לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I Was In The Darkness,So Darkness I Became



Avatarכינוי: 

בת: 18




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2015


אני כל פעם באה לכתוב וכל פעם דוחה את זה שוב ושוב ושוב.
הייתי בגרמניה ובהולנד עד לפני כמה ימים, טסתי עם המשפחה.

גרמניה הייתה...גרמניה, אבל מעולם לא התאהבתי בעיר כמו שהתאהבתי באמסטרד.

אין לי מילים לתאר את היופי שלה, את העובדה שההולנדים הם האירופאים הכי נחמדים שפגשתי(בעיקר אחריי 4 ימים בגרמניה)
התאהבתי בריח שלה, בעובדה שזאת עיר שמרגישה כמו כפר, במבנים ובאנשים. ה ת א ה ב ת י.

אני רק רוצה לחזור לשם ולחיות שם ולחוות את העיר הזאת שוב.

וזה הורג אותי, זה מפריע לי, שאני פה ולא שם. פתאום רוב הדברים נהפכים לחסרי משמעות וזה בחיים לא קרה לי.

 

אני בלי פלאפון ואני קצת מתחרפנת ומרגישה מטומטמת ושטחית שאני מתחרפנת מזה אבל פתאום אני צריכה להיות תקועה עם עצמי

ורק עם עצמי והמוסיקה הייתה הדרך שלי להשתיק את המחשבות שלי קצת כשאני הולכת לבד ופתאום הכל בתוך הראש שלי חזק נורא

וזה מרגיש לי רע ולבד

 

אני רק רוצה לחזור לאמסטרדם כרגע, ואני אחזור.

נכתב על ידי , 20/4/2015 19:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



1.4


כבר לא זוכרת לאן נסענו, אבל יש באזור שלו כביש כזה ארוך שמכל הצדדים מלא בעצים גבוהים שאין לי מושג מה השם שלהם

זה כנראה הכביש האהוב עליי בארץ. אז ביקשתי ממנו שיסע משם אפילו שזה ממש לא בכיוון ואז הוא המשיך ולקחת אותי לסיבוב

בפרדסים שליד, הכל היה ככ יפה, אז ירד קצת גשם והשיר שהתנגן ברדיו היה קצת עצוב. 

 

ואז הבנתי את השוני בנינו, שהוא תמיד יהיה זה שירצה להעביר שיר, להכנס לבית כשיורד גשם; להפסיק עם העצב כשיודעים שהוא עומד להגיע.

ואני? אני תמיד יודעת מתי הוא יפול עליי, ואני בחיים לא מנסה להפסיק אותו, אני מקבלת אותו בזרועות פתוחות (אפילו שגשם לא
באמת מעציב אותי הוא משמח אותי, אבל הסיבות שהוא משמח אותי עצובות). הוא תמיד יותר בשליטה ממני בכל מובן אפשרי,
אפילו שזה לפעמים נראה ההפך, הוא תמיד יותר בשליטה. וזה תמיד מכביד עליינו, כי לי אין בעיה להכנס לכל העצב ולכל הדכאון,
ברגע אחד הכל יכול להשתנות אצלי ואם לפני דקה צחקתי אני מסוגלת עכשיו לבכות. אני לא יודעת אם הניגוד הזה עושה לנו טוב,
עושה לנו רע או לא עושה לנו כלום. אני רק יודעת שאני אוהבת אותו, שהולך להיות לי קשה לא לראות אותו לשלושה שבועות
(דרך אגב אני טסה לעשרה ימים לברלין ואמסטרדם)

אני יודעת שלא כל בן אדם היה לוקח אותי מהכביש הזה כי הוא ממש לא בכיוון וכי זה פאקינג כביש, אני יודעת שאני צריכה להתחיל להשתפר

בשבילו וגם קצת בשביל עצמי.

 

 

כואב לי קצת שפתאום כבר פאקינג אפריל אבל משום מה אני אוהבת בישראבלוג את ההתחלה הנקיה הזאת כל חודש

וזאת אולי הסיבה היחידה בעולם שאני מחכה שהזמן יעבור, חודש ועוד חודש.

 

 

נכתב על ידי , 1/4/2015 11:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





54,837

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShame, Shame אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Shame, Shame ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ