לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומן מסע


לפעמים אני רק מביטה מהחלון, לפעמים אני מושיטה יד למישהו על הרציף, לפעמים אני יורדת בתחנה. אבל תמיד אני חוששת שכבר מאוחר מדי, ושהחמצתי את הרכבת.

Avatarכינוי:  voyager

בת: 43





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014


כבר מאוחר מידי

עוד לא הזמן

כבר מאוחר מידי

עוד לא הזמן

כבר מאוחר מידי...

עוד לא הזמן...

כבר מאוחר מידי!

עוד לא הזמן!

כבר מאוחר מידי?

עוד לא הזמן?

כבר מאוחר מידי

עוד לא הזמן

 

עכשיו?

עכשיו?

עכשיו?

 

יש זמן...

יש זמן?

אין זמן, אין זמן!

 

זהו.

נגמר.

 

אף פעם לא נגמר.

תמיד נגמר.

עכשיו נגמר.

תמיד עכשיו אף פעם נגמר.

 

נגמר תוך כדי מילה

נגמר תוך כדי נשימה

לכתוב לנשוף לשאוף עד שנגמר

אף פעם עכשיו נגמר

נכתב על ידי voyager , 22/7/2014 19:37  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ימים אחדים


ימי מלחמה


מבצע צוק איתן... היש שם פאלי מזה? הרי יכלו לקרוא לו "מבצע נכניס להם באבי אביהם" או "מבצע נXXXיין את האמאמא שלהם".


לנו אין מקלט ולא חדר ביטחון. כמו למרבית הבתים במרכז העיר. אחשלי שאל איך מסתדרים. נו, אתה יודע, יוצאים עם האספרסו לחדר המדרגות... עניתי לו.


שיחה בימי מלחמה:


גור: אני יכול ללכת לרועי? (חבר שגר בקצה השני של העיר)


אמא: לא


גור: אני יכול ללכת עם חברים לים?


אמא: לא


גור: אוף, את בטח לא מרשה לי לסקייט פארק


אמא: ניחשת נכון.


(אחרי רבע שעה)


אמא: גור, תוריד את הזבל, בבקשה


גור (בזעזוע עמוק): ואם תהיה אזעקה???


 


ימי מונדיאל


הפנדה מת על המונדיאל. מסתכל באינטנסיביות ותוך כדי מדבר, ספק לעצמו, ספק לקהל השומעים המנומנם (אני).


הפנדה: ההולנדים האלו... בארץ אוהבים לאהוב אותם. מה, הם לא הסגירו יהודים בשואה? הסגירו יפה מאוד...


הפנדה רואה את הכתוביות בנוסח חטופים של עובדי רשות השידור: כל הוועדים האלו... להם יש כוח. ככה זה במדינה הזאת. אבל למסכנים האמתיים אין כסף. לא... להם לא דואגים. לעיוור שצריך לעלות בחושך שלוש קומות, בשבילו אין כסף...


אני: עיוור שעולה בחושך? זה באמת מזעזע...


פנדה: כן, קראתי בגלובס (וממשיך וכו' וכו' על הועדים המסואבים)...


אני: אבל עיוור בחושך? זה הרי נורא! למה לא נותנים לחרשים לשמוע מוזיקה? למה?


לקח לו כמה הערות כאלו (טוב, הוא כבר שוב שקע במשחק) אבל בסוף גם הוא צחק.


 


חרא. חרא. ויאוש. והמנהיגים שלנו. והמנהיגים שלהם. אני חושבת על האנשים שם. הרגילים. שאין להם כיפת ברזל. לא נעים לעמוד בחדר מדרגות עם השכנים שלא מכירים. עוד יותר לא נעים לעמוד עם אלו שכן מכירים. וכשהאדיוטים ההם מעיפים עלינו פצצות של 100 קילו בלי כיוון, אנחנו מפציצים אותם במטוסי קרב, בכינון ישיר, בחיסול ממוקד, בפצצות חכמות של חצי טון. חרא לי בנשמה. אני חושבת עליהם. לא על המנהיגים הרצחניים חסרי המצפון שלהם, הששים אלי קרב, אלא על האנשים הפשוטים שם. אולי על אמא, כמוני, שאין לה איך להגן על הגור שלה, בכלל.

נכתב על ידי voyager , 10/7/2014 21:30  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אילו הייתי עובדת קשה יותר אבל מרוויחה יותר

דייני

אילו  לא הייתי מרוויחה יותר אבל מרגישה שמה שאני עושה משמעותי

דייני

אילו לא הייתי מרגישה שאני עושה משהו משמעותי אבל מרגישה מוערכת

דייני

אילו לא הייתי מרגישה מוערכת אבל העבודה הייתה מעניינת אותי

דייני

אילו העבודה לא הייתה מעניינת אותי אבל הייתי מרויחה מספיק

דייני

אילו לא היייתי מרויחה מספיק אבל היה נשאר לי זמן לדברים אחרים

דייני

אילו לא היה נשאר לי זמן לדברים אחרים אבל לא הייתי מרגישה מבוזבזת

דייני

אילו הייתי מרגישה מבוזבזת אבל הייתי רואה איך לצאת מהמצב

דייני

אילו לא הייתי רואה איך אני יוצאת מזה אבל הייתי מסוגלת להמשיך ככה

דייני

לא די, לא די, לא דייני.

נכתב על ידי voyager , 2/7/2014 19:07  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , נשיות , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לvoyager אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על voyager ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ