לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I Was In The Darkness,So Darkness I Became



Avatarכינוי: 

בת: 17




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014


זה כנראה השילוב של המזג אוויר המדהים הזה, הגעגוע אליו והעובדה שרק בעוד 9 ימים נפגש שוב

אני יושבת ושומעת את השיר שהוא שלח לי שוב ושוב ושוב ושוב ושוב 

הלב שלי עוד רגע מתפוצץ לי בחזה מתוך אהבה, ואני מרגישה שאני לא מצליחה לנשום מהבכי

ואני שומעת את השיר עוד פעם ובוכה ובוכה ובוכה 

ואני בוכה כי רק איתו טוב לי, ואתם לא יודעים כמה טוב לי. 

אני בוכה כי יש לי אותו לעצמי ורק לי והוא שלי כל כך הרבה זמן ואני מרגישה ביטחון איתו כמו שאני לא מרגישה עם אף אחד

אני מרגישה בטוחה שיש מי שאוהב אותי ושיש לי שרוצה לנשק אותי בדיוק כמו שאני רוצה לנשק אותו, ומישהו שמתגעגע אליי

בדיוק כמו שאני מגעגעת אליו. ורק הוא בכל החיים האלה נותן לי את הביטחון הזה, את העוגן הזה ומשנה לי את כל המחשבה

שהחיים הם תקופות ואנשים הם תקופות כי הוא לא תקופה הוא ההכל שלי, ולא הכל הולך ולא הכל חולף כי הוא עוד פה,

מאז פאקינג 2010 הוא פה והוא נשאר והוא החזיק אותי כשנגמר לי הכוח להמשיך להתמודד עם הכל

ואני בסך הכל אוהבת אותו המון

נכתב על ידי , 25/11/2014 15:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ולפעמים זה קורה, שאני סתם מסתכלת עליו ולרגע לוקח לי לעכל את כמה שהוא יפה, כמה שאני אוהבת אותו,

וכמה שהוא שלי. וזה כל פעם מחדש מדהים אותי, כל הדברים הקטנים האלה אצלו מדהימים אותי

הסופ"ש הזה זה קרה יותר מהרגיל, וזה היה נפלא, כמה שזה כיף להיות מוקסמת מבן אדם 

ולא סתם בן אדם. ממנו. 

 

נכתב על ידי , 23/11/2014 14:55  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




נמאס לי מחברותיות מזוייפות, נמאס לי לצחוק מדברים שלא באמת מצחיקים אותי ולהתעצבן מדברים שלא באמת מעצבנים אותי

נמאס לי לזייף 80 אחוז מהיום שלי, נמאס לי להראות אכפתיות מדברים שממש לא אכפת לי מהם ולהגיד שסלחתי על דברים שלא 

באמת נסלחו בעניי. נמאס לי לחייך לאנשים שלא מעניינים אותי או אפילו כאלה שאני אשמח שלא יתקיימו יותר.

נמאס לי לקבל כאלה התקפי געגוע כמו עכשיו, על דברים שלא חשבתי עליהם כבר חודשים, על אנשים שלא חיבקתי יותר משנה

נמאס לי לחיות בעבר אז גם אין הווה ותוך כדי להבין שגם עתיד אני לא רואה אז איפה אני נמצאת בעצם?

נמאס לי מההתקפי זעם על עצמי ועל כולם ונמאס לי שאני יודעת מתי הם יבואו ויודעת להגיד לעצמי דיי לפני ובפועל כלום

נמאס לי לתהות כל היום ולשאול את עצמי את אותן שאלות ועדיין לא לקבל עליהן תשובה אחת ברורה.

נמאס לי מכל הדברים הלא אמיתיים האלה שהופכים אותי לאני, לשירה של היום,

הבן אדם המזוייף ביותר שיש, שאכפת לו יותר מידי וכבר ממש לא אכפת לו. וזה נוגד כל עקרון שאי פעם עמדתי עליו 

 

אני רוצה להקיא מעצמי

מה חדש

נכתב על ידי , 20/11/2014 17:11  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

52,887

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShame, Shame אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Shame, Shame ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ