לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חשיבה חופשית


מתובנות של מדען: עובדות לא נעלמות כאשר מתעלמים מהן!

Avatarכינוי:  קנקן התה

בן: 2

Google:  קנקן התה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

לגדול בלי


 

ההשראה לכתיבת הפוסט זה הוא הפוסט של טליק  שמספר על חוויות עם סבים וסבתות שלו. לצערי אני לא יכול לכתוב זכרונות כאלה,  אלא אכתוב כאן על חוויות ילדות של מי שגדל בלי סבים וסבתות ולמעשה אף פעם לא הכיר אותם בחייהם. אפילו תמונות שלהם לא ראה, כי אין. היו רק סיפורים. תארו לעצמכם ילד שמדברים על הסבים והסבתות שלו ואינו יודע  אפילו איך הם נראו. עיוור יכול למשש פנים ולקבל מושג. אבל אפילו פריבילגיה כזו לא היתה לאחותי ולי.

 

אני זוכר בבית הספר, כשבן כיתתי לא הגיע ללימודים למשך שבוע ימים  והמורה הודיעה שסבא שלו נפטר. אז לא יכולתי להבין צער על מות סבא מהו. איך ילד יכול להבין צער על מה שהוא לא מכיר? דבר שאינו קיים בשבילו מאז לידתו?

 

כבר ספרתי על כך כאן שגדלנו כמעט ללא משפחה מורחבת ועל תופעת "אימוץ משפחה" של הוריי. אימוץ משפחה של שורדי שואה כמוהם, עם קרובי משפחה שקרבתם כל כך רחוקה - שעד היום אני מתקשה להבין מהי מידת קרבתם. היו 'הדוד' שעיה ו'הדודה' אסתר ששמרה מטפחת מתחת לחזיה לנגב את הזיעה, והיו 'דודה' קֶלה שאמא שלה גוֹגה הגוצה הייתה נוהגת לנשק אותי בלי שיניים בנשיקות רוק שהגעילו אותי, ובעלה השני 'דוד' מוניה - שמכרו את הווילה שלהם ברמת השרון, שנחשבה אז לחור, כדי לגור חמש נפשות בדירת שניים וחצי חדרים במרכז הסואן בתל אביב, ואנחנו נהגנו לבקר משפחה אחת את השניה בשבתות.

 

קֶלה הייתה אישה יפיפיה מהממת - בתו של הרוקח העשיר של העיירה (שמילא בזמנו תפקיד של רופא) ונישאה בעצמה לבן עשירים שנספה במלחמה. ממנו נותר לה בחיים בן. לימים בת נולדה בישראל מבעלה השני. אחיה לוּסיק  - הגיע ללמוד בבית הספר לכיתה שבה למד גם אבי עם כרכרת סוסים ורכב לבוש מדים, והיה יושב בכיתה מבודד בתא זכוכית, שחלילה יבוא במגע עם בני כיתתו. תארו לעצמכם שלפני המלחמה הם התביישו במשפחה של אבי, שסבי עצמו היה בעל אדמות עד שהוחרמו על ידי הסובייטים ונתנו לו להמשיך לנהל את אחוזתו לשעבר כמנהל קולחוז עד לפרוץ המלחמה, וכיבוש הנאצים. כאמור כל אלה לא היו באמת דודים שלי אבל לאחר המלחמה נזכרו אחד בשני  ואפילו היום אני בקושי מבין את מקומם המדוייק באילן היוחסין. 


אבל  היו לנו "תחליפי סבתות", שתי אחיותיה של סבתא שלי מצד אמא. האחת, פֶּסיה, ששרדה כי הספיקה לברוח לאזור אחר במלחמה. והשניה, אֶנה, שאיכשהו שרדה אבל התאלמנה במלחמה מבעלה ובנה בן השלוש נרצח על ידי הקלגסים. פסיה נישאה לבעלה זמְבֶל ונולדו להם שלושה ילדים. זמבל נפטר כשהייתי בכיתה אלף מסרטן, ופסיה פתחה לפרנסתה חנות ירקות בחצר ונאלצה לסחוב ארגזי פירות וירקות בגיל מתקדם. אבל לפסיה לא הייתה בה חמימות אלינו והתחושה האישית שלי הייתה יחסי משפחה מזוייפים. כשהיא באה לבקר פעם ביובל, הייתה מביאה לי מתנה בלון אחד פשוט ופעם אחת הביאה לאחותי הקטנה בובה ישנה חסרת יד ועין שמאל שכבר לא נפקחת. תמיד שאלה, מתי יש לי יומולדת והוסיפה, אז ליומולדת אקנה לך שרשרת זהב. שרשרת זהב אף פעם לא קנתה, אבל גם לשם מה ילד צריך בכלל שרשרת זהב?

 

לעומת זאת אנה אחותה נישאה בארץ לבעלה השני החרדי אברוּם (לא כזה שלומד בישיבה, אלא עגלון מוכר בקבוקי סודה, שהיה לי הכבוד לשבת לצידו במושב בעגלה ולאחוז במושכות, כשהוא מצליף מדי פעם בסוס לזרזו וקורא הוייסה). גם אישתו הראשונה ושבעת ילדיו נרצחו על ידי הנאצים. ואצל אנה דווקא הרגשתי בקירבה וחום. כשלקחה אותי איתה לטייל ברחוב אמרה לי  שאין לה ילדים ואני ממש בשבילה כמו הילד שלה. עניתי לה שאם היא סבתא שלי, אז היא צריכה לספר לי סיפורים כמו כל הסבתות. אבל היה לה רק סיפור חוזר טפשי אחד של שלושה ארבעה משפטים וזהו.  והייתי משוכנע שמי שלא יכולה לספר לי סיפורים, גם לא יכולה להיות סבתא שלי. היום אני יודע - וכי איזה סיפורים יכלה לספר לי? על משפחתה שנרצחה? היא הייתה דוברת יידיש ועברית היא קראה נורא לאט בגמגום - וכיצד הייתה יכולה להקריא לי?

 

היא הגיעה לביתנו כל פעם שרבה עם בעלה השני והתנחלה לארבעה, חמישה ימים.  הייתה עוזבת כאשר אמא שלי כבר לא יכלה לסבול שהיא מתערבת בכל דבר ומעירה ששום דבר לא בסדר. כשאנה נפטרה (בדיוק בשנה שצפתה את מותה עשר שנים לפני), סירבתי ללכת ללוויה. פחדתי מבית קברות. גם לא רציתי אף פעם יותר לבקר את בעלה, שהיה קמצן גדול וביקש כבר לאחר שבוע ממות אשתו להנשא עם אחותה פסיה האלמנה. כשהייתי ילד שנאתי לבקר בביתם בבני ברק לשבת או חג, מאחר ולא היה שם שום דבר שיעסיק ילד, ושעון שבת החשיך את הבית בשבע בערב וכולם היו צריכים ללכת לישון.

 

תמיד הייתה בי קינאה בחברים שיש להם סבתא וסבא. אבל השיא היה בביקורנו התכופים בבית אחותו של אבא שלי, הדודה האמיתית היחידה שלי. היא הייתה נשואה לבעל שהוריו שכלו את בנם השני במלחמת השחרור. ולמרות שתמיד אמרו לבנם החי שחבל שלא התחלף עם אחיו, הם היו מגיעים לבקר בשבתות את שני בני דודיי. ובביקורם כשהיינו שם אחותי ואני, הם אף פעם בכלל לא התייחסו אלינו, כאילו היינו אוויר. היו מסתערים על נכדיהם (בני דודינו) ובפנינו העניקו לכל אחד מהם חפיסת שוקולד פרה. שוקולד פרה לא היה חסר לנו, אבל סבתא וסבא שמביאים שוקולד פרה היה חסר. והם כל כך הכאיבו לי, שלא הייתה להם רגישות אלמנטרית לילד יתום מסבים וסבתות, שעומד ומסתכל ואוכל את הלב.




 

ילדיי לעומת זאת זכו לסבים וסבתות. אמנם לשנים מעטות יחסית עם הוריה של זוגתי. הבת זכתה להכיר את אביה של זוגתי, שסיים את חייו במוסד תשושי נפש חולה אלצהיימר. הבן לא זוכר אותו, כי נפטר בהיותו בן שנה. אמא של זוגתי שהיתה כל חייה לא בריאה במיוחד, נפטרה כמה שנים אחר כך כשהבת הייתה בכיתה ה' והבן בכיתה ב'. לא סיפרנו לבת על פטירתה, שבדיוק באותו בוקר הבת וחברתה הטובה הוזמנו לאולפן טלוויזיה לשעשועון ילדים שבו כל אחת הייתה צריכה לנחש דברים קטנים האחת על חברתה. לא רצינו להשבית את שמחתה של הבת שכל כך ציפתה בהתרגשות לצילומים. וכשצפינו בבת בטלוויזיה כשהמנחה שאל אותה אם היא רוצה לאחל משהו למישהו, והיא ענתה "כן, רק בריאות לסבתא שלי החולה" כשהיא כבר לא הייתה בין החיים - ישבנו והזלנו דמעות. רק בארוחת ערב סיפרנו לילדים לאחר הכנה, והם פרצו בבכי גדול. לפחות חסכנו מהם את טקס הקבורה - שלדעתנו היו קטנים מדי לטראומה כזו.

 

הורי שיבדלו לחיים ארוכים, מעניקים לילדיי אהבה רבה ולמרות שאינם זקוקים - אפילו תמיכה חודשית, וכסף לשיעורי נהיגה כאן, וכסף לפסיכומטרי שם ולימי הולדת ולחגים. תמיד אומרים שהם לא מחכים למותם כדי להוריש - הם שמחים לחלק עוד בחייהם לחמשת נכדיהם. הם גרים ברעננה ואנחנו בירושלים. בגילם, המרחק הגיאוגרפי מגביל את מספר הביקורים. כעת גם אני מוגבל לבקר אותם והם נורא סובלים מזה. אבל זה מה שיש. לפחות אנחנו מדברים כל יום בטלפון.

 

אז אני שבילדותי גדלתי בלי סבים וסבתות, שלא היה לי מושג איך זה עם, ומקנא בחברים, לפחות התמזל מזלי שאשריי ילדיי שזכו לסבים כאלו אוהבים.


נכתב על ידי קנקן התה , 21/10/2014 05:11   בקטגוריות יומן אישי, זכרונות, משפחה, זכרונות ילדות  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-22/10/2014 14:35
 



הפיחות הזוחל בדף הבית בישרא


 

את הפוסט הזה אינני כותב בבלוג ההצלה בשל נקודות המבט האישיות שבפוסט זה.

 

איננו יודעים כמה שמו לב לזה שלאחר יום כיפור נעלמה פינת מומלצים ייחודית בישרא והותירה חור לבן בדף. מזל שפעמיים שירים שכתבתי היו במומלצים האלה ולכן צילמתי. אם לא הייתי מצלם, לא הייתי יכול להוכיח שעד לפיטורי מריאט הייתה פינת מומלצים כזו, שהיא ערכה. הרי היא:



 

פינת הפוסטים היצירתיים הפכה היסטוריה.

נו טוב, אי אפשר לדרוש מעורכת תוכן שפוטרה ועסוקה מעל הראש להעביר את הידע שלה בחפיפה - שתמשיך לחפש ולקרוא עשרות פוסטים יצירתיים. זהו הפיחות הזוחל בישראבלוג והוא כבר כאן, כשמריאט עדיין כאן עד לסוף החודש. ויש מי שלא מבין לשם מה צריך בכלל עורך תוכן בשכר. ומדוע בשכר? אז נתחיל עם השכר - כדי שעורך בלוגר/ים מתנדב/ים (כמו שחלק כבר הציעו בתגובות למכתב הנהלת נענע בבלוג 5) לא ייצרו כאן קליקות ומאפיות. זה למה.

ומה זה אומר ביטול משרת עורך תוכן בכלל בישרא?

 

פשוט מאוד, יש עורך תוכן של נענע והוא יאלץ להיות גם עורך תוכן של ישרא (בעד אותו הכסף, כי הרי אין כבר לנענע כסף להעסיק עורך תוכן עצמאי בישרא), ולכן המומלצים יהיו בעתיד כך?



פוסטים מומלצים  מישרא בדף הבית של נענע

 

 

כלומר, אוכל וסקס- פיפטי פיפטי. כמו מומלצי ישרא בדף נענע בעת כתיבת פוסט זה. וזה לא סתם מקרי (אני בודק את זה מעת לעת), לפעמים כל מומלצי ישרא בדף נענע הם פוסטים של אוכל (נו, אולי הרביעי על תבלינים). וחוצמזה מומלצי ישרא מוחלפים בנענע נורא לאט ומשעממים שם את הדף ואת העין. אז כך זה כפי הנראה יראה כאן בישרא עוד מעט. 

ולא יראה כפי שהיום , עם עריכת תוכן עצמאית בימיו האחרונים של ישרא על ידי עורכת תוכן מקצועית (כפי שצולם בדף הבית של ישרא, בדיוק באותו זמן שצולמה התמונה מדף נענע) כך:

 



פוסטים מומלצים  מישרא בדף הבית של ישרא

 

אז תגידו, וכי מדוע שבישרא ישארו בכלל בלוגרים חוץ מאלה הכותבים על סקס ויצרים או בישול?

זברה, תגידי לי למה?

 

אז לנענע אין יותר כסף לפינת פוסטים יצירתיים מומלצים, שבאחד מהם כתבתי  ביום השואה שני שירים: האחד על אמא שלי שנותרה יתומה בגיל שתים עשרה ושרדה ארבע שנות שואה לבד בלי הורים (סורגת כובעי צמר וגרביים בשביל פת לחם וישנה בקור של מינוס ארבעים בדיר חזירים) -

 

פארקלעייבט (צמודות)/קנקן התה


אִמָּא

אֲנִי שׁוֹכֶבֶת לְצִדֵּךְ אִמָּא

נִצְמֶדֶת

מְחַמֶּמֶת גּוּפֵךְ הַקָּפוּא

אַבָּא יָצָא לְהָבִיא לָנוּ

אֹכֶל

מֵהַשֶּׁלֶג לֹא חָזַר

בַּת מִצְוָה כְּבָר

לֹא תַּחְגְּגוּ לִי

אֶל מִי אֶצָּמֵד מָחָר?




ובשיר השני כתבתי על סבי , ששרד כל המלחמה במחנה ריכוז ובדרך חזרה הבייתה ברכבת, נפח את נשמתו וגופתו הושלכה על ידי הנוסעים האוקראינים מחלון הרכבת מאכל לכלבים. תמונה של הסב מול הנין (בני, דור שלישי) שוכבים בשלג , ראו כאן.

 

שירים אלו לא היו רואים אור במקום אחר חוץ מישראבלוג (כי אני לא בקטע הזה של כתיבת ספרי שירה וגם לא שולח לעיתונים). פינת היצירתיים המומלצים  ז"ל  נתנה במה לשני השירים האלו, לזכרם של בני משפחתי שניספו ולא יכולתי להכיר. הפינה הזו נתנה במה לרבים אחרים. בכל הכבוד לפינות הבישול הפופלריות, כל פלטפורמה שמכבדת את עצמה צריכה להציג חומר מגוון וגם איכותי. פלטפורמה רצינית לא מתנהלת רק לשם רייטינג, צריך שיהיה בה גם איכות. רייטינג תמיד אפשר למצוא גם במקום אחר.

 

 

ומה יהיה במומלצי ישרא ביום השואה הבא ? אולי מנה ליום השואה, לקראת המנגל של יום העצמאות?

מאוד רוצה לקוות שבשנה הבאה לא נחגוג יום השואה לישראבלוג.


נכתב על ידי קנקן התה , 18/10/2014 22:47   בקטגוריות ענייניי ישראבלוג, ענייניי ישרא-בלוג, ישרא-כלוג, ישראבלוג, נענע 10, דף הבית, מומלצים יצירתיים, יצירה בישרא, עריכת תוכן, עורך תוכן, יום השואה, בלוגיה, פיחות זוחל בישראבלוג?  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-21/10/2014 19:44
 



בין דציבלים של תת מקלעים לדציבלים של מואזין


סיפור אמיתי לשבת.

 

מזה כבר כמה שבועות מאז החלו מעשי הנקם בירושלים, ובמיוחד בימים האחרונים, כבר אינני יודע מה הורס לי יותר את שבלול השמיעה באזניים וקודח במוח מחילות של תולעים מזמזמות ומתפוצצות. האם זה מקולות הנפץ והתת מקלעים הנשמעים מחלון ביתי ומשמשות החלונות המזדעזעות כעומדות להתנפץ  מגלי ההדף ומהמסוקים החגים ואשר ממריאים או נוחתים במנחת המסוקים הסמוך, או מקולות קריאת המואזין כל רבע שעה חמש פעמים בתפילת הערב. ונדמה כאילו דרך חלוני המרוחק 800 מטר בקו אווירי מהכפר - הכניס המואזין לתוך הבית רמקול של חמשת אלפים דציבלים, שחודרים לי לתעלות האוזניים ומרעידים  את מערות האף עד להחריד. ואליו מצטרפת תחרות רמקולית קקופונית מצריחי המסגדים השכנים, שהנביא מוחמד פקד עליהם בקוראן לקרוא לתפילה ברמקולים חשמליים, שמכוונים בקפידה לעבר בתי היהודים - למען קרוא להם להתפלל לאללה הוא אכבר.

 

וזוכר אני כשהגעתי לגור בשכונת התפר הזו בשטח ההפקר שנושק לפסגת הר הצופים, פחדו הפלסטינים מפני הרוחות והשדים הדרים בהמוניהם במקום, עד כי ראו שלא מעונה כל רע ליהודים. ויראו כי טוב, והחלו ליבא פלסטינים מאזור חברון, לבנות בתים בצורה סדורה ועקבית ולהתנחל מעבר לואדי - ולא שמרו לי זכות ישוב ראשונים. ובמשך כעשרים שנה - מכמה עשרות שוחות בודדות צמחה תחת עיניהם הפקוחות של ממשלות ישראל לדורותיהן, מן השמאל ועד הימין - כפר, כמעט עיר פלסטינית לתפארת, הנושקת לשכונה יהודית שחלק מתושביה (רבים מהם כיפות סרוגות) כבר החלו למכור דירותיהם לערבים עשירים שחשקו בבתי היקרות של היהודים שעוברים להתנחל בתל אביב , ורכושם החדש נרשם כדת וכדין בטאבו, בהוראת פסיקת בג"צ. ושכני בבית שמעלי במדרון הגבעה, הגדיל והשכיר את ביתו לסרסור פלסטיני ו'נשותיו', שהפך את ביתו לבית בושת.

 

ואפילו שכני האחר, שהוא קצין בכיר במשטרה, לא היה לאל ידו אמצעים לסגור את בית הבושת הזה, שנערים פלסטינים בני חמש עשרה התדפקו בדלת ביתי, כדי לשאול בביישנות אם כאן נמצא  הפורקן. ובית הבושת הזה התנהל באין מפריע מספר חודשים, עד שאחת מ'הדיירות' שלו נבהלה מחמת סרסורה וקפצה מהחלון אל עבר גג בית שכני שמתחתיי ביתי במדרון הגבעה. בית שמשכיר אותו כיום  ב-15,000 דולר אמריקאים לחודש לשגרירות הקנדית, שמסכימה לעושק הזה  משום שגנב שטח ציבורי והתקין לו גינת ענק מחיה נפשות ומזרקות צבעונין, ועל פי שמועה דחף כמה ג'ובות , כדי שהשטח הזה ירשם על שמו בטאבו - במבצע בזק של פרצלאציה שכונתית והעברה מחכירה של המינהל, לרישום של קבע בטאבו. יען כי טוב הדבר בעיניי הממשלה, לאגן זכויות היהודים בשכונת התפר לעולמי עולמים, לפני שתתווסף לרשימת הדרישות של אבו מאזן.

 

אבל במדינתו הנאורה יש תמיד שפיצים משאירי פרצות. כי לכל אחד מאיתנו רשמו את ביתו בטאבו עם הערה קטנה שהנכס בנוי בשטח 'גן ארכיאולוגי'. "שטויות, סתם לא משמעותי לשום דבר ההערה הזו" אמרו לנו הפקידים (אבל השאירו פתח לנשל אותנו מבתינו אם אבו  מאזן או יורשיו יתעקשו על הבעלות בשטח ההפקר, בטענה שזה אולי בית קברות מוסלמי קדוש). אבל חצי חפירה לא ראינו ב'גן הארכיאולוגי' שעליו שוכנת שכונתנו, מלבד שמועה שאולי מצאו כמה עצמות של צלבנים, שמחמת הספק ליהדותם - הרבנות הכריזה על בית קברות עתיק ששוכן בשלווה מתחת ליסודות בתינו. ומי יודע, אולי בשל כך נבחו הכלבים.

 

אבל נחזור לסיפור הזונה שבוודאי מאוד מעניינת אתכם, זו שקפצה מהחלון אל גג הבית של השכן השוכן במדרון הגבעה מתחת לביתי, וחלפה האישה במעופה במסלול בליסטי דרך הטרסה הפתוחה שבה ישב בני הקטן, שהבחין במעוף גוש בשר עטוף שחורים, ושמע קול חבטת טיל שפער חור צניחה בפרגולה - וב'מוכרת מזון' פצועה שרועה משותקת לכל החיים מצווארה ומטה, מתחת.  ותבוא המשטרה בצבא גדול ובתרועות אמבולנסים, ונמצאה ההילה לסגירת בית הבושת,  ובא לציון גואל.      

 

ולקונצרט הקולות הקקופונים, מתווספים קולות סמיטריילרים פלסטינים שפורקים בקצב ובשאון פסולת בניה במשך שנים וממלאים את הואדי החוצץ ביו שכונתנו לבן כפר המתנחלים אללה הוא אכבר החברונים שמתרבים בכל ממדי החלל האפשריים. בתחילה היו פורקים פסולת הבניה כמו גנבים בלילה מחמת אימת קנס אלף שקל של פקחי הערייה, עד שהעזו לפרוק ולהרעיש בכל שעות היום, יען כי הבינו כי יקרים השנ"צים של הפקחים העירונים במשרדם הנוח והממוזג. ולאחר כל פריקה, בולדוזר מיישר את השטח בקפידה ועוד מעט כבר לא יהיה לנו ואדי, והם מתקדמים לעברנו ובונים בתחילה 'דיר וחומה', ומעברה בתחילה צצים כמה פחונים, ובלילה הפחון הופך לשלד בית וכעבור חודש כבר גרה בו משפחה ומתוך אלף בתים לא חוקיים כאלה, עיריית ירושלים מצליחה אולי להוציא צו הריסה של שני בתים לאחר שנים של משפטים, ובבלגן גדול של הכפריים, וקרה שגם שוטר ירה במפגין והרגו. מלחמת עולם של שבוע לפחות על כל בית.

 



דמוגרפית ההתנחלות והרחם פלסטינים מול שכות תפר יהודית

 

והנה נוספים צלילים חדשים  לקקופוניה המשתוללת מחוץ לחלונות ביתי, שיוצרת סולם של שריקות בוז בדו מז'ור  וקריאות אללה  הוא אכבר שנשמעים היטב גם ממרחק אווירי של קילומטר, מלווים ביריות תת-מקלעים, וצעקות של מפגין  "יא מניאק" לעבר חייל שירה משהו שהכאיב לו. ובכלל בימים האחרונים מאז שפרצה המיני אנתיפדה הזו בירושלים, שאף אחד לא מודה בה, נראה שצה"ל הצטייד באמצעי חדש לפיזור הפגנות. וזאת אני מנחש רק על סמך חוש השמיעה, שמבחין לאחרונה קולות בס עמוקים וגלי הדף שמצטרפים לקונצרט, יחד עם נביחות כלבי הפרא בכפר ושל כלבי הבית היהודים שעונים להם בקול שני.

 

ואני יושב בבית המרווח, גלריית תמונות שאספנו מעטרת את הקירות. בית שמזכיר בתי אמנים בצפת - כך אומרים המבקרים, אוויר הרים צלול כיין וריח אורנים, נוף מדבר יהודה נשקף מהמרפסת והרי מואב הכחלחלים בדוק ערפל ממול. ומחלון אחד נשמעים קולות מחאה של צעירים פלסטינים (שהמוכתר לא שולט בהם), מחלון שני קולות נפץ ומקלעים, מחלון  שלישי קריזה שמפרעת שנת ישרים שלווה של צהרי יום שישי - מבסיס פיקוד העורף של הר הצופים, שהחליט על תרגיל לפני כניסת השבת, שנכנסת בקול צופרים רם, ומכל חלון נשמע  רמקולו של מואזין, וצלילי  פעמוני אוגוסטה ויקטוריה מבשרים על תפילת יום ראשון, ובחודש הרמדאן- קול תופים מעיר בארבע לפנות בוקר לחפלה שלפני הצום, וכל ערב קיץ - מסיבת חתונה בת שלושה ימים עולה מבית אחר, מלווה בצלילי דבקה סוערים וירי זיקוקי חזיזים כל מחצית השעה.  איזה יופי של קונצרט יומי בשכונה השלווה והפסטורלית שלנו.


נכתב על ידי קנקן התה , 18/10/2014 05:34   בקטגוריות יומן אישי, סיפורים שלי  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-21/10/2014 20:30
 



הפרחת בלונים ושליפת סכינים במדינה שירדה מהפסים?


 

הפוסט הזה לא יעסוק בענייני ישראבלוג, כי יש חיים גם מעבר לישראבלוג . ובין מייל למייל בענייני ישרא (ורבים הם בימים אלה), אני יוצא לפוש בכתיבת פוסט זה שבו אני רוצה להתייחס כאן לבעיה שמטרידה אותי כבר זמן רב, והמלחמה התקשורתית שמתרחשת כעת על הכתרת מפכ"ל המשטרה הבא -  היא הקש ששבר את גב הגמל,  שיושב וכותב דברים קשים אלה בפוסט זה. ומפרסם אותו למרות שערב חג בפתח. כי הרי עובדות לא נעלמות  גם בחג.

 

הפכנו למדינה אוכלת יושביה ברמות שאין להן תקדים הן בהיסטוריה של המדינה והן בשאר אומות העולם. בכל פעם שמגיעים למינוי או בחירת פונקציה שלטונית במדינה, מתחילים הפרחת בלונים, חרושת בחישות ופסטיבל תקשורתי בצורה המכוערת ביותר. תקשורת שמכתירה ומפילה אנשי ציבור. מחול שדים של התקשורת סביב מינויים שמשרת את פוליטיקאים בהפרחת בלוני ניסוי או בשליפת סכינים לפוצץ אותם.

 




 

ואני שואל:


איפוא היו כל הנשמות הטובות שיודעות דברים אפלים ושותקות שנים עד שאישיות מסויימת מועמדת למינוי?

איפוא היו כל העיתונאים, היחצנים והפוליטיקאים שידעו למשל על עלילות קצב, או גניבת קרקע של מועמד לרמטכלות ושתקו?

איפוא היו כל אלה שפתאום שולפים  ממגירות הק.ג.ב עלילות על מועמדים לנשיאות המדינה, לרמטכלות, לנציבות בנק ישראל (והרשימה ארוכה)?

עד לאן הגענו שנשמות טובות בחסות אמצעי התקשורת מחסלים קריירות של אנשים בהפרחת שמועות בלבד ושלא עמדו עדיין במבחן חקירת משטרה או הגשת כתב אישום?

 

ברור שגם אני כמו כולם אינני רוצה שחיתות במוסדות השלטוניים. אבל אני נגד כשמדובר בחיסול חשבונות אישיים ערב מינויים. אני נגד מדיניות ק.ג.ב שאוספת נתונים מרשיעים כמו אונס, גניבה ושוחד וממתינות בשתיקה שנים עד ליום שבו מחליטים על חיסול קריירה. אני נגד יועץ משפטי שקובע אם לשחיתות  של אישיות א' - יש חוסר עניין לציבור ואילו לגבי אישיות ב' המעורבת בחשד לאותו סוג של שחיתות - הפרקליטות רודפת בכוח או באמצעי פיתוי למיניהם אחרי עדי מדינה, כדי להרשיעה. להרשיעה על חשבון ויתור ענישה על פשע חמור לא פחות של עד מדינה. אני מוחה על היד הקלה על ההדק של הפרקליטות לביסוס משפטים על עדי מדינה עבריינים, ועוד בתוספת תמיכה כלכלית לעדים על חשבון משלם המיסים. 

 

מדוע למשל ראש ממשלה מכהן - טוּרס  אין דינו כמו ראש ממשלה לשעבר- טוּרס? מדוע רהיטי הגן של ראש ממשלה מכהן וגחמות אישתו, לרוב אין דינם  כמו העטים של ראש ממשלה לשעבר? וזה ללא קשר לאשמתו הפלילית של זה או האחר, אלא כדוגמה בלבד, ובמיוחד כדוגמה לפער של הרעש התקשורתי היחסי המופעל כנגד האחד לעומת האחר לאותו סוג של עבירות, שאפילו אם לא פליליות, בוודאי עבירות מוסריות.


מדוע מתבטלת מעורבות רבת שנים של "מפעל שחיתות" של רב,  בפני  העמדה לדין של אישיות זו או אחרת בעסקת טיעון. ואולי מספר עדי המדינה הרב מצביע על פרקליטות עלובה שרודפת אדם ללא שיש בידה עדויות מספיקות להרשיעו. ואם יש לה מספיק עדויות, אז מדוע למחול או להקל עונשו של פושע או מושחת אחר? בשביל הרייטינג? בשביל כיסוי פאשלות לרוב? ואולי למען עדת פרקליטים רודפי אגו?

 

 

 

בקיצור אם את/ה חושקים ומתכננים קריירה שלטונית, אז ממש לא משנה אם המקצועיות שלכם בינונית ומטה, אבל:


א.  אל תנהלו רומנים מחוץ לנישואין (כי נקמת מאהבת מן השטן היא).

ב.  אל תנשקו את המזכירה שלכם נשיקה תמימה  ועדיף לשמור גם מרחק נגיעה ודלת פתוחה - כי בבוא היום ירדפו אחריה כדי  לשכנעה בכל סל האמצעים והפיתויים כדי שתתלונן על הטרדה מינית .

ג.  הזהרו שלא ישלפו נגדכם "שחיתות" מההיסטוריה הרחוקה הנאגרת בארכיון "מרתפי הק.ג.ב".

ד. דאגו לכיסוי תחת לכל דבר שתעשו על חשבון הזמן של דברים שיכולתם לעשות והקרבתם למען הכסת"ח.

ה. זכרו שתמיד יהיה עיתונאי צמא דם ותהילה שיחכה לכם שנים בסיבוב.

ז. הזהרו מיריב פוליטיקאי שישכור את מיטב סוכנויות החקירות הפרטיות כנגדכם.

ח. ואם עשיתם טעות במהלך תפקידכם וגילו אותה אמצעי התקשורת - הודו שנעשתה טעות בשגגה והחזירו את הכסף מיד, כמו שעשה יותר מפעם אחת מישהו שאתם וודאי יודעים למי הכוונה.

 

וזכרו שגם סתם שמועה מרושעת ללא ביסוס משפטי יכולה בקלי קלות לחסל לכם את הקריירה ולשלוח אתכם אל מעמקי השיכחה. והכי חשוב, זכרו שברגע שיחסלו לכם את הקריירה ואת חיי המשפחה, ברוב המקרים פשוט ישכחו במה ניסו להאשים אתכם ברגע שהפכתם ללא רלוונטים. אמנם סביר שלא חידשתי כאן דבר, אבל מרוב שהתרגלנו - זה כבר הפך לנורמה חברתית מדינית חסרת תקדים בשיעורה. לא פלא שבמדינה כבר אין מנהיגים, יש פוליטיקאים בינוניים מצויידים בסוללת עורכי דין וחוקרים פרטיים.

 




 

 

חג שמח!

 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 15/10/2014 05:12   בקטגוריות מקצועות הריסת קריירות, מינויים ציבוריים, אמצעי התקשורת, פרקליטות המדינה, מדעי המדינה, עדי מדינה, התקשורת, חברה  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-17/10/2014 15:30
 



אבולה וגם שפעת - הפער שבין ההרגעה לבהלה


 

למי שזוכר, כבר כתבתי כאן פוסט  על האבולה בזמן שרמות החרדה כאן היו מטילים, במלחמת צוק איתן ולא מנגיף האבולה שקוטל באפריקה המערבית שמונים ואפילו תשעים אחוז מהנדבקים שם. אז אבולה הייתה כאן תיאוריה בלבד - מגיפה שפוגעת בשחורים באפריקה ולכן אנחנו יכולים לישון בשקט. עד שחזר לקנדה חולה לבן מאפריקה, שזכה לתרופה נסיונית בפיתוח ונרפא (ועדיין לא בטוח שממנה). כמות תרופה שהספיקה לחולה קנדי לבן מיוחס ולחמישה קופי ניסוי, בעוד שיכלו לבדוק את התרופה על שישה חולים אפריקאים שבאין תרופה הלכו לעולמם (למה? כובע). אבל מעבר לביקורת הזו, העולם נותר ללא חיסון וללא תרופה נגד הנגיף הקטלני הזה. אין שום טיפול למחלה שממנה מתים הרבה יותר מאשר מהמגיפה השחורה. ויותר מכך, מהנגיף הזה ממשיכים להתפתח תוך כדי הדבקה מחולה לחולה זנים אלימים עוד יותר - כתוצאה ממוטציות שמעלות את  רמת הקטלניות של הנגיף.

 

למרות זאת נציגים של משרד הבריאות או של מומחים למחלות זיהומיות במרכזים רפואיים מופיעים בטלוויזיה ומשדרים דברי הרגעה שהסיכוי שהנגיף יגיע לארץ הוא קלוש (כמו ששידרו לנו מומחים צבאיים ערב מלחמת המפרץ שסדאם חוסיין לא ישלח טילים לישראל). והנה עברו מספר שבועות ומצד שני המדינה משדרת פניקה:לאחר שהמחלה גבתה כבר כ-  4,000 מתים , ומתפשטת בקצב שמכפיל את עצמו מדי שבוע - קצב התפשטות כזה כבר מוגדר מגיפה. ובנוסף המחלה התפשטה על ידי מספר חולים שהגיעו מאפריקה לאמריקה ואירופה.

 

ומסימני הפניקה: 1) מערכת הבריאות נערכת לבדיקות פתע של משרד הבריאות בשבועיים הקרובים, לבדוק מוכנות בתי החולים לטיפול בנפגעי האבולה. 2) נתניהו הכריז על בקרה ותאום ממשלתי בנושא בין משרד הבריאות, התחבורה, החוץ, הפנים והמשפטים ושל הגופים רשות שדות התעופה, צה"ל והמשטרה. 3) הוכרז פיקוח במעברי הגבול על נוסעים שמגיעים מאפריקה המערבית - תשאול הנוסעים על קיום תסמינים ובדיקת חום. להזכירכם למחלה יש תקופת דגירה ארוכה שבה אין החולה חש עדיין בסימנים. ואבוי אם נשא או חולה בשלבי המחלה הראשונים (קצת חום, כאב ראש וסימני "שפעת") ישב במטוס שבו מערכת איוורור סגורה. וכאשר זמן דגירה של המחלה עד שמופיעים הסימנים הראשונים עשוי להגיע עד 21 יום, תארו לכם נוסעי מטוס שבו היה חולה כזה מסתובבים חופשי 21 יום, לאן הם יכולים להגיע ואת מי להדביק?

 

וכאמור מצד שני דוברי משרד הבריאות מרגיעים וכן מופיע במרקעים מומחה זה או אחר בתקן המרגיע הלאומי. לכן נשאלת השאלה מדוע הפער הזה בין הבהלה להרגעה?  אז מצטער שאני לא ארגיע אתכם. מי שמכיר אותי כאן יודע שאני לא מסתיר עובדות ויש לנו הרבה סיבות לפחד, בין השאר מכך שאין תרופה. התרופה הנסיונית שנוסתה בהצלחה על החולה הקנדי והקופים, אזלה. צריך הרבה זמן וכסף ליצר את החיסון בהנדסה גנטית בכמות הדרושה להציל עולם. דרך אגב איפוא אתם כל מתנגדי ההנדסה הגנטית?

אז יש לנו הרבה סיבות לפחד - הרבה יותר מהטילים של חיזבללה ומדאעש שלמלחמה נגדה משקיעים מיליארדים וחבל שלא משקיעים את אותם מילירדים לפיתוח טיפול כנגד מחלה שעשויה לקטול חצי אנושות). סדרי עדיפויות גבירותי ורבותי, בלוק תפיסתי, מחשבתי או איך שתקראו לזה. ובכלל העולם מתעסק באש חמה ולא מבין שדווקא שואה ביולוגית צריכה להטריד לפחות בסדר גודל יותר.

 

אז כאמור יש לנו סיבות לפחד, כפי שתראו בסרטון הראשון. אזרו אומץ- עובדות לא נעלמות אם מתעלמים מהן!

 

ובסרטון השני תוכלו לראות מה לא מספרים לכם.


 



 

 

 

 

ובאווירה זו אני רוצה יותר מאשר להמליץ, לרוץ לקבל עכשיו חיסון נגד שפעת בקופת חולים. גם אלו שקיבלו חיסון בשנה שעברה אינם מחוסנים וחייבים להתחסן כי ראשית נגיפי השפעת עוברים מוטציות וכבר יותר לא מוכרים על ידי מערכת החיסון בגוף לאחר שנה ושנית, השנה צפוי להגיע אלינו זן שפעת מסוכן יותר אפילו משפעת החזירים. רק להזכיר, שבשנות החמישים (מתעצל לבדוק את השנה המדוייקת) - חצי מיליון מתו בספרד ממגיפת שפעת.

 

מאיפוא יודעים שהשנה זן השפעת קטלני במיוחד? כי בקיץ הזה שהוא החורף בחצי כדור הארץ הדרומי - הנגיף הזה כבר משתולל ויגיע משם עם החורף, כשכולם סוגרים חלונות, כי נורא קר ו"אוי ואבוי שנתקרייר מרוח פרצים" אומרת הסבתא. אבל מדוע לרוץ להתחסן עכשיו, הרי החורף עדיין לא הגיע? כי התקופה מקבלת החיסון ועד שהגוף מתחסן ומוגן מהנגיף הוא 3-4 שבועות. שמעתי מישהו אמר, אתמול קיבלתי חיסון נגד שפעת וחליתי בשפעת מזו נוראית מכך למחרת. אז תדעו - הוא לא חלה בשפעת בגלל החיסון, אלא משום שלא קיבל אותו בזמן.

 

אז אסיים בברכה שיהיה לנו חורף ללא שפעות (תתחסנו בזמן ולא תקבלו! וגם אם כן, זה יהיה בצורה הרבה הרבה יותר קלה) ו... חורף ללא אבולה, ירחם השם.

 

למען גלוי נאות, כותב הפוסט הוא מרצה בבית ספר לרפואה ופגוע חיידק טורף, ששרד עם "מחיר קטן".

 

 

תוספת עריכה

 

14.10.20014   ארגון הבריאות העולמי  מזהיר:

                       עשרת אלפים יידבקו באבולה כל שבוע!!!

 

הערה שלי - כשיגיע קצב כזה, מספר הנדבקים יוכפל כל שבוע. הצפי בדצמבר לפחות כמיליון מתים.

 

פתרון חלקי מאוד:

 

להמנע מטיסות.

להמנע משהייה במקומות צפופים וסגורים.

לפנות לעזרה רפואית בהקדם האפשרי (זכרו המחלה מתחילה בסימני שפעת). טיפול תומך בשלב מוקדם מקטין את אחוז התמותה. וזאת בהנחה שיהיה מספיק צוות רפואי, מקומות אישפוז ובידוד מעבר להיקף תחלואה מסוים.



נכתב על ידי קנקן התה , 13/10/2014 15:37   בקטגוריות אבולה, שפעת החזירים, שפעת, מגיפות, חיסונים, רפואה, בריאות  
92 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של PK ב-17/10/2014 19:06
 



לדף הבא
דפים:  

66,814
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , משפחתי וחיות אחרות , זכרון והנצחה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקנקן התה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קנקן התה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ