לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

מחוץ לגבולות הריבוע


קיים לשם תיעוד התהליך הנפשי שאני עוברת-מנסה להיפתח יותר לאנשים,לשים את הדברים הרעים מאחוריי ובעיקר לגלות את עצמי מחדש

Avatarכינוי:  Mili Vanilly

בת: 20

Skype:  תבקשו :) 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2015

עדכון,בגדים אלטרנטיבים חדשים,ולנטיייז צילומים צבא ועוד




 


ביום רביעי כשיצאתי הביתה קיבלתי טרמפ מידיד שלמד איתי בבית ספר וישבנו אחר כך לבירה וקצת דיברנו על תקופת י'ב.


זו הייתה נסיעה ממש כיפית . שמענו רוק ומטאל בפול ווליום ופשוט דיברנו מלא וצחקנו המון.


אחר כך כשהגענו כבר לרחובות ישבנו על בירה באיזה בית קפה ואיכשהו כנראה בגלל כמות הבירות  סיפרתי לו על אבא ועל בעית האלכוהול שלו


וקצת על אימא וכל מה שעברתי בגיל 18 וכל פעם מחדש כשאני מספרת את הסיפור הזה אנשים נשארים המומים כמו שהוא היה כי

הם לא מבינים איך בגיל 18 לא סיפרתי לאף אחד.הוא חיבק אותי ואמר שאני בן אדם חזק עם אופי חזק וכי לא רואים עלי את כל זה.


רואים שעברתי משהו אבל לא יודעים בידיוק מה. והשיחה הזו גרמה לי לחשוב  ולהבין  שמה שעברתי בגיל ההתבגרות הוא שונה מאוד ממה שאנשים אחרים עברו. ל

התמודד עם  אבא אלכוהליסט עם נטייה לאלימות אח קטן עם  בעיה נירולוגית (ששמרתי עליו כאילו הוא הבן שלי) דכאון שנאה עצמית ובעיקר שאלות זה לא קל.


הייתי לבד כל כך בתקופה הזו. היא זכורה לי כתקופה נשכחת שאני לא טורחת להיזכר בה .


תקופה שבה איבדתי אמון באנשים אפילו לחברי משפחה.איבדתי אמון בעצמי . הייתי רק מסתגרת ובוכה .


ואז סיימתי את הלימודים והתחלתי לחיות כמו שרציתי לחיות.


הכנתי את עצמי לצבא. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאני הולכת להיות בן אדם הרבה יותר פתוח


כי זו התחלה חדשה ואני חייבת לנצל את זה כי בבית ספר הרגשתי כל כך לא קיימת


שאני לא רוצה שהתחושה הזו תחזור.


החלטתי עם עצמי שאני הולכת להיות ספר פתוח. לספר את הצרות שלי ,לספר את מה שעברתי


לא להחביא לא להעמיד פנים כדי לעזור לאנשים סביבי שחווים את הקשיים האלו ולהיות לצידם .


לשמור על ההיפרקטיביות אבל גם לשמור על ראש צלול.


כמובן שאין פרטיות בבסיס ואנשים אוהבים לדחוף את האף ולהתערב אבל אני לא נותנת לאף אחד להיכנס לחיים שלי. והרבה מנסים להיכנס לחיים


או להחזיר אותי אחורה באמצעות מילים מעליבות או כל דבר אחר אבל אני לא נותנת להם לפגוע בי באמת


כן זה מעציב אותי  ואני מרגישה הרבה פעמים שאני חוזרת אחורה ואפילו יש לי מחשבות אובדניות עדיין אבל זו אני ותמיד הייתי כזו.


כי אני לא רגילה שטוב לי 


 כל המעבר הזה זה הבגרות שלי, זו הדרך שלי זו המלחמה הפרטית שלי.


ומאוד קשה פשוט לעבור מבן אדם ביישן וסגור לאדם פתוח אבל הצלחתי.


בעזרתם של אנשים רבים סביבי שעזרו בלי להיות מודעים לכך. הם פשוט עזרו לי בזה שהם קיימים והם איתי .


יש לי כמה ימים שאני סגורה ולא מצליחה להיפתח ואז זה מתפוצץ לי באחד הימים בבסיס והבכי מתגבר ומתגבר לכן אני משתדלת


שלפחות 90 אחוז מימני  זה להיפתח,לא להתבייש להיות אני וזה באמת עוזר. 


בזכות הגישה הזאת וכמובן הרבה הומור וציניות הכרתי אנשים מדהימים בבסיס . אפילו הקמתי הרכב עם חברים ויש לנו חזרה שבוע הבא.


עכשיו במבט  לאחור אני מבינה שהצבא עושה לי טוב כי זה  בידיוק מה שהייתי צרכה-ברחה מהבית ומהצרות,להיות חלק ממשהו.


הינה הקמתי הרכב דבר שרציתי לעשות שנים , לצאת למסיבות והופעות,לצאת לבד לפאבים ,


להכיר אנשים לצאת לדייטים ועוד.


אני עכשיו  מפצה על שנים קודמות בהן הייתי שקועה בים של שנאה עצמית ודכאון.

עכשיו אני מתחילה לבנות קשרים חברתיים עמוקים  עם אנשים מהצבא וכן זה מדהים.


זה מדהים שאני מרגישה בנוח להיפתח ולדבר ולא להסתתר מהזהות שלי .


זה מדהים  השינוי הזה שעשיתי . מילדה מדוכאת וביישנית נהייתי אדם חברותי ומלא שמחת חיים שגורם להרבה אנשים לחייך ולהיפתח.


וכמובן שיש את הרגעים של הקושי והמשבר לי כי אני עדיין לא אוהבת את עצמי באמת ולא שלמה עם עצמי אבל לאט לאט אני מתקרבת לזה


כי הבטחתי לעצמי שאני רוצה להתקרב לזה יותר, להכיר את עצמי יותר ולהיות לבד עם עצמי והמחשבות שלי .


 החלטתי גם להתרחק קצת מהמסיבות בסופש.


אני מרגישה שמיציתי את העניין ועכשיו זה הזמן לעשות הפסקה לטובת זמן עם עצמי .


קצת זמן לחשוב ולהיות עם חברים ואחי.


שלא לדבר על זה שכשחוזרים הביתה ביום חמישי אחרי שבוע או שבועים בבסיס אני כל כך רוצה שקט עצמי.


רוצה לראות סרטים שאני אוהבת בטלויזיה,לשמוע מוסיקה לעשות הליכה בצהריים


לשחק עם אחי ולצאת לפאב האהוב עלי.


כן זה הדברים שאני מתגעגעת אלהם והדברים שחסרים לי בצבא


נמאס לי מהתחרותיות המטורפת הזו שהולכת בין בנות ובנים.


מהצורך הזה של אנשים להוכיח שהם מגניבים /טובים/מגניבים/חיים על הקצה


(וכל הגדרה מפגרת אחרת) . נמאס לי ולכן בחרתי להתרחק מהאנשים האלו.


בבסיס זה הכי בולט כי אני שומעת  הרבה צביעות מצד אנשים סביבי .


כנראה זה מה שקורה כשאתה עם חברה בגילך בבסיס נידח בצפון.


במחלקה שלי אני מרגישה כמו הכבשה השחורה ,הילדה המופרעת והלא רצויה והילדה ש"הלוואי ולא הייתה".

זו התחושה שאני מקבלת מאנשים שם למרות שאני יודעת שהם לא שונאים אותי כי אנחנו כן מדברים ומנגנים ביחד אני פשוט

מרגישה שונה ולפעמים התחושה הזו עוצמתית נורא ומכאיבה לי.


ואני משקיפה מהצד כל הזמן . רואה איך מילים של אנשים פוגעים וחודרים עמוק ,


אני רואה את האכזבה והיאוש בעיני רבים


ובעיקר מסתכלת על האנשים שסביבי ופשוט מרגישה שאני מוקפת בטמטום וצביעות.


כבר נמאס לי להרגיש את זה. מזל שבבית אני לא מרגישה את זה.


עד לא מזמן שנאתי את עצמי עד שיום אחד אמרתי לעצמי שאני לא רוצה חברים נצלנים או ידידים שמדברים איתי כדי להזדיין.


נמאס לי . נמאס לי להיות מוקפת באנשים  שבסוף פוגעים בי. 


אני רוצה להיות לבד ולהנות מהלבד הזה . גם ההתרחקות הזו מאנשים מסוימים קירבה אותי לכמה אנשים מהעבר .


מישהו שפעם לא סבלנו את אחד השני ועכשיו ידידים ממש טובים, חברה טובה שלא ראיתי הרבה זמן ,ידיד שגם לא ראיתי תקופה


וכמובן אחי ,להתחבר יותר להורים ובעיקר לחשוב קצת ולהנות מהלבד. כי לבד יכול להיות כיף השאלה איך מתמודדים איתו.


חייבת לזכור שהכול בראש שלי ...כל המחשבות העצובות תחושת הלבד והיאוש זה הכול בראש שלי כי אם מסתכלים על כל התמנה


רואים שטוב יותר רואים תמונה יפה יותר ונקייה יותר .


הבעיה שבראש שלי זה נראה אחרת וכן זו הבעיה


שזה בראש שלי..


 


נב:אני יוצאת לקורס פוטושופ עוד חודש!תאחלו לי בהצלחה


 


טוב אז נעבור לתמונות מהחודש:)


בגדים שהזמנתי מהאינטרנט סוף סוף הגיעו


 


 




:)


 



 


 












 


 


ביום שישי כשיצאתי עם אח שלי לפארק


 




 


 


 












 


 


ועוד קצת מהשבועים הקודמים לא זוכרת תאריך


 







 


 


 








 


 


צילומים מהשבוע


 





















 


טוב זה הכול תודה למי שקרא .שיהיה לנו שבוע קל,


בלי יותר מידי מחשבות עצובות רק שיעבור טוב....

 

 

 



 

נכתב על ידי Mili Vanilly , 15/2/2015 00:58  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





193,693
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אופנה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMili Vanilly אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mili Vanilly ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ