לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחוץ לגבולות הריבוע


כשמים שקטים חודרים עמוק.

Avatarכינוי:  Mili Vanilly

בת: 21

Skype:  תבקשו :) 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2016

סיכום 2015,תמונות מהחגיגות,נעלים חדשות,עוד 3 שבועות שחרור








 


אז הינה התחילה לה שנת 2016 ואני מסתכלת אחורה וקולטת 


 שעוד 5 ימים אני משתחררת.


אצלינו במחלקת הצילום מי שמשתחרר עושים עליו סרט .


החברה העלו רעיון שאני יקח מצלמת וידיאו ואצלם 3 ימים בחיי :)


אני מחזיקה את המצלמה ומצלמת. נעצרת לכמה רגעים 


 וקולטת ש..פאק.זה עוד מעט נגמר.


עוד מעט אני מתחילה דף חדש בחיי.


לא מאמינה ששרדתי שרות של שנתיים.


לא מאמינה שהצלחתי להתמודד עם כל האנשים האלו שסביבי.


אנשים שאם לא הצבא לא הייתי פוגשת בחיים..


כי מעולם לא ממש התחברתי לאנשים בגילי או לפחות אנשים פשוטים..


היו רגעים שראיתי בנות בגילי וקיבלתי הלם תרבות.


לא האמנתי לעצמי שזה אמיתי..הטמטום והרדידות הזאת.


למזלי הכרתי גם כמה אנשים מדהימים שהצליחו לשמור על השפיות שלי.


אין ספק שכל הדברים שקרו,האנשים הקשים,הרדידות,


להיות בחברת אנשים שאני כל כך רחוקה מהם היה לא קל.


הקשיים האלו שחויתי בנו אותי וביגרו אותי.


אני יוצאת מהצבא אדם בוגר יותר אך אם זאת גם יותר מטורף חח


ויותר מודע לעצמי. אין ספק שאני מחכה לרגע הזה


שאני סוף סןף אגשים את עצמי ובאמת


אחייה בעולם שלי בלי הפרעות מסביב.חופש.


אז אני אסכם  את שנת 2015...


שנת 2015 היתה מטורפת. כל כך הרבה שינוים.


היה לי הרכב רוק עם אנשים מדהימים ומיוחדים,


יצאתי עם אישה ,יצאתי עם בנים,היו לי כמה מערכות יחסים 


התחלתי לצאת יותר למסיבות,התחלתי לקרוא פילוסופיה,


נכנסתי חזק לעניין הכתיבה ואני כותבת כל יום בערך.


גיליתי הרבה תובנות אך גם היו הרבה נפילות


בינהם פגיעה עצמית(יש הרגלים שאי אפשר למחוק)


אבל בעזרת חבר קרוב שהתגלה כאדם כל כך מדהים


שהוא פשוט רמה אחת מעל בני אדם


ועוד קצת עזרה מאנשים לא צפוים יצאתי מזה.


נשארתי רק עם צלקת קטנה שנראת כמו ציור קטן שמכסה אותי.


זה בסדר.


אני כולי מורכבת מצלקות כאלו ואחרות.


עד כמה שנורא להגיד את זה..הן עיצבו אותי והפכו אותי למי שאני היום.


אז בשנה הזו,


חוויתי 3 מערכות יחסית מטורפות שלא היו מתאימות לכל אחת


והן לא עבדו עד הסוף אז חתכתי עם חיוך מנומס וחזרתי למסע החיפושים.


התחלתי לאט לאט לענות על שאלות ששאלתי כל חיי בערך.


מצאתי את התשובות בתוכי ונתתי להן לפרוח .


גיליתי שבנוסף למשיכה שלי לגברים אני גם נמשכת לנשים =


ואף הכרתי מישהי שהייתה החוויה הראשונה שלי.


מפה לשם התחלתי לדבר עם בנות ומישהי מהעבר פרצה לחיי


ונהיינו זוג. זה היה מושלם כמעט כמו סרט כמעט הייתי שם בנקודת האושר


אבל החיים הם לא אגדה.


  היא לקחה אותי כמובן מאליו וזה נהפך


לכדור שלג של הרס שלא הפסיק להתגלגל ..אז עצרתי אותו.


המשכתי הלאה בדרך ועצרתי בכמה תחנות ,


הכרתי אנשים חדשים,התחברתי ,התרחקתי זרקתי וברחתי


הריחוק הביא אותי למקומות אחרים בתודעה שלי.


עד כדי כך שלפעמים איבדתי את עצמי לכמה רגעים


ומצאתי את עצמי בסיטואציות שלא אחשוב שאמצא את עצמי,


 זרוקה וקבורה בתוך עצמי ובתוך השדים שבתוכי


כמעט נשברתי והזנחתי את עצמי


אבל ברגע שזה חדר לתוכי עמוק עצרתי את הכול.


ארזתי את כל הרגשות השלילים,את הכאב ואת העצב


שמתי הכול בתוך מזוודה אחת והמשכתי הלאה לשביל החדש.


המסע העצמי שלי ,המסע אל עבר הזהות.


הבטחתי לעצמי שלא אפתח את המזוודה הזו


וביום מין הימים כשזה יהיה מאחוריי אני אזרוק אותה .


אני בסך הכול פרח שרוצה לפרוח


לא רוצה לנבול יותר


העלים שלי משנים צבע ,הם מתבגרים


הם מפתחים יכולות חדשות להתמודד ולקלוט מידע חדש.


השתיקה שהייתה חלק מימני בעבר עכשיו


חודרת ומוציאה מימני צבעים יפים


צבעים שהיו חבוים עמוק בפנים


ולא הצליחו לצאת כי היו בי כל כך הרבה חומות 


כל כך הרבה חומות...


חומות שמנעו מימני לאהוב את עצמי,


להבין לחיות ולקבל את עצמי 


הם רק גרמו לי להיקרב.


עכשיו אני פורחת יותר ותמיד. 


2016 התחילה עם הרבה אדום וחיוך חדש


לצערי גם היו גם כמה רגעי משבר,


דמאות ואפילו החלטה חדשה שכנראה תשנה את חיי


 וכן אני מפחדת .


אני מסתכלת על השמיים.


 הינה הגיע הגשם הראשון


אני מסתכלת על הטיפות בזמן שכולם מחפשים מחסה.


נותנת לטיפות לחדור לתוכי


 מחייכת חיוך גדול


מרגישה את המים מתערבבים עם הדמאות


זה לא דמאות של עצב


זה דמאות של הפחד מהשינוי


הגשם מתחזק 


ואיתו מתחזקות השאלות שאני לא מפסיקה לשאול


תוהה לעצמי מה יהיה 


לאן אלך? מתי המסע העצמי יגמר?


ממשיכה הלאה


לא נותנת לגשם לעצור אותי מלמצוא את התשובות.


אני לא צרכה אף אחד


אני רק צרכה את עצמי


רק אני יודעת איפה התשובות באמת נמצאות...


עמוק בתוכי.


צריך רק לחפש...


 


 



 


 


 



 


 



 


 



 


 



 


 



 


 


 



 


 


 



 


 



 


 


 



 


 


 



 


 


 



 


 



 


 


 


 


 


 



 


 


 



 


 


נהנים ברודאו בחיפה~


 



 


 



 


 


 



 


 



 


 






 










 


 


ואין כמו להתחיל את השנה החדשה עם נעלים חדשות:)


 



 


 



 


 


 



 


 



 


שתהיה לכולנו ולי שנה טובה.

מקווה שזו תהיה שנה של שינוים חיובים,של אהבה, שמחה,אושר 

והצלחה.

כמה שפחות בכי,כעס ושנאה .

ואם קורים דברים רעים..לא לברוח .

להתמודד.

להגיע לתובנות חדשות,לענות על השאלות שנמצאות בראש.

שנה טובה.

בשונה לשנים קודמות הפעם התחלתי את השנה במסיבה ואנשים חדשים.

גם הפעם בשונה משנה שעברה,

אני לא לבד.ואני שלושה שבועות לפני השחרור.

מי היהי מאמין..

עוד מעט יגיע השינוי הגדול...

כבר לא יכולה לחכות.


נכתב על ידי Mili Vanilly , 14/1/2016 14:01  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

199,972
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אופנה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMili Vanilly אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mili Vanilly ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ