אז היום עברה בדיוק שנה מאז שלקחתי הבייתה את נאלה,התינוקת הקטנה שלי
מצד אחד,אני לא מאמינה שעברה רק שנה,כי זה מרגיש כאילו היא פה מאז ומתמיד
ומצד שני אני לא מאמינה שכבר עברה שנה,אני זוכרת את היום שהבאנו אותה כאילו הוא היה אתמול
את הרגע שהגענו הבייתה,עליתי רק אני והיא לחדר שלי ופתחתי את הכלוב ונתתי לה לצאת לבד
קמתי 3 פעמים במהלך הלילה,כל פעם בדקתי איפה היא-פעם אחת לקח לי 10 דקות שלמות למצוא אותה
בתוך החדר הלא-כזה-גדול שלי,והיא התחבאה מאחוריי הנעליים בתוך הארון.אני זוכרת איך היא רעדה מפחד.
ולקח לה זמן להסתגל-אבל כבר מהלילה השני בערך לא הייתה לי ברירה והמיטה שלי הפכה להיות המיטה של שתינו
אז כשהיא מעירה אותי בשבת ב8 בבוקר כי היא רוצה להכנס לחדר שלי בשביל לישון אין לי הרבה מה לעשות
חוץ מלקחת אותה אליי לכסות אותה ביחד איתי ולנסות להרדם שוב(לא מתלוננת,זה אחד הדברים היותר משמחים בשגרה שלי).
היא באמת התינוקת הקטנה שלי,כשהיה לה זיהום והלכנו לווטרנר והיא צרחה מכאב,לא הצלחתי להחזיק ובכיתי
הרגשתי את הכאב שלה כאילו הוא שלי.וביום הראשון שהיא יצאה מהבית ולא חזרה ליום שלם,והלכתי בחושך לחפש אותה
וככ פחדתי שאני פתאום אראה אותה מתה על הכביש.
אין לי מילים לתאר כמה טוב היא מכניסה לחיים שלי בכל יום,ככ הרבה משמעות(אוי פאק הדמעות מתחילות לעלות-
לא מאמינה שאני בוכה בגללה)
כמה טוב זה עושה לי לחזור מבית ספר או סתם מאיזה מקום ולראות אותה רצה מתחת לאיזו מכונית מחוץ לשער ישר
אליי בשביל כמה ליטופים(ואוכל כמובן),או כשהיא סתם באה לישון איתי בלילה ומתחילה לגרגר.
ורוני,אני יודעת שאת קוראת פה מידיי פעם-אני מודה לך ככ שהכנסת אותה לחיי,באמת תודה מכל הלב.
כשיש פעמים שממש רע לי,אני פשוט לוקחת אותה ומלטפת אותה,מגרדת לה מאחוריי האוזן ובצוואר,עד שאני שומעת אותה
מגרגרת,מנשקת אותה בדיוק מעל האף ומחבקת אותה עד שהיא מתלוננת על זה שהיא מעדיפה את הגירוד על החיבוק.
בקיצור,החתולה הקטנה הזאתי(היא באמת קטנה ביחס לשאר החתולים)היא הדבר הכי טוב שקרה לי,
ומכניסה בעצם קיומה ככ הרבה טעם לחיים שלי
היא החברה הכי טובה שלי,הילדה שלי ואחותי במכה.
עכשיו תיראו על איזה יופי אני מדברת-היא באמת מדהימה
לפני שקיבלתי אותה
ביום שלקחנו אותה
בכמה שבועות הראשונים
ואלה קצת יותר עדכניות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
