לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


להסתכל אל המחר ולחיות את הרגע

כינוי:  SupershooK

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2011

סופ"ש + שיר חדש :)


:)

סוף-סוף סופ"ש!!!!!

קיבלתי קו קצר היום, חצרים ... בעיקרון הייתי צריך לחזור הביתה גג ב11 וחצי אבל נמשכנו לכיוון 13:00...


הגעתי למסדר בוקר והמשקית משמעת הצעירה והחמודה העלתה אותי למשפט אצל מפקד הבסיס כי אין לי גומיות למכנסיים,

אמרה לי להכנס למשרד לשים את הכומתה על הראש ולהודות או לכפור באשמה, הודתי והסברתי מדוע אין לי גומיות

ומה עוד יש לי לומר להגנתי על אירוע מצער ו"קריטי" זה.


המפקד שאל אותי בחיוך רחב כמה ימי ריתוק אני בוחר בין 2 לבין 21, כמובן שלא בחרתי באף אחד מהם ...

בתכלס בסופו של דבר קיבלתי אזהרה ... או כדבריו: "נו נו נו!" ... פעם הבאה לא אשכח לשים את הגומיות האגדתיות הללו, מבטיח קריצה


לפחות הסופ"ש הזה הגיע, אפשר לישון כמה שרוצים, או טוב יותר מזה! אפשר לבחור בלא לישון בכלל. התגעגעתי לזה!

לא יכול לחכות כבר לצאת מהמערכת המגוכחת הזאת ולהתחיל לבנות את החיים שלי... עבודה, לימודים ... חיים את יודעים.


אז כתבתי שיר חדש על האהובה שלי ... מקווה שתאהבו :)


חושב עלייך

תשמרי אותי קרוב אלייך אהובה שלי

תסתכלי עליי כבר ותביני שאת כל עולמי

חושב עלייך כל היום חושב עלייך כל הזמן

לא יודע איך לומר זאת, לך מזמן אני מוכן


גם כשרע את פה איתי נלחמת לצידי

איך תמיד את לי גורמת להרגיש שוב אמיתי

קשה לי לפעמים אני לא יודע מה עושים

אז אני חושב עלייך ומרגיע את עצמי


עוד נטוס לנו ביחד ונכבוש את העולם

כי בלעדינו שתדעי לך הוא היה כבר נעלם

אז בואי נצעד ביחד אל עבר המחר

נבנה לנו את העתיד איך שרק נבחר


אראה אותך היום בערב הגעגוע רק גובר

נראה אולי גם איזה סרט וביחד נתחמם

החורף כבר הגיע ואיתו גם הגשמים

אני אוהב אותך ילדה שלי מכל האוהבים



מקווה בקרוב להעלות עוד שירים שכתבתי ...

שבת קודש.



ענק!

נכתב על ידי SupershooK , 10/11/2011 13:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צבא - לכולם זה מתאים? הסיפור שלי.


הייתי אמור להתגייס למג"ב, בסוף התקשרו אליי יום חמישי בהיר אחד והודיעו לי שאני מתגייס ביום ראשון למשטרה צבאית.
אחרי הרבה בעיות התגייסתי בסופו של דבר והגעתי לבקו"ם, לא היה קל בכלל... טרטורים על ימין ועל שמאל, היום הכי משביז באנושות כולה!
בסוף כל התהליך ראיתי קצין מיון שמבלי להסס שלח אותי למשטרה צבאית, אני מצדי סירבתי והגעתי לפלוגת סרבנים.
ניסו לשבור אותנו בלעמוד עם יהלום מאחורי הגב, לשבת בצורה מסויימת, לא לדבר, לא לצחוק, לא לגרד באף. אתם יודעים נו, "צבא". 

אני אישית כששמעתי שאני הולך לבלות את השישי שבת שלי במעצר, סוג של נכנעתי להם ועליתי לאוטובוס שלוקח היישר לבה"ד 13(שלא תדעו).
איך שהגענו, אני וחבר שלי פשוט נכנסנו לשוק רציני, פיק ברכיים טוטאלי! כולה משטרה צבאית, מה אנחנו בגולני? מג"ב? גבעתי? 
מה זאת המשמעת הזאת לעזאזל? רק מי שהיה/יהיה או נמצא שם עכשיו, יבין את מה שאני מתאר. 
ללא ספק אחד מהימים היותר קשים בחיים שלי, בלתי ניתן לעיכול. אולי רק אני לקחתי זאת כ"כ קשה, מי יודע? 

בעיקרון מה שעושים שם זה לא יותר מדי .. פשוט מטורטרים מפה לשם, שמאל ימין שמאל אפילו בדרך לחדר אוכל. 
מסדר אוכל לפני כל כניסה לחדר אוכל, מסדר חזרה לבסיס, מסדר יציאה מהבסיס, מסדר בוקר, 
מסדר לילה וכל מסדר שאפשר היה להמציא באותו רגע ספונטני.

ביום השני שלי נכנסתי למ"פ, מפקד הפלוגה. זאת לאחר שאמא שלי התקשרה לקצין המיון שיידעו אותו שאני קיים והחליט לזמן אותי לשיחה.
השיחה הייתה קלילה, הוא דיבר בגובה העיניים ... שלא כמו בערך כולם שם.
הוא הבין את הקושי שלי והסברתי לו שאותו הקושי שהוא רואה עכשיו, לא יחלוף תוך שבועיים כמו כל חייל. המקום הזה פשוט לא מתאים לי, 
המסגרת הזו לא בשבילי והמערכת הזאת פשוט מטמטמת אותי, אמרתי לו שאני חייב לדחות גיוס, לצאת ממשטרה צבאית,
להגיע למג"ב ... אבל בתוך תוכי אפילו את מג"ב כבר לא רציתי, כמה שזה היה החלום שלי ...
כבר ציינתי שאני בן יחיד שההורים שלו חתמו לו על קרבי(מג"ב) לאחר חצי שנה של שכנועים? אה אוקי ... כנראה שלא. 
הוא שכנע אותי להשאר ולראות איך יהיה לי ... שאחרי הטירונות והקורס הוא ימליץ עליי למג"ב עם טופס 55.
אבסדר.


אחרי הימים המגעילים האלה, לא רציתי לשמוע על מג"ב ובכלל על צבא .. בכלל, לקום כל בוקר ולדעת שיש לך 15 דק' לעלות על מדים?
רגע, על מה? אה כן מדים. 
לשים גרביים שעשויים מצמר של אריה, את המכנס הזה שהשם יודע איך מסדרים לו את החגורה, לכפתר את החולצה ואז לשכוח שלא שמת גופיה מתחת. 
עוד לא בכלל דיברנו על הנעליים הצבאיות!! ממ... תנו לעצמכם עוד רבע שעה לקשירה שלהם. 
קמתי ב5 וחצי בבוקר וחייכתי. אמרתי לעצמי "כמה טוב שהחלום הזה נגמר...... כמה טוב להיות במיטה שלי" 
פתחתי את העיניים הסתכלתי סביב, היו איתי אולי 7 חיילים שישנו בתוך אוהל, ואני ביניהם ... עם הרבה חול מסביב לאותו האוהל.
אז הבנתי שזה לא היה חלום, סוג של סיוט... שנמשך עד עכשיו. הרגשתי זוועה!! 

ללא ספק, למי שלא יודע לקחת את זה נכון, גיוס זה דבר לא נעים בכלל. אם אתם לא מרגישים מוכנים, תדחו.. פשוט תדחו
חבל על הסובבים אתכם ועל הבריאות שלכם... כולם כ"כ סבלו ממני באותה התקופה, אשכרה החזרתי את אבא ואמא לימי הצבא שלהם. 

נדלג קצת הלאה ... אחרי חודש וחצי, הטירונות הגיעה לסיומה. הכרתי שם אחלה אנשים וכמה חברים טובים מהמרכז, אנשים שאשמח לשמור איתם על קשר... בזה אני בטוח. לפחות במשהו אחד הועילו משטרה צבאית.
לקחו את כולנו לשיחות עם המ"מ שהודיע לאחד אחד לאן פניו מועדות, שיטור או מד"כ(שיטור- נותני הדוחות, מד"כ- מדריכי כלואים בכלא צבאי).
אותי שמו בצד ואמרו לי לחכות עם עוד מס' חיילים ... חלקם עם פרופיל 45 שלא מאפשר להם להמשיך להיות במשטרה צבאית, 
חלקם דרוזים עם בעיות עברית וקשיי הסתגלות .... בערך נפל לי האסימון, רק בערך. אולי אני יוצא מכאן? 
חיכינו עד הלילה, המ"מ שלי ניגש אלינו ואמר שכולנו נפלטים ומחכים לאישור ע"מ שנגיע לבקו"ם בחזרה.
אושר, אושר, אושר!!!!!!!!!!!!!!! 

עוד לא ציינתי את המבטים בדרך הביתה
(הכומתה עם הצבע שכל חייל בצה"ל חושש ממנו)

אחרי יומיים הגעתי הביתה, יצאתי שלוש... רביעי היה חג, יום ראשון חזרתי לבקו"ם.
נכנסתי לבקש מהקצין הצעיר שח"מ, שכמובן נתן לי בעיטה ושלח אותי להדפק בדיוק כמו שדפקו אותו.
הוא נתן לי כמה אופציות שביניהן חיל האוויר, שב"ס, בסיס מזון וכו'.
לאחר ששמעתי שבסיס מזון עורך את הקורס הקצר בצה"ל- 8 ימים, ולאחר מכן שירות של יומיות... נעניתי להצעה בחיוב.

הלכתי לקורס, שבסוף היה כ- שלושה ימים בלבד(!) בעקבות החגים בין לבין.. קורס מקוצר מה שנקרא.
נכנסתי גם לשם לקצינת המיון שטענה שאני רזה מדי ושלחה אותי לבסיס דלק, כיוון ששם לא מרימים ציוד, מזון וכו'.
פשוט צריך לנסוע, להחתים את מקבלי הדלק ולהמשיך ביום העבודה(פנאן. מה, לא?) 
לאחר 11 יום חופש שבהם בילתי לא מעט באילת הגעתי לבקו"ם לקבל צו סיפוח לבסיס דלק ....... 


כנראה שאני לא לבד. שבוזים היו פה לפני.
(עמוד המיטה שעליו כתב שבוז אחר מטעם מ.צ לשעבר)

לאחר שהגעתי לבסיס דלק, והבנתי שאני הולך להתקע שם עד 4 וחצי כל יום ולעשות עבודות פה ושם
וזה במידה ואני לא יוצא לקו, ז"א לוקח משאית ומתחיל לפזר ברחבי המדינה ... יכול להיות שאחזור ב2 בצהריים אם זה קו נסיעה קצר,
אבל גם יכול להיות שאחזור ב10 בלילה אם ישלחו אותי ....... לאילת למשל. 

אני צריך לקום כל בוקר ב7 ולהתייצב למסדר בוקר ב07:55, אני יוצא מהבסיס(במידה ואני נמצא בו) בשעה 4 וחצי כל יום.
במידה ואני יוצא לקו, כבר פירטתי מה היציאות. 

לא טוב לי שם, לא טוב לי במערכת הצבאית. לא טוב לי לפחד לאחר בבוקר כי אם לא, ישלחו אותי לכלא .... 
לא טוב לי שאם יהיה לי זיף קטן על הלחי, יכול להיות שאקבל ריתוק. 
לא טוב לי שאני צריך לחלוף על פניו של המב"ס(מפקד הבסיס) והוא קורא לי בטענה שלא הצדעתי לו(WTF מי אתה?!)
לא טוב לי שאני מקבל כל היום פקודות, צעקות, ואיומים ש- אם לא, אז .............. 
לא טוב לי שעבור כל השיט הזה אני מקבל 350 שקל בחודש
לא טוב לי שנשרפות לי 3 שנים מהחיים בשביל לנסוע ולחלק דלק
לא טוב לי שבמקום לעשות עם החיים שלי משהו ב3 שנים האלה, אני צריך לבזבז אותם על דבר כ"כ חסר משמעות ... 

מבחינתי צבא זה ה- דבר, תמיד חלמתי על זה ותמיד רציתי את זה ... גדלתי על זה חונכתי על זה, זה מאז ומעולם סקרן אותי.
אך כל זאת אם אני לוחם, אם אני במודיעין .. אם אני משהו מועיל, אם אני משהו שמרגיש מועיל ! 

מה עוזר להם להחזיק שם אנשים שיצבעו עמודים? מה עוזר להם להחזיק 15 עובדי רס"ר שירימו 7 חתיכות נייר מהדשא? 
אני מבין. צבא- תהליך התבגרות, חלק מהחיים ... אבל תסבירו לי לעזאזל איך מתבגרים כשמנקים רצפה, צובעים מדרכות
נוסעים לחלק ציוד/דלק וכל שאר הירקות? אולי לא תסכימו איתי ... חלקכם יאמרו שלעשות צבא זה חובה, שלא משנה מה התפקיד
ולא משנה היכן אתה משרת, אתה חייב לעבור את זה ... ולא משנה מה!

אני לא הכי מסכים עם זה ... לי אישית לא טוב בצבא. אני לא מסתגל למערכת, אני לא יכול לקבל עוד פקודות משלל מפקדי הבסיס
אני לא יכול לקבל איומים, ריתוקים ואין סוף חירטוטים והבטחות לשווא. אני לא יכול, לא מסוגל.
לא מסוגל לא יכול ולא רוצה לקום בבוקר בחשש שאאחר ב2 דק' ואצטרך לעמוד למשפט ... מה הקשר משפט?!
מה אני במארינס? אז איחרתי ב2 דק', במילא המשאית שלי מגיעה בשעה 10 בבוקר מה הפאקינג לחץ המזויין שלכם שאגיע לבסיס בחמישה ל8?! 

אני אישית עברתי הרבה דברים בחיים שהקשו עליי, עברתי תקופה לא קלה בכלל לפני מס' שנים ... תקופה שהשפיעה ומשפיעה עליי עד היום.
הצבא די עורר את התחשות שהיו לי אז, את החוסר בשינה ... חוסר בחשק לאוכל, חוסר בחיוכים ובטח שחוסר בחיים .... 
הגיוס הזה עשה לי רע, לא הגעתי מוכן ... אני לא חושב שאי פעם הייתי מגיע מוכן. או שבעצם מי יודע .... אבל לא היום, לא עכשיו.
אני מתגעגע לחופש שלי .... 

אני עכשיו בתהליכי שחרור, פגשתי את הקב"ן בפעם השנייה אתמול ... אמא הגיעה איתי. 
הוא החליט להמליץ לשחרר אותי והפנה אותי למומחה שכנראה יקבע לי שחרור מצה"ל. אני מפחד, כן.
אני רוצה להיות משהו בעתיד , משהו משמעותי ... לא סתם אחד שמממן בצורה סבירה את המשפחה שלו, אני רוצה יותר.
אני רוצה הרבה יותר, אני רוצה הכל ... ואני מפחד שאני עושה טעות. אבל עם כל הכבוד לעתיד שלי, כרגע, נכון לעכשיו ... אני לא מרגיש עצמי יותר.


געגועיי אל החופש. בורגס 2011
(בורגס 2011, סאני ביץ')

תעשו מה שאתם מרגישים ... מה שטוב לכם, וזה תמיד טוב לחשוב לעבר העתיד .. אפילו מומלץ, אבל איך אתם מרגישים עכשיו
נדבר. 
נכתב על ידי SupershooK , 9/11/2011 11:10  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





522
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSupershooK אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על SupershooK ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ