לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חשיבה חופשית


מתובנות של מדען: עובדות לא נעלמות כאשר מתעלמים מהן!

Avatarכינוי:  קנקן התה

בן: 2

Google:  קנקן התה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

איש צדיק היה בדורותיו



בפוסט הזה לא אכתוב כלום על בלוג ההצלה.

גם לא אכתוב כלום על טרולים ונחשים.

גם לא אכתוב כלום על שאני כבר מדבר לפחות חודשיים על אנתיפדה בירושלים ושרק אחרי רצח תינוקת פתאום יש כזאת אצל בכירי המשטרה וראש הממשלה.

גם לא אכתוב על ירידה בכניסות ובתגובות לבלוג הזה (ואל תספרו לי שזה ככה אצל כולם, כי לוחות החמים והפעילים לא משקרים).

גם לא אכתוב שפוסטים שאני כותב שמגיעים לראש החמים בבלוג ההצלה, שהגיע לראש רשימת הפעילים והפעילות שלי למען הצלת ישראבלוג - הם על חשבון כתיבה בבלוג הזה.

גם לא אכתוב שאת הפוסט הזה יכולתי לאלץ לשייך לנושא החם "יום השבת" , כדי לסחוט עוד כמה כניסות.

גם לא אכתוב שתכננתי משהו מיוחד לעשות עם הקוראים כאן ואף כתבתי טיוטה על כך (שכנראה לא תראה אור) לקראת היומולדת (חבל על זמן) והבלוגולדת (3) הכפול שיחולו ב- 17 לחודש הבא - כי כבר ממש יצאה הרוח מהמפרשים.

 

אז אכתוב כאן על פרשת השבוע. לא, אל תלכו מכאן - זה לא מה שאתם חושבים.


 

פרשת השבוע היא פרשת נח. פרשת נח בספר בראשית תמיד ריתקה אותי מבחינה מדעית ובפוסט זה אנסה להראות לכם כמה דברים מעניינים.


על אנשים דתיים מקובלות כמה הנחות יסוד לגבי התנ"ך והתורה בפרט. ביניהן: ראשית התנ"ך כתוב בשפה מדודה ואין בו אף מילה מיותרת. שנית, שאת התורה כתב אדם אחד, הרי הוא משה (מלבד כמה המשפטים האחרונים החותמים את ספר דברים המתארים את מות משה, והרי אדם מת לא יכול לתאר את מותו). שלישית, התנ"ך אינו רק יצירה ספרותית איכותית כפי שהיא עבור אדם חילוני, אלא גם 'ספר הסטוריה' מהימן שכל הכתוב בו מתאר בדיוק את אשר היה. וכדי להסדיר את הסתירות, קיימים הפרשנויות והפלפולים. 


בפוסט זה אתחיל מההיסטוריה, אעבור למדע ואז לסתירות שבסיפור נח וסימנים נוספים שמלמדים כי נשזרו בסיפור שני נוסחים שונים, שסופרו על ידי שני אנשים שונים.

 





האם באמת התרחש המבול?



השאלה הראשונה היא האם באמת התרחש מבול בהיסטוריה האנושית? התשובה היא כנראה שכן, אבל לא בהיקף המתואר בפסוק: "וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן-הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה". 


מה תומך בסיפור המבול? לסיפור המבול ותיבת נח ישנן מקבילות במיתולוגיות עמים ובתרבויות שונות ורבות - בעמי אסיה, אירופה והאינדיאנים באמריקה.  הפיזיקאי פרופ' משה קווה טוען כי "סיפור המבול מוכר במאתיים ושבע עשרה תרבויות בעולם".


באיזור מסופוטמיה במזרח תיכון ידועות שתי מיתולוגיות עם סיפור דומה למבול ולתיבת נח: הראשון סיפור אתרחסיס, שנכתב במאה ה-17 לפנה"ס על ידי סופר בבלי בשם אלת-איה. והשני עם דמיון מופלא לסיפור המקראי הוא בעלילות גילגמש.

 


 

אבל, 'המבול' לא היה כפי הנראה אסון עולמי שבו הוכחד כל מה שעל פני האדמה. ראשית, גם אם כל היבשות כוסו בים, כמובן לא נכחדו הכרישים והדגים למיניהם, וגם לא עופות המים והיונקים הימיים כמו הדולפינים והלוויתנים.

 


האם התיבה היתה מספיק גדולה להכיל את כל מיני החיות בעולם?



גם אם התיבה הייתה צריכה להכיל זוג מכל חיה ועוף מאזור מסופוטמיה, נשאלת השאלה המדעית, האם התיבה של נח שגודלה "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ" -בכלל יכלה להכיל זוג מכל המינים החיים ביבשה ובאויר מבחינת נפחה? ונעזוב בצד את העובדה שבימי נח לפני כארבעת אלפים שנה לא היתה טכנולוגיה לבנות אניה ענקית כזו בשטח ונפח כאלה וכמות זפת גדולה כזו שתאטום אותה.

 

מידת אמה לפי הרמב"ם 45.6 סנטימטר, והיא שונה מעט במקומות שונים בעולם העתיק, אבל לפי ממוצע של חצי מטר - מימדי התיבה כפי שמתוארים בספר בראשית הם 150 מטר אורך, 25 מטר רוחב ו- 15 מטר גובה. כלומר שטח התיבה היה 3,750 מטר מרובע וכגובה בנין בן שש קומות בגובה קומה תקנית בימינו. אבל היו פחות קומות, כדי שיוכלו להכנס חיות גדולות כמו הג'ירפות, הממוטות והפילים. האם בשטח כזה אפשר להכיל את כל המינים שביבשה ובאויר בעולם?


התשובה היא שאין מצב ששטח כזה יכיל עשרות אלפי מינים בעלי חיים יבשתיים ועופות הקיימים בעולם. וחיות הם לא חפצים שאפשר לאפסן כחבילות דוממות אחת על השניה. שלא נדבר על הלוגיסטיקה כיצד בפרק זמן קצר מההתרעה של אלוהים אדם אחד, גם בעזרת שלושת בניו,יכולים היו לבצע לוגיסטיקה מורכבת כזו של בניית התיבה עצמה, איסוף עשרות אלפי מינים, מזון לכולם, ולכנסם במקום אחד שיהיה להם מעט מקום לזוז ומבלי שיטרפו זה את זה?


גרסאות של שני מספרי סיפור שונים שורבבו בפרשה


אבל המצב סבוך עוד יותר. כי קיימת סתירה כמה חיות מכל סוג נאמר לנח לאסוף. באותה פרשת נח בספר בראשית יש שתי גרסאות:


בגרסה אחת באותה פרשה אלוהים מצווה: "וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ:  זָכָר וּנְקֵבָה"


ובגרסה שניה: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה,


כלומר, באותו פרק יש שני ציוויים: באחד זוג מכל מין חיה -זכר ונקבה. ובציווי השני זוג אחד לבהמות הלא טהורות (שימו לב לנוסח בגרסה השניה - לא "זכר ונקבה", אלא "איש ואשתו"  - לחיות). ולבהמות הטהורות שבע זוגות (כלומר, 14 "איש ואשתו" חיות מכל מין) וגם לכל העופות והציפורים שבע זוגות איש ואשתו. אם לפי חישובי נפח, אי אפשר להכניס לתיבה אפילו זוגות כל מיני העולם, אז בכלל כיצד יכנסו שבע זוגות מכל בהמה טהורה ומכל העופות והציפורים לתוך תיבה בשטח כזה? והבהמות הן לא רק בהמות אלא כל החיות (בהמות לא טהורות ו"כל רמש השדה למינהו" הכוללים את כל החרקים למיניהם, כל מיני הדו-חיים, כל מיני הזוחלים וכל מיני היונקים). 


כאמור בלתי אפשרי להכניס לתיבה כל מיני תבל בשטח כזה של תיבה. אז אולי, אולי אפשר לקבץ מיני החי מאזור מוגבל שבו התרחש המבול. ואביא דוגמה למה הכוונה, בעץ אחד בדרום אמריקה יש מספר מיני נמלים יותר ממיני הנמלים בשאר העולם כולו. ובאזור מסופוטמיה לא חיים קנגרוז וקוואלות כמו באוסטרליה. כך שזה עוד אינדיקציה שהמבול לא היה תופעה כלל עולמית.


כבר ראינו שמדובר בשתי גרסאות של מספר הזוגות, שלמעשה יכולות להיות מוסברות על ידי כך שבפרשת נח השתרבבו שני סיפורים של שני אנשים שונים ואלה הסימנים שתומכים בכך: 





כלומר, מספר הסיפור הראשון מדבר על זוג אחד מכל המינים והמספר השני מבדיל בין סוג המינים.

המספר הראשון משתמש במילים זכר ונקבה  ואילו המספר השני משתמש במילים איש ואשתו לחיות.

והמספר הראשון מכנה את האל אלוהים ואילו השני יהוה.


ועכשיו ראו איך השתרבבו שני הנוסחים בשני צבעים כמו גזור והדבק:

גרסה א' כחול

גרסה ב' ירוק



פרק ו'


יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.  יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. 

טו וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ:  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.  ... יח ... וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ.  יט וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ:  זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ כ  מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת.  כא וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה.  כב וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.


פרק ז'


א וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה:  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה.  ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.  ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ... ה וַיַּעַשׂ, נֹחַ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ, יְהוָה


 ז וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּ וֹאֶל-הַתֵּבָה:  מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל.  ח מִן-הַבְּהֵמָה, הַטְּהוֹרָה, וּמִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה; וּמִן-הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ, עַל-הָאֲדָמָה.  ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ.


יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹחַ; וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם אֶל-הַתֵּבָה.  יד הֵמָּה וְכָל-הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, לְמִינֵהוּ; וְכָל-הָעוֹף לְמִינֵהוּ, כֹּל צִפּוֹר כָּל-כָּנָף.  טו וַיָּבֹאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה, שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים.  טז וְהַבָּאִים, זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל-בָּשָׂר בָּאוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים; וַיִּסְגֹּר יְהוָה, בַּעֲדוֹ.  יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם, עַל-הָאָרֶץ;...


 

 

 

אז מה יש לנו כאן? ציווי  אלוהי של בית שמאי וציווי אלוהי של בית הילל. אבל נח היה צדיק בדורותיו ולא צדיק אבסולוטי. אמרו לו פעם זוג ופעם שבעה זוגות לבהמות טהורות ולעופות - כמו יהודי ערמומי, הכניס לתיבה גם בהמות טהורות וגם לא טהורות וגם עופות, אבל מכולם זוג אחד בלבד.

 

 

 

בפרשת נח, לאחר המבול ברך אלוהים על האדם להיות אוכל כל - מן החי ומן הצומח (לא צמחוני ולא טבעוני)

 


וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.  ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:  כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. 

 


סיפורי נח מסתיימים בצהוב - הבן הצעיר מבצע מעשה סדום באביו נח


 התנ"ך לא מתבייש בסיפורים כאלה:

 

פרק ט'

" כ וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.  כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.  כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ.  כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ.  כד וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן"...


 

חיי נח ומושג הזמן בתנ"ך

 

נח חי 950 שנה. 600 שנה לפני המבול ו-350 אחרי המבול. לפי התנ"ך העולם קיים פחות מששת אלפים שנים ולמעשה כ-4 מיליארד שנים. לפי המדע אף אחד לא חי בימים האלו שבהם חי נח יותר מעשרים, שלושים שנה. לכן מושג הזמן בתנ"ך אינו יציב ואינו מסתדר עם מושג הזמן כיום. 

 

 

וזה פירוש פרשת נח בניחוח מדעי של קנקן הסובר שהתנ"ך נכתב לכל דיכפין וכי אין לאף אחת מקהילות ישראל בעלות עליו ולפרשנותו.

 

מקווה ששרדתם את הפוסט הזה.

 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 24/10/2014 14:11  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-25/10/2014 01:21
 



ועוד אומרים שיש אלוהים בשמים


 

זוכרים את אסון הכרמל? אחד מ"חכמי ש"ס" (אולי אתם זוכרים מי האישיות הזו) אמר: אסון הכרמל בשל אי-שמירת שבת.


 חיה זיסל ברון, תינוקת בת שלושה חודשים שנולדה בעזרת טיפולי הפריה ובעזרת השם לאחר שנים רבות - ביקרה אתמול בכותל לראשונה. ההורים אחזו בה, הפנו פניה לכיוון הר הבית ואמרו לה ששם מקום המקדש.


חיה זיסל ברון 'נשמה קדושה', תינוקת בת שלושה חודשים נרצחה אתמול על ידי מחבל נתעב בתחנת הרכבת הקלה בגבעת התחמושת. האם זה משום שהוריה לא שמרו שבת?

 

השגחה עליונה, ספר איוב - הפוך על הפוך. אללה הוא אכבר.


***


הבוקר אני שומע ליד הבית קולות נפץ, אנשים צורחים,  מסוקים חגים וקולות תפילה רמים עולים מהרמקולים של המסגד. משהו לא טוב קורה בירושלים.


נכתב על ידי קנקן התה , 23/10/2014 12:13   בקטגוריות טרור בירושלים, השגחה עליונה, ירושלים  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-25/10/2014 01:29
 



לגדול בלי


 

ההשראה לכתיבת הפוסט זה הוא הפוסט של טליק  שמספר על חוויות עם סבים וסבתות שלו. לצערי אני לא יכול לכתוב זכרונות כאלה,  אלא אכתוב כאן על חוויות ילדות של מי שגדל בלי סבים וסבתות ולמעשה אף פעם לא הכיר אותם בחייהם. אפילו תמונות שלהם לא ראה, כי אין. היו רק סיפורים. תארו לעצמכם ילד שמדברים על הסבים והסבתות שלו ואינו יודע  אפילו איך הם נראו. עיוור יכול למשש פנים ולקבל מושג. אבל אפילו פריבילגיה כזו לא היתה לאחותי ולי.

 

אני זוכר בבית הספר, כשבן כיתתי לא הגיע ללימודים למשך שבוע ימים  והמורה הודיעה שסבא שלו נפטר. אז לא יכולתי להבין צער על מות סבא מהו. איך ילד יכול להבין צער על מה שהוא לא מכיר? דבר שאינו קיים בשבילו מאז לידתו?

 

כבר ספרתי על כך כאן שגדלנו כמעט ללא משפחה מורחבת ועל תופעת "אימוץ משפחה" של הוריי. אימוץ משפחה של שורדי שואה כמוהם, עם קרובי משפחה שקרבתם כל כך רחוקה - שעד היום אני מתקשה להבין מהי מידת קרבתם. היו 'הדוד' שעיה ו'הדודה' אסתר ששמרה מטפחת מתחת לחזיה לנגב את הזיעה, והיו 'דודה' קֶלה שאמא שלה גוֹגה הגוצה הייתה נוהגת לנשק אותי בלי שיניים בנשיקות רוק שהגעילו אותי, ובעלה השני 'דוד' מוניה - שמכרו את הווילה שלהם ברמת השרון, שנחשבה אז לחור, כדי לגור חמש נפשות בדירת שניים וחצי חדרים במרכז הסואן בתל אביב, ואנחנו נהגנו לבקר משפחה אחת את השניה בשבתות.

 

קֶלה הייתה אישה יפיפיה מהממת - בתו של הרוקח העשיר של העיירה (שמילא בזמנו תפקיד של רופא) ונישאה בעצמה לבן עשירים שנספה במלחמה. ממנו נותר לה בחיים בן. לימים בת נולדה בישראל מבעלה השני. אחיה לוּסיק  - הגיע ללמוד בבית הספר לכיתה שבה למד גם אבי עם כרכרת סוסים ורכב לבוש מדים, והיה יושב בכיתה מבודד בתא זכוכית, שחלילה יבוא במגע עם בני כיתתו. תארו לעצמכם שלפני המלחמה הם התביישו במשפחה של אבי, שסבי עצמו היה בעל אדמות עד שהוחרמו על ידי הסובייטים ונתנו לו להמשיך לנהל את אחוזתו לשעבר כמנהל קולחוז עד לפרוץ המלחמה, וכיבוש הנאצים. כאמור כל אלה לא היו באמת דודים שלי אבל לאחר המלחמה נזכרו אחד בשני  ואפילו היום אני בקושי מבין את מקומם המדוייק באילן היוחסין. 


אבל  היו לנו "תחליפי סבתות", שתי אחיותיה של סבתא שלי מצד אמא. האחת, פֶּסיה, ששרדה כי הספיקה לברוח לאזור אחר במלחמה. והשניה, אֶנה, שאיכשהו שרדה אבל התאלמנה במלחמה מבעלה ובנה בן השלוש נרצח על ידי הקלגסים. פסיה נישאה לבעלה זמְבֶל ונולדו להם שלושה ילדים. זמבל נפטר כשהייתי בכיתה אלף מסרטן, ופסיה פתחה לפרנסתה חנות ירקות בחצר ונאלצה לסחוב ארגזי פירות וירקות בגיל מתקדם. אבל לפסיה לא הייתה בה חמימות אלינו והתחושה האישית שלי הייתה יחסי משפחה מזוייפים. כשהיא באה לבקר פעם ביובל, הייתה מביאה לי מתנה בלון אחד פשוט ופעם אחת הביאה לאחותי הקטנה בובה ישנה חסרת יד ועין שמאל שכבר לא נפקחת. תמיד שאלה, מתי יש לי יומולדת והוסיפה, אז ליומולדת אקנה לך שרשרת זהב. שרשרת זהב אף פעם לא קנתה, אבל גם לשם מה ילד צריך בכלל שרשרת זהב?

 

לעומת זאת אנה אחותה נישאה בארץ לבעלה השני החרדי אברוּם (לא כזה שלומד בישיבה, אלא עגלון מוכר בקבוקי סודה, שהיה לי הכבוד לשבת לצידו במושב בעגלה ולאחוז במושכות, כשהוא מצליף מדי פעם בסוס לזרזו וקורא הוייסה). גם אישתו הראשונה ושבעת ילדיו נרצחו על ידי הנאצים. ואצל אנה דווקא הרגשתי בקירבה וחום. כשלקחה אותי איתה לטייל ברחוב אמרה לי  שאין לה ילדים ואני ממש בשבילה כמו הילד שלה. עניתי לה שאם היא סבתא שלי, אז היא צריכה לספר לי סיפורים כמו כל הסבתות. אבל היה לה רק סיפור חוזר טפשי אחד של שלושה ארבעה משפטים וזהו.  והייתי משוכנע שמי שלא יכולה לספר לי סיפורים, גם לא יכולה להיות סבתא שלי. היום אני יודע - וכי איזה סיפורים יכלה לספר לי? על משפחתה שנרצחה? היא הייתה דוברת יידיש ועברית היא קראה נורא לאט בגמגום - וכיצד הייתה יכולה להקריא לי?

 

היא הגיעה לביתנו כל פעם שרבה עם בעלה השני והתנחלה לארבעה, חמישה ימים.  הייתה עוזבת כאשר אמא שלי כבר לא יכלה לסבול שהיא מתערבת בכל דבר ומעירה ששום דבר לא בסדר. כשאנה נפטרה (בדיוק בשנה שצפתה את מותה עשר שנים לפני), סירבתי ללכת ללוויה. פחדתי מבית קברות. גם לא רציתי אף פעם יותר לבקר את בעלה, שהיה קמצן גדול וביקש כבר לאחר שבוע ממות אשתו להנשא עם אחותה פסיה האלמנה. כשהייתי ילד שנאתי לבקר בביתם בבני ברק לשבת או חג, מאחר ולא היה שם שום דבר שיעסיק ילד, ושעון שבת החשיך את הבית בשבע בערב וכולם היו צריכים ללכת לישון.

 

תמיד הייתה בי קינאה בחברים שיש להם סבתא וסבא. אבל השיא היה בביקורנו התכופים בבית אחותו של אבא שלי, הדודה האמיתית היחידה שלי. היא הייתה נשואה לבעל שהוריו שכלו את בנם השני במלחמת השחרור. ולמרות שתמיד אמרו לבנם החי שחבל שלא התחלף עם אחיו, הם היו מגיעים לבקר בשבתות את שני בני דודיי. ובביקורם כשהיינו שם אחותי ואני, הם אף פעם בכלל לא התייחסו אלינו, כאילו היינו אוויר. היו מסתערים על נכדיהם (בני דודינו) ובפנינו העניקו לכל אחד מהם חפיסת שוקולד פרה. שוקולד פרה לא היה חסר לנו, אבל סבתא וסבא שמביאים שוקולד פרה היה חסר. והם כל כך הכאיבו לי, שלא הייתה להם רגישות אלמנטרית לילד יתום מסבים וסבתות, שעומד ומסתכל ואוכל את הלב.




 

ילדיי לעומת זאת זכו לסבים וסבתות. אמנם לשנים מעטות יחסית עם הוריה של זוגתי. הבת זכתה להכיר את אביה של זוגתי, שסיים את חייו במוסד תשושי נפש חולה אלצהיימר. הבן לא זוכר אותו, כי נפטר בהיותו בן שנה. אמא של זוגתי שהיתה כל חייה לא בריאה במיוחד, נפטרה כמה שנים אחר כך כשהבת הייתה בכיתה ה' והבן בכיתה ב'. לא סיפרנו לבת על פטירתה, שבדיוק באותו בוקר הבת וחברתה הטובה הוזמנו לאולפן טלוויזיה לשעשועון ילדים שבו כל אחת הייתה צריכה לנחש דברים קטנים האחת על חברתה. לא רצינו להשבית את שמחתה של הבת שכל כך ציפתה בהתרגשות לצילומים. וכשצפינו בבת בטלוויזיה כשהמנחה שאל אותה אם היא רוצה לאחל משהו למישהו, והיא ענתה "כן, רק בריאות לסבתא שלי החולה" כשהיא כבר לא הייתה בין החיים - ישבנו והזלנו דמעות. רק בארוחת ערב סיפרנו לילדים לאחר הכנה, והם פרצו בבכי גדול. לפחות חסכנו מהם את טקס הקבורה - שלדעתנו היו קטנים מדי לטראומה כזו.

 

הורי שיבדלו לחיים ארוכים, מעניקים לילדיי אהבה רבה ולמרות שאינם זקוקים - אפילו תמיכה חודשית, וכסף לשיעורי נהיגה כאן, וכסף לפסיכומטרי שם ולימי הולדת ולחגים. תמיד אומרים שהם לא מחכים למותם כדי להוריש - הם שמחים לחלק עוד בחייהם לחמשת נכדיהם. הם גרים ברעננה ואנחנו בירושלים. בגילם, המרחק הגיאוגרפי מגביל את מספר הביקורים. כעת גם אני מוגבל לבקר אותם והם נורא סובלים מזה. אבל זה מה שיש. לפחות אנחנו מדברים כל יום בטלפון.

 

אז אני שבילדותי גדלתי בלי סבים וסבתות, שלא היה לי מושג איך זה עם, ומקנא בחברים, לפחות התמזל מזלי שאשריי ילדיי שזכו לסבים כאלו אוהבים.


נכתב על ידי קנקן התה , 21/10/2014 05:11   בקטגוריות יומן אישי, זכרונות, משפחה, זכרונות ילדות  
44 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-23/10/2014 21:17
 



הפיחות הזוחל בדף הבית בישרא


 

את הפוסט הזה אינני כותב בבלוג ההצלה בשל נקודות המבט האישיות שבפוסט זה.

 

איננו יודעים כמה שמו לב לזה שלאחר יום כיפור נעלמה פינת מומלצים ייחודית בישרא והותירה חור לבן בדף. מזל שפעמיים שירים שכתבתי היו במומלצים האלה ולכן צילמתי. אם לא הייתי מצלם, לא הייתי יכול להוכיח שעד לפיטורי מריאט הייתה פינת מומלצים כזו, שהיא ערכה. הרי היא:



 

פינת הפוסטים היצירתיים הפכה היסטוריה.

נו טוב, אי אפשר לדרוש מעורכת תוכן שפוטרה ועסוקה מעל הראש להעביר את הידע שלה בחפיפה - שתמשיך לחפש ולקרוא עשרות פוסטים יצירתיים. זהו הפיחות הזוחל בישראבלוג והוא כבר כאן, כשמריאט עדיין כאן עד לסוף החודש. ויש מי שלא מבין לשם מה צריך בכלל עורך תוכן בשכר. ומדוע בשכר? אז נתחיל עם השכר - כדי שעורך בלוגר/ים מתנדב/ים (כמו שחלק כבר הציעו בתגובות למכתב הנהלת נענע בבלוג 5) לא ייצרו כאן קליקות ומאפיות. זה למה.

ומה זה אומר ביטול משרת עורך תוכן בכלל בישרא?

 

פשוט מאוד, יש עורך תוכן של נענע והוא יאלץ להיות גם עורך תוכן של ישרא (בעד אותו הכסף, כי הרי אין כבר לנענע כסף להעסיק עורך תוכן עצמאי בישרא), ולכן המומלצים יהיו בעתיד כך?



פוסטים מומלצים  מישרא בדף הבית של נענע

 

 

כלומר, אוכל וסקס- פיפטי פיפטי. כמו מומלצי ישרא בדף נענע בעת כתיבת פוסט זה. וזה לא סתם מקרי (אני בודק את זה מעת לעת), לפעמים כל מומלצי ישרא בדף נענע הם פוסטים של אוכל (נו, אולי הרביעי על תבלינים). וחוצמזה מומלצי ישרא מוחלפים בנענע נורא לאט ומשעממים שם את הדף ואת העין. אז כך זה כפי הנראה יראה כאן בישרא עוד מעט. 

ולא יראה כפי שהיום , עם עריכת תוכן עצמאית בימיו האחרונים של ישרא על ידי עורכת תוכן מקצועית (כפי שצולם בדף הבית של ישרא, בדיוק באותו זמן שצולמה התמונה מדף נענע) כך:

 



פוסטים מומלצים  מישרא בדף הבית של ישרא

 

אז תגידו, וכי מדוע שבישרא ישארו בכלל בלוגרים חוץ מאלה הכותבים על סקס ויצרים או בישול?

זברה, תגידי לי למה?

 

אז לנענע אין יותר כסף לפינת פוסטים יצירתיים מומלצים, שבאחד מהם כתבתי  ביום השואה שני שירים: האחד על אמא שלי שנותרה יתומה בגיל שתים עשרה ושרדה ארבע שנות שואה לבד בלי הורים (סורגת כובעי צמר וגרביים בשביל פת לחם וישנה בקור של מינוס ארבעים בדיר חזירים) -

 

פארקלעייבט (צמודות)/קנקן התה


אִמָּא

אֲנִי שׁוֹכֶבֶת לְצִדֵּךְ אִמָּא

נִצְמֶדֶת

מְחַמֶּמֶת גּוּפֵךְ הַקָּפוּא

אַבָּא יָצָא לְהָבִיא לָנוּ

אֹכֶל

מֵהַשֶּׁלֶג לֹא חָזַר

בַּת מִצְוָה כְּבָר

לֹא תַּחְגְּגוּ לִי

אֶל מִי אֶצָּמֵד מָחָר?




ובשיר השני כתבתי על סבי , ששרד כל המלחמה במחנה ריכוז ובדרך חזרה הבייתה ברכבת, נפח את נשמתו וגופתו הושלכה על ידי הנוסעים האוקראינים מחלון הרכבת מאכל לכלבים. תמונה של הסב מול הנין (בני, דור שלישי) שוכבים בשלג , ראו כאן.

 

שירים אלו לא היו רואים אור במקום אחר חוץ מישראבלוג (כי אני לא בקטע הזה של כתיבת ספרי שירה וגם לא שולח לעיתונים). פינת היצירתיים המומלצים  ז"ל  נתנה במה לשני השירים האלו, לזכרם של בני משפחתי שניספו ולא יכולתי להכיר. הפינה הזו נתנה במה לרבים אחרים. בכל הכבוד לפינות הבישול הפופלריות, כל פלטפורמה שמכבדת את עצמה צריכה להציג חומר מגוון וגם איכותי. פלטפורמה רצינית לא מתנהלת רק לשם רייטינג, צריך שיהיה בה גם איכות. רייטינג תמיד אפשר למצוא גם במקום אחר.

 

 

ומה יהיה במומלצי ישרא ביום השואה הבא ? אולי מנה ליום השואה, לקראת המנגל של יום העצמאות?

מאוד רוצה לקוות שבשנה הבאה לא נחגוג יום השואה לישראבלוג.


נכתב על ידי קנקן התה , 18/10/2014 22:47   בקטגוריות ענייניי ישראבלוג, ענייניי ישרא-בלוג, ישרא-כלוג, ישראבלוג, נענע 10, דף הבית, מומלצים יצירתיים, יצירה בישרא, עריכת תוכן, עורך תוכן, יום השואה, בלוגיה, פיחות זוחל בישראבלוג?  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-23/10/2014 21:14
 



בין דציבלים של תת מקלעים לדציבלים של מואזין


סיפור אמיתי לשבת.

 

מזה כבר כמה שבועות מאז החלו מעשי הנקם בירושלים, ובמיוחד בימים האחרונים, כבר אינני יודע מה הורס לי יותר את שבלול השמיעה באזניים וקודח במוח מחילות של תולעים מזמזמות ומתפוצצות. האם זה מקולות הנפץ והתת מקלעים הנשמעים מחלון ביתי ומשמשות החלונות המזדעזעות כעומדות להתנפץ  מגלי ההדף ומהמסוקים החגים ואשר ממריאים או נוחתים במנחת המסוקים הסמוך, או מקולות קריאת המואזין כל רבע שעה חמש פעמים בתפילת הערב. ונדמה כאילו דרך חלוני המרוחק 800 מטר בקו אווירי מהכפר - הכניס המואזין לתוך הבית רמקול של חמשת אלפים דציבלים, שחודרים לי לתעלות האוזניים ומרעידים  את מערות האף עד להחריד. ואליו מצטרפת תחרות רמקולית קקופונית מצריחי המסגדים השכנים, שהנביא מוחמד פקד עליהם בקוראן לקרוא לתפילה ברמקולים חשמליים, שמכוונים בקפידה לעבר בתי היהודים - למען קרוא להם להתפלל לאללה הוא אכבר.

 

וזוכר אני כשהגעתי לגור בשכונת התפר הזו בשטח ההפקר שנושק לפסגת הר הצופים, פחדו הפלסטינים מפני הרוחות והשדים הדרים בהמוניהם במקום, עד כי ראו שלא מעונה כל רע ליהודים. ויראו כי טוב, והחלו ליבא פלסטינים מאזור חברון, לבנות בתים בצורה סדורה ועקבית ולהתנחל מעבר לואדי - ולא שמרו לי זכות ישוב ראשונים. ובמשך כעשרים שנה - מכמה עשרות שוחות בודדות צמחה תחת עיניהם הפקוחות של ממשלות ישראל לדורותיהן, מן השמאל ועד הימין - כפר, כמעט עיר פלסטינית לתפארת, הנושקת לשכונה יהודית שחלק מתושביה (רבים מהם כיפות סרוגות) כבר החלו למכור דירותיהם לערבים עשירים שחשקו בבתי היקרות של היהודים שעוברים להתנחל בתל אביב , ורכושם החדש נרשם כדת וכדין בטאבו, בהוראת פסיקת בג"צ. ושכני בבית שמעלי במדרון הגבעה, הגדיל והשכיר את ביתו לסרסור פלסטיני ו'נשותיו', שהפך את ביתו לבית בושת.

 

ואפילו שכני האחר, שהוא קצין בכיר במשטרה, לא היה לאל ידו אמצעים לסגור את בית הבושת הזה, שנערים פלסטינים בני חמש עשרה התדפקו בדלת ביתי, כדי לשאול בביישנות אם כאן נמצא  הפורקן. ובית הבושת הזה התנהל באין מפריע מספר חודשים, עד שאחת מ'הדיירות' שלו נבהלה מחמת סרסורה וקפצה מהחלון אל עבר גג בית שכני שמתחתיי ביתי במדרון הגבעה. בית שמשכיר אותו כיום  ב-15,000 דולר אמריקאים לחודש לשגרירות הקנדית, שמסכימה לעושק הזה  משום שגנב שטח ציבורי והתקין לו גינת ענק מחיה נפשות ומזרקות צבעונין, ועל פי שמועה דחף כמה ג'ובות , כדי שהשטח הזה ירשם על שמו בטאבו - במבצע בזק של פרצלאציה שכונתית והעברה מחכירה של המינהל, לרישום של קבע בטאבו. יען כי טוב הדבר בעיניי הממשלה, לאגן זכויות היהודים בשכונת התפר לעולמי עולמים, לפני שתתווסף לרשימת הדרישות של אבו מאזן.

 

אבל במדינתו הנאורה יש תמיד שפיצים משאירי פרצות. כי לכל אחד מאיתנו רשמו את ביתו בטאבו עם הערה קטנה שהנכס בנוי בשטח 'גן ארכיאולוגי'. "שטויות, סתם לא משמעותי לשום דבר ההערה הזו" אמרו לנו הפקידים (אבל השאירו פתח לנשל אותנו מבתינו אם אבו  מאזן או יורשיו יתעקשו על הבעלות בשטח ההפקר, בטענה שזה אולי בית קברות מוסלמי קדוש). אבל חצי חפירה לא ראינו ב'גן הארכיאולוגי' שעליו שוכנת שכונתנו, מלבד שמועה שאולי מצאו כמה עצמות של צלבנים, שמחמת הספק ליהדותם - הרבנות הכריזה על בית קברות עתיק ששוכן בשלווה מתחת ליסודות בתינו. ומי יודע, אולי בשל כך נבחו הכלבים.

 

אבל נחזור לסיפור הזונה שבוודאי מאוד מעניינת אתכם, זו שקפצה מהחלון אל גג הבית של השכן השוכן במדרון הגבעה מתחת לביתי, וחלפה האישה במעופה במסלול בליסטי דרך הטרסה הפתוחה שבה ישב בני הקטן, שהבחין במעוף גוש בשר עטוף שחורים, ושמע קול חבטת טיל שפער חור צניחה בפרגולה - וב'מוכרת מזון' פצועה שרועה משותקת לכל החיים מצווארה ומטה, מתחת.  ותבוא המשטרה בצבא גדול ובתרועות אמבולנסים, ונמצאה ההילה לסגירת בית הבושת,  ובא לציון גואל.      

 

ולקונצרט הקולות הקקופונים, מתווספים קולות סמיטריילרים פלסטינים שפורקים בקצב ובשאון פסולת בניה במשך שנים וממלאים את הואדי החוצץ ביו שכונתנו לבן כפר המתנחלים אללה הוא אכבר החברונים שמתרבים בכל ממדי החלל האפשריים. בתחילה היו פורקים פסולת הבניה כמו גנבים בלילה מחמת אימת קנס אלף שקל של פקחי הערייה, עד שהעזו לפרוק ולהרעיש בכל שעות היום, יען כי הבינו כי יקרים השנ"צים של הפקחים העירונים במשרדם הנוח והממוזג. ולאחר כל פריקה, בולדוזר מיישר את השטח בקפידה ועוד מעט כבר לא יהיה לנו ואדי, והם מתקדמים לעברנו ובונים בתחילה 'דיר וחומה', ומעברה בתחילה צצים כמה פחונים, ובלילה הפחון הופך לשלד בית וכעבור חודש כבר גרה בו משפחה ומתוך אלף בתים לא חוקיים כאלה, עיריית ירושלים מצליחה אולי להוציא צו הריסה של שני בתים לאחר שנים של משפטים, ובבלגן גדול של הכפריים, וקרה שגם שוטר ירה במפגין והרגו. מלחמת עולם של שבוע לפחות על כל בית.

 



דמוגרפית ההתנחלות והרחם פלסטינים מול שכות תפר יהודית

 

והנה נוספים צלילים חדשים  לקקופוניה המשתוללת מחוץ לחלונות ביתי, שיוצרת סולם של שריקות בוז בדו מז'ור  וקריאות אללה  הוא אכבר שנשמעים היטב גם ממרחק אווירי של קילומטר, מלווים ביריות תת-מקלעים, וצעקות של מפגין  "יא מניאק" לעבר חייל שירה משהו שהכאיב לו. ובכלל בימים האחרונים מאז שפרצה המיני אנתיפדה הזו בירושלים, שאף אחד לא מודה בה, נראה שצה"ל הצטייד באמצעי חדש לפיזור הפגנות. וזאת אני מנחש רק על סמך חוש השמיעה, שמבחין לאחרונה קולות בס עמוקים וגלי הדף שמצטרפים לקונצרט, יחד עם נביחות כלבי הפרא בכפר ושל כלבי הבית היהודים שעונים להם בקול שני.

 

ואני יושב בבית המרווח, גלריית תמונות שאספנו מעטרת את הקירות. בית שמזכיר בתי אמנים בצפת - כך אומרים המבקרים, אוויר הרים צלול כיין וריח אורנים, נוף מדבר יהודה נשקף מהמרפסת והרי מואב הכחלחלים בדוק ערפל ממול. ומחלון אחד נשמעים קולות מחאה של צעירים פלסטינים (שהמוכתר לא שולט בהם), מחלון שני קולות נפץ ומקלעים, מחלון  שלישי קריזה שמפרעת שנת ישרים שלווה של צהרי יום שישי - מבסיס פיקוד העורף של הר הצופים, שהחליט על תרגיל לפני כניסת השבת, שנכנסת בקול צופרים רם, ומכל חלון נשמע  רמקולו של מואזין, וצלילי  פעמוני אוגוסטה ויקטוריה מבשרים על תפילת יום ראשון, ובחודש הרמדאן- קול תופים מעיר בארבע לפנות בוקר לחפלה שלפני הצום, וכל ערב קיץ - מסיבת חתונה בת שלושה ימים עולה מבית אחר, מלווה בצלילי דבקה סוערים וירי זיקוקי חזיזים כל מחצית השעה.  איזה יופי של קונצרט יומי בשכונה השלווה והפסטורלית שלנו.


נכתב על ידי קנקן התה , 18/10/2014 05:34   בקטגוריות יומן אישי, סיפורים שלי  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-23/10/2014 21:15
 



לדף הבא
דפים:  

66,991
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , דברי תורה , מדע וטכנולוגיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקנקן התה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קנקן התה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ