לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

סיפורי סבתא


זה בלוג אנונימי, אבל לא אכפת לי לספר על עצמי. כי אני יודעת שגם מי שמכיר אותי, לא יזהה אותי בין השורות האלה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2016

7 בום


לפני 7 דקות הכל היה בסדר.

הייתי במצב רוח די טוב אפילו.

 

ואז הלכת, כמו כולם,

כי לא יכולת להתמודד עם כל האקשן שבמגרש.

העדפת לפרוש בשיא.

להיות עוד שחקן ספסל ולשבת בצד, בלי לקחת חלק במשחק.

 

בהתחלה אמרתי "לא נורא"...

מה שבהדרגה הפך להיות "כן נורא"...


ועכשיו?

1

2 ד

3 ק

4 ו

5 ת

.

.

.

בום

.

.

.

בא לי למות.

נכתב על ידי סבתא מאי , 25/4/2016 20:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד פעם לבד


כולם הלכו,

כמעט.

 

נשארו כמה אנשים,

אך אף אחד מהם לא טורח.

 

זה כמו לעמוד באמצע רחבה,

כשכולם פותחים מעגל בתוך מעגל בתוך מעגל, והכל מסביבך.

 

את באמצע, מוקפת,

ושוררת דממה.

 

את מדברת וכולם שומעים,

אבל הם ממשיכים לעמוד בשקט כמו חפצים דוממים.

 

זה מבאס כל כך,

להיות מוקפת באנשים ולהיות כל כך לבד.

 

כי את לא לבד, אבל את כן,

ואין לך את מי להאשים.

 

כי בסופו של דבר זאת לא אשמתם,

אבל מה כבר יכולת לעשות?

 

הרי את זו שבחרה להקשיב לשטן,

וללכת עם הלב.

 

אז שאי בתוצאות, ילדה,

זה מה שקורה כשאת לא אוהבת, וגם לא אהובה.

נכתב על ידי סבתא מאי , 25/4/2016 19:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסריח


אז מישהו הצליח סוף סוף לסובב לי את הראש.

זה קרה, איכשהו, אחרי נצח וחצי שזה לא קרה.

אולי לב האבן שלי סוף סוף מתחיל להתרכך שוב?

 

אבל דבר אחד לא ברור.

איך זה שאחרי כל זה, 

שוב עצמתי עיניים וחלמתי עליו?

 

אחרי כל כך הרבה זמן שלא התארינו אפילו,

חלמתי שהייתי בדרך הביתה,

וראיתי אותו במקרה ברחוב. עברתי שם וקלטתי אותו לשנייה,

עברתי אותו והלכתי קצת אחורה,

ונפגשו מבטינו. לא הייתי בטוחה אם הוא בכלל שמח ממה שקורה,

אבל הכל היה בסדר. איכשהו.

 

עברה שנה וחצי,

ועדיין -

עדיין אני עוצמת את העיניים ורואה את החיוך שלו.

למרות שהוא עזב ולא ירצה לחזור, 

ובינינו? כנראה שכך היה עדיף בכל מקרה.

אבל זה עדיין קורה.

אני עדיין נודדת לארץ רחוקה של חלומות מתוקים,

ומוצאת את עצמי ברחוב בו גדלתי,

נתקלת בו -

למרות שהסיכוי שזה יקרה במציאות הוא אפסי.

חושבת לעצמי, "הפעם זה לא חלום. הפעם זה קורה."

והכל פתאום מסתדר, כמו בהנפת שרביט קסמים.

וכמו בקסם, ברגע שפוקחים את העיניים...

הכל נעלם.

 

וזה אפילו לא שאמור להיות לי אכפת,

כי עבר כל כך הרבה זמן ולעולם לא נחזור להיות בקשר,

והראש שלי כבר כל כך מסתובב סביב מישהו אחר,

וגם אם לא - 

יש אחרים שיוכלו לתת לי אהבה.

הבעיה היחידה היא,

שגם את הלבבות שלהם כבר שברתי.

נכתב על ידי סבתא מאי , 19/4/2016 00:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  סבתא מאי

בת: 20




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסבתא מאי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סבתא מאי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ