לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחוץ לגבולות הריבוע


כשמים שקטים חודרים עמוק.

Avatarכינוי:  Mili Vanilly

בת: 21

Skype:  תבקשו :) 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2016

שירים חדשים+תמונות מהמסיבה,אבא עבר את הניתוח,עדכון ...


 






הבובה שבתוכי רוצה לשחק שוב.


רוצה שימשכו לה  בחוטים בעוצמה רבה


 עד אובדן חושים, עד אובדן תחושה


 לצלול אל תוך עולם של עונג,עולם של הנאה


לגלות מחדש ,לראות את המעבר


להיסחף אחרי התשוקות .


הבובה שבתוכי כמיהה לצעצוע חדש,

משהו כזה שכיף לפרק ולהרכיב מחדש.

אולי איזה כאב קל וצורם שיעורר את היצרים והתשוקות שוב 

יחייה אותי מחדש

ואולי בכלל איזה משחק אנושי,

דמות חדשה שאוכל לעצב בהתאם למצב רוחי.

להרוס ,לשפר ,להרגיש ,לשפץ

לבנות אותך מהיסוד.

 רוצה להיכרך סביבך

כמו חבל משי נעים

ולאט לאט להוציא מימך את כל האוויר

עד שתהיה דף חלק,ללא כתמים

כמו תינוק שרק נולד

כדי שאוכל למלא אותך מחדש

בצבעים יפים 

שיחלחלו לך עמוק עמוק בפנים

ויצמיחו בתוכך פרחים שלא ידעת על קיומם

התרגלת שהכול בפנים רקוב,

אך אני אראה לך אחרת.

ואני מרחוק אצפה בכל צעד

אראה איך לאט לאט הצבעים זורמים בדמך

ונהפכים לחלק מימך.

יש תקווה.

אתה הציור שלי.

היצירת אומנות שלי.

הם אומרים שיצרתי מפלצת
אבל אני יודעת שיצרתי בעצם תקווה בליבך
ולאט לאט כולם יראו איך הצבעים שהחדרתי אליך
מרפאים את הפצעים שבנפש,
מעלים לך חיוך

יצבעו אותם בצבעי פסטל יפים ועדינים

לפתע יהיו לך חלומות,יהיו לך שאיפות

חזרת .

אתה לא עוד דמות בשחור לבן

המסתתרת מאחורי ספרים וחוקים.

לא עוד.

אתה ציפור חופשיה עכשיו.

נהיה צבעוני מרגע לרגע

צובע את העולם באהבה ונתינה.

אני צופה   מהצד בכל התהליך .

ברגע שאראה איך הצבעים יתחילו לצאת מתוכך

ולגעת ולרפא עוד אנשים כמו שאני נגעתי בליבך

אדע שעשיתי את שלי .אארוז תיק ואלך 

כי הבובה שבתוכי שוב רעבה,שוב כמהה

עושה מה שהיא רוצה

אין ברירה, צריך להמשיך הלאה במסע.









 





זה אף פעם לא באמת כאן .


זה רק עובר ושב 


נתקע קצת במחשבות ואז  חולף עם הרוח


מחליף מכחולים כל פעם מחדש,


משאיר  איזה פתח,


התחלה של ציור שהיה יכול להיות מרהיב 


כבר יש שמים,כבר יש עננים 


היד עוד נטויה


לולא היית שקוף מרגע לרגע כבר היינו מציירים את ההמשך


אבל לא נתת  שום תקווה .לא נתת לי מכחול.


עצרת את הציור עוד לפני שהוא נברא

רמסת את המוזה בידיים קרות 

בלי לשאול אותי אפילו 

כך שבעצם הרגת משהו בתוכי.

לא חשבת על הציור שיכולתי ליצור

לא חשבת על דבר מלבד עצמך.

ובחלומי הוא היה נראה מושלם כל כך,

אני רואה אותנו  מציירים ביחד את ההמשך של הציור העתידי שלי

ואותי נסחפת למערבולת של צבעים ומחשבות

נותנים לדימיון להוביל אותנו ונסחפים לעולם של פנטזיה מתוקה

שוכחים מהחוקים ,שוכחים מהנורמה

מציירים את המחשבות שלנו בלי להתבייש

מתיזים צבעים ורגשות על הקירות 

מציירים את העתיד 

מחבקים את ההווה

מוחקים את העבר

הופכים את זה למחזה.

זה היה יכול להיות מושלם

אבל בנתיים אני מציירת לבד

והציורים מאבדים את זה לאט לאט

זה לא מה שהיה פעם

פעם זה היה יפה,פעם זה היה מושקע

היום זה יותר מידי אבסטרקטי

יותר מידי בלבול יותר מידי רעש

לא מוצאת את עצמי בין כל הקווים וההצללות

נאבדת בתוך הצללים של עצמי 

לא מוצאת את המוזה 

היא ברחה מימני ,נרתעת

נטשה אותי .

בגללך היא מפחדת מהמחשבות שלי.

היא מפחדת כי היא יודעת שהציורים לא יהיו יפים ועדינים

כמו בילדות

אלא הם יהיו עוצמתיים,כואבים

כי  זה האמת .

והאמת שלי היא עוצמתית וכואבת .

זה הדבר היחיד שאני מצליחה לצייר

והאמת לא יפה  כי היא חודרת הכי עמוק שאפשר

נשארת בתת מודע ומסרבת לעזוב

אני נשארת נאמנה לאמת

אך לא מצליחה להביע אותה נכון.

רק במילים אני מצליחה להתבטא

אך לא תמיד מבינים את המשמעות

אנשים נסחפים אחריי

אם ארצה או לא

 ואני רק רוצה להיסחף אחריה.

מוזה יקרה,

כשפי אותי  בקסמייך היפים

נשקי אותי בעדינות כמו שאת יודעת

זוכרת את טעמך המתוק

כל כך מתוק שזה גורם לי לרחף.

זכרון מתוק.

חדרי אלי עמוק כמו שאת יודעת

 כדי שנוכל ליצור משהו חדש

ביחד.

זכרונות צפים וממלאים אותי בתהיות ומחשבות

מאבדת את עצמי

אני זקוקה לך יותר מאי פעם

היכן את?





 





 




 









 


ביום רביעי שעבר אבא שלי עבר ניתוח לשחזור ירך.ניתוח מסובך שאבא חיכה לו כבר שנתים.


אבא עבר את הניתוח בשלום והוא היה  בשיקום.


אבא חזר מהשיקום והיה בבית חמישי שישי שבת.


זה פשוט סיוט שאי אפשר לתאר.


בלילות הוא צורח מכאבים ואני לא תמיד מצליחה להירדם.


בבוקר הוא היה עצבני מהכאבים ואין לו סבלנות לאף אחד . הוא צרח עלי,על אימא ואחי.


בעיקר אני.הוא תמיד מוצא על מה וזה משגע אותי ומדכא אותי.


במהלך הסוף שבוע הוא ניסה  להראות שהוא הבריא ושהמצב שלו השתפר


אבל היה נראה שהוא מנסה לשכנע את עצמו בעיקר.


ביום ראשון הוא הלך לשיקום ומשם שלחו אותו לניתוח נוסף בבית חולים באשקלון

היה שם שבוע וחזר הביתה ביום חמישי והסיוט החל שוב.

אימא מיואשת,אבא זועף ואני עצבנית ומתוסכלת בו זמנית.

מנסה לשמור על שפיות.

ובלי קשר למצב של אבא ..לאחרונה אני מרגישה שהבדידות אוכלת אותי מבפנים.

ולבדידות יש טעם מהר.

יש לי את החברים שלי אבל לאחרונה מרגישה ריקנות ,ואני רוצה משהו חדש.

אין ספק שלאחרונה החיים שלי נהיו רכבת הרים.

פעם למטה שקועה ביאוש ופעם בשמחה מאולצת בשעות הלילה המאוחרות.

רוב הזמן אני מהורהרת. בעיקר מרגישה לחץ וחרדה.

אני מניחה שזה המצב הבבית,הבדידות,ריקנות

זכרונות ומחשבות שאוכלות לי את המוח והלב ולא נותנות לי מנוחה.

אנשים מהעבר שלפתע צצים כאילו כלום וחולפים על פני באדישות מוחלטת.

מרגישה שיש לי בלאגן אחד גדול בראש

מנסה לסדר אותו אבל עד שיש לי הזדמנות לא להתמודד

אני מעדיפה לברוח.

מרגישה שאני מתפרקת מבפנים .

מנסה לשמור את עצמי שלא אשבר ולא אראה את החוצה אבל יש ימים

שזה לא בשליטתי וזה פשוט זועק מתוכי.

זה לא קל כשהחיים שלך הם רכבת הרים אחת גדולה של רגשות ומחשבות.

אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה עוד כמה שעות,מה יהיה מחר

כרגע כל יום זה מסע של העצמה עצמית.

 זה אומר  להתמודד עם עצמי , זה להרגיש ריקנות ועצב גדול

לפעמים הריקנות משתלטת עלי ואני לא רואה כלום ורק רוצה להעלם.

מה שכן אני לא מסתירה כבר את ההפרעות,כולנו מופרעים בסופו של דבר.

מדברת על הכול . גם על הטראומות והרגעים הכואבים שעיצבו אותי.

זה מצחיק כי אלו היו רגעים טראומתים בשבילי שפגעו בי מאוד בזמנו

הדחקתי אותם עד לרמה של התעלמות מוחלטת.

רק השנה התחלתי לדבר.

ןהשנה הבנתי  שזה עיצב אותי, זה חישל אותי

זה הפך אותי למי שאני היום .

עצוב שהדרך הייתה כל כך קרה וחסרת רגש,הייתי ילדה אבודה שהלכה לאיבוד

ועד היום לא מוצאת את הדרך שלה.

הרבה בדידות היה שם,הרבה בריחות מאנשים ומעצמי.

בעיקר ברחתי מהאמת שלי ,ניסיתי להיות מישהי שאני לא

אבל בעצם רק דיכאתי את הכאב ולא טיפלתי בו.

ועכשיו אני תקועה עם הרבה צלקות וכעס ושנאה עצמית 

ואני מטפלת בזה עכשיו אבל זה לא כל כל קל להסתכל על השדים.

הלוואי ואנשים היו מבינים כמה משמעות יש למילים,מעשים,

כמה זה יכול לחדור לתוך הלב ולהינעץ כמו סכין חדה

ולהיתקע שם ולהפוך לצלקת ואז להפוך לשד שחי בתוכך ומוציא מימך אנרגיות.

הנפש שלי מלאה צלקות ,צלקות שהגיעו מהמקומות האלו

שאולי לא נראים לכם רצינים אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה הצד השני מרגיש,

והצד הראשון אף פעם לא טרח לבדוק מה אני מרגישה באמת.

הם רק הטיחו והטיחו ,הכאיבו לי במילים ובמעשי

הכול התגלגל ,איבדתי שליטה לפתע.כמעט ויתרתי על עצמי 

היום לא מוותרת.נלחמת. כל הזמן. מלחמה ביני לבין המחשבות שלי.

לאט לאט הצלקות נפתחות ,מכל טריגר קטן זה נפתח .

אפילו שעברו כמה שנים.

ולכן אני מבקשת מכם..תהיו רגישים. תהיו עדינים.

זכרו שמילים זה נשק לכל דבר.

אף פעם לא נדע מה עובר על האדם שעומד מולינו

אולי חיצונית הוא משדר שמחה ועוצמה אבל מה שקורה בפנים

לעולם לא נדע...







בחמישי שעבר איתיאל בא מחיפה לבקר ..היינו אמורים לצאת לקומפורט אבל בגלל שאבא רק חזר מהניתוח

וידעתי שעלי לשמור על אחי בשישי  אז יצאנו לפאבים באזור ופשוט היה אוירה נחמדה

הוא היה אמור לסוע כבר בשישי בצהריים אבל פשוט רציתי שישאר. זה הרגיש טבעי ונכון

וזה היה הכי ספונטני בעולם. הלכנו ליוסי ואחר כך  אכלנו במסעדה ממש טובה ברחובות.

זה היה ממש נחמד. בדרך כלל תמיד עשיתי הפרדה בין חברים לחברים אף פעם לא רציתי שיתערבבו,

גם תמיד כשעירבבתי בינהם זה יצר אסון 

אבל הפעם לשם שינוי, היה נחמד לראות את איתיאל עם החברים מהעיר .

עשה לי טוב לראות את החיבור הזה.הם אהבו אותו הוא אהב אותם..לרגע הרגשתי כמו איזה אימא קטנה,

סוג של גאווה. שמחתי לראות את החיבור.



טוב תמונות לפי הסדר : בחמישי היינו בקומפורט..היה לילה מדהים !


לפני זה היינו בפאב ברחובות~





 







 




 







 




 







 




 







 




 







 




 







 




 







 




 







 




 







 




 







 




 









היה מושלם~







 




  








 








עם אחי בדרך לבקר את אבא בשיקום.


הרג אותי עם הפיס שעשה חח כנראה למד מימני:)





 






 





 



אחד הימים בעבודה עם השמלה שקניתי בשישי






 







 







 




 





 


שישי.






 




 




 





 





 




 





 







 




 







 







 




למחרת הלכנו לבית של איזה הולנדי שהכרנו היה ממש נחמד!!אחלה בחור






 




 



נכתב על ידי Mili Vanilly , 23/4/2016 11:43  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

202,317
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אופנה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMili Vanilly אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mili Vanilly ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ