לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 15

Skype:  dana.eckstein 




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

בגוף שני


אתה לא יודע איך הגעת לכאן.
אתה פוקח את עיניך, כל גופך כואב ודואב. בידך עובר רחש, כמו נמלים, או רעש לבן בין תחנות הרדיו, עד שאתה מוציא אותה מתחת לראשך ומניח לדם להציף בחזרה את עורקיך.
אתה קם, ראשך מסתחרר. החדר סביבך סובב ללא הפסק. אתה מנסה לקלוט כמה שיותר מידע, להכין רשימות בראשך, עם מספרים וסעיפים וקרטריונים וחשיבות. זה כמובן, מקל על העניין.
אתה לא מכיר את המקום, לפחות לא במבט ראשוני. הוא לא מדגדג אפילו בקצה הזיכרון. הוא מחניק, נשמע באיזור רעש של חימום פועל, מתאמץ בחריקות ואנחות. זיעה נוטפת במורד עורפך, נספגת בחולצת הכפתורים הלבנה שלך. או לפחות הייתה לבנה בתחילת דרכה. הרצפה עשויה שיש לבן ומוכתם, בלכלוך שכנראה יידבק בה לנצח. הקירות סויידו באפור, התקרה עשויה קורות עץ. חשוך כאן כל כך, יכול להיות שאתה נמצא במרתף?
תמיד יכול להיות. הכל יכול להיות.
הנעליים שלך נעלמו, אתה זוכר אילו נעליים נעלת. חבל, אתה אוהב את הנעליים האלה.
אתה מתחיל לחקור את המרתף (אתה לפחות חושב שזה מרתף), מתעלם מהמחשבות המתרוצצות בראשך, משתיק את מוחך המנסה לדחוק ולהבין כיצד הגעת לכאן. המקום חשוך כמעט לחלוטין, בקושי ניתן לראות את פינות החדר. במרומי אחד הקירות ישנו חלון קטנטן ומסורג, אך אינך מצליח לראות דבר מלבד שמי לילה כהים וזרועי כוכבים.
רגע. אתה רואה משהו. בקצה החדר, יש שם גרם מדרגות. ובמרומו... דלת. אתה מתעלם מהסבירות הנמוכה שזו תהיה פתוחה, רץ למעלה, ומסובב את הידית.
הדלת נפתחת.
הקלה מציפה אותך, כמו אוויר צח לאחר מחנק החדר הסגור. המראה שנפרש מולך נראה... נורמלי. סלון חמים בגווני חום וכתום. מנורה מפיצה אור חמים מן התקרה.
המראה רק מבלבל אותך יותר. ציפית למקום קר ואכזר, או ל... אתה לא יודע למה ציפית, אם להיות כנה. בטח שלא לזה.
אתה צועד ברחבי הבית בניסיון למצוא יציאה, השטיחים רכים תחת רגליך היחפות. החרדה מתחילה לפעור בורות בלבך, בנשמתך. הפחד מתעצם וחונק את גרונך.
לאחר שחקרת את הבית שלוש פעמים, בדקת כל פתח ולחלון, אך הכל סגור, נעול, ומסוגר. אתה מתחיל לאבד תקווה, כשלפתע נשמע סיבוב ידית. יכול להיות שיש דלת שלא ראית? אתה רץ לכיוון הקול אשר ממשיך להישמע, כאילו מסובבים אותה לאט, לאט, מתענגים על הרגע והצליל.
אתה מוצא את הדלת. זוהי דלת המרתף, בו היית לבד.
הקול נשמע מבפנים.
כדאי שתתחיל לרוץ.


לא כתבתי בערך מליון שנה, וזה לא סיפור כזה טוב, אבל שיהיה
אני צריכה לכתוב יותר
חבל שאין לי השראה או זמן
לא היה לי ממש שם בשבילו, אז... שיהיה אני מניחה?
נכתב על ידי , 31/10/2014 23:53  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





9,474
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDefectio אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Defectio ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ