לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

"גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות."



כינוי: 

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

4/2019

שקיות


תמיד היה לי קטע עם שקיות.

אם רגע לחשוב על זה, אז לאורך השנים הן נערמו ונערמו. תחילה מתחת לכיור אך עם השנים עברו למרפסת השירות.

תחילה בודדות, אחר-כך שקית בתוך שקית. כולן דומות ושונות יחד.

האחת עד לפני רגע שימשה בתור מנשא לדגים טריים ולאחר מכן בתור שקית לזבל; אחרת היתה תחילה מחבוא נפלא לזכרונות ואחר-כך הפכה להיות מקום להניח בו את הרולים לתלתלים מושלמים. פעם אפילו היתה לי שקית כל כך גדולה שיכולתי להניח בה את כל כדורי הסל שהיו לי, והיו מיני: עם חתימות, בלי חתימות בכלל, כדור בגודל 7, ואז 6, ואפילו 5 לימים שבהם הייתי עצלנית מדי. והייתי עלצנית מדי כשהרגשתי כישלון קל.

בכלל לא ברור לי, למה צריך כל כך הרבה שקיות? כל פעם שאני פוגשת באחת אני מתלבטת אם להוסיף אותה לאוסף. כמעין סמל לנחמה הן אפילו לא מתנגדות: לא בעזרת הרוח, לא דרך מפלט של מעבר לידיים אחרות, חמות ועוטפות יותר.

הן מגיעות במגוון גדלים: קטנות ממש, למתנות בצורה של עגילים או טבעות, ויש גם בינוניות כדי להעביר כפכפים נניח, או לשמור על חולצה שצריך לקחת איתי. יש גם שקופות, של סופר, שמרגיש שהן יכולות פשוט להכיל את העולם כולו, ואם לא את כולו, אז לפחות את סודותיו. 

היתה תקופה של שקיות בד. האלה שלוקחים לסופר? אז אצלי הן היו כדי להעביר בתים. פעם העברתי בית שלם של שנה ותשעה חודשים מתל אביב לגן יבנה. זה לקח ארבע שעות של בכי, מונית שירות שלא עצרה וחברים שנתנו טרמפ בשלוש לפנות בוקר מגשר ההגנה. עם כמה שרציתי לא לעבור, השקית מילאה חובותה באהבה וכבוד ונתנה לי להניח בתוכה כל מה שיכולתי כשברחתי מכאביי. אחר כך תליתי אותה על כתפי. והכתף דואבת וכואבת סוחבת כל שיכלה באותן השעות, העיקר להגיע לאי מבטחים. 

 

היום אני אוספת שקיות מתחת למתלה הבגדים. עכשיו כשיש לי מתלה נייד, על גלגלים, אפשר לשנע אותן ממקום למקום ברחבי המרחב מבלי לחשוש שמישהי עלולה ללכת לאיבוד או לקבל שימוש לא ראוי לה. לא שאפשר למצוא שימושים לא ראויים לשקיות, אחרי שאלו רק מחכות למלא עצמן בטוב- כל אחת וייעודה.

 

לא ברור אם זאת אני שהיה לה קטע עם שקיות או שלשקיות היה קטע איתה. 

בכל זאת, שקיות שקיות או לא להיות

 

העיקר להבין שאפשר לעבור הלאה. תמיד.

 

 

נכתב על ידי , 20/4/2019 22:28  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אמנות האהבה












אז אריך מדבר על כך שכלל ההנחות שאנחנו מכירים מאהבה הוליוודית למשל, הן שגויות; שהן חוסמות אותנו מראות ברורה איתה אפשר לאהוב באמת.
הפרק הזה מלווה אותי הרבה בשבועיים האחרונים. מעניין שהוא גורם לי לקשת של רגשות: לתסכול, לבדידות, לחוסר ודאות, לנסיונות עזים לאהבה, לחיבוק עצמי, לרצון לקרבה שבאה והולכת עם הקרובים.
עכשיו עומד להיות חופש ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. לפני חודש היו לי כל כך הרבה רעיונות שעכשיו לא נשארו בכלל. ויותר מהכל
אני לא מוצאת את עצמי עכשיו בכלל. איך זה בא לידי ביטוי? בחוסר יכולת שלי להיות פרודוקטיבית, ברצון לבטל את כל מה שקבעתי עד עכשיו, בחוסר היכולת שלי ללכת לישון, בהתמכרות למסכים, בחוסר סבלנות, בכאב בטן. בכל מיני דברים שלא מוצאים פנאי לקיום.
בנתיים, נקודה למחשבה:
אם אהבה היא אמנות, וכדי ליצור אותה צריך להשקיע באקט האהבה; בלאהוב, ולא בלהיות נאהבים, אז מה קו ההתפתחות שלה כשם של אמנות?
תהיה בקול רם
נכתב על ידי , 13/4/2019 21:58  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

30,488
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShell אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Shell ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ