לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


החיים בקנדה

Avatarכינוי:  Green eyes.

בת: 26




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2017

כשהגוף מנסה להגיד משהו, אבל הראש לא מקשיב


 

זה מוזר שבערך לפני שנתיים כתבתי פה לעיתים יותר קרובות, ובזמן האחרון לא יצא לי לבקר פה הרבה. זה לא שאין לי על מה לכתוב, פשוט מצאתי דרכים אחרות להביע את הרגשות והמחשבות שלי. לומר את האמת, אני נורא מתגעגעת לכתוב פה. אני נורא מתגעגעת ללהביע את הרגשות שלי והמחשבות שלי בכתיבה. ובנוסף לזה, זה גם משפר את הכתיבה שלי, יכולת הביטוי שלי, והמצב הנפשי.

 

אז כרגע אני פשוט מרגישה מותשת. פתחתי בלוג נוסף, באנגלית, ואני ממש מקווה שיום אחד הוא יהווה כמקור הכנסה. אני לא נהנת מהעבודה שלי כרגע בחברת הביטוח, ואני פשוט מרגישה במבוי סתום מבחינת הקריירה. אני יודעת שאני לא רוצה להמשיך לגור בעיר שאני גרה בה, כי אני לא רואה שום פוטנציאל לצמיחה כאן. אני מרגישה שבגדול מיציתי את העיר הזאת. הלכתי פה לאוניברסיטה במשך חמש שנים. למדתי המון, הכרתי אנשים, וחוויתי חוויות. בשנתיים האחרונות התחלתי להכיר את העיר בפעם הראשונה. טיילתי המון בעיר. הלכתי להרבה פארקים, ארועים, מסעדות, וברים. לא הייתי אומרת שאני מומחית בכל הדברים שיש לעיר להציע, אבל אני בהחלט יודעת הרבה יותר ממה שידעתי אפילו אחרי 7 שנים של מגורים פה.

 

אני מרגישה שהגיע הזמן להמשיך הלאה ולעבור לעיר הבאה. החורפים בעיר שאני גרה בה כרגע פשוט בלתי נסבלים. כל חורף אני פשוט מרגישה מתוסכלת ומדוכאת. אין הרבה מה לעשות, ובחוץ לא הכי אפשרי להיות. הטמפרטורה מגיעה כאן ל35-, וזה קור שרק דובי קוטב יכולים לסבול.

 

לפני כמה זמן כתבתי פוסט על איך אני מדמיינת את החיים החלומיים שלי. כתבתי שאני רוצה לגור ליד הים כי זה מביא לי המון אושר ושלווה. לאחרונה גם גיליתי שאני נורא נהנת להסתכל על נוף הררי, ולהיות מוקפת בו. הנוף של השדות האין סופיים לא מושך אותי, ואני מוכנה לשנות סצנה.

 

אין זמן יותר טוב מעכשיו לעבוד לקראת הגשמת החלום שלי, וזה כנראה למה גם אני לא מרגישה שלמה עם החיים הנוכחים שלי.

 

אז מצאתי את עצמי במצב של היום, שאני פשוט תשושה מעייפות ומרגישה שאני נקרעת למלא כיוונים. אני מנסה לבלות כמה שיותר עם חברה שעוד מעט עוזבת לעיר אחרת, מנסה לתחזק את הדירה ולטפח אותה, לשמור על ניקיון, סדר, ונוחות, מנסה לתכנן road trip למערב קנדה, ומנסה לעבוד על הבלוג שלי. אני לא יודעת מה לעשות קודם, ולעשות את כולם ביחד הוכיח את עצמו להיות דבר מאוד מאתגר.

 

היום בבוקר פשוט לא הייתי מסוגלת להקים את עצמי מהמיטה, ועשיתי את כל השגרת בוקר שלי עם עיניים ממש רדומות. גם כשהגעתי לעבודה עדיין לא הצלחתי להתעורר, והעיניים ממש התחילו לשרוף. הלכתי עם חברה מהעבודה להליכה קצרה בדאונטאון ב10 בבוקר, והיא הזכירה לי שאני יכולה לעזוב את העבודה וללכת הביתה מהסיבה שאני לא מרגישה טוב, גם אם זה לא 100% סיבה פיזית. בזכותה הזכרתי לעצמי שאני חייבת להראות אהבה לעצמי, ולא לדחוף את עצמי יותר מידיי למצב של התמוטטות עצבים. אז ב11:20 באתי למנהל שלי וביקשתי ללכת הביתה, יותר נכון, הודעתי לו שאני הולכת הביתה באזור 12 בגלל שאני לא מרגישה טוב. כמובן שהוא לא ממש יכל להגיד שום דבר, אז הוא רק אמר שזה בסדר. 

 

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, ישבתי באוטובוס, וככל שחשבתי על זה יותר, אני ממש שמחה שהחלטתי לחזור הביתה יותר מוקדם היום. לפני שעתיים השמש הייתה באמצע השמיים והחום היה מורגש גם בצל, ועכשיו השמיים נעשו יותר כהים, השמש נעלמה, התחיל לרדת גשם, והרוח התגברה. איזה מזל שהספקתי להגיע הביתה לפני זה. 

 

בדיוק גם יצא לי לדבר עם חברה שלי שהייתי אמורה לצאת איתה היום להליכה בפארק, והסכמנו לדחות את זה לפעם אחרת. איזה מזל שיש לי חברה כזאת מבינה ותומכת.

 

הסופ״ש הארוך הזה יהיה מוקדש לאהבה עצמית. 

 

עריכה: הפוסט הזה נכתב בדיוק לפני שבוע, אבל פורסם רק היום.

נכתב על ידי Green eyes. , 11/8/2017 17:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





13,131
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , החיים מעבר לים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGreen eyes. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Green eyes. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ