לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חשיבה חופשית


מתובנות של מדען: עובדות לא נעלמות כאשר מתעלמים מהן!

Avatarכינוי:  קנקן התה

בן: 3

Google:  קנקן התה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2015

קולו של בלוגר שירד מנכסיו בישרא


 

תודה לקומץ ידידי שנותרו בישרא, על התגובות החמות לפוסט הקודם ועל העידוד. אוהב אתכם אבל לאור המצב אני נאלץ להכריז על

 




 

 

זה לא מצב של קבע, גם לא פרידה. רק הוצאתי לעצמי כרטיס צהוב. אז עדיין אין מקום להוציא ממחטות.

 

* והפעם זו לא תקלה, אני חסמתי את התגובות.


 




נכתב על ידי קנקן התה , 15/4/2015 16:11  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחשב מסלול מחדש


 

קיימן כתב פוסט על רשימת הפעילים בישרא ולכן במידה מסויימת הפוסט הזה מתקשר למה שכתב שם - חלק ניכר של הבלוגים ברשימת הפעילים הם של בלוגרים וותיקים. למרות שאני כותב כאן רק שלוש וחצי שנים (וזה נחשב ינוקא לעומת ותיקים שכותבים כאן עשר שנים פלוס), גם הבלוג הזה היה עד לפני כשבועיים ברשימות החמים והפעילים. בדרך כלל הבלוג היה בשתי העשיריות הראשונות של הפעילים בדף הראשי של ישראבלוג. ולא פעם פוסטים הגיעו לחמישיה הראשונה בחמים.

 

אבל אז קרה משהו  ומאז הכניסות פחתו מאוד באופן פתאומי, מספר התגובות ירד לחצי, הפוסטים הפסיקו להופיע בחמים, והבלוג כבר לא בפעילים המוצגים בעמוד הראשון. אני אפילו מהמר בסבירות גבוהה, שלא משנה מה וכמה יכתב כאן, הבלוג ימשיך לרדת במיקום הפעילים ואפילו יעלם 28 ימים לאחר התקרית שארעה.

 

רשימת הפעילים נקבעת ומוחלפת מדי שבוע באופן אוטומטי על ידי אלגוריתם סודי שמשקלל את מספר הכניסות והתגובות וכן את מספר הפוסטים שפורסמו (אגב, ככל הממעיט עד למידה מסויימת הרי זה משובח!) וכן את מספר המנויים - בחודש האחרון (בעצם ב-28 ימים האחרונים).

 

אז מי שבחר למחוק ולצמצם את רשימת המנויים לבלוג הזה, ידע למה הוא עושה זאת. ושימו לב שאני מדבר על מי ולא על תקלה סתמית כפי שנטען על ידי הנהלת ישראבלוג. גם אם הייתה  זו תקלת ממשק של ישרא, זה מספיק גרוע לישראבלוג ובלתי נסבל. אבל למרות שטוענים בישרא שאף אחד מלבד ה-IP שלי לא נכנס מהשרת שלהם אל הבלוג כאשר בוצעה מחיקת המנויים, זה עדיין לא מוכיח שלא נכנס האקר לבלוג הזה מבלי להשאיר עקבות (מאששת את זה העובדה שיש אצלי ניתוקי אינטרנט ודיווח על קונפליקט בכתובת IP - כלומר, מישהו משתמש בכתובת ה IP שלי וזה לא אני!). בכל אופן, תקלה במימשק של ישרא הייתה מוחקת את כל המנויים ולא מצמצמת אותה לשליש, כפי שקרה.

 

התוצאה לא הרחיקה לבוא - מספר הכניסות והתגובות ירד פלאים ומאז שנמחקו המנויים, הבלוג גם הולך ונדחק מרשימת הפעילים. הפוסטים גם לא מגיעים לחמים כמקודם. אני מניח שיש וודאי ששואלים כעת לשם מה זה בכלל חשוב. אז כבר אמרתי לא פעם ללא בושה שאני לא כותב כאן לעצמי (וכנראה כך גם לא רובכם). אין לי גם אופי פולני לטעון שזה לא חשוב כמו מי שטוען כך ממרום רשימות החמים והפעילים.

 

אז אומר לכם שוב מדוע זה חשוב. זה לא לשם הכבוד. לוח הסטטיסטיקה מוכיח כמה רבות היו הכניסות מרשימות החמים והפעילים. היו בלשון עבר ולא עוד. יש לי רשימת גיבוי של כל כתובות המנויים שהיו לפני המחיקה, ולמרות ששלחתי אותה לצוות התמיכה של ישרא, הודיעו לי שהם לא יכולים להזין בעצמם מחדש את רשימת המנויים שנמחקו. מספר המנויים גם לאחר אלו שחידשו את ההרשמה (ואפילו שנרשמו גם מעט מנויים חדשים, שלא היו ברשימה) - מגיע רק למספר המנויים שהיו לבלוג לאחר חצי שנה להיווסדו. כלומר שלוש שנים מהפופולריות של הבלוג נמחקו באיבחת חרב.

 

רבים הפוסטים שנכתבו בבלוגיה על ידידות וירטואלית בקהילת ישראבלוג. ברוב המקרים באמת מדובר ביצירת קשרי ידידות וירטואלית  בין בלוגרים לבין עצמם ובין בלוגרים לקוראים ותיקים, במיוחד עם אלו שמגיבים בתדירות גבוהה ונוצר דו-שיח. אני בהחלט יכול לומר שאני מאמין באמת שיש כאן קבוצה שאני מחשיב כידידי, בוודאי ידידים וירטואלים. אבל לא  התחמקה מעיני החדה שיש כאלו שהפסיקו לבקר ולהגיב. וודאי תאמרו שזו תופעה כללית שמשקפת עזיבה של בלוגרים וקוראים את ישרא. אני לא מדבר על אלה. אני מדבר על כאלה שעדיין כותבים ומבקרים בבלוגים שאני קורא. אני לא כופה עצמי על אף אחד ואם מצא לנכון שהבלוג משעמם או הרגזתי אותו/ה מאיזושהי סיבה אז שיבוסם.

 

אבל מחיקת המנויים הראתה לי גם  משהו מכוער. כאלה שפעם קראו כל פוסט שנכתב כאן והגיבו תדיר -  לאחר שנודע להם על המחיקה (ממייל ששלחתי בתפוצת נאטו לכל כתובות המנויים שנמחקו) הם מיהרו כנראה ובשמחה לאיד, למחוק עצמם גם מרשימת הקוראים הקבועים. כן, יש כאלה שמופיעים גם ברשימת המנויים וגם ברשימת הקוראים הקבועים. לפחות היו. אז לאלו שמיהרו למחוק גם בקבועים - שיבוסם גם להם. אל דאגה, הם לא מדירים שינה מעיני. סתם דיון על פרצופם של אנשים.

 

למחיקת המנויים יש גם פן חיובי - היא הראתה לי את פרצופם האמיתי של חלק מהבלוגרים כאן, שמלקקים לכל בלוגר אפשרי בתנאי שהוא מגיב בתמורה לבלוג שלהם. כן הגיע הזמן לומר שזו איסטרטגיה ידועה של בלוגרים מסויימים כאן. ומי שנעלב כעת מוזמן למחוק עצמו מרשימות המנויים והקוראים הקבועים. זה במילא כבר לא משנה.

 

למרות ההרשמה המחודשת של מספר מנויים שנמחקו מההרשימה, כאמור רשימת המנויים מגיעה בקושי למה שהייתה לפני שלוש שנים.

 

אין ספק, לשמחתם של 'אוהבי' אני מבואס. כי התוצאה כמוה כמעט כמחיקת הבלוג. מי שעשה את זה הצליח מבחינה זו.

אכתוב בקרוב פוסט על המניע של מי שעשה זאת בבלוג הפרטי (שעליו מנויים ידידי כאן ואנשים שעליהם אני סומך).  האמינו לי שיש כנראה מניע גדול מסתם נקמנות על פוסטים או תגובות שעצבנו.

 

ולאביהוא שאולי קורא את הפוסט הזה כי הוא מנוי כאן (אשר לא נמחק) - נניח שהמחיקה הייתה תקלה, איזו תשובה יש לישראבלוג אל מי שנפגע כך באופן שלא ניתן לתיקון או לפיצוי?

 

במצב הנוכחי הפרטי שלי ובמצב הכללי של ישראבלוג המתפורר - מחשב מסלול  מחדש.

 




 

שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה (משלי יז ה)


 

נכתב על ידי קנקן התה , 12/4/2015 22:28  
55 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של PK ב-18/4/2015 06:22
 



מבחן האריה (על פי קנקן)


 

אומרים שפעם מדען -תמיד מדען. כנראה זה יותר ממקצוע. זו דרך מחשבה ודרך חיים. אין כמו מה שאתאר בהמשך דוגמה לכך.


בקורס שלימדתי תלמידי בוגר היו חמש שעות שבועיות. שתיים מהן החלו בשעה שמונה ורבע בבוקר. כדי לא להתקע בפקקי הבוקר ולהגיע בזמן, נהגתי לצאת מוקדם מהבית ובדרך כלל הגעתי לפקולטה כחצי שעה לפחות לפני תחילת השיעור. רבע שעה הייתי צריך כדי להכין את האולם להרצאה, להכנס ללוח הפיקוד שמדליק את האורות, המחשב ומקרן הברקו (ותמיד יש איזה מרצה אדיוט לפניך שמקלקל דברים או שמכבה דברים שלא צריך למרות ההוראות המפורשות הכתובות מול עיניו באותיות קידוש לבנה), להוריד את המסך הגדול להקרנת מצגות, לתזמן את סרטוני הוידאו וכדומה. אבל גם כך נותרו לי לפני כן כעשרים דקות שבהן נהגתי לקנות בדוכן שבכניסה לבנין ההרצאות קפה הפוך גדול חזק ובייגלה טרי. ביום יפה הייתי יוצא לחצר הפקולטה ומתיישב על ספסל האבן הארוך - שותה, אוכל וצופה בסטודנטים ואנשי הסגל הנוהרים אל פתח הכניסה להתחיל את יום לימודיהם או עבודתם.

 

ביום חם ישבתי לפני ההרצאה בפינה מוצלת - בקרן הספסל בצמוד למבנה חברת החשמל. בצפיה לעבר הנוהרים אל פתח הכניסה לבנין, הבחנתי שלרובם אני נשאר שקוף, אבל מדי פעם יש מישהו/י שמפנה את הראש ימינה לעבר האיש המוסתר מעבר למבנה החשמל, כלומר אלי (ראו בשרטוט)

 




 

 

מהר מאוד התעוררה בי סקרנות האם ישנה חוקיות. התחלתי לספור כמה אנשים חולפים היישר מבלי להביט עד שמישהו מפנה ראשו ימינה ומביט אלי לשניה. שלפתי דף מהתיק ותחלתי לתעד את הספירה, כמו בתרשים הבא.

 




 

מהר מאוד נדהמתי לראות שישנה חוקיות וניתן להסיק כללים. לאחר תצפית וספירה במשך מספר פעמים בבוקר שלפני ההרצאה - מצאתי שבממוצע אחד מכל 12  מפנה ראשו ימינה מיד לאחר שחלף את מבנה החשמל. אבל זה לא הכל:

 

כשהחולפים היו ביחידוּת, יותר נשים מגברים הפנו ראשן ימינה באופן מובהק (אחת מ-8 בממוצע, לעומת אחד מ- 14 גברים).

 

כאשר חלפו זוגות מעורבים (גבר ואישה) - תמיד האישה הייתה זו שהפנתה ראש ימינה.

 

כאשר חלפו זוגות גברים, או זוגות נשים - תמיד מי שהיה קרוב יותר למקום מושבי (כלומר הצועד/ת הימני/ת) היה זה שמפנה מבט.

 

כאשר חלפה קבוצת אנשים שצעדו במקבץ - תמיד הצועד בראש הקבוצה היה זה שהפנה מבט ימינה ואלה שצועדו אחריו רק מביטים היישר קדימה לעבר פתח הבניין. למרות שהקבוצות היו אקראיות וללא שום קשר חברתי ביניהם - הצועד בראש כאילו קיבל אחריות על השאר באופן בלתי מודע.

 

בוודאי יהיו כאן קוראים שחושבים איזה שטות היא לשבת כך, לתצפת, לספור ולמצוא כללים. הם אולי היו מקסימום מתצפתים בהנאה על עלמות החן החולפות. אבל לחקור מי בין החולפים מפנה ראש ומביט - זה כבר נחשב על סף המופרעות, או מקסימום מעיד על שיעמום.והאמת היא (כפי שכבר אמר אריסטו ואחרים), בכל מדען יש מידה מסויימת של מופרעות. אבל למעשה בשביל להגיע להישגים משמעותיים במדע, צריך לצאת מהקופסא. אך חזרה לעניינינו, וודאי תשאלו איזו תועלת יש לתצפית 'מפגרת' כזו?

 

אז כדי להבין את ההגיון בכללים ההתנהגותיים שהוסקו במחקר הפשוט הזה (כן, עדיין אפשר לעשות מחקר בלי ציוד מעבדה ותקציב מחקר) - פשוט החליפו את דמותי בתרשים למעלה באריה:

 

 




 

בוודאי כעת תסכימו שאם אריה היה רובץ במקומי - למי שהיה מפנה מבט ומגלה את נוכחותו, היה יתרון השרדותי. כי מי שלא היה מבחין בזמן, וודאי היה נטרף - אם לא היה נס מיד לנפשו או מטיל רומח לעבר האריה. הצבת האריה במשוואה מעניקה הגיון התנהגותי אבולוציוני. אמנם אנשים שחולפים בחצר הפקולטה אינם מצפים להתקל באריה, אבל נניח שהיינו מחליפים את האריה בפושע או מחבל, האם יש יתרון למי שיפנה מבט ויגלה מיד את הסכנה? בגילוי סכנה מעורב תהליך ביולוגי בבסיס ההתנהגות. בעת סכנה האדם מגיב בעליה ברמת האדרנלין. העליה באדרנלין היא אמצעי ביולוגי בעל ערך אבולוציוני רב עוצמה - העליה ברמת האדרנלין היא זו שמעוררת את הדפוס ההתנהגותי ההשרדותי 'התקף או ברח'.

 

חשוב לציין שהמחקר התצפיתי הזה אינו מייצג את כלל האוכלוסיה, כי נעשה על אוכלוסיה מאוד מסויימת - סטודנטים ועובדי סגל אקדמי ומנהלי. אמנם באוניברסיטה קיים גם הסקטור של עובדי נקיון ואנשי שירותים אחרים, אבל אלו משום מה מתחילים לעבוד בשש בבוקר כדי לסיים בשתיים בצהריים. אגב, אף פעם לא הבנתי מדוע אין אנשי שירות כאשר צריכים אותם כשדברים מתלכלכים או מתקלקלים, שזה תמיד לאחר שתיים לפי חוק מרפי. תגידו, האם יתכן שעבודה בשעות המשונות האלו קשורות לזה שהפועלים האלה זקוקים להשלמת הכנסה? לא יודע, סתם השערה לגבי אלו ש'עובדים' בשעות שלא בדיוק צריכים אותם.

 

על שם האלגוריה, כיניתי את המחקר הזה בשם 'מבחן האריה'. ובפוסט הזה אני מפרסם אותו לראשונה מבלי לזכות בקרדיט מדעי פורמלי. הרי עכשיו אני יכול להרשות לעצמי ומבלי לצרף לתוצאות ערכי סטיות תקן, סיגניפיקנס ושאר ירקות סטטיסטיים שאינם מעניינים בני אדם מהשורה, אלא הם סטטיסטיקאים, או רוצים לעשות רושם שהם כאלו (לא,סתם). ובכלל ישראבלוג הרי אינו כתב - עת מדעי. למעשה הפוסט הזה מדגים שאפשר לחקור גם בחיי יומיום, ללא צורך בתקציבי מחקר, כוח אדם וציוד מיוחד.

 


נכתב על ידי קנקן התה , 10/4/2015 13:18   בקטגוריות מבחן האריה, מדעי ההתנהגות, מחקר מדעי, מדע בחיי יומיום, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, עיונים במדע  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-12/4/2015 11:26
 



מקפיא החגבים


 

הילד לא היה צריך מעבדה לערוך ניסויים. בכיתה ח' הוא קנה מדמי הכיס וממתנות הבר מצווה שקיבל ציוד דל לביצוע רעיונות מוחו הקודח. במתנות הכוונה לכסף שקיבל, כי הרוב הביאו לו אלבומים - אלבומי מסעות, אלבומי אמנות, אלבומי מלחמות ...אלבומים, אלבומים, אלבומים, חלקם בדופליקטים וטריפליקטים. מזה כמה שנים לפני היה חולף ומתבונן בערגה בחלון הראווה של חנות 'הפטנטים' ברחוב הראשי של עירו (כך קראו לחנויות כאלו אז). שני פריטים במיוחד משכו את לבו - מנוע חשמלי זעיר, 50 לירות מחירו,  ומיקרוסקופ קטן ואביזרים נלווים ארוזים בארגז פלסטיק אפור - ב- 150 לירות. המשכורת של אבא שלו, בתקופת מועמדות א'  לחבר באגד (כי היתה לאחריה גם מועמדות ב')  היתה בערך כמחיר המיקרוסקופ. ושלא תחשבו שמדובר במקרוסקופ משוכלל, כי הוא הגדיל בקושי פי מאתיים בלבד והאופטיקה לא משהו.

 

הדודה נתנה לו מתנת בר מצווה 200 לירות, קרוב משפחה עשיר אחר - 50 לירות ושאר 'הקמצנים' נתנו משהו בין ח"י לעשרים וחמש לירות. השאר כאמור - אלבומים. אלבומים הרי הרבה יותר זולים - עשר, חמש עשרה לירות מקסימום. האבא פתח לו חשבון בדן חסכן ועשה מֶצ'ינג - כלומר, הפקיד לירה משלו על כל לירה שהופקדה על ידי הילד בחשבון מהמתנות שקיבל. אבל הילד ויתר על הפקדת 200 לירות מהמתנות ובהתאם הפסיד עוד מאתיים שקל מהמצ'ינג, וזאת כדי לקנות את המיקרוסקופ והמנוע החשמלי המיוחלים מחלון הראווה. ובעשרים וחמש לירות נוספות מדמי הכיס, הוא רכש גם ערכת כימיה עם אבקות צבעוניות, ספטולות (כפיות קטנות ממתכת) ואת כמות מבחנות הזכוכית הדלה השלים בקניה בבית מרקחת במחיר עשר אגורות למבחנה, יחד עם אבקת קליום במשקל, ששימשה כקטליזטור (זרז) של ריאקציות כימיות.

 

כאשר החֶברֶה ישבו ועישנו על הברזלים (הגרסה ההיסטורית הדלה של הפאבים והנרגילות), הילד הפיק חשמל מאנרגיית הרוח שהפעילה שבשבות ובממסרים את המנוע החשמלי, שהפעיל מנופים ומכונות שהמציא מוחו הקודח. המיקרוסקופ היה הפריט הראשי במעבדה הביולוגית שהקים בשולחן הפורמייקה במרפסת. בערבים במרפסת המוארת ביקרו חרקים רבים ששימשו אובייקטים לבחינה ולמחקר תחת המיקרוסקופ. חביב עליו במיוחד היה ציד גמלי שלמה בעלי הכנפיים הירקרקות השקופות למחצה והיה מכניסם לגביעי פלסטיק שקופים של מעדניות, כשהם מכוסים בניילון שהוצמד בגומיה לגביע ומחורר בסיכה, כדי לאפשר לחרק לנשום. הוא גילה תחת המקרוסקופ שהעיניים הגדולות של החרק מורכבות ממאות עיניות קטנות והבין מהאנציקלופדיה שהתמונה שמתקבלת במוחו של החרק היא בעצם תמונה של פיקסלים. הוא גילה גם שהדם של החרק צהבהב ולא אדום כמו שלנו, כי הדם שלנו אדום משום שהחלבון קושר החמצן (ההמוגלובין) מכיל אטום ברזל. בחרק הברזל מוחלף באטומי נחושת. בהתבוננות הוא למד שגמל שלמה בעל החזות האצילית הוא בעצם טורף חסר רחמים. בזרועותיו האימתניות הוא היה צד את הזבובונים שהילד הכניס לגביע מגוריו. החרק לא היה מתעניין בזבובונים מתים, רק בזבובונים חיים - אותם היה לופת כבזק בזרועותיו הקדמיות החזקות ומגישם היישר אל פיו.

 



קרדיט Ynet

 

 

במסגרת הפרוייקטים המדעיים שערך הילד במעבדה הצנועה שלו, הוא התעניין במיוחד בפרוייקט ההקפאה. גמלי שלמה שימשו כאובייקטים לניסויים אלו. הילד העלה שאלה האם ניתן להקפיא את החגבים ולאחר זמן להפשירם ולהחזירם לחיים. הילד ראה בסידרת ניסויים אלה חשיבות רבה. הוא לא ערך כך סתם ניסויים ללא מטרה. ראשית הוא לא הדרדר לרמה של ילד אחר בכיתה שלו שהיה מחשמל חתולים. אם כי בוודאי לא היה כל כך נעים לחגב להכנס למקפיא מקרר האוכל בכמה השניות הראשונות (בהזדמנות שבחים לאמא שלי. לא כל אימא הייתה מוכנה להכניס מיכלים עם חגבים לפריזר).

 

הילד ערך סדרת הקפאות והפשרות ורשם בדייקנות את פרוטוקולי ההקפאה וההפשרה והזמנים שמדד בסטופר. הוא מצא שגמלי שלמה ניתן להקפיא למשך עד 5 דקות בפריזר ואז החרק היה שב לתחיה לאחר כעשר דקות בטמפרטורת החדר. אבל בהקפאה והפשרה חוזרת בתנאים אלו למרות תקופות שונות של שיקום בטמפרטורת החדר, גופו של החרק לא עמד לו והוא לא שב לחיים.

 

הילד לא התעניין סתם בהקפאות והפשרות. הוא חשב על אפשרות יישום בבני אדם. ואכן מספר שנים מאוחר יותר הוא קרא בעיתון מדעי לנוער, על חברה מסחרית שמקפיאה בני אדם עשירים ממש ברגע מותם. דמם נשאב ומרוקן מכלי הדם, ומוחלף בנוזל הקפאה מיוחד. מטרת ההקפאה היא רצונם של המוקפאים לשוב לחיים בעתיד, כאשר הרפואה תהיה מתקדמת ותוכל לרפא את חולייהם. זה כבר לא מדע בדיוני. אבל אישית החזרה לחיים בעוד מאתיים שלוש מאות שנה אל עולם שונה ומנוכר, בהעדר בני משפחה וחברים, נראה לי מאוד בלתי קוסם ומדכא בעליל. אבל גם סטאלין שפחד באופן קיצון מהמוות דרש שיקפיאו את גופו שהוצג במוזלאום עד לנפילת המשטר הסובייטי.

 

בניסויי ההקפאה שערך הילד בגמלי שלמה הוא ניסה למצוא תנאי הקפאה שיאפשרו חזרה לחיים, והם היו בעצם קדימון למחקר המקצועי שלו בעתיד. לימים הילד ניהל מעבדת מחקר שכלל ציוד משוכלל להקפאה והפשרה בתנאים מבוקרים. בין השאר, הקפאת תאי גזע מדם חבל טבור וממח עצם, למטרות רפואה שיקומית, ריפוי סרטן ומחלות אחרות.

 

הבעיה בהקפאת תאים, רקמות ואברים היא היווצרות גבישי קרח חדים כמחט שפוצעים את התאים והרקמות בזמן ההפשרה ומביאים למותם. לכן כדי לשמר את התאים בתהליך ההקפאה וההפשרה, מעבירים אותם לנוזל הקפאה בעל הרכב  מיוחד, כשהוא מקורר לארבע מעלות, וממשיכים בתהליך הקפאה מבוקר שמקרר את התאים בקצב של מעלה אחת בדקה עד לטמפרטורה של מינוס שבעים מעלות צלזיוס. הקירור המבוקר הזה נעשה במקפיא מיוחד וכשהתאים מאוחסנים באמפולות המוקפות בנוזל אלכוהול מתילי (מתנול).

 

מהטמפרטורה הזו, אמפולות התאים או הרקמות מועברות במהירות למיכלי חנקן נוזלי, שם הם משומרים עד להפשרתם. ההפשרה נעשית במהירות על ידי טלטול האמפולות המוצאות מהחנקן הנוזלי באמבט מים חמים בטמפרטורת הגוף. התאים המופשרים נמהלים מיידית בנפח גדול בנוזל גידול בתרבית. תאורטית חומר ביולוגי כזה שומר על חיותו לעד עד להפשרתו, אם כי נסיון השימור המעשי שלנו בהקפאה עמוקה הוא לעת עתה מספר עשרות שנים (לצורכי ביטוח).

 

אז הקפאת בני אדם אינה נפוצה. תהליך ההקפאה והשימור במיכלים הדורשים כמויות עצומות של חנקן נוזלי אינו כלכלי למרבית בני תמותה. אבל תאים ורקמות מוקפאים היום בבנקים ביולוגיים למטרות השתלות, ומתאי הגזע יוצרים במעבדה רקמות ואיברים כחלקי חילוף. זה כבר לא מדע בדיוני. מעבדתו של כותב שורות אלו עסקה בפיתוח תחום זה ורשמה שני פטנטים על המצאות טכנולוגיות. הילד שערך ניסויים בביתו בתקציב אפס בגמלי שלמה, השלים את המחקר שנים רבות אחרי לטובת האנושות במעבדה משוכללת, בתקציב של מיליונים שגייס בעמל רב מקרנות מחקר, ממשרד הבריאות, מחברות מסחריות, וממשרד התמ"ת (משרד הכלכלה בימינו).

 

מטעמי בריאות הילד פרש בטרם עת מהמחקר בעודנו בעיצומו, חלקו כפסע מפרסום במיטב כתבי העת המדעיים. למרות שהשאיר תקציב מכובד ליורשיו, חלק מהידע, הרעיונות ו'הסודות' - כנראה יקח איתו לקבר. כי להשלים אותם הוא כבר אינו יכול כמו הילד בבית, ומן הסתם דברים כאלה לא מוסרים בחינם. חברות הענק השולטות  במשק גם לא תמיד מעוניינות בלשון המעטה בסודות  האלו, כדי להגן על ההשקעה שלהם בטכנולוגיות הישנות.

 

ובעת כתיבת הפוסט הרהרתי בלאונרדו שהקדים את זמנו בחמש מאות שנה בהמצאותיו, שרבות לא הושלמו או הוצפנו על ידו - אני יכול להבין אותו, גם הוא לא רצה למסור את סודותיו בחינם לשרלטנים ושתלטנים. עכשיו כבר לא איכפת לי יותר לכתוב את זה - מדען למדען זאב. באנלוגיה מדען הוא גם כמו חייט שתופר בגד ים בעשרה שקלים ליחידה, שאחר כך מוכרים אותו במשביר במאות שקלים.


נכתב על ידי קנקן התה , 8/4/2015 07:01   בקטגוריות זכרונות ילדות, ניסויי הקפאה, גמל שלמה, חגבים, הקפאת תאים ורקמות, ממדע בדיוני למדע, רפואה שיקומית, עולם המדע, יומן אישי, ביולוגיה, רפואה, פילוסופיה של המדע, מחקר מדעי, קריוגניות  
44 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-10/4/2015 13:07
 





83,818
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , תרשו לי להעיר , ענייני ישרא-בלוג
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקנקן התה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קנקן התה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ