לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  בּוּלְבָּה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2017

ילדונת


הרעל רץ במורד הגרון שלי. צבעו היה אדום, והוא החליף את כל הקור בחמימות זרה ואת כל הצער המיר בעייפות. זה לא היה למטרת הנאה, אלא סוג של ביטחון, מוצא אחרון, ללא שום אשמות נסתרות, רק רעל טהור. האנשים שהכירו אותי אמרו שיש לי בעיה מסוימת, אולם במקום להקשיב אני פשוט הרעלתי את עצמי קצת יותר מהרגיל כדי לחסום אותם. שקט. האנשים האלו שמנסים לעזור, לעתים הם רק מסבכים את הכל עוד יותר. הרעל הזה כבש את חיי, הוא היה שם בכל שגרה שהייתה לי ופיצה אותי בסופו של כל יום. לרוב לא הבנתי בכלל שאני שותה אותו. אבל איכשהו הוא מילא אותי, לקח ממני את כל המחשבות הטורדניות וגרם לי להרגיש טוב יותר, עד המנה הבאה כמובן. הרעל הזה, הוא עשה את מה שאף אחד לא יעשה ולא יוכל לעשות אף פעם.



קראתי את הבלוג הזה מראשיתו ועד סופו, כולל אינספור טיוטות שרובן טיפשיות וחסרות פואנטה והבנתי - התבגרות לאו דווקא משנה אנשים, היא רק עוזרת להם להתמודד עם עצמם בצורה אחרת. החלפתי קידומת אבל אני עדיין אותה ילדונת בת 16, חרדתית ומאוהבת.

אני מתגעגעת לכתיבה, למקום אינטימי ונעים, נטול שיפוטיות, מקלט בטוח מהמציאות. ישרא בלוג עדיין כזה?
נכתב על ידי בּוּלְבָּה , 19/3/2017 00:08  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



7,416
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבּוּלְבָּה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בּוּלְבָּה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ