לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

סיפורי סבתא


זה בלוג אנונימי, אבל לא אכפת לי לספר על עצמי. כי אני יודעת שגם מי שמכיר אותי, לא יזהה אותי בין השורות האלה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2016

ומכולם


על הבמה, הסתכלתי על הקהל.

כל כך הרבה אנשים אפורים,

כאילו היו חלק מהאולם ולא חלק מהעולם.

מבטים ריקים וחושך מכסה את כולם,

ולמרות שהבמה היא שלי - 

אור הזרקורים היה כולו עלייך.

רק את, מבין הגוש האפור היושב בחושך מוחלט, 

היית לחלק של אור בחשכה, ולקרן אור צבעונית וקורנת בכל גווני האושר, בעודך יושבת בין כל הנציבים העגמומיים.

הם היו כמו ערימה של שחט, בעוד את - הינך המחט.

הבטתי בך, בחרתי אותך - העדפתי אותך על פני כולם.

את. כן את.

תעלי בבקשה לבמה.

 

-

 

על הבמה הוא היה,

ככוכב זוהר, או מלך היושב בכס מלכותו. השרביט כולו שלו.

יושבת אני בקהל המוני, קהל בינוני, ואילו אני - יוצלחת אינני.

כולנו בחושך מוחלט וכולנו שותקים,

מחכים לקריאות המלאכים.

ומי היה מאמין;

ככה פתאום, ללא התראה מוקדמת,

אור הזרקורים הבדיל אותי מהחשכה המוחלטת.

אני? הייתכן? בוודאי נפלה כאן טעות -

או שאולי לועגים לי, והדבר נעשה ברוח שטות...

עומד על הבמה הכוכב הגדול,

זה שאיחד כאן את כולם באולם -

במבט אחד הוציאני מתוך השאול.

יושבת ריקה בכיסא באולם המלא,

אינני ראויה לעלות אל הבמה לצד אדם שמיימי שכזה.

מדוע נבחרתי? כנראה שלעולם לא אדע,

כי ברגע שקרא לי, סירבתי לעלות אל הבמה.

קמתי מכיסאי, 

ומתוך הפחד יצאתי מתוך האולם.

ולשם, לצערי,

לא אוכל לחזור עוד לעולם.

נכתב על ידי סבתא מאי , 22/5/2016 13:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טוויסט בעלילה


באותו היום, השמש שקעה כרגיל.

ועד כמה שקשה להאמין, גם התחלפו להם השמיים -

מבהירים, לכהים.

הם גם לבשו כוכבים חגיגיים, 

כאילו היו תכשיטים נוצצים,

והירח היה למסמר הערב.

כולם לבואך משתוקקים.

 

הכל היה מסודר כתפאורה,

במה מפוארת לכבוד הצגה.

יושב הקהל ומחכה רק לך,

אתה הדמות הראשית -

הגיבור של העלילה.

 

וכך נכנסת יחף אל הבמה,

מפוסל מכף רגל ועד קצה שערה;

שמיימי כמלאך, מלא בחיוכים -

לעיתים נראה שדבר אינו יכול לשבור נעורים.

ילד וגבר כאחד,

ככל שחקן ראשי - היית יחיד מיוחד.

 

קולות הכפיים והקריאות רועמים,

ובסצנה הבאה - הגיעו דמויות המלאכים.

ירד סולם מלמעלה אל תוך הבמה,

ועליו עלית עם רדת החשכה.

האורות התעמעמו ונכבתה המוזיקה,

תמה ההצגה - כעת הזמן לשוב הביתה.

 

כולם קמים ואוספים את חפציהם האישיים,

ולמחרת המשיכו כרגיל בעיסוקים.

נראה כי העולם נשאר כפי שהיה,

על-אף שעולמי האישי השתנה.

 

כמו פאזל המתאר נוף מרהיב,

עם חלק אחד חסר בגופו.

כמו ילד קטן ללא תחביב,

או שלוש עונות קשות וארוכות

ללא אף רגע דל אחד של אביב.

נכתב על ידי סבתא מאי , 11/5/2016 14:17  
הקטע משוייך לנושא החם: זיכרון ועצמאות
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  סבתא מאי

בת: 20




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסבתא מאי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סבתא מאי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ