לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג של תלמיד כיתה י"ב, פעיל איכות סביבה וזכויות בעלי חיים, שיראה דעה בוגרת ומנומקת אך עדיין מנקודת מבט של מתבגר.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2011

היום יום זכויות בעלי החיים. עכשיו גם אסביר מה זה אומר


כפי שכבר טרחתי לציין, אני פעיל זכויות בעלי חיים. פירוש הדבר שאני טבעוני עוד מלפני שהתחלתי לפעול במסגרת עמותת אנונימוס-  כלומר אותה החלטה משנה חיים נלקחה לפני לפחות חצי שנה.

 

עכשיו אסביר מי הם אותם אנשים, שסביר להניח שקיימים היכןשהו במעגל החברתי שלכם, ברשימת החברים במוח שמגדירה בין זר ומוכר. אנו אנשים רגילים פחות או יותר, אבל שזה מגיע לצלחת- קיים שוני ניכר בנינו לבניכם- וזה קשור יותר למה שנכנס אליה. רובנו, כלומר חלק מכמה מאות מיליוני בני אדם על פני כדור הארץ- שהחילטו, כל אחד ומניסבותיו, לוותר על מזון מן החי. אותו רוב נקרא צימחונים. הם אותם אנשים  שכל דבר שבעברו היה חי ונושם, ובעקבות הפעילות האנושית הגיע למצב לא נעים שבו הוא מוגש על צלחת, שניה לפני שייכנס למערכת עיכול של מישהו. הם הגיעו למסקנה שממש לא בא להם להיות אותו "מישהו" שבעל חיים לשעבר נאלץ להכנס בעל כורחו למעיו. ביניהם יש פעילים שמשכנעים ככול הניתן להם לוותר על התענוג השנוי במחלקת שנקרא אכילת בשר. אחריהם יש את הטבעונים, אשר מתוך אידיאלוגיה לרוב, לעיתים אף מסיבות בריאותיות, מוותרים גם על מוצרים שהיו פעם הפרשה דוחה עד אימה של בעל חיים, שמשום מה נהגו לאכול בהנאה מורבה עד שטרחו לשמוע  טענות שלפיהם  שזה לא בסדר לאכול ביצים, חלב, בשר עוף\בקר ונעול נעלי עור וללבוש מעילי פרווה. מן הראוי לציין שהדרך העיקרית שבה אדם שלא נולד לבית צמחוני\טבעוני מחליט לשנות  את תפירטו ותרבות הצריכה שלו היא על ידי האזנה לטענותיו של אדם תמהוני במקצת, שבא להרצות על זכויות בעלי החיים. יתמזל מזלכם ואני  אחד כזה. 

 

עכשיו אאפיין אותה אכלוסייה. אנו דומים לכם, לעיתים אף חברים שלכם, היינו בדיוק כמוכם עד לפרק זמן מסוים. משהו ששמענו, ראיתנו, קראנו או חשבנו עליו גרם לנו להחליט לעשות שינוי. כל אחד מאיתנו  עבר מאין טוויסט במוח כך שלא יוכל אפילו לשקול את האופציה לבלוס מאכל שעד כה אכל בהנאה מרובה. משהו בתוכנו החליט להשתנות. זה לא קל, יכול לקחת זמן רב, אבל בסוף התוצאות הן יותר ממשתלמות. ישנם לא מעט מחקרים שטעונים שאכולסיות שאינן צורכות מזון מן החי   בריאות בהרבה  מאכלוסיות מקבילות שאכלות בשר ושאר המוצרים מן החי. בעיות כגון השמנת יתר, לחץ דם גבוה, עודף כורוסטרול, כאבים בחזה, שבץ מוחי ומספר סוגים של סרטן ועוד נעלמות לרוב כלא היו. נכון שקיים סיכון לסבול מחוסרים תזונתיים, אבל כיום יותר ויותר קל לבנות תפריט טבעוני בריא ומאוזן, בעיקר בגלל שאותם אירגונים שפועלים למען זכויות בעלי חיים צוברים תאוצה, וגם הרפואה המודרנית  תומכת יותר ויותר בצמצום צריכת המוצרים מן החי. לכל אותם אנשים שאינם מסוגלים לוותר על הטעמים שהתרגלו אילהם במשך שנים קיים שוק מפותח מאוד של תחליפים, שלא פעם מצאתי אותם טובים בהרבה מן המוצרים המקוריים. לסיכום: אין זה  קשה, חריג, מסוכן, בעייתי או לא טעים להיות טבעוני. מי שמחליט את אותה ההחלטה שהחילטו מאות אלפים בארץ ומאות מיליוני בני אדם בעולם- יותר ממזומן.

 

דבר שהצליח להכעיס אותי לא מעט הוא הגישה של חלק מן האכלוסייה אלינו. אנשים  המייצגים מה שנקרא חברה אוכלת הבשר. אותה חברה היא האחראית הבלעדית לכל הסבל של בעלי החיים באשר הם- בין אם מדובר בבקר במשחטה באוהיו, ליוותן תמים בנורווגיה, דג טונה אומלל ובסכנת הכחדה בים בתיכון,   תרנגולת הרת גורל בארצות הברית או פרת חלב חסרת אונים  בישראל. לעיתים- מסיבות שנראת הגיוניות ותקינות בעיקר להם, מופנות אליי כאדם וחבר או לעמותה שלי כעמותה טענות רבות, שחלקן מהווה עלבון רב, שנובעות במקרה הטוב אך ורק בורות ומקובעות התחומי התזונה- דבר שבהחלט ניתן לשינוי- או במקרה הרע מדרך ילדותית להכעיס להגיב לטענות שלנו, מתוך תחושה של עלבון אישי. כאן המקום לציין שאין בכוונתי כלל וכלל  לשכנע איש מכם לעבור לטעבונות. זו תהליך שמצריך ידע והבנה שמבוססות על הכרת העובדות בתחום המהיבט הכלכלי, החברתי, הסביבתי והמוסרי. כעת אנסה לספר לכם, מנקודת המבט של אבן המחלוקת- בעלי החיים עצמם.

 

שאלה כללית: מישהו מביניכם  ראה בהתלהבות את סדרת הסרטים של ג'יימס קאמרון וארנולד שורצנגר "שליחות קטלנית"? אפשר לומר שאני ממש אהבתי את כל הסרטים, ראיתי את כולם יותר  מפעם אחת. כל פעם ששמעתי את המשפטים "come with me if you want to live" ו" you already dead"  לא יכולתי לשער שאין מאוחריהם משהו, שאין מסר בסרטים הללו. שעצם העובדה שהם עדיין מוכרים היטב גם אחרי  יותר מעשרים וחמש שנים, וארבעתם זכו כמובן באוסקר. הסרטים הללו הצליחו יותר מדי מכדי שנעתלם מהם ומהמסרים הגלויים  והסמויים שבהם. אני אישית רואה, אולי בניגוד להפקה לדעת ההפקה, שיכול להיות שברגעים אלו היא יושבת לה בלוס אנג'לס במסעדת המבוגרים העשויים ממאה אחוז בשר עגל, או שארנולד שוורצנגר בכבודו ובעצמו אוכל להנאתו שניצל מבשר עגל, מתוך ניסיון להתחבר לשורשיו האוסטריים. אני  נוטה לחשוב, על סמך הידע שצברתי בביולוגיה, מאמרים שקראתי וסתם אידאולוגיה, שאנחנו, המין האנושי, לא באמת שונים מאותם טרמינטורים. בעלי החיים חיים בסרט שאנחנו הולכים לראות בקולנוע או בצפייה ישירה. מבחנתם אנחנו מחסלים חסרי חמלה, אשר לא מוותרים עד שמבצעים את משימתנו, גם אם אין ממש הגיון בה, ובטח שלא חמלה ורחמים. וגבר נוסף: אחנו מש טובים במה שאנחנו עושים. קשה עד בלתי אפשרי לפגוע בנו. פרט לא פחות מדאיג וכאוב הוא עצם העובדה שעד לא מזמן גם אנחנו היינו בעלי חיים. ידענו לחסל ולפגוע רק ממניעים קובנציואלים כגון הגנה עצמית ותזונה. היינו כשאר בעלי החיים. עוד חוליה קטנה ופשוטה במארג המזון. אבל משהו השתבש. פרנסי האבולציה עשו שגיאה נוראית. משהו בגנום שלנו, אין ממש תשובה מה, גורם לנו להיות אלימים כל כך כלפי הסביבה וכלפי עצמנו. שום בעל חיים לא הורג לצורך הנאה גרידא. אף בעל חיים לא צופה במופע שכל תחליטו היא לראות עד כמה בעל חיים אחר מסוגל לסבול. אף בעל חיים לא שקל לאנוס יצור אחר על מנת להנות מחלב אם. אל תתמימו. זה מה שקורה בעולם שאנחנו חיים ורודים בו. אולי לא חשבתם על זה ככה, אבל יש אנשים שכבר הבינו את זה. בדיוק כמו שאותו רובוט בסרט השני והשלשי היה מסוגל לעשות הכל על מנת להגן על בני האדם, כך  קיימים פעילי זכויות בעלי החיים בארץ ובעולם,  אשר מקדישים את חייהם, תוך כדי סיכון משפטי, גינויי גנאי, האשמות בחברות בארגון טרור, כליאה בבתי הסוהר מגרועים שבארצות הברית- להכל למע ןצמצמום כלשהו של הזוועה הזאת. של שואת בעלי החיים. ושלא שתחשבו, עצם העובדה שהם לא יכולים למחות, למרוד, להגן בעצמם על זכויותהם...(מסיבה פשוטה- עדיין לא מנצא שום אמעי תקשורת בינינו) לא אומרת שהם אינם מודעים לגורלם המר. אין זה קשה להבחין שבעל חיים המועד לשחיטה אכן מנסה למחות על מר גורלו. ישנם סיפורים בעולם על פרות שהצליחו להמלט ממשחטה וברחו שמשך זמן רב מכוחות המשטרה, שמשום מה רדפו אחריהם. הם לא עד כדי כך טיפשים. ישנם בעלי חיים שהייתי שמח אם חלק לא מבוטל  מהאנשים שאני  מכיר היה בעל יכולת שכלית  של עורב או דולפין. בעיני רוחי אני מסוגל לראות בעלי חיים רואים איך הסביבה שלהם נהרסת בעקבות הפעילות האנושית אותה לטאה נדירה שחיה לה כבר מאות אלפי שנים בחולות סמר- חשוב לציין שהיא חיה רק שם. כאשר היא קמה לה לפנות בוקר לשעה שבה היא מחפשת את מזונה והיא רואה משהו צהוב, גדול להחריד, ומברר לה שאותו דבר גדול, צהוב  ולא מוכר בא להשמיד את ביתה היחיד. סביר להניח שאם היה לה עם מי לדבר ולהגיש כתב התנגדות בזמן אז איש לא היה בא להשמיד את ביתה. כרגע  ישנם כמה עשרות  בני אדם ששוכבם על החלות- לא רק מילולית- על מנת שהיא ועוד יצורים רבים אחרים לא ילכו לאבדון, על בית הגידו לשלהם. למי שלא מכיר שורות אלו מבוססות על הפרקים הראשונים בספר מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה מאת דוגלס אדמס זכרו לברכה.  יש צורך דחוף להבהיר שאותה לטאה, כנראה בשם ישימונית תמנע- היא בת מזל. ממש כמו בספר- בני האדם- בעלי הטכנולוגיות המפותחות באים להשמיד בתי גידול אנדמיים ולרוב בעלי חיים אין שום דרך למחות. מחלפים מוקמים ובתי גידול נהרסים. ככה זה. 

 

אני מקווה שלא הרסתי לכם את השבת עם כל רגשות האשמה והצדקנות שלי. עליי לציין שאתם לא האויב. אני עדיין רואה בכם אנשים טובים סך הכל, בעלי דעת, אנשים שאפשר לסמוך עליהם שביום מן הימים ייבחרו באורח חייהם מתוך מחשיבה מושקלת, ללא קשר לפרובוקציות שלי .  מי שאני מחשיב אותו כאויב יודע את זה- ברך כלל מדובר בקבלנים ויזמים שהסתנוורו מבוהק הכסף, או שקרנים שמוכרים לכם מוצרים מן החי בטענה לא מנומקת להחריד שהם פשוט טובים לכם. אותם אנשים נוטלים בעיניי את האחריות לסבלם של בעלי החים, שלא נדבר על הפגיעה האקולגית הנוראית שנצורת בעכבות  תעשיית המזון מן החי, נושא חשוב ומענין בפני עצמו- ומה שהכי חשוב וקרוב  עד אימה לליבנו- המחלות שרבים מכם צפויים לסבול מהן.

 

 

אני מקווה מאוד שנהנתם לקרוא את הפוסט האחרון, אל תתביישו להגיב, אם יש שאלות את יותר ממוזמנים לשאול אותי בכ לזמן דרך האימייל tamir.g.c.p@gmail.com או דרך אתר אנונימוס. חושב ביותר להפיץ ככול הניתן לחבריכם.

 

דבר אחרון זכרו- הבחירה בין להיות מחסל חסר רגש או לא היא ביידים שלכם.   

   קול

נכתב על ידי , 9/12/2011 23:23  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מקווה להיות חבר של קבע בחברה להגנת הטבע!! (או התרשמות כללית מהמיונים)


טוב, פרסום זה בא למלות שבוע למיון הראשון מתוך שלושה בסדרת המיונים לשנת שירות, מכיוון שלא יהיה לי הזמן לכתוב עד עכשיו.

 

זה היה המיון הראשון  , בשלב הראשון במקום הראשון שבו חשבתי ללגשת למיון לשנת שירות  שבמהלכה אגש לעוד הרבה מיונים עבור הצבא.  סך הכל- מסוג האירועים שכדאי לזכור, כנראה בגלל שהם פשוט ראשונים. אולי בעתיד יהיה מיון יותר ראוי לציון, אך חשיבתו תקטן במעט אחרי אותו מיון, שהיה בשבוע שעבר, שלקח לו את זכות הביכורים. 

 

אפשר לומר בקצרה אני הרי מכיר תא החברה להגנת הטבע די מזמן, וגם בשנים שלא הייתי מתיימר להקרא פעיל איכות סביבה הייתי מוקף באנשים שאינם בהכרח לקחו חלק ממאבקי החברה להגנת הטבע, אבל החברה כנראה לקחה חלק בחייהם. לפני שבוע התמיינתי יחד עם אלו שעתידים להיות אותם אנשים שבזכותם החברה תהפוך להיות חלק ברוחם של אנשים נוספים.

 

יצאתי למיונים בגישה, שגם אם אני לא עובר, ביליתי סוף שבוע עם חברים. יצאתי למיונים שידוע לי על עוד שתי בנות המקבוצה שלי שבאות ובאמת באו. חשוב לציין שכל אחד קיבל נושא להדרכה (באופן מיסתורי למדי הצלחתי לבחור בעצמי את הנושא- כוח אפור) שהיא הייתה אחת מהגורמים להערכה של צוות המעריכים.

 

אז הגעתי לתחנת הרכבת באשקלון, ביום חמישי שעבר, שעה בערך לפני הזמן שנקבע. הספקתי להחליף כמה מילים עם מתמיינים נוספים- שבאו בגלים, בכל פעם שרכבת מכיוון עצרה. רוב רובם של המתמיינים גרים במושבים וקיבוצים, דבר שכנראה משפיע על רמת העניין שלהם בהגנת הטבע והסביבה. אחרי קריאת שמות שהתחילה ונפסקה בהשפעה ישירה של הרכבות- הן בגלל הרעש שעשו כאשר נעצרו בתחנה ויצאו ממנה,    או בגלל עוד ועוד אנשים שיצאו מהן בערך שתי שניות אחרי שהקריאו את השם שלהם.  הגענו לבית ספר שדה ניצנים, שם חליקו אותנו לצוותים של עשרה אנשים בכל צוות, לא כולל    ארבעה ממניינים, שבאופן מפתיע טרחו להיות חביבים להפליא - למרות שכל מילה שלנו הייתה יכולה להכנס די בקלות לדף שהם מחזיקים 24 שעות ביממה ובו  הם רושמים הערות הרות גורל בנוגע לעתידנו בחברה.  הגענו לחורשת אקליפטוסים רגילה למדי שנמצאת  כמה מאות מטרים משכונת וילות רגילה למדי- מאורת היטב ובנויה בבזבזנות אופיינת  על חשבון שטח פתוח, ניצבת לה בהעדר כל התייחסות למה שנמצא  שלוש מאות מטר ממנה. האותו שלב של הערב גם אנחנו לא היינו מודעים דיו לפנינת הטבע הצנועה והחבויה שסביר להניח שרובכם כלל לא מכירים אותה - חולות ניצנים. אין לי כל רצון למתוח ביקורת- גם אנ ילא הייתי מודע אליה. הדבר היחיד שכן הייתי מודע אילו הוא העובדה שעלינו- צוות ארבע- להכין ארוחת ערב. בשלב זה ראוי לציי ןדבר מה על אופי הצוות שלנו בפרט ואופי המתמיינים בכלל.  נתחיל מזה שכולנו היינו שמיניסטים, רובנו באנו מתנועות נוער שונות (אישית באתי מקבוצת קטע קטע האגדים- ייצא לכם לשמוע עליה לא מעט), הרוב כאמור באו ממקומות כפריים, בכללם   מועצה אזורית משגב, מקום שכבר מפסיק להפתיע אותי ברמה של האנשים שאני מכיר משם ומעצם העובדה שבכל פעם שאני פוגש משגבניק- הוא בהכרח מכיר את שאר משגבניקים שבפגשתי בעבר. אנשים שממש כדאי להכיר, במיוחד בנסיבות של טיולים ומיונים למיניהם- כך החפירה הדדית יעילה יותר.

 אחרים באו ממושבים צפוניים מאוד שמפורסמים שעיקר בזכות האטרקציות התיירותיות שם- ואחרון הוא מתחנל שגר 15 קילומטר קו אווירי המבית שלי- בישוב שלא ידעתי שבכלל קיים. דבר שמשותף לכולם הוא היעדר הצורך בלעשות צרות- כולם באו בגישהב שלפיה עלהם להיות נחמדים וחברותיים בכל הניתן. לכן האווירה הייתה טובה מאוד לאורך כל המיון, החל מההפעלות הראשונות, דרך ארוחת הערב, משחקי הגיבוש, המשימות, וכיבוש קרון הרכבת האופייני כל כך לאנשים בעלי עניין בחברה להגנת הטבע. ארוחת הערב המדוברת החלה מהדלקת מדורות בעלצתיים, ונגמרה בהכנת  אורז סזיפית נגד השעון, תחת לחץ הרעב, המדריכים, הקור והמדורה שכבר הגיעה לשלב כיבוי האש הפנימית בתהליך הרוחני שהחליטה לעבור. אפשר לומר שכל ניסיון וכשרון  בבישולי שדה בא לידי ביטוי- בין אם הוא קיים ובין אם לא. בסוף כולנו אכלנו מהפסטה והאורז, רוטב העגבניות, הסלט וגוש הפחם מהכונה לחם שניסנו להכין. בשלב זה אפשר לומר שהיו לי בישולי שדה שלקחו פחות זמן, היו טעימים וצרכו הרבה פחות טישו- אבל כאן זה לא קטע קטע. האנשים לא באו ללמוד להכין ארוחת גורמה במחיר מזערי להדאיג ומספר עצים מינימאלי שהושמד למען השובע שלנו- באלנו להראות שאנחנו יודעים לעבוד. ובאמת היה יד נחמד לבשל איתם.  בשלב זה אפילו יצא לי לחדש לכמה דבר מה על טכניקות ניקוי כלים ללא מים- הכנה כלשהי להדרכה בחוגי סיור. אחרי שבענו בגיע זמננו לצאת ולהביך את עצמנו בסיור קצר מאוד בחולות- אותם חולות שהיו מסייעים מאוד בניקוי הכלים- אם היה  לי מושג מקיומם. אחרי שמילכה, האחראית על הצוות, מדריכה בוגרת בבית ספר השדה ניצנים, אישה דתייה, נשואה טרייה ושלב מתקדם בלימודי תואר ראשון באכריאולוגיה, דבר שבאמצעותו היא מתרצת את נטייתה לחפור בכל הזדמנות אפשרית- כלומר כל דבר שאנחנו לא. נושא הדרכתה היה החולות,ף ואחרי שיחה אישית על עדיפויותינו בבחירת בני זוג ושירה קולנית, בלווי מאין ריקוד שנראה כמו סדנת טאי צ'י לנכי צה"ל (לא שאני מזלזל בנכי צה"ל, או שיצא לי לבדוק איך נראות סדנאות הטאי צ'י שלהם)  וצעקות כמו ...."נה נה  נה... בחולות!!!!!" שהם שורות מתוך שיר חביב למדי של חיים חפר, שנכתב על החולות שאנו טיילנו בהם, שהמסר שלו הוא לשמור על החולות והשטחים הפתוחים שבהם, ממניע ארוטי למדי. אחר כך הלכנו לישון, וניהלנו רשימת שמירה, שאני אישית כתבתי. טוב, הם לא שומרים ביסודיות כמו קטע קטע, אבל עדיין, בתנאי הלחץ, העייפות והקור האופיינים למיונים בשטח, רק עצם העבודה שאף אחד לא שבר שמירה והשמירה באמת זרמה בכל החמש שעות שהיו לנו לשמור- באמת אין תלונות, בעיקר שחוץ ממני לא היו הרבה חברים שבאמת שמרו בעבר.

 

התעררנו למחרת בשעה מוקדמת להחריד עבור רוב החברים בקובצה, אבל לי זה לא הפריע. קמתי כבר לפני ארבע וחצי בבוקר. היו הרבה אנרגיות, אז  עמדנו בזמנים פחות או יותר בזמנים ותוך זמן קצר היינו במסלול, שעדיין חשוך. עם הזמן, אחרי שהתרגלנו להליכה בחולות. אחרי שהעלתי השמש, בזריחה יפה להדהים, כאילו קמה במיוחד לכבודנו, לברך אותנו בבוקר טוב ולאחל לנו הרבה בהצחה בהמשך הדרך הארוכה שלפנינו, עד שהמתאימים שבינינו ימצאו את עצמם מתעוררים לפני הזריחה ומחכים  לה באותו אופן שאנחנו חיכינו, רק אם קבוצת חניכים או מטיילים, על מנת שגם הם יהנו מהרגע המיוחד הזה ביום. העננים שבשמיים הסתדרו בדרמתיות, בסוג של הבעת צער על או שלא יימצאו מתאימים, דבר שהוא קורה הרבה. בנתיים על הקרקע החולות נצבעו בגווני זריחה פוטוגניים, כך שכל  רגעי הזריחה היו יכולים להיות   תמונת שער מופתית  למגזין "ירוק". באותם רגעים חשבתי לתומי על אותם חברים מהשכבה, מבית הספר ומהחיים שמרשים לעצמם לישון בשעות האלה ולהפסיד יופי שלא נתקלו בו. כמה דקות לפני כן הדרכתי על החיה שבחרתי להדריך עליה, הכוח האפור. פתחתי את דבריי במילים "למי יש כוח לשמוע על הכוח האפור?" והעברתי את הדרכתי, בנלהבות לא מוצנעת כלל, בלווי תמונות, שבין היתר אני החסרתי מידע ולא זכרתי היכן הצפון. סך הכל היה בסדר גמור. המשכנו ללכת. כאשר הגענו לפינה שנדמה שמישהו יישם בה את המסר הגלוי של השיר מאתמול, וזאת בגלל אריזת הקונודמים שהיה עלינו להרים משם, שלידה מוצרי ההגיינה המשומשים שהיו זרוקים שם לא הפריעו כל כך... פשוט שמחתי שעלי היה להחזיק וסחוב את שקית הזבל, ולא להכניס שום דבר פנימה. המשכנו הלאה. היו עוד ועוד הדרכות, ארוחת בוקר. הזמן רץ, כך שבשעה תשע כבר מצאנו את עצמנו בתוך  האגם הנעלם, עוד פנינת טבע שלא הכרתי, שהייתה חביה בתוך נוף החולות החד גוני. לפני שנכנסנו לאיזור הבריכות, היה עלינו להפגין מנהיגות, יוזמה, יצרתיות וידיעת הארץ כאשר אליתרנ ומפה של ארץ ישראל מחומרים מקומיים, בזמן של עשר דקות. אני הייתי מאוד מורצה מהתוצאה הסופית, אבל הממיינים פחות... בסוף הגענו, לדאבוננו, לנקודת הסיום של המיוני השטח. הדרכות אחרונות,ס סיכום, הסעה של כל אלו שלקוח רכבת אחרונה לעכו. נגמר השלב, שאני מלווה בתחושת עצב קלילה שמקורה בעצם העובדה שהטיול נגמר מהר מדיץ כהרגלנו בקודש, כבשנו קרון ברכבת והתחנו לשיר ונגן, למרת רוחם של המאבטח והדייל. אחר ישאותו דייל סיכם איתנו שלא נדילק בקרון מדורה, המשיכה הנסיעה, תוך כדי סיכום היום.

 

זה היה תאור, השואף להיות מעמיק של השלב הראשון במיונים במקום הראשון שחשבתי להתמיין אילו. אפשר לומר שלמרות שלא כולם היו מתורגלים בטיילות האופניית לחוגי סיירות, כך שהם לא יכולים ללמד קבוצה כמו קטע קטע משהו על סיירות, אפשר לומר בכנות שאנחנו, צוות ארבע, יכולנו ללמד את קטע קטע משהו קטן על חברות, מוטיבציה, שיתוף פעולה והתמודדות אם תנאי לחץ ומתח.

 

אם לא הייתי ברור, מאוד מהנתי במיונים בתור טיול, מאוד אהבתי את החבר'ה, כך שגם אם לא אעבור, אדע שהחברה ביידים טובות

,ומי שכן עבר, מגיע לו. בשלב זה אמליץ לכךל מי שעוד האופציה ללכת לשנת שירות פתוחה לפינו, שיילך למיונים. לא יוותר משום סיבה שהיא. דך אגב, עברתי את השלה הראשון וביום א' הקרוב אגש לשלב השני.

 

אני רוצה להודות למילכה, יעל, שחר (אולי טעיתי בשם) ושרה על ליווי הצוות, אני רוצה להודות לאודליה אלקבץ על ההפנייה למיונים וקבלת פנינו שם, ללימור על כך עצם היותה זמינה לבקשות שלנו, צוות ארבע על האווירה המעולה לאורך כל המיון, מי ייתן ונתראה בשני השלבים הנותרים, לאייל מאיר על המנהלה המפנקת, ואחרונים חביבים- לחבריי מקטע קטע, על העידוד, התמיכה והפרגון שהענקתם לי, לאביב ולליאורה, נתראה בקטע השמיני בחנוכה..קריצה.    

נכתב על ידי , 1/12/2011 17:53   בקטגוריות אופטימי, בית ספר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

גיל: 25




הבלוג משוייך לקטגוריות: ירוקים , התנדבות ומעורבות חברתית , טיולים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתמיר גבאי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תמיר גבאי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ