לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

I have memories like scars


come and blow them away

כינוי:  delirious

בת: 20





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2011    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2011

אני סוגרת כאן


כי גם ככה אני לא כותבת פה שום דבר אמיתי.

לא באמת.

תודה לכל קוראיי המעטים והנאמנים שקראו כאן מדי פעם

ולנסיבות החיים שהביאוני עד הלום, בלה בלה בלה

 

אני מצטערת, אבל אני עייפה כל כך, ואין לי כוח בכלל לחרא של עצמי. ולא של אף אחד אחר.

אין לי כוח

אז הגיע הזמן לפרוש.

 

ביי

נכתב על ידי delirious , 27/8/2011 20:06  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של delirious ב-17/9/2011 13:23
 



כולם יכולים לראות



אתמול הגעתי למסקנה שאני אף פעם לא מסתכלת לעצמי באמת בעיניים.

בחזרה מהעבודה המייגעת שלי הלכתי לתחנת אוטובוס, וישבתי על הספסל. הסתכלתי הצידה וראיתי את ההשתקפות שלי על הקיר של התחנה. הסתכלתי לעצמי בעיניים. ופתאום ממש נבהלתי. ככה המבט שלי נראה? עד כדי כך כאוב? עד כדי כך שבור?

עוד יותר נבהלתי. אני עד כדי כך שקופה, שאפשר לראות כל רגש שעובר דרך העיניים שלי?

תמיד ידעתי שאני די שקופה כשזה קשור לרגשות, גם אם אני שמה מסכה על מסכה על מסכה. במסכות החלק היחידי שאי אפשר להסתיר באמת הוא העיניים.

אני אף פעם לא מסתכלת לעצמי באמת בעיניים, כי כשאני כן עושה את זה אני נחרדת. מכמה שהכל סדוק, אולי לא שבור ומנופץ כמו פעם, אבל הסדקים עדיין לא התאחו. והם מתרחבים. שוב.

אני לא מעזה להתמודד עם המבט הזה. ואני מבועתת כל פעם מחדש לגלות שזה הדבר היחידי שאני באמת לא יכולה להסתיר.

כולם יכולים לראות. כולם יכולים להסתכל לי בעיניים. כולם.

ואז אני תוהה מה עוד כולם רואים.

אם הם רואים את המחשבות שלי. אם הם שומעים את הקולות שיש לי בראש. אם הם מרגישים את הזרמים הקיצוניים של המבט שלי, שאני כבר מזמן מנסה להתעלם מהם.

אבל המבט שלי רדוף, והוא רודף אותי.

הכל רודף אותי.

אני בקושי ישנה, אני שוכחת לאכול, ורואה את הצלעות האלה מתחילות לבלוט שוב במראה, ולא יודעת אם לצחוק או לבכות.

ההורים כועסים, ואומרים שרזיתי, ורואים עיגולים שחורים, אני אומרת שזה האיפור מתאמול

כבר כל כך רגילה לשקר.

הימים שלי נמשכים עד חמש בבוקר, אני מנסה לישון ולא מצליחה. אני עייפה כל כך אבל עירנית כל כך. העיניים שלי חצי סגורות.

עד שאני מסכלת לתוכן, ורואה עד כמה באמת הייתי רדומה.

באמת יש לי שקיות שחורות מתחת לעיניים. אני באמת רזה על גבול המדי. באמת אפשר לראות הכל דרך המבט שלי. אני באמת שקופה.

ועדיין, כולם יכולים לראות.

 

נכתב על ידי delirious , 16/8/2011 13:29  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של delirious ב-27/8/2011 20:10
 



שקט


עוד מעט

השקט שלי יעלם

אני אנשוף עליו כשהוא אצלי ביד

מפרפר עם הכנפיים הזעירות שלו.

הוא יעוף ממני


אני עוד מעט אצמיח לי כנפיים

ואעוף מפה

גם אני אעוף ממני 

רחוק מדי

ואני אשיג את השקט הזה


הכל נתקע בקיר לבנים.

תולעים אוכלות אותו מבפנים

המחשבות צועקות עליי

לברוח למקום אחר

תברחי למקום אחר

תברחי

והן ירדפו אותי

עד שאני ארוץ

עד שאני אגיע לקצה

עד שאני אצעק

עד שאני אצרח

עד שאני אפול

עד שאני אפול

עד שאני אפול

עד שאני אתרסק

עד זוב דם

עד שהעצמות יצאו לי מהמקום

עד שאני אשבר

עד שאני אדעך

 

עד שיהיה שקט


עד שאני אעלם

עד שאני אעלם

עד שאני

אעלם


עד שאני-


 


 


 

נכתב על ידי delirious , 6/8/2011 13:49  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של delirious ב-10/8/2011 20:33
 





14,972
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdelirious אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על delirious ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ