לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Emptiness is Godliness


And god is empty just like me.

Avatarכינוי:  גַּעַשׁ

מין: נקבה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2012

איך לעצור כשאת מרגישה בולמוס מתקרב?


שלא תגידו שאני לא משקיעה! אפילו שהסריקה קילקלה לי את הצבעים עוד פעם.

 

 

 

 

 

(ועוד טיפ קטן שלא מופיע פה: איך להימנע מבולמוס? לצייר פלקט יפה לבלוג של "איך להימנע מבולמוס" מוציא לשון זה מעסיק ונותן מוטיבציה בצורה מדהימה)

 

הגעתי למסקנה שאתן צודקות, שאסור לי לתת לשום דבר להוריד לי את מצב הרוח והמוטיבציה, גם אם זו תקופה לא טובה. מעכשיו אני קמה על הרגליים. אזרתי אומץ להישקל, וראיתי עלייה של שני קילו. אבל יודעות מה? גם זה לא ידכא אותי. אני הולכת לרדת אותם בחזרה כמו גדולה! עכשיו כשאני אזרחית יש לי זמן לספורט ואין תירוצים.

 

שתהיה שבת מדהימה

 



 

משקל: 58.5

נכתב על ידי גַּעַשׁ , 28/1/2012 13:11  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סודות האכילה הרגשית


נעלמתי בענק. מהבלוג, כמובן, לא מהמציאות. אם הייתי נעלמת מהמציאות אולי דברים היו קלים יותר. ביום ראשון ה-22/1 השתחררתי מצבא ההגנה לישראל כשאני המאושרת באדם. השבועיים האחרונים שלי בצבא היו מדהימים. אהבתי את העבודה, אהבתי את האנשים שאיתי, אהבתי את האווירה, אהבתי הכל והצלחתי לתמרן בין כל הדברים. ירדתי ל-56 וחצי ק"ג פור גאדס סייק!

ואז... חזרתי הביתה.

עזבו את השוק הראשוני של לקבל את החיים שלי בחזרה, התגברתי עליו מאוד מהר.

הייתי מלאת ציפייה. היתה לי כזו תקופה נהדרת וציפיתי שהחל מאותו רגע הכל ילך וישתפר אפילו יותר. פה טעיתי.

 

א. חוסר המסגרת הזה גומר אותי ואני אוכלת כמו לאיודעת מה. בעיקר מתוך רגשנות, עצבים, תסכול ושיעמום. ברור לי שעליתי במשקל, לפחות ל-58 ואני קצת מפחדת לבדוק.

ב. אני רגילה לראות את אבא שלי יומיים בשבוע (וגם זה לא תמיד כי סגרתי מלא), ופתאום נורא קשה לראות אותו כל יום כי אנחנו לא בדיוק מסתדרים.

 

אז ב' יוצר תסכול שמוביל לא' שיוצר תסכול, התסכול יוצא על ב' שגורם עוד תסכול שגורם לא', והנה אני, אכלנית רגשנית לתפארת שאף אחד מסביב לא מסוגל לסבול אותה. just great.

 

 

אבא שלי מתעקש להזכיר לי בכל רגע נתון כמה לא נוח לו שאני בסביבה, כמה שהוא כבר רוצה שאני אצא מהבית ושהוא מאוכזב שאני עוד לא יודעת מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי. סליחה אבא, שאחרי שנתיים שהכתיבו לי איך לחיות עד הפרט הכי קטן, שפתאום אני רוצה לקחת קצת טיים-אוף! סליחה שממרומי שלושת הימים שלי באזרחות אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה ללמוד! סליחה שעם משכורת של עשירית משכר המינימום שהרווחתי בשנתיים האחרונות אני לא יכולה להרשות לעצמי לעבור מפה! סליחה שהעבודה שהתחלתי את ההכשרה אליה מתחילה רק עוד שבועיים! וסליחה שטרחתי לחפש עבודה רק חודש לפני השחרור (שזה חודש לפני בנאדם ממוצע FYI), ויצאתי להכשרה כשעוד שירתתי בצבא, על חשבון ימי החופש הבודדים שאני מקבלת לשנה! זה היה נורא אנוכי מצדי לא לחשוב על איזה נטל אני אהיה.

אמא שלי לא גרה בארץ אז אין באמת מישהו שאני יכולה לדבר איתו בהיגיון.

 



 

(ככה נראים חיי כרגע, אם מישהו תהה. הסריקה הרסה את הצבעים אבל ניחא)

 

 

בתוך כל זה הרגיש לי קצת צבוע לכתוב כאן. זה מקום שהיה נורא חשוב לי להשאיר אותו מלא מוטיבציה, מעורר השראה ונקי מתסכולים, אבל עכשיו אני לא מצליחה להתחבר לאף אחד מהצדדים האלה. אז ברשותכם, הנה פוסט ממורמר שאני מקווה שיחזיר אותי לתלם. אסור לי להשמין יותר, אסור אסור אסור. די כבר.

 

אבל זהו!

מחר אני אחזור לבצע תרגילים לפי התגובות שהשארתם לי בפוסט שעבר. ואוכל כמו בנאדם מתורבת ולא כמו דוב קוטב שהתעורר משנת החורף שלו. אני מתה על כולכם, אתם מדהימים, אתם סיבה להמשיך הלאה כשאני נופלת ולטפס אל מחוץ לבוץ הזה, כי כבר אין לי כוח לעשות את זה בשביל עצמי. אני מרגישה כמו עלוקה עצלה. ההיגיון אומר שאין לי סיבה להרגיש ככה, אבל בתור מי שכל החיים גרה עם אבא איכשהו ההתבטאויות האלה נורא משפיעות עליי.

 

לילה טוב...

 

 



 

משקל: Unknown

נכתב על ידי גַּעַשׁ , 26/1/2012 20:47  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגַּעַשׁ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גַּעַשׁ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ