לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

"גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות."



כינוי: 

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

10/2018

אממ


זה היה לילה גרוע. התעוררתי כל כך הרבה פעמים. מהקור, מהפיפי, מהחום, מהמאנצ' למשהו מתוק, מתשישות, מחלום הזיה. 
זה קורה לי כל-כך הרבה לאחרונה, לילות לא רגועים, במיוחד אלו עם מעט שעות השינה.
באופן כללי משהו עובר עלי: אתמול כאבו לי נורא הברכיים (מתי הן הספיקו להידפק?), הבוקר קמתי מנוזלת והגב לא מפסיק לכאוב (למרות שהמחזור נגמר). מה המצב גוף? בוא נדבר.

היה השבוע מעין קרייסיס כזה של תחילת שגרה. כשאין יותר days off במהלך השבוע סטייל חגים ושבתות (כי גם בשבת צריך לעבוד על המחשב בבית) מצאתי את עצמי שבורה אחרי יום עמוס וחנוקה עד מוות בהבנה שאני משחקת שבצ-נא עם הזמן שלי ולא כלכך צולחת את החוויה. ואז ניסיתי לזקק מה כל-כך קשה לי בכל מה שקורה, חוץ ממעט שעות שינה ורצף הדברים שאני צריכה להיות בתשומת לב לגביהם. התשובה היתה פשוטה: חוויית הבדידות בלב הביחד, חוסר החיבה היום-יומי, חיבוק, התחשבות, מילה טובה. על אף שאני גרה עם עוד אנשים, הבנתי שזה לא מספיק להגיד שזה פשוט נוכח, כי בתוך רצף היום-יום והשבוע קשה לבחור בזה וזה הופך להיות סטיכי (ראו ערך 'סטיכיה' בפוסט קודם) ומאתגר. עכשיו בואו, כמות הדברים שאפשר להכיל על עצמנו בבת אחת, כל עוולות העולם, כל הדברים שאנחנו טובים ולא טובים בהם, כל האנשים שבמרכז חיינו כחלק מפקיד, משפחה, חברים- אי אפשר להיות הוונדר וומן של כל המערכות האקולוגיות, היא לא באמת הגיונית. אממה, זה לא משנה שבמהלך הרגעים הקטנים והשעות הקטנות עם עצמך, את מגלה שאת מותשת מלא להספיק את הכל בבת אחת ומזה שפשוט בא לך להיות טובה יותר וחזקה יותר בשביל כולם. זה קשה, אין ספק. אני מוצאת את עצמי חסרת אנרגיה לקרוא ספר, לשתול פרחים (למרות שעשיתי את זה סוף סוף! זה היה מרגש), לעשות קצת יצירה, לעטוף מחברת בתמונות וטפט שקוף לוקח לי שלוש שעות במקום 45 דק'(!). מוצאת את עצמי מוותרת על כל הדברים הקטנים בשביל עצמי כדי להספיק את כל הדברים בשביל השאר. בשביל שאר הדברים שהתחייבתי אליהם ואל מי שהתחייבתי. זה ממלא, זה מעיק, זה טוב וגם פחות. בעיקר נשאר למצוא את האיזון לשנה הזו.
אמן
נכתב על ידי , 13/10/2018 12:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על התחייבות ומחויבות וההבדל בין השתיים


מצאתי את עצמי יושבת באמצע הפארק עם שני חברים טובים ומדסקסת על הא ודא שכבר הרבה זמן לא נגעתי בהם.

רגע לפני זה ילדונת בת חמש חיבקה אותי בצורה מעט מחשידה. כבר קרה לי בעבר שילדים ניגשו לחבק אותי כי התבלבלו ביני לבין מישהי אחרת (תכלס, נשמע די קריפי, אני יודעת. מה לעשות שזה קרה), במיוחד בעיר בה פועלת תנועת הנוער שאני חלק ממנה ואז ברור שחולצת תנועה ושיער בלונדיני הם סממנים שאולי יבלבלו חלק. 

בכל אופן, הרבה זמן שלא יצא לי לדסקס בצורה פתוחה על סקס, טינדר, יחסים פתוחים, פוליגמיה ומונוגמיה. היו לי הרבה תהיות בנושאים השונים, ואיכשהו מכולם הדבר המרכזי שבלט לי זה הקושי סביב מחוייבות.

 

אנחנו דור שקשה לו להיות מחוייב. מאוד. קשה לנו להתחייב למסגרת פנימית שאנחנו בוחרים. חוויית השפע וההיצע מסמה את עינינו מלראות בבירור מה הצרכים שלנו. התפיסה שיש מכל דבר הרבה, שכל דבר אפשר להשיג בזול ולכל דבר יש תחליף, כל הזמן, לא מאפשרת לנו להיות במצבים של משך. משך בעבודה, משך בזוגיות, משך עם מיני סוגים של רכוש שיש לנו (טכנולוגי או לא). זה נוגע להכל: ליכולת שלנו לבחור להתמיד במשהו, לבחירה שלנו איך נראית מערכת יחסים זוגית או כמה זמן היא נמשכת, לתפיסה שלנו לגבי סקס ומה הוא אמור להיות/איך הוא קורה, לצורה בה אנחנו קונים או מבצעים רכישות (ראו ערך עליאקספרס). מעניין שהתחייבויות קורות אצלנו בעיקר כשיש לנו מה להרוויח מזה. כיאה לעולם הקפיטליסטי בו הקודים הנהוגים הם תחרותיות, הישגיות, אדישות VS ריגוש, חוסר סבלנות ובחירה בערכים של כסף, יוקרה ונראות, קשה להצליח לבחור לתת הזדמנות למשהו שבהתחלה לא עובד. או לחילופין- לתהליכים. זה מפחיד להתחייב לתהליכים. זה דורש ערנות, דריכות, מעורבות, חוסר ניכור ובחירה מתמדת לעצב את מה שקורה ולא להיות בסטיכיה. 

 

כדי להבין למה זה קורה ומה זה סטיכיה, שווה רגע להסביר:
הראשון הוא ההבדל בין מחוייבות להתחייבות. התחייבות היא מצב בו קיימנו הבטחה ועלינו לעמוד בה. בדרך כלל היא נוגעת לדברים שהם יותר אופרטיביים, מעשיים ואף מתייחסים לחובה חוקית או חברתית. מחוייבות לעומת זאת, על אף שיש בה אלמנטים מן ההתחייבות (בכל זאת, אותו שדה סמנטי) מתייחסת לתחושת ההזדהות, הערך וההכרה שיש לאדם הבוחר להתחייב. המחויבות בהכרח תהיה קשורה להכרה ביכולות שלי, בתכונות שלי ובמסוגלות שלי לבצע פעולות שונות שיביאו למצב של פעולות מתגמלות וחיוביות כלפי, אשר בדרך-כלל יבואו לידי ביטוי בחוויה האישית שלי של עמידה בציפיות, מילוי צרכים או השגת מטרות הגורם אליו התחייבתי. כמו כן, היא תהיה קשורה בהבנה של מה קורה לצד השני ברגע שאני מפסיקה להיות מחוייבת. מה הערך של הנוכחות שלי נכון להיום, ומה המשמעות של העזיבה שלי. ודבר נוסף שחשוב לא פחות היא החוויה הערכית שלי: הנורמות החברתיות שמקיפות אותי מהן אני לומדת איך להתנהג, מה מצופה ממני ומה מוערך וגורם לי לפתח נאמנות כלפי הצד שהתחייבתי אליו.


השני הוא המושג 'סטיכיה' שמגיע מהשיטה המטריאליקסית דיאלקטית של מרקס. השיטה מניחה כי התנהגות האדם ואורח-מחשבתו לעולם קיימים במרחב חברתי. כל פעילות אנושית מתייחסת לנעשה על ידי בני-אדם, ומשפיעה עליהם ומתוך כך היא בוחנת את איך האדם מכיר בטבע ובמציאות החברתית סביבו כגורמים משפיעים. המטריאליזם הדיאלקטי גורס כי גם כשפועל האדם פעילות תכליתית, אין הוא מכוון לכל תוצאות מעשיו (הן ברמה האישית והן ברמה ההיסטורית) וכי הוא מעוצב מגורמים שקיימים במציאות שאינו מתייחס אליהם באופן אקטיבי. עיצוב בלתי מכוון של אדם או מציאות מכונה בשפה המרקסיסטית סטיכיה.

 

הנושא הבוער על סדר היום בשיחה עם אחד החברים היתה כשהוא סיפר שהבן זוג שלו רוצה יחסים פתוחים. "אבל מה זאת אומרת? אני לא מבין. הוא פשוט זרק את זה בטלפון, ניתקנו, ונשארתי עם המחשבות האלו לבד. מה, הוא כאילו רוצה סקס? זה הקטע? אני לא מספיק טוב? אוקי, כבר ניסינו את זה פעם. וגם עכשיו אפשר לנסות את זה שוב, לאיזה חודש. אבל מבחינתי יחסים פתוחים שווה פרידה. שווה הסוף."

המשפטים האלו הפנו אותי למחשבה של למה הוא כל כך נבהל. מה יש בנו, שכשאנחנו בוחרים לשים אדם נוסף במרכז של החיים שלנו חוץ מעצמנו, גורם לנו הרבה פעמים להחליט במודע או שלא, שמכאן ואילך הכל עומד להשתנות? שמכאן ואילך אני משאיר מעצמי 50% ועוד 50% הם של בן או בת הזוג שלי, שמעכשיו הם אלו שמגדירים אותי? ומה מפחיד אותנו בזה שכל זה יכול להיגמר ברגע אחד?

מתוך הדברים שהוא הציף עולים לי שני דברים: א. שאנחנו מצויינים בלהתחייב ובלומר מילים שיכול להיות שבעתיד יתרוקנו. אנחנו נהדרים בלהגיד "יש לי בן/בת זוג" אבל כושלים בלהגיד שיש לנו בן או בת זוג כשהימים רעים ומרגיש שהם הולכים לאבדון; ב.אנחנו פוחדים מהלבד. אנחנו פוחדים שאנחנו לא טובים מספיק, וזה קורה כשהערך העצמי שלנו מוגדר לפי מדדים שלא אנחנו קבענו. וכשאנחנו לא טובים מספיק, והדבר הזה מערער על כל קיומנו מהיסוד, אנחנו לא יכולים להתנהל בעולם המחוברת הזה- לבד. העולם שמתנהל עוד מחבלי לידתו לפי בחירה של אנשים להיות מחוייבים אחד לשניה. זה לא מתיישב בקנה אחד עם זה שאנחנו יצורים בעלי תלות ועם האמירה של 'אדם לאדם זאב'.

שהרי גם זאבים חיים בלהקה ובמבנה חברתי המחייב אותם לשתף פעולה כדי לשרוד.

 

זה גבול חשוב להתבונן עליו, ההבדל של בין להתחייב ללהיות מחוייב. מרוב שאנחנו כל-כך תבניתיים אנחנו רגילים להכניס עצמנו למשבצות קיימות ולמבנים שהורגלנו לחשוב אותם מבעוד מועד כמבנים היחידים, ולכן להתחייב עבורנו היא לא בעיה כי בדרך כלל אנחנו יודעים לומר מה יהיו ההשלכות של כך- החוקיות, המוסריות והחברתיות. התחייבות היא מצב שרובו סטיכי, על הנייר מה שנקרא. אני מתקבלת לעבוד בארומה ומתחייבת להגיע לכל המשמרות שלי בזמן בלבוש הנהוג ולעשות את מה שיגידו לי- כי ככה זה, כי אין לי אפשרות לעצב את זה מהמקום שלי במבנה ההיררכי, וכי זה מה שכתוב לי בחוזה. זה גורם לי להיות מנוכרת ובסטיכיה כלפי מה שיקרה- אין בהכרח משמעות למי הלקוחות, מי האנשים שאני עובדת איתם אלא המשמעות נוכחת אצל הבוסית שלי, כמה היא מרוצה ממני ולכך שאני עומדת בכתוב בחוזה. לעומת זאת, כשאני צריכה לבחור להיות מחוייבת אני זוקפת אזניים ופוקחת עיניים לרווחה: לדוגמא, כשאני בוחרת להיכנס למערכת יחסים זוגית אני בוחרת להיות מחוייבת כלפי בן הזוג שלי מהידיעה שאני רוצה לאהוב ולהיות נאהבת חזרה. אני בוחרת בלעצב בצורה מודעת את התקשורת בינינו ויודעת שמה שמשנה זה איך אני אהיה בקשר הזה, איך אני אבחר להתנהג ומה אני אבחר לעשות כדי לעצב אותו כמו שאני רוצה. זה לא יכול פשוט לחלוף לידי כי אחרת דבר מהצרכים שצוינו מקודם לא מקבל מענה ושנינו נאבד את העניין והמשמעות שבלשמור על הקשר.

 

 

 

מודה שאני עייפה ושהכתיבה היא די בוסרית. ושנעזרתי בגישת המחויבות הארגונית מתוך עולם הפסיכולוגיה התעשייתית-ארגונית כדי להסביר את ההבדלים. בגדול, סתם היה לי חשוב רגע להציף ולנסות לשים את האצבע על מה הולך איתנו. אולי פשוט סתם לעורר מחשבה.

 


 

 

 

נכתב על ידי , 3/10/2018 19:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





29,488
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShell אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Shell ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ