לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


לחפש את הדברים שבין המרווחים- קשרים בלתי צפויים, תובנות, רעיונות. בלוג שמוקדש להגיגים בנושאים שמעניינים אותי כרגע; בעיקר בנושאי תרבות כמו מוזיקה, סרטים, קומיקס וספרים.

Avatarכינוי:  culture vulture

מין: נקבה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2015

ככה כותבים שיר קיץ סקסי שאפשר להקשיב לו בלי להיות מובך


במסגרת עוד עבודה זמנית שבה עבדתי (שלאחונה הסתיימה, ולכן יש לי יותר זמן לעדכן את הבלוג) נאלצתי להקשיב להרבה רשת גימל. השדרנים של הרשת הזו מסוגלים להמאיס גם את השיר הכי מוצלח בעולם, פשוט בגלל שהפלייליסט שלהם עוד יותר מוגבל מגלגל"ץ והם ממחזרים לעייפה איזה 3-4 שירים כל היום.  במסגרת זאת נאלצתי לשמוע הרבה להיטי קיץ מטופשים, בעיקר של הז'אנר הקרוי מזרחית. 


עכשיו, אני יודעת שזה בון טון לרדת על המילים של שירים מזרחיים. אבל אני לא מאמינה בלרדת על דברים, אלא על לתת דוגמא חיובית במקום זאת. כי נורא קל לבוא מעמדה של מה לא בסדר, אבל יותר קשה לספק אלטרנטיבה ראויה. תשאלו את מפלגת העבודה לגבי הקמפיין שלהם בבחירות האחרונות. לשם הדגמה אשתמש בשיר "קופי" של מיגל, אחד מתולעות הסאונד (earworm שיר שנדבק בתוך הראש) היותר מוצלחים של החודש האחרון. 







את קופי כבר הצגתי לפני כמה שבועות דרך הפייסבוק של קולומבוס. אם יורשה לי לצטט את עצמי:

 

Migul שיר עם פוטנציאל ללהיט קיץ היסטרי, מיגל יושב טוב על משבצת האר'נ'בי האינטלגנטי של פרנק אושן, עם נגיעות ניו סול משולבות בוייב אלקטרוני חמים. למרות הקליפ הסקסי להחריד, השיר דווקא מדבר על הרגעים הקטנים והאינטימיים שבזוגיות שהופכות אותה לכל כך מיוחדת. מאז שמיגל עלה לי לראדר לראשונה בדואט עם ג'נל מונאה, נראה שהוא בדרך לפרוץ לעצמו מקום בזירה עם ד'אנג'לו, הרוטס ושאר שחקנים חשובים.



מאז הספיקה שחר להתייחס להשוואה לפרנק אושן בסקירה של האלבום של מיגל. גם אם בסקירה שלה היא קצת מנמיכה צפיות ממיגל, גם היא מסכימה שקופי הוא השיר הכי טוב באלבום.  


 

אז מה אפשר ללמוד מקופי על איך כותבים שיר קיץ סקסי שלא מעליב את האינטלגנציה שלנו? (ההנחיות הבאות ייכתבו בלשון זכר אך גם מתאימות לנשים. זה לא שאני מאמינה שגברים פחות רגישים מנשים אבל תהליך החברות השובניסטי שעברתם קצת דפק אותכם וקשה לכם לבטא את הרגשות האלה כמו שצריך). 


 

א. אל תדברו רק על מה שהיא גורמת לכם להרגיש, תדברו על הרגשות שלכם כלפיה. הסימפטומים של משיכה והתאהבות הם די מוכרים וידועים - עליה בקצב פעימות הלב, הלשון קצת מסתבכת, ובמקרים מסוימים גם הדם זורם למקומות מסוימים. זה נחמד להכניס התייחסוית להתרגשות הזו של התהליך בשיר, אבל למה שלא תדברו על איך הרגשות שלכם כלפיה גם משנות אתכם?


בפזמון השיר שלו מיגל חוזר ואומר


And it's the way that we feel


I've never felt comfortable like this


 


הדבר הכי חשוב במערכת היחסים הזו שזה שהיא גורמת לו להרגיש בנוח. כיף לו איתה, הוא יכול לצחוק איתה במיטה. זה הרבה יותר מרגש ונוגע ללב ממליון הצהרות של "אני אוהב אותך" וכינרות ברקע. כי בסופו של דבר זה מה שאנחנו מחפשים בבן או בת זוג, מישהו שאפשר להתפדח מולו בלי מבוכה. 




ב. כשאתם באים להחמיא, תהיו ספציפיים. תראו, מחמאות כמו "כמה את יפה" ו" איך את נראת טוב בבגד ים זעיר" מתאימות לכל אחת. אנחנו לא טיפשות. אנחנו יודעות שאתם ממחזרים מחמאות. תעשו מאמץ קטן ותתייחסו לתכונה שרק למושא שיר האהבה יש אותה. מיגל למשל אומר Kisses give her goosebumps, well that's cool I used to tutor braille. ואחר כך מדבר על הריח הטוב של השיער שלה. זהו תיאור מוחשי וספציפי של מישהי, לא איזו מישהי גנרית ש"שווה". 




ג. גם הדיאלוג של החיזור צריך להיות אמין. דוגמא לכיוון החיובי - השיר דרך השלום. והכי טוב, אם אתם באכשרה מצליחים להדגים שלאישה בשיר יש אישיות משל עצמה.  


בשיר שלו מיגל מדבר על השיחות האישיות שהוא מנהל עם בת זוגתו: 


We talk street art and sarcasm


Crass humor and high fashion




או בעברית "אנחנו מדברים על אמנות רחוב וסרקזם, הומור בוטה ואופנת עלית" זה לא תקציר של שיחה שהוא יכול לנהל עם כל אחת. הוא מדבר פה על מישהי שמתעניינת באמנות, באופנה והינה בעלת חוש הומור. 


 


ד. ואם כבר מדברים על ביקורת פמניסטית, רחמנא לצלן, למה שלא תתייחסו לאישה כמכלול, ולא רק בצורה פטישסטית ומקוטעת? אולי כי וואוו, אנחנו במאה ה-21 ונשים  הן גם אנשים. 


 


את השיר הזה מסיים חלק שמבחינה מוזיקלית קצת שונה מהבית-פזמון-בית שרוב השיר חוזר עליו, ובו מיגל מדבר על הצד הרוחני של האהבה שלו. 


Old souls we found a new religion


Now I'm swimming in that sin, that's baptism


Two lost angels discover salvation


Under bright pink skies watching the sunrise



הוא למעשה מדבר פה על האקט של החטא (סקס) שהופך לאקט של הטבלה (אקט קדוש בטרמינלוגיה הנוצרית) ומתייחס אל התחושה שהם למעשה נשמות תואמות שמצאו זה בזרועות זו גאולה. אז כן, זה שיר שבגרסתו הבלתי מצונזרת הפזמון הוא למעשה "להזדיין בבוקר". אבל כמה דברים שונים  הוא מכניס לתוך הסיטואציה הזו של להביט בבת הזוג ולהתלבט אם להעיר אותה בשביל עוד סבב או לתת לה לנוח? את הבדיחות הפנימיות שלהם, את הדברים אצלה שמעניינים אותו, את הקשר העמוק שהם חולקים. יש פה בזעיר אנפין רצף של פריז פריימים של מערכת יחסים שלמה, כמו בקטע קולנועי שבו מראים מונטאז' של בני הזוג עושים כל מני דברים ביחד. ובנוסף לכל, זה פשוט שיר שעובד טוב מוזיקלית, קליט וכייפי להאזנה. 

 


גברים (ונשים) יקרים, תפסיקו להגיד לנו ששיר קיץ נוטף סקס גם חייב להיות מחפיץ, שטחי, פשטני ומטומטם. תלמדו ממיגל ותתחילו לכתוב לנו את השירים שאנחנו רוצות לשמוע. ביננו, אני מאמינה שזה גם יעבוד יותר טוב ממליון הקלישאות שצפות יום יום ברדיו שלכם. 


 


 


 




 

נכתב על ידי culture vulture , 27/7/2015 18:40   בקטגוריות מוזיקה, פמניזם  
הקטע משוייך לנושא החם: אמצע הקיץ
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כששמאלנים נאורים מעלים לי את הסעיף או מלחמות המשוררים


מסתבר שברגעים אלה ממש מתחולל קרב בין שני ענקי שירה (טוב, ענק שירה אחד וענק שירה בעיני עצמו אחד) בפייסבוק. מסתבר שממש לא מצא חן בעיני מאיר ויזלטר זה שקראו לרועי חסן ב"הארץ" המאיר ויזלטר הבא. אבל מעבר להתנגחות (המוצדקת בחלקה, לטעמי) באיכות שירתו של חסן, מצא לו ויזלטר לנכון להתנגח בטורו בדרך בעוד כמה עוברי אורח תמימים, וכאן אנחנו נכנסים לדבריו שגרמו לי לעצבנות.



לדבריו של ויזלטר " מרעישים פה יותר מדי טיפוסים קולניים שהם לא סתם משוררים בינוניים אלא ממש not good enough כמשוררים. כמעט כל מי שהוא קורא שירה מהסיבות הנכונות, ולא רק לצרכי פולמוסים עקרים, יודע לזהות אותם – ודרך אגב, רובם כלל אינם תואמי הסיווג “מזרחיים” – רובם בוגרי מערכת החינוך האידיאולוגית של המגזר הדתי-לאומי והמתנחל."



מה אתה אומר, ויזלטר? אני לא מזרחית או מתנחלת אבל אני כן במקרה בוגרת של חינוך הממ"ד. וכאן בשם הנאורות החילונית שלך אתה מזלזל בכבודם של חלק מהמשוררים האוהבים עלי, שהם גם, רחמנא לצלן בוגרי החינוך הממ"ד (ואולי גם המתנחלי). ולא רק זה, אבל מסתבר שדתיים בכלל עושים לויזלטר רע על הנשמה. הוא בכלל לא היה רוצה לראות אתום, הוא רוצה לחיות במעין מרחב סטרילי חילוני. למראה שני גברים לובשי טליתות המהלכים להם בתל אביב הוא מתפייט: "שבת קודש, בדרך מבית הכנסת לסעודת שבת: עוד יש יהודים יראי שמיים, המקפידים במצווה קלה כבחמורה ומעדיפים לחיות את חייהם בלב ליבה של עיר החטאים תל אביב המחללת שאבעס ויום-טוב...שלומי אמוני ישראל הללו מעדיפים משום מה לחיות בשכנות עם כופרים להכעיס ומחללי שבת בפרהסיה על פני קהל קדושים אדוקים בבני ברק או במודיעין עלית… מעניין למה".



אם קודם הוא רק עצבן אותי קלות, עכשיו הוא כבר מזלזל באנשים שאני אישית מכירה. חברים שלי שהם חברים בקהילת יקר האורתודקסית או קהילת "אל הלב" הרפורמית. כאן כבר המדחום שלי מתחיל לטפס גבוהה. 



אז תקשיב לי עכשיו טוב, מר ויזלטר. 



קודם כל, fuck you. 



רק כדי להוכיח שאתה לא גזען ושונא מזרחים אתה במקום זאת יורד על כל הדתיים. ולא רק שאתה יורד על הדתיים, אלא אתה מתעלם מסצינה מעולה של משוררים דתיים שהתפתחה פה בירושלים. ומי שיורד על יצירה תרבותית בירושלים חוטף ממני, קפיש? 



יש לי בטן מלאה על החינוך שקיבלתי. על הלאומנות, צרות המוחין, המחסור בחשיבה ביקורתית. אבל בדבר אחד לנו הדתיים היה ייתרון בולט: גדלנו על הרבה כבוד למילה הכתובה. אני לא מכירה סרוג או סרוגה אחד שראה לנכון להתכונן לחלק המילולי של הפסיכומטרי, כי לקחנו את זה כמובן מאליו שיש לנו אוצר מילים יותר טוב מזה של החילוני הממוצע. הספריות שמחזיקות את שיא ההשאלות לאדם נמצאות בהתנחלוית, כבר מספר שנים רצוף (לך חפש משהו יותר טוב מלקרוא ספר בשבת). היו לי מורות לספרות והבעה נהדרות, כמו דבורה (בעברית) שגרמה לי להתאהב באבן גבירול או לנה (באנגלית) שלימדה אותי את וודסוורת' ופרוסט. זה נכון שבחלק מן הקהילות החרדל"יות המגמה הזו התהפכה, והבנות באולפניות ובישיבות הגבוהות כבר לא נחשפים לתרבות "חול", אבל עדיין חלק גדול מן הדתיים, ובטח בערים הגדולות, חיים חיים שבהם הם מאוד מעורבים בחיי התרבות וזה כולל בחיי הספרות והשירה. 



אחד המשוררים שבאשכרה הלכתי ורכשתי ספר שמכיל את שיריו הוא עמיחי חסון. קודם כל אני מאוד ממליצה על הבלוג שלו "תת מודע זמני", וגם קוראת בהנאה רבה את הביקורות שלו במקור ראשון. ואם אתם לא סומכים על הטעם שלי, אז תשאלו את חיים באר (אבל גם הוא פעם היה דוס. מי יודע אולי דעתו משוחדת). אך אבוי, עמיחי חסון הוא בוגר הישיבה בעתניאל, שנמצאת בשטחים. אז כנראה שהוא איזה חמור תלת ראשי שהתפלק להם שם.  



נכחתי בהקראה עצמית של שיריה שבה סיוון הר שפי זעזה אותי מהיסוד. (גילוי נאות- בעלה לימד את אחי כתיבה יוצרת במסגרת לימודיו במערכת החינוך הדתי. כן, אותה מערכת חינוך חשוכה.) גם פה הדעה שלי קיבלה תימוכין ממקורות מבוססים. אך מה לעשות שהיא ובעלה גרים בגוש עציון. 



השירה הפמניסטית של בכל סרלואי מתארות חוויה שכל אישה עברה. אפילו פאקינג הארץ פרסמו אותה . וגם היא מתנחלת דתיה, מכוכב השחר. 



וזה באמת רק טעימה מכמה משוררים מחבורת משיב הרוח.  



אני לא בעד מפעל ההתנחלויות, ואי אפשר לחשוד בי בימניות, אבל יש לי את היושרה האינטלקטואלית להגיד שיכול לצאת משהו איכותי, משהו שווה ערך משם. המילים של ויזלטר כאילו לא יכול לצאת משם משהו טוב מבחינה ערכית או איכותית היינן ביזיון אינטלקטואלי.



וברשתכם נעבור להתייחס לחלק השני של המילים שלו.  



יש דתיים בתל אביב, וכמעט תמיד היו שם. אני אישית מכירה מישהי דתיה שאביה היה אחד מהרפתנים שהקים את שכונת נחלת יצחק, שכונה בה אני עצמי התגוררתי במשך חמש שנים. ומה חורה לך כל כך, ויזלטיר, שהם קיימים? מה, אנשים כמוני, דתיים ושמאלנים וליברליים, מקשים עליך להכניס אנשים למשבצת? אתה יודע למשל, שבתל אביב היא המקום היחיד בה ידידתי הלסבית האורתודוקסית יכולה לערוך קידוש לבנה כשהוא נולד לה ולבת זוגתה? אני באמת מקווה שתחטוף חתיכת פריחה כל פעם שתראה כיפה או כיסוי ראש בתל אביב. שתעלה מררתך ומיצי הקיבה שלך יתעכרו. אין מקום בטוח. אפילו לא בתל אביב. ואתה יודע מה? אני אפילו לא מזדהה כדתייה חצי מהזמן. אבל כשאתה תוקף מגזר שלם, אני הכי מגזרית שיש. ולמה אני כל כך כועסת? כי אנשים כמוך מקשים על החיים של אנשים כמוני. כי כשאני מזדהה כשמאלנית אנשים חושבים שאני כמוך, ואני לא.    



רועי חסן הוא אולי משורר גרוע, אבל ויזלטיר הוא שמאלני גרוע. שמאלני מהסוג המתנשא, החילוני להכעיס, שהנאורות שלו לא מסוגלת להכיל כל מי ששונה ממנו. אני מקווה שיום אחד הדור שלו יעבר מן העולם, ויחליפו את הגרבוזים והקוטלרים אנשים שלא חייבים לרדד את הכל לשחור לבן, ולאפשר גם למזרחיים, גם לדתיים ואולי אפילו למתנחלים לשעבר או בהווה להיות שמאלנים. כי כל עוד שיש רק דרך אחת להיות שמאלני, השמאל תמיד ישאר שולי ואימפוטנט. 



 

נכתב על ידי culture vulture , 20/7/2015 19:00   בקטגוריות שחרור קיטור, מחשבות על החיים, ספרות  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע בדיוני ופנטזיה , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לculture vulture אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על culture vulture ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ