לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



הכי יבש שיש...

ומי שיקרא - יקבל נקודה!

Avatarכינוי:  משעממלו

בן: 11

ICQ: 102830432 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2005

גרגמל בנבי מוסא - הפלישה החלה.


היה זה עוד לילה קיצי ולח בנבי מוסא.
אחרי עוד יום מפרך ומלא זיעה של הצטופפות בחדרים נטולי מזגן והתפלשות בחולות המשטח, ישבנו הלל ואני בחדר, נופלים על המיטות אסירי תודה, ונסים לשכוח את כל מאורעות היום החם שהשארנו מאחור..
הלל ניגן בגיטרה בת שלושת המיתרים שלו, מחווה גם בבהונות רגליו, שהשתחררו זה מכבר מעול הנעליים השחורות והלוחצות, את האקורדים ואני האזנתי לו בסבלנות, תוך דיפדוף חסר תכלית וללא רשות בתיקיית התמונות במצלמה הדיגיטלית של גיל.
מצאתי תמונה מסקרנת מהבילוי האחרון של גיל באילת, ובדיוק ניסיתי לקבוע אם תמונת התקריב המטושטשת היא חריץ של ישבן או נחיר מגרה כשלפתע חדל הלל מנגינתו, וריח באשה חמוץ ומוכר משהו מילא את החדר.
"הלל!" קראתיבהפתעה מבעד לעיניים דומעות, "לא סיכמנו שמוציאים גם את הגרביים החוצה?."
הלל חייך והצביע על החלון שמעל מיטתי.

"זה.. זה..." התחלתי.
"זה כל כך סקסי!" השלים אותי הלל.
אינסטינקט גרם לאצבעי להסיט את מתג המצלמה למצב צילום, ודחף בלתי נשלט הוא זה שגרם לי ללחוץ על הכפתור הגדול.
-פלאש!-


בחלון, גמל מפריח נשיקה לעבר הלל.



גמלים בנבי מוסא הם דבר שבשגרה והם בכל מקום. מחוץ לבסיס, במשטח הטנקים, בחדר האוכל, בשירותים, במגוריי הבנות ובימים חמים במיוחד גם בתור לקולר, למכונות השתייה או בארונית של יוסף.
החלטתי להביא לפניכים קוראים יבשים, טעימה קטנה מפלישת הגמלים הגדולה של נבי.


גמלים?! איפה??


ההנחיה הגורפת בנבי, העוברת בכל תדריך משמר היא שאין כניסה לגמלים.
אך אין שומר שיכול לעמוד בפיתוי מלפתוח את הש.ג בפני עדת גמלים חביבה שכל רצונה הוא לבקר חיילים מותשים בבסיס.
מה גם שלא הרבה שומרים יכולים לעמוד בפני עדת גמלים מצחינה ששמה לה למטרה לפרוץ לה דרך אל תוך נבי מוסא.
וכך, פעמים רבות מצאתי את עצמי מתעורר בחדר המשמר לצידו של גמל נינוח, וקם להחליף בשמירה גמל אסיר תודה, ששעתיים של שמירה בש"ג נתנה בו את אותותיה.



גמל מהגהינום


גמלים הם יצורים נינוחים ורגועים, אפילו טנק דוהר לא יוכל להוציאם משלוות הנפש בה הם שרויים.
אם ובמקרה שרק פגז מעל ראשו של גמל, ייתכן והוא יואיל בטובו לפתוח בדידוי איטי לעבר הדיונה הבאה.
לא פעם עמלו הצמ"פניקים (שיריונרים בשלב האימון המתקדם), בגירוד שאריות גמל מהזחל הכבד של הטנק. לאחר שטנק מזנק נחת על גמל אדיש שנחבא מאחוריי הדיונה..
בצמ"פ שלי הטנק שלנו עשה היסטוריה, כשפגז תת"ק (תותח תוך קני), ושלושה שרשירי מא"ג (הדבר הזה שרמבו מסתובב איתם על החזה החשוף) פגעו במטרת פלדה כשמאחוריה עמד גמל, הפכנו לסימן 4 הראשון שהוריד דבשת באש.


הגמלים נוהרים להופעת היחיד של הילל על גיטרת שלושת המיתרים שלו.


בעודי רך בפז"ם, שמרתי לי בעמדת התפוז, שבנבי מוסא בקול נחירה רמה, כשגל סירחון היכה באפי התעוררתי בבהלה וגיליתי כי העמדה כולה מוקפת בגמלים.
לא הועילו זריקות האבנים, הקללות בערבית, ונקישות הקסדה על עמדת הברזל - הגמלים נשארו בעינם, מלחכים חול, קוראים בעיון את הכתוב על קירות העמדה וחוסמים כל דרך החוצה.
גמל חצוף במיוחד גם דישן את הירידה מהעמדה לאות הערכה על הכנסת האורחים שלי.
בצר לי פניתי בקשר אל הקצין התורן - האדם עם הכי פחות שעות שינה בנבי מוסא, שיבוא וייחלץ אותי מעסק הביש אליו נקלעתי.
לאחר חמש דקות הופיע הקצין בענן חול מרשים, כשהוא רכוב על האביר (אוטו צבאי שאפילו ב'פימפ מיי רייד' היו מתיכים אותו ועושים ממנו חלקי חילוף למכונות כביסה עתיקות) החלוד של כיתת הכוננות.
"איפה אתה נמצא תפוז?" שאל הקצין בצעקות.
"אני פה!" אמרתי, והבנתי את חוסר התועלת שבמשפט, לכן מיהרתי להוסיף חנוקות: "ליד הגמל!".
לאחר כמה ניסיונות סרק של דריסה באמצעות אביר, צפירות רמות, וזריקת אבנים, יצא הקצין את הרכב חבוש קסדה, ופנה אל מנהיג הגמלים למשא ומתן.
המו"מ התפוצץ כשמנהיג הטרוריסטים עיפעף בעצבנות ואחרי כמה נשיפות אזהרה שלא הובנו כהלכה מצד הקצין, נגח בקסדתו של הלה, וירק על הדמות ההמומה שנשכבה אפרקדן על המשטח החולי.
אחרי המקרה הזה יצאה ההוראה המפורשת שאין להכניס גמלים אל תחומי הבסיס, אפילו בהצגת כרטיס חוגר.
הגמלים לא עשו בעיות, ואחרי התיעצות קצרה שכללה נענוע אוזניים עפעופים ונחרות מחאה הוחלט להעביר את הכינוס אל הבונקר.
בלתי אפשרי היה לגרש עדת גמלים שהתבצרה לה ליד מכולת הרימונים של הבונקר, ולבסוף הושגה פשרה: הגמלים יכולים לעשות כרצונם בנבי ובלבד שלא יכנסו לחדר ההנצחה.
וכשביום חמישי אחד, מצאו שלושה גמלים מעיינים בשמות חללי החטיבה, הוחלט להעלים עין מהעניין.


גמל אנרכיסט, שלא יודע לקרוא עברית.


ובכל אופן, ברגע שראיתי את הגמל ההוא בחלון יצאתי החוצה בתחושת שליחות כמוה לא חוויתי מעודי- הילל אחריי, עם הגיטרה ביד - ופצחתי בסדרת צילומים נרחבת, שעד היום נותנת בקורבנותיי המדובשים את אותותיה בצורת ריצודים סגולים המופעים ונעלמים אל מול עיניהם הגדולות.
והכל תחת דגל זכות הציבור לדעת על פשיטות הגמלים על נבי.
בגלל החושך, נאלצתי להתקרב מאוד אל הגמלים, על מנת להשיג תוצאות שיזכו אותי בפוליצר ביום מן הימים.
צלמים של הנשיונל גאוגרפיק הנשלחים לצלם גמלים במרחק ראיה ודרך עדשות מצלמה טלסקופיות - זוכים לתוספת סיכון משמעותית למשכורתם.
טווח יריקה נחשב מסוכן מאוד, טווח בעיטה מסוכן אף יותר, טווח נגיסה הוא התאבדות לכל הדיעות.
אך הריגוש והאקסטזה שבצילום ובהנצחת הבריות המופלאות ההם והעברתם מן המציאות אל הדיגטל דחפה אותי אל מעבר לגבולות הפחד.


צילום בטווח נחירה.


תרופה אמיתית למכת הגמלים טרם נמצאה.
ההצעה שלי (תליית נקניקים גדולים בכניסה לש.ג) נדחתה פה אחד.
מומחה בדואי להדברת גמלים עמד במשך שלוש שבועות במכנסיים מופשלים בנבי.
המג"ד החליט לחדול אותו אחרי שראה אותו בפעולה - היה זה בהחלט פאתטי להתבונן בבדואי הנכבד מנסה לרוץ במכנסים מופשלים אחרי גמלים קלי רגליים בכבישי נבי, וכושל בכל פעם שמעד על החגורה.
בהיתר חריג מהרמטכ"ל קיבלו נבי מוסא אישור להשתמש בנאפל"ם, אך לרוע המזל מועד הפלת הנאפל"ם התנגש יחד עם יום ההורים ושניה לפני שהפציצו המטוסים את נבי שורצת הגמלים יצאו שורה של צמ"פניקים עם לפידים ירוקים וסימנו להם לדחות את העיניין למועד לא ידוע אחר.
מוקשים נגד גמלים פוזרו מסביב לנבי, אך תוך פחות מיומיים נמצאו כולם בערימה מסודרת בכניסה לבונקר, לצד גמל הממתין לזיכוי על התחמושת שמצא בשטח.
כשנכשלו המאמצים הכוחניים הוחלט לנסות לוחמה פסיכולוגית - פליירים גדולים של נווי מדבר מעוררי ערגונות, אליהם צורפה מפה מפורטת ושלל דברי הלל ושבח בדבר "גן העדן לגמלים" פוזרו בנבי מוסא וסביבותיו. שמירות שלימות העברתי בבהיה ברוחצות המהממות ששיחקו בכדור יחד עם שישה גמלים במשקפי שמש בחופים זהובים וצלולי מים.
הגמלים לא התרשמו במיוחד מהפליירים הצבעוניים וממאה ועשר הערוצים שהציעה הטלוויזיה בגן העדן, אך לאחר ששלושה צמ"פניקים נעדרים נמצאו צמאים ומטושטשים בשטחי האש של נבי כשהם לופתים בכוחות אחרונים את עלוני הפרסומת הדהויים הוחלט לאסוף אותם עד האחרון.


גמל שלא מתרשם מהעלונים.

שלשת הצמפניקים המחולצים אסירי התודה.


"אך מדוע דווקא נבי?" נשאלת השאלה.
מומחים העלו השערות רבות מספור.
הכלכלנים סבורים שהמחירים בשק"ם הצבאי הם שהניעו את הגמלים להיכנס לנבי ולהמתין לשעות הפתיחה הבלתי אפשריות של השק"ם.
מיסטיקנים טוענים בתוקף שמודבר בנבואה שמשיח הגמלים עתיד להגיח מתוך מסדרון אחורי של טנק ג', ועדת המאמינים הנאמנה עולה לרגל כל ארבע שעות על מנת לקבל את פני המשיח לכשיבוא.
פיסיקאים מתעקשים שמדובר בשדות מגנטים חזקים הנמצאים במשולש נבי (משולש דימיוני הנמתח בין עמדת הש.ג עמדת הבונקר ועמדת התצפית) גורמים לגמלים ולשאר תחלואות העולם (כמו אבעבועות שחורות, וקיסמי אוזניים משוננים בלי צמר גפן) להגיע דווקא לנבי מוסא.
אך לדעתי הסיבה לביקורם התכוף של הגמלים היא פשוטה בהרבה, ובמילה אחת: יבגני.


יבגני וחברה


הביטו ביבגני, התבוננו בגמל ראו איזה חיוך של אושר עילאי נסוך על פניהם בשעת האיחוד המרגש - זאת אוכל להבטיח לכם קוראיי, וזו נבואתי - ביום בו יעזוב יבגני את נבי יעזבו גם הגמלים.
נכתב על ידי משעממלו , 20/7/2005 10:37  
83 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של gqnsbvjyl atkxid ב-1/5/2008 07:12



58,643
הבלוג משוייך לקטגוריות: ספורט , גאווה , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למשעממלו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על משעממלו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ