לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מוזיקה טובה, הופעות חיות, ביקורות ושאר ירקות


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2011

סיכוי קלוש לאלבום זהב


את שרון הולצמן או שלא מכירים בכלל או שזוכרים כבחור הרומנטי עם התלתלים והבייבי פייס שהיה עומד לצד אייל שכטר בהופעות של להקת "אבטיפוס" המיתולוגית. בשני המקרים מדובר בפספוס.מאז הפירוק של "אבטיפוס" בסוף שנות ה-90 פנה כל אחד מחברי הלהקה לכיוון אחר. שכטר השרמנטי פנה לקולנוע ותאטרון, אמיר בן דוד נתן את ידו בכתיבת תסריטים ואילו הולצמן המשיך בדבר היחיד שהוא יודע שהוא ממש טוב בו- יצירת מוזיקה, והוציא לאור כבר בשנת 2001 מאת אלבומו הראשון "פתח את ליבך", שהמשיך את קו שירי האהבה המתוקים שפיתח בתקופת הלהקה. בשנת 2004 יצא אלבומו השני "סיכוי קלוש" כאשר שמו מנבא לו את עתידו. האלבום התקבל בתגובות צוננות בלשון המעטה אך זכה להכרה מאוחרת אחרי שהשיר "מה שאני רוצה" נבחר לככב בפסקול הסדרה המצליחה "מסודרים" והחזיר לחיים את האלבום שכבר ראה אבק במרתפי החנויות.

 

האלבום שאני רוצה לדבר עליו הוא האלבום השלישי של הולצמן- "זהב". טוב, אחרי אלבום עם שם שמנבא רעות, חברת התקליטים הייתה חייבת להגיע עם ציפיות גבוהות ושם יומרני שיעשה את העבודה לכיוון ההפוך. "זהב" הוא תקליט כמעט אוטוביוגרפי המתאר את המסע של הולצמן לברלין לאחר תקופת גירושין ובדידות כללית קשה. הוא לא מנסה להסתיר ולו לרגע את הרגעים הקשים, המשבר, ההתמכרות הקשה לסמים ובעקבותיה האשפוז שעבר. אם יש משהו מאוד ברור בהולצמן, שגורם עד היום לאנשים מסויימים בתעשייה לשנוא אותו ואפילו להחרים בכלי תקשורת מסויימים(!), זו הישירות חסרת העכבות והטאקט שעל פיה הוא מתנהל. לא תמיד נעים לאוזן המאזינים/המבקרים/המנהלים שרגילה להתייפייפות מסויימת, לקבל מנת אמת וול דאן היישר לפנים. אין דבר כזה "לטאטא דברים" ואין שום אפשרות של תשובה דיפלומטית. את כל אלו הוא השאיר הרחק מאחור עם הבחור שכתב- "מקנא בכפתורים שעל בד חולצתך, נוגעים לא נוגעים בגופך.."

 

זה לא כל כך משנה אם מתחברים למלודיות של הולצמן פחות או יותר. עדיין קשה להישאר אדישים לכאב ולייאוש ("הקיר הזה", "שבעה ימים"), להתמכרות הקשה ("מחכה לאיש שלי","זהב") וכמובן אי אפשר בלי המומחיות שלו, שירי אהבה נוגים ("עטופים","אהבה אחת"). רוב הסיכויים שלמרות שהאלבום הזה הוא אחד הטובים והבועטים שנשמעו לאחרונה ברוק הישראלי, אין לי ספק שהוא לא יגיע לכמות גדולה של אנשים. זה לא שאני לא מאמין בחומר גלם. אני פשוט לא מאמין שאנשים בתקשורת יתעלו מעבר לעלבון שנגרם להם מהולצמן בעבר ולא ירשו לעצמם לפתוח את הדלת באופן אובייקטיבי למוזיקה עצמה בלי קשר לעניין האישי הבעייתי. יכול להיות שעוד עשור מעכשיו איזה מתמודד בתוכנית ראליטי יבחר להעלות מהאוב איזה שיר מ"זהב" ואז יעלו השאלות ולא נבין איפה היינו כשהאלבום הזה יצא בזמן אמת. תשאלו את היהודים על "קח אותי"- לפני ואחרי נינט.

 

בינתיים, למי שמעוניין בכל זאת לשמוע קצת רוקנ'רול אמיתי, אפשר להסתפק בהופעות המועטות ששרון עושה לעיתים נדירות. את הכרטיסים להופעות אלו לא תמצאו בשום משרד כרטיסים. אולי כמה איוונטים פה ושם שרצים בשקט בשקט בקהילות סגורות יוכלו לבשר לכם חדשות על העתיד של הולצמן. נראה לי שאת הסיטואציה הבעייתית מסכם הולצמן עצמו בצורה הטובה ביותר בשירו- "היום אתה יוצא מזה": "אם אתה רוצה שיאהבו אותך כולם פשוט אל תגיד את האמת..."

 

ביקורות נוספות ושאר הגיגים ניתן למצוא בהרחבה בבלוג ההופעות שלי. מצפה לכם :)

נכתב על ידי ברק גארבר , 18/9/2011 17:31  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  ברק גארבר

בן: 34





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לברק גארבר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ברק גארבר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ