לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומן מסע


לפעמים אני רק מביטה מהחלון, לפעמים אני מושיטה יד למישהו על הרציף, לפעמים אני יורדת בתחנה. אבל תמיד אני חוששת שכבר מאוחר מדי, ושהחמצתי את הרכבת.

Avatarכינוי:  voyager

בת: 43





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014

"אני בטוחה שאלה לא המילים הנכונות"*


בוקר. הקירות העבים אוצרים בתוכם את נשימות הלילה.

מאיפה להתחיל? מההתחלה. אבל גם להתחלה יש התחלה. וכולי.

איפה החולצה האדומה שלי?

איזו?

האדומה.

אתה מתכוון לסגולה?

לאדומה.

אתה עיוור צבעים. אין לך אדומה, רק סגולה.

את כל כך יפה ככה, אני יכול לצלם אותך?

לא, לך כבר לעבודה...

יש קול עצום וחזק שבוקע מבין חרכי הסדינים שמושך מטה, מטה, לעיר התחתית, האפלה. לרגע נכנעת לקול, ואז אומרת לעצמה כמו אמא טובה, קומי, קומי, זה יעשה לך טוב. זה תמיד עושה לך טוב.

העיר חיה בכל מקרה. מקלפת את שאריות העור שצימח בלילה. דמעות לא רצוניות נוסעות במסלולן המוכר.

בסטודיו מצטופפים אנשים רבים וכולם נושמים ונושפים. כך, בין נשימה לנשיפה, ניתן להסוות את ההתייפחות הבלתי נשלטת. הדמעות לא עוצרות. זה עונשך על שעלית מהעיר התחתית, אומר הקול. על שחשבת שתוכלי לצאת מהמערה אל אור היום.

מהחלון הקטן הקבוע קרוב לתקרה ניתן לראות, במהופך, פיסת שמיים. אציף את החדר על יושביו וכולם יאלצו לפלס דרכם החוצה בשחיה. והסטודיו קרוב כל כך לים.

אנחנו נוסעים לאוסטרליה! אומרת אחת. לטיול? שואלת השנייה. לא, לתמיד. עוברים לאוסטרליה. להתחיל מחדש.

גם אני אסע לאוסטרליה. לתמיד.

 

*הכותרת מתוך הפרק השני:"בריכת הדמעות", בספר הרפתקאות אליס בארץ הפלאות

נכתב על ידי voyager , 3/8/2014 10:32  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , נשיות , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לvoyager אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על voyager ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ