לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 

מין: נקבה

Skype:  Avitalneistat 

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2014


אני ממש גדולה וזה מפחיד אותי.

 

אני מתחתנת ואני כבר לא מעשנת ועכשיו אני אוכלת סלט ומאריכה ציפורניים אז אין גיטרה 

אמאלה 

 

עוד מעט נעבור לנחלאות והוא יהיה האמיץ ויקבל את כל מה שהוא רוצה תמיד!

ואני אמשיך לחלום על דברים שהוא מפחד מהם , אני אמשיך להתפלל שניצן הזונה תמות ושינשור לה הרחם באמצע הרחוב .

 

נ מ א ס  ל י !

בא לי לברוח

אבל אני זקנה

 

נכתב על ידי , 26/3/2014 10:45  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-5/4/2014 14:19
 



הבזק


"עיגולים שחורים במקום עיניים" זה פתאום התפלק לי לפלייליסט, יאמר לזכותו של אביב גפן הרגשתי פתאום הבזק מטורף של נוסטלגיה תחושה שלא הרגשתי כל כך הרבה זמן. מצאתי את עצמי בין המטבח לדירה המבולגנת רוקדת וצוחקת בחצי חיוך אבסורדי. עלה לי הכל , נזכרתי בשנים שעברו נזכרתי במי שהייתי "את מכורה כבר לבעיות" ואני צוחקת אחרי שהשורה הזאת עוברת. נזכרתי בעצמי,עיפרון שחור ובגדים שלא דואגים להסתיר כלום,בחדר אצל אמא,במחשב,בסיגריה הראשונה,בבקבוק וודקה שהחבאתי בארון,בבכי על כלום לפעמים בלילות,בבית ספר ,בסיגריה הורודה שהייתי מעשנת בלי לקחת לריאות כשהייתי יושבת עם דקל בגן ליד הבית . אני מתגעגעת ולא מתגעגעת בכלל ! בישרא בלוג של פעם,במפגשים על הגג של עזריאלי,בזולטא של פעם הזה שקראנו לו סוטה והערבים בסטודיו, בסקווט שהיה היה בגן בזכרון, במוזיקה שהיום אני לא מצליחה לשמוע עם להרגיש מה שהרגשתי אז. בלהרגיש כל דבר בכעס שתמיד היה בלי שום סיבה בכלל. לנשיקות בזולה בשדות, לזה שתמיד שנאתי את עצמי , שהמשפט היומי שלי היה "בוקר טוב יא דאבה" ,באביב גפן של פעם, בחברים מכל הארץ,הטרמפים לכל מקום,בסטוצים בני 25, בלהגיד שאני בת 18 ולהיות בת 15. בלהיות מופרעת ולא לשים זיין על אף אחד. והיום היא כל כך רחוקה ממני הילדה הזאת.. מרגיש שעבר נצח מאז שנפגשנו. ולרגע אחד בגלל שיר כל כך מטומטם הרגשנו שוב,נגענו אחת בשניה אמרנו שלום ונפרדנו שוב. התקלפתי כל כך מאז,אני גאה במי שאני היום. אני לא אשכח אותה זה בטוח.
נכתב על ידי , 19/3/2014 20:05  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Ozymandias ב-19/3/2014 20:18
 



חלומות


מחשבות שעולות לי לאחרונה כשאני מתבודדת בדירה הריקה של שנינו ,גורמות לי לתהות למה דווקא אני לא שם.

רוב מי שהיה חבר שלי בעבר, כשעוד היה מותר לחלום מבלי לאבד את עצמך למסגרת מנוונת כמו צבא, הפך לדמות שהמשיכה לחיות את החלום.

החלום של כולם בגיל ההוא, הדמות הבוהמית, ה "להיות אמן" אחד כזה שאתה רואה ברחוב וכותב עליו שיר.

דווקא אני התגלגלתי למן מציאות כזו של אמת.

של חיים בתכלס, של חלומות ריאליסטים .

תוהה איפה איבדתי את היצירתיות ,וזה לא כי התמסדתי, כי הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים זה שהכרתי את אהבת חיי.

אני מודה יום יום שיש לי את הדבר הזה - אהבה.

אני רואה את הכמיהה אצל אחרים ל"דבר האמיתי" ושמחה שיש לי.

אבל עדיין, החלומות שהיו לי אז הפכו למן שירבוט על הדף שזרקתי לפח ושמחה שזרקתי.

כיאילו כל החיים התאמנתי בשביל לצייר את החלום הנכון.

ועכשיו אני חולמת כמו בורגנית מצויה, על כסף לחתונה ובית ולימודים .

אני חולמת על כיסוי ראש בזמן שבשבת אני עושה כל מה שלא צריך לעשות בשבת

אני חולמת בעיקר על מה שכל מי שלא היה אני לפני שנים ,חולם.

 

אני רואה אותם לפעמים, האנשים שעברו לי בחיים והשאירו לי זכרון כזה של ילדות מסובכת ,רואה אותם חיים בבועה הזאת שמגלגלת אותך למן כדור שלג פנימי שיהפוך אותך לאדם יותר טוב.

שמעתי שקוראים לזה "דור העיתונאים" בעולם שהכל מותר, ואפשר להגיד ולשתף אני מפחדת.

לאמנות אין ערך וכולם עכשיו אמנים,כולם כותבים טוב וכולם שמאלנים.

כולם עם הכיבוש אבל יושבים על ספספל בשניקין או בבר מעופש בעזה בירושלים,וחולמים על טיול אמנות בברלין.

אלה היו אנשים איכותיים כאלה שהשאירו עלי חותם דאג גיל 16, כאלה שחשבתי שניצור ביחד זכרונות לנצח ומלא שרבוטים על הסתכלות אחרת על החיים.

וכל זה מצחיק אותי על גבול הפתטי היום.

לא יודעת איך להתייחס לזה בכלל אם לצחוק על זה או אולי לשאול את עצמי מה קרה לי שם בדרך?

 

אני מתגעגעת לתמימות,לאפשרות לחלום על דברים שאולי יהיה סיכוי שיהיו נגישים אלי.

אני מתנוונת למחשבות על כסף, וכל החלומות עולים כסף.

וקצת נמאס לי לגרד פתרונות מחיפוש בגוגל, קצת נמאס לי לדפוק חיוך לאדם שלא שווה לו את החיוך.

ונמאס לי גם להיות לבד כי אני פשוט זקנה .

 

אני מתגעגעת אליו ובדיוק מעכשיו זה עוד שנתיים עד שנסיים עם התקופה הזאת.

נכתב על ידי , 11/3/2014 17:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





47,744
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזברה בחורף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זברה בחורף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ