לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

"גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות."



כינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

9/2019

איפה את, ברנדט


מרגישה ממש מבולבלת. משיחה עם עצמי על לעשות תפנית גרנדיוזית ולעזוב את כל מה שאני מכירה לטובת מה שאני לא; מלהניח את הדברים בצד ולהגיד "לא, לא הצלחתי" או "אין, ניסיתי, זה באמת לא עבד" ללשמוע שיש מי שרוצה בהזדמנויות ליצור את מה שעוד לא נוצר.

 

ראיתי אתמול את "איפה את, ברנדט", סרט נפלא עם קייט בלנשט הנהדרת שיצא ממש בתקופה האחרונה לאקרנים. מלבד זה שהוא כתוב מאוד טוב, משוחק מעולה ומצולם בצורה כיפית סך הכל הוא מעביר איזשהי חוויה רגשית שקל להזדהות איתה. ברנדט, הלא היא קייט, היא דמות עגולה ומורכבת ובסך הכל לא אהודה במיוחד על ידי קהל הצופות (או הצופים). אך משהו בתהליך שהיא עוברת... תהליך משחור ואבל על החיים ליצירה והתרגשות מהם הוא מרגש ונוגע בעצבים חשופים עד מאוד. זהו הדבר שחסר לי יותר מכל: לחוש התרגשות מחדוות היצירה. זו לא רק תשוקה וזו גם לא השראה כמו הזמזום הפנימי שלא נותן מנוח מההתרגשות של בוקר המחרת.

 

אני עייפה ומבולבלת, בעיקר רוצה לתת ללב שלי מנוחה כי כל פעם הוא דוהר להתמסר והוא נכווה קשה בשנה החולפת. ובהתמסרות הכוונה היא לא בזו הרומנטית כמו זו האנושית.

נכתב על ידי , 11/9/2019 22:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



31,113
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShell אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Shell ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ