לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גן העדן שמצאתי בכפר בבולגריה

הבלוג מיועד לחברים השואלים אותי איך ולמה בולגריה. ברור לי שיהיו גם מבקרים מזדמנים, אך ההתייחסות והתוכן בבלוג יהיו אישיים מאד ואינני בטוח שאדם שלא מכיר אותי ואת חבריי יוכל "לבלוע" את תוכנו.

Avatarכינוי:  lusht

בן: 73

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2018    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930




הוסף מסר

6/2018

קטע מס. 45 – רשמים מאמצע סוף החיים – בולגריה, אוכל קיץ 2018




 


קטע מס. 45 – רשמים מאמצע סוף החיים – בולגריה, קיץ 2018


 


 


שלום,


 


נגמר לי הגז. טוב, זה לא כמו אצלנו שאתה מתקשר וזהו. כאן זה אחרת. אם אין לך גז מרכזי, אתה לוקח את הבוטילקה, מזמין מונית, נוסע עם המונית והבוטילקה לתחנת תדלוק גז. שם שוקלים לך את הבוטילקה הריקה, איש שירות מורשה גז שעונד על צווארו פתקה עם תמונת זיהוי, ממלא לך את הבוטילקה, איש אחר שוקל את הבוטילקה ועוד איש עושה חשבון ומקבל כסף. הכל מסודר כאן. אין ברדק כלל בבולגריה. משום מה, הגז תמיד נגמר באמצע הבישול. דווקא המראיתי גסטרונומית היום. תכננתי בהתחלה מרק עוף מגבות עוף. יש לי ניסיון טוב איתו. יוצא נהדר. מגשית גבות שעולה כאן 4 ₪, עם שני גזרים, רבע כרוב, ראש סלרי, תפוח אדמה אחד, פטרוזיליה ושמיר. יוצא לי מזה שלש ארוחות חמות. באמצע התכנון שיניתי כיוון. אחסנתי את מגשית עם הגבות בפריזר ומשם הוצאתי מגש עם 3 רבעים אחוריים של עוף (שכחתי איך קוראים להם ולכן אני באמצע סוף החיים). מכיוון שכאן לא שמעו על כשרות ולכן הם גויים גמורים, הם לא ממליחים כלל את הבשרים. בבישול מרק עוף, תשים טונה מלח במרק, הבשר יוצא תפל. אז למדתי. באמצע ההפשרה, אני עושה לעוף מסאג' עם מלח. זה לא ממש עוזר, אבל זה נותן הרגשה טובה. את שלי עשיתי.


אז בקשר להמראה הקולינארית. חילקתי כל חלק אחורי לשלש. השתמשתי בגרזן. זה לא היה מוצלח ביותר כיוון שהגרזן השאיר חתכים בתוך קרש החיתוך ושם עלולים החיידקים ...... מילא.


כעת הגיעה פינת הלוטניצה ( LUTENITZA). אנא תתכוננו להכיר את "סלע היסוד" של הקולינריה הבולגרית. כל בולגרי שחי בכפר (וכולם חיים בכפר או חיו בכפר לפני שהפכו לפליטים עירוניים, או שיש להם הורים או סבים שעדיין חיים בכפר) מעבד חלקת אדמה סביב הבית ולרובם יש גם חלקות אדמה יותר גדולות מחוץ לכפר. משק בית כזה מפיק כל שנה 4 טון עגבניות, 3 טון פלפל, 2 טון כרוב, 1 טון בצל, 200 ק"ג שום, פטרוזיליה, שמיר וציובריצה (דומה בטעם לרוקט). או קי. אני מבין את התהייה שלכם. אל דאגה. שום דבר לא הולך כאן לאיבוד. באמצע חודש יולי, כשהעגבניות הגיעו לשיא הגודל ושיא המתיקות והפלפלים עומדים להתבקע מרוב עובי הדפנות, מדליק הבולגרי (בעצם הבולגריה. הבולגרי יושב לו בסככת המכולת ולוגם בירה עם  שוטים של ראקייה) אש איתנה לכמה ימים, שמה על האש את הקאזן המשפחתי ( "הבולגרים המתים", אלה שקניתי את הבית מהיורשים שלהם, השאירו לי קאזן קטן של 75 ליטר מברזל יצוק) ממלאה את הקאזן בעגבניות חתוכות, מיץ מעגבנות חתוכות, פלפלים מתוקים, פלפלים חריפים, שום, בצל, מלח, פטרוזיליה, שמיר ומבשלת את התערובת עד להגעה לצמיגות רצויה. שופכת את הלוטניצה הרותחת לצנצנות שהכינה מראש במשך כל השנה (מאות צנצנות), סוגרת הרמטית בעזרת מתקן ייחודי ומצננת. זאת הלוטניצה. אתם יכולים לתאר לעצמכם את טעמו של זה...חלום. כמעט ואין מאכל בולגרי שאין שמים בו לוטניצה. לארוחה קלה, הם פותחים לוטניצה ואוכלים עם לחם.


אני קונה מהשכנה צנצנות קטנות של לוטניצה ב 6 ₪ לצנצנת. היא יודעת להכין עבורי לוטניצה חריפה.


אז חוזרים להמראה...


לאחר צלייה במעט שמן של 3 בצלים (קטנים כאן הבצלים), 2 גזרים 1 פלפל אדום מאורך(יקר כאן הפלפל האדום הארוך מסוג רומריו), סלרי, הכל חתוך דק, הוספתי את חתיכות העוף ולאחר מספר דקות נוספות ושפכתי על הכל (כאן נגמר לי הגז, אך למזלי יש לי גז נייד שרכשתי בתחילת "הרפסודיה הבולגרית" ) לוטניצה מומסת במים חמים בה הוספתי כמות קטנה של משחת פלפלים חריפים שהבאתי מהטיול האחרון ברומניה או הונגריה. נשאר לי עוד מקום בסיר (תודה מרים על הסיר!), אז הוספתי מחצית שקית אפונה "סנפרוסט" בולגרי.


הסנפרוסט הבולגרי הוא התרמית הכי בולגרית שאני מכיר.  בשקית יש קודם שכבת שלג ואחרכך קרח. אחרי הקרח יש כדורים של קרח בהם נעוצים גרעיני אפונה. אני לא מגזים. בשקית של 400 גר. אפונה קפואה יש בין 150 - 180 גר. אפונה. או..אז למה אני קונה? קונה כי אני אוהב אפונה כתוספת ואין לי ברירה אחרת. שימורי אפונה לא טעימים לי ואפונה טרייה לא זמינה 


הכתיבה לציבור כל כך מיוחד ומוערך כמוכם, זה לוקח זמן. מאז שהתחלתי לכתוב עברה שעה והתבשיל מוכן. זה יצאה נהדר. הכל כפי שתיארתי בדמיוני. אני הולך לאכול.


היה נפלא. קינחתי עם קערה גדולה של קומפוט מפרות הגן שלי: שזיפים ואגסים. אני מכין אותו בטעם ילדות, ממתיק קלות, לימון, מקל וניל וקליפות קינמון.


קוריוז. נרדמתי על הכסא בתחילת המשחק בין אנגליה לפנמה. התעוררתי לשער וצהלה שלא ראיתי כמוה במונדיאל הזה. התוצאה 6-1 והצוהלים נראים היספאנים עם סומבררוס גדולים על ראשם. לרגע חשבתי שנבחרת פנמב המובילה בתוצאה הלא שגרתית. אך לא. הם הבקיעו זה עתה את השער הראשון והיחיד בהיסטוריה של פנמה בגביע העולם והקהל של פנמה היה באכסטזה.


תארו לעצמכם את התגובה של הקהל האנגלי אם המצב היה הפוך ופנמה מובילה עליהם 6-0 והאנגלים מבקיעים בזה הרגע שער.


מעניין איך שהכל יחסי ואיך ששני אנשים יכולים להגיב כל כך שונה למצב זהה.


אתמול הייתי בעיר קיוסטנדיל. חגגו שם את "חג הדובדבנים". המון דוכנים עם כל השמונצלעך שבעולם ורק מספר קטן של דוכנים עם קשר כלשהו לדובדבנים. התהלכתי במדרחוב המטופח וכמעט נדרסתי על ידי נערים על אופניים שנהגו בפראות במקום שמיועד להולכי רגל בלבד. לא הערתי. פחדתי. וזאת הרגשה חדשה. במשך רב חיי הייתי בריון לא קטן וגם סיגלתי לעצמי תנועות, קול, מבט שתואמים את הדימוי שלי על עצמי. הייתי אפילו די מפחיד בצעירותי. מספרים לי היום מורים ותלמידים בבית ספר "חקלאי - עין כרם" ששחקו איתי (אז) כדורסל שפחדו ממני. השארתי גם שניים על המגרש באותם הימים (שיניים שלי ). לא עוד. לא עוד מחבט בייסבול ברכב. כן גרזן מתחת המיטה בבולגריה. כשמתעוררים בי מחשבות ורגשות כאלה הקשורים לביטחון האישי באדמת אירופה האהובה, המקוללת והארורה, אז ניצבים מולי פניהם המחייכות של בני משפחתי תחת שמי הארץ, בבית שאן, ברמת גן בכפר סבא ובירושלים. זאת ציונות?


כן, אני מסכים, יש גם בארץ לעתים מחשבות ותחושות דומות של פחד קיומי, אך הן ברמה אחרת לגמרי של ההכרה, של הקיום, הן ברמה של אברהם אבינו מול יצחק. כשאני נותן את ידי ועוד חותם על זה שבניי יתגייסו לצבא, אני, אם אני יודע או לא, אני במעמד אברהם ואם יש בי איזה כוח לחשוב ולהתבונן במציאות סביבי, אזי אני משקיף על הנוף מהר מוריה וחושב באופטימית על גורל בני ביתי.


 


נרדמתי והתעוררתי רעב. אני אוהב את התחושה של להיות רעב בבולגריה כי "זה" כמעט ולא קורה. האמת שגם בבית, בירושלים "זה" לא קורה הרבה, אבל כאן "הזה" ממש נדיר. "הלאכול טוב וטעים" הלך והתגבר אצלי בזמן האחרון ורצונות מסוג אחר הלכו והתמעטו.


 כשאני מסתכל על מה עוד נותר על השולחן חיי, נותרו מעט מאד דברים, אך העוצמתם של אלה והתייחסות שלי אליהם הגיעו לרמות שלא ידעתי קודם. בני ביתי והחברים המעטים הם יקר חיי כעת. שאלה לגיטימית: "אז מה אתה מחפש כאן בבולגריה?". האמת שרציתי קצת שינוי. היתה לנו (לאסתר ולי) תקופה צפופה מאד של משפחתיות אינטנסיבית. אחד הבנים חזר עם משפחתו מהודו לאחר שנתיים של עבודה וטיולי מאהראז'ה בתת היבשת ההודית וגם נולדה לנו נכדה חדשה והבת שלי\ שלנו (אך בעיקר שלי) הפכה לאם.


כשנשות שני בניי, הקלות שלי, ילדו את חמשת נכדיי הראשונים, זה היה מיוחד, מרגש ולראות את העיניים השמחות הדומעות של בניי לאחר כל לידה, זה היה ממש ממש מיוחד זה נגע חזק בליבי


אך כשבתי הלכה ללדת, הבת שלי, נסעתי מהר לחיפה לקבר אימי ובקשתי ממנה שתשגיח על בתי, בקשתי בקול רם מהיקום לשמור על בתי ועל נכדתי לעתיד שהיתה עוברית ענקית (5700 גרם). פחדתי לגורלם . בחיים לא הייתי בכזה מתח. אפילו "במשפך הצליחה " בתעלה במלחמת יום כיפור הייתי מסנן מדי פעם בדיחה על טעמו של החול שהיינו אוכלים בזמן ההפגזות של המצרים.


אוךךך...זה
נגמר בכי טוב שהיה יכול להיגמר ויש לנו נכדה מדהימה בת 8 חודשים הלובשת בגדי CARTER'S מידה 18 חודש וברוררר... שהיא מראה סימני גאונות כמו כל שאר נכדיי.


אז התעוררתי רעב, טוב...מה אוכלים?


יש לי עדיין את המאכל עם העוף, לוטניצה ואפונה. לא בא לי. רוצה חדש, טעים ומהיר. נזכרתי שיש לי שני חומרי יסוד איכותיים: שינקן איכותי ופרוסות גבינב אמנטל שוויצרי.


זהו. מחבט, מעט חמאה. חימום. ריפדתי את המחבט החמה עם כמה פרוסות שינקן איכותי ונתתי לא זמן להיצלות. ברגע הנכון כיסיתי את שכבת השינקן בשכבה לא דקה של פרוסות גבינת אמנטל. המתנתי שהחום והטעמים של השינקן יתיכו את הגבינה וברגע הנכון הוספתי 2 ביצים טרופות. בין לבין חתכתי עגבניה ענקית טעימה מאד והוצאתי מהמקרר בקבוק של משקה דומה לרוויון הנקרה כאן אייראן. הכל ביחד היה לי טעים מאד וכעת אני שמן ושמח לב.  

את הקטע הזה כתבתי בבולגריה בסוף חודש יוני 2018.

כעת 02.10.2018, אני בירושלים ובעוד 3 ימים נוסעים פעם נוספת
לבולגריה.

חגגנו יום הולדת ראשון לנכדתי החדשה והחיים נמשכים להם בנחת כאילו אין להם סוף, אך אני בתוכי מבין זאת אחרת.


שנה טובה לידידיי ולבני ביתי


מוטי


 


 


 



נכתב על ידי lusht , 27/6/2018 13:27  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





3,783
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , פילוסופיית חיים , עכברי כפר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlusht אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lusht ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ