדג על המים.

עדיין אני והדנובה



מוטי על רקע בית הכנסת של וידין 


מצאתי את התמונה של הילדה בה התאהבתי לפני 60 שנה בקלימנשטי.



אני והילדה בה התאהבתי קשות לפני 60 שנה. הילד איתו הלכה לסרט אינו בתמונה. 


שנה טובה,


מוטי





 

נכתב על ידי lusht , 22/8/2017 15:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




3,352
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , פילוסופיית חיים , עכברי כפר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlusht אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lusht ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ