לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גם אמא הולכת לגן

רשמים וסיפורים מעבודתי בגן הילדים העירוני, ללא ציון שמות ומקומות...


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

9/2011

סידור הגן.... דפוסי התנהגות! (וקצת על גבולות, גם בבית)


 



 

כשמסיימים לשחק בגן ובחצר צריך גם לסדר ..... זה חלק פחות נעים אולי אבל זה בהחלט חלק חשוב.

 

מעבר לעבודתי, אני גם אמא.

אני חושבת שאנחנו כהורים, רוצים להכין את הילדים שלנו הכי טוב שאפשר לחיים, שידעו להתמודד עם כל דבר, שיוכלו להיות עצמאים ולא תלויים בנו.

 

בגן אני שמה לב לדפוסי התנהגות רבים של ילדים.  לרוב אנחנו יודעים לפי ההתנהגות של הילד בגן, כיצד הוא מתנהל גם בבית עם הוריו.

 

כולנו יודעים שכשמסיימים לשחק צריך גם לסדר. גם בגן מגיע הזמן שצרך לסדר את המשחקים והפינות (או בחצר) לפני הפעילות הבאה......

ילדים בדרך כלל אינם אוהבים לסדר וכולנו יודעים זאת, אבל זה חלק מהעשייה בגן וכולם צריכים לסדר יחד.

 

אני שמה לב שיש ילדים שהם משתמטים קבועים, נסיכים קטנים...  סידור הגן לא נוגע להם ובדיוק בזמן הזה הם חולמים ונחים וחושבים ולוקחים לעצמם את הזמן ופשוט לא מסייעים. בחלק הזה של העשייה הם לא נוכחים. עליהם ממש נדרש לפקוח עיניים. (לרוב אלו ילדים שבאמת רואים שהם גדלים כנסיכים לכל דבר, אמא שבאה לקחת אותם מהגן עושה עבורם ה-כ-ל. (ועל זה נדון בהמשך)

 

יש את הילדים הצעירים באמת שאותם צריך ללמד לסדר. זה חלק בהחלט חשוב. איך לסדר?? אנחנו משתדלות לתת הוראות מדוייקות (וגם להראות פיזית איך עושים זאת) כמו למשל "כשמסדרים את פינת הדוכן (יש קופה וירקות ופירות וסלי קניות) צריך לשים את הפירות והירקות בתוך הסלסלות הירוקות, את סלי הקניות שמים במדף התחתון, בדיוק ככה".....

 

יש את הילדים המתוחכמים, בשנייה שאת מורידה את העיניים מהם הם נעלמים מהפינה או עוזבים את המשחק ועוברים למקום אחר.

 

יש את הבנות החמודות שתמיד מתנדבות לסדר אבל עושות זאת ממש לאט לאט ותוך כדי קצת משחקות (אותן צריך למקד בסידור).

 

לעתים רחוקות כשראינו שהילדים לא מסדרים ולא עוזרים הושבנו אותם במפגש, שוחחנו, הסברנו מדוע חשוב לסדר ובחרנו מתנדבים שחזרו לסדר את הפינות ("אני צריכה שלושה מתנדבים חזקים ואמיצים, שמסוגלים לסדר כמו שצריך את קוביות הבנייה" וכדו').

 

בקיצור, תארו לכם 30 ילדים שלא מתלהבים לסדר, וגננת אחת וסייעת אחת. לא פשוט כלל!

את אלה צריך ללמד, ואת ההם למקד, ואת האחרים לשים לב שהם מתמידים................ סוף טוב הכל טוב.... הגן מסודר.

 

איך אנחנו כהורים יכולים לעזור??

 

אם אנחנו באמת רוצים לגדל ילדים עצמאיים, ילדים שידעו להתמודד עם כל דבר בחייהם.... אנחנו חייבים ללמדם גם בבית לסדר, ובכלל להתנהג אליהם כגדולים, להיעזר בהם, לא לתת להם לחרוג מהגבולות שלנו (הם זקוקים לגבולות, זה נותן להם בטחון), לתת להם תפקידים כבר מגיל צעיר (לא חייבים תפקיד קבוע), להיעזר בהם הם יכולים לעזור גם לנו. לא לעשות בשבילהם  ה-כ-ל.

 

ואגב זה תופס גם לגבי מתבגרים, המתבגר בן 16 חזר מבילוי באמצע הלילה, הוא יכול להכין לעצמו משהו לאכול, אמא לא צריכה באמצע הלילה לקום ולהכין לו אוכל. הוא מסוגל לדאוג לעצמו ולאכול (אבל מותר לנו לחכות לו ולוודא שהוא חזר הביתה והכל בסדר).

 

אני רואה ילדים שמגיעים לגן בבוקר ומותחים את החבל עד כמה שאפשר ("נו אבא אל תלך" ותוך כדי נותנים לאבא מכה חזקה בזרוע בכוונה תחילה, ואבא עומד דום! מדוע?? למה שילד יתן לאבא מכות ואבא לא מגיב?? ואבא עוד מרגיש לא בנוח ונותן עוד נשיקה ועוד ועוד והילד בשלו - מחטיף לאבא עוד מכה. אבא!! תגיב כבר!! הילד שלך חייב את הגבולות. אחר כך הוא מגיע לגן עם עוד 30 ילדים שגם להם אין גבולות ברורים. ואנחנו חייבים לבנות גבולות!).

 עולם עם גבולות זה עולם רגוע יותר, עולם שבו ילדים מבינים מה מצפים מהם, עולם שבו הילדים אינם מבולבלים ומוצפים, עולם שבו הכל מתנהל כשורה....

 

 

ועכשיו לסיום, סיפור קטן. באחד הימים בזמן שבו הילדים משחקים בפינות אני קולטת שיתוף פעולה נדיר ומקסים בין הרבה ילדים, אני צופה מהצד ורואה שהילדים מסדרים שורות של כסאות ומספר ילדים מכינים הצגת תיאטרון בובות. הכל מנהל יפה, יצירתי משהו, יש שמציגים עם בובות הכפפה ויש שישובים על כסאות בשקט ונהנים........ ככה יצירתיות ושיתוף פעולה באופן ספונטני. מ ק ס י ם   ו מ ר ג ש.

 

ולסיום, סיומת.... המשפט המלא הראשון שהבן שלי אמר ........"אני לא רוצה את זה"....

 

 

נכתב על ידי גם אמא הולכת לגן , 16/9/2011 15:43  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עמליה ב-18/9/2011 08:07
 



משחק חופשי בחצר הגן




 

משחק חופשי בחצר הגן.............

 

אל חצר הגן יוצאים פעם ביום.

 

בחצר הגן יש מתקנים רבים, נדנדות, ארגז חול גדול, מתקן משולב מגלשה וסולמות טיפוס, בית עץ על הקרקע, משטח עם מספר בימבות, ועוד....

יש גם דליים, כפות ומגרפות, מזלפים קטנים, קופסאות פלסטיק נוספות, מריצות פלסטיק, קרוניות פלסטיק עם גלגלים.

 

 

לפני שהילדים מגיעים בבוקר אני מסירה את כיסוי ארגז החול, מרטיבה את החול, משקה את העציצים והעצים הצעירים. יש המון חול בחצר.

 

סייעת וגננת יושבות יחד בחצר הגן, אל החצר מוציאים עגלת שתייה עם כוסות וקנקן מים ומוודאים שילדים שותים.

 

אנחנו מחוייבות להסתכל בכל רגע על כל ילד וילד, בו זמנית לדעת ולראות מה כל אחד עושה (30 ילדים כן?!).

 

לפני צאת הילדים אל החצר אנחנו עדיין מזכירות להן את החוקים:

לא זורקים או מעיפים חול. לא רצים בחצר. הכלים של ארגז החול נשארים רק בחול. לא חולצים נעלים בחצר.

 

חצר הגן זהו המקום הטוב ביותר לערוך תצפית על כל ילד וילד. ללמוד ולהכיר כל ילד.

 

אנחנו רואים מיד מי מהילדים חברותי ומוקף תמיד בחברים רבים. אנחנו רואים מיד למי מהילדים יש קשיים במוטוריקה הגסה ולמי מהם יש יכולות טובות במוטוריקה הגסה. אנחנו רואים מיד מי מהילדים מסתפק בחבר אחד או שניים ומי מהם מתקשה בחברת הילדים.

לעתים רואים חבורה של בנים שמשתלטת על המתקן המשולב, מעמידים פנים שמדובר בחללית גדולה.

בחצר הגן יש הזדמנויות רבות למשחקי דמיון כאלה ואחרים.  מיד רואים מי מהילדים זקוק ליותר תשומת לב, מי יותר זקוק למרחב מהאחרים. כמובן קל לנו גם לזהות למי מהילדים יש קושי בקבלת גבולות, מרות.

 

כשאחד הילדים מתעצבן ומנסה לפגוע בחבר אחר, אני ניגשת אליו בשקט בשקט "אני יודעת שאתה ילד טוב. התנהגות כזו לא מתאימה לך"... כשילד כזה  מנסה לפגוע שוב ושוב בחבר אני מושיבה אותו לידי, יש ילדים שאחרי שאני מעירה להם על התנהגותם הם בוחרים לשבת בשקט באיזו פינה שקטה להירגע  (ולא לידי).

אנחנו חייבות להיות בעלות סמכות בחצר ובגן בכלל. אם נרפה וניתן לילד אחד לעשות משהו אסור, מיד יעשו כך 30 ילדים למשך כל השנה. אסור שיהיה תקדים למצבים מסויימים. יש גם הרבה מאוד סיכונים בחצר. ילדים פורקים כל עול.

 

בכי  

ישנם מס' מועט של ילדים שעדיין בוכים מדי פעם במשך שעות היום "אני מתגעגע לאמא" או "אני מתגעגעת לאבא" "אני רוצה הביתה עכשיו" "אני רוצה להתקשר לאבא" וכד'... אז נכון שלפעמים מתגעגעים, יש גם ילדים שהם חדשים בעיר ויש שבאמת קשה להם. אבל כל הילדים בגן שלנו, גם החדשים מצאו חברים והם מוצאים את עצמם יפה מאוד בחברת הילדים בגן. לעתים נראה שדווקא לחלקם יש קושי בגבולות והם מנסים למתוח את הגבולות (בוכים באמצע המפגש בקול מתחזק או בדיוק כשצריכים לסדר את הגן/החצר), מנסים להפגין שליטה "אני רוצה את אבא עכשיו". מה אנחנו עושים?? משתדלים להבין, לחבר אותם אל חברת הילדים, בתחילה נתנו לבכי יותר מקום ולאט לאט נותנים פחות ופחות מקום. מחזקים את הילדים האלה בזמנים שהם אינם בוכים "את מתגברת היום מאוד יפה. כל הכבוד". וכמובן מקריאים סיפורים ועורכים פעילויות על פרידה מהבית ומההורים בבוקר.

 

שמתי לב לילד שמנסה לפגוע באחרים ולשפוך עליהם חול בכוונה תחילה, בשיחה איתו אני מנסה לברר אם הוא מבין במה הוא טועה, הוא נמצא בתוך משחק דמיוני בו הוא בטוח שיש לו דבש (!) בתוך הדלי. נראה לי שהוא לא מבין בכלל שזה לא נעים לילדים. אני אנסה לשים לב לעניין בהמשך............

 

טרם הכניסה לפעילות אחרת בגן אנחנו מסדרים את החצר. לעתים זה עובד יותר מהר ולעתים פחות. אנחנו מסמנים להם עם תוף מרים שזה הזמן לסדר. יש ילדים שהם משתמטים קבועים בכל משחק, לעתים ממש צריך לבקש ספציפית מילדים "מיקי קח את המגרפות למקום עכשיו!" "מיטל החזירי את הדליים למקומם". תוך עשר דקות עד רבע שעה החצר מסודרת.

אנחנו מנערים את החול בכניסה לגן, קופצים. יש שיר קבוע שהילדים כבר מכירים. הילדים נכנסים לגן לא לפני שנטלו ידיים, שטפו את פניהם, ניגשו לשירותים, ושתו. עגלת השתייה חוזרת אל תוך הגן ואל כוסות השתייה אני מוזגת מים קרירים.

 

חלק מהילדים ממש מתפלשים בחול והם זקוקים לעזרה כדי להתנקות.

 

הילדים עדיין לא מכירים מספיק טוב את החוקים ואני מוצאת ילדים שממש "עשו מקלחת" בכיור הקטנטן.

בכל פעם שילדים מגיעים אל הכיור הקטנטן בשירותים אני נכנסת לסייע להם, לעתים לזרז אותם מעט, לוודא שהם רחצו ידיים עם סבון.

 

כן הם ממש קטנטנטים וזקוקים ליד מכוונת.

בהמשך השנה הם כבר יזכרו את החוקים ויהיה פחות ופחות צורך להזכיר להם אותם. 

 

 

 

 

נכתב על ידי גם אמא הולכת לגן , 15/9/2011 15:03  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עמליה ב-16/9/2011 05:38
 



הגננת חולה!






 

יום חדש בגן. מתחילת השנה יש שיפור קצת.... הילדים כבר פחות בוכים.

 

חלק מהילדים השקטים מתגלים כתוססים יותר, הקטנים יותר מגלים כדברנים גדולים.... הילדים שבוכים מצליחים להתגבר ומוצאים חברים.....

 

היום ומחר הגננת בגן שלנו חולה. קיבלתי עזרה, סייעת צעירה והתחלנו את היום.... יאק

 

כבר במהלך קבלת הילדים בבוקר התחלתי לחשוב איך מעבירים את היום. מה נעשה במפגש. מה נעשה בשעת היצירה..... הראש עבד ועבד

 

בינתיים היום זרם. הילדים הגיעו (חלקם לבד וחלקם עם אחד ההורים, רובם מחייכים ומעטם עדיין קצת בוכים. כולם התקבלו באהבה) וישבו בשולחנות המשחק והציור. אף ילד לא ניגש לפינות (וזה מפתיע מאוד!). הפעלנו קצת מוסיקה נעימה ברקע.

 

סטינו קצת מסדר היום הקבוע, התאמנו את סדר היום לילדים, לסבלנות שלהם....  חיש מהר סידרנו את הגן...

 

ארוחת הבוקר הוגשה בזמן לשולחנות, לא לפני שהילדים שתפו היטב את ידייהם, הילדים זכרו את הברכות....

 

במפגש הבוקר הסברתי לילדים שהגננת חולה ונכין לה אלבום יפה.... עם ציורי הילדים..... הזכרתי להם שוב (ושוב ושוב) את החוקים של הגן, חזרנו על חלק מהחוקים, הילדים שיתפו פעולה יפה.... וישבו במקומותיהם בדממה (גם לא מובן מאליו).

 

ואז החלטנו להוציא את הילדים לחצר, שמנו לב שהם זקוקים להוציא מרץ... לפני היציאה לחצר הזכרתי להם בקצרה את החוקים בחצר, ביציאה לחצר הפעלתי אותם מעט בתנועה, קצת לקפוץ על שני רגליים, וקצת על רגל אחת, ועל הרגל השנייה..... ואז יצאנו כולנו לחצר......

 

הכל התנהל די בשקט בחצר, סידור החצר באופן מפתיע היה זריז יחסית.

 

המשכנו את היום בפעילות יצירה, היה נהדר, הילדים נהנו......... עוד משחק בפינות הגן, ואז שוב ארוחה קלה, כריכים ופירות ומפגש אחרון עם משחק....

 

במפגשים היה חשוב לי לחזק את הילדים שעזרו במהלך היום, את הבוכים שהצליחו להרגע ולהתגבר, את אחד הילדים שלקח מטאטא קטן ועזר לטאטא, את הילדים שעבדו יפה, את הילדים שעזרו לסדר. נתתי הזדמנות לשני ילדים להציג את העבודה שהם עשו.

 

בסך הכל היום זרם מאוד יפההההה. יחסית היה סדר בגן..... אני והסייעת השנייה שיתפנו פעולה כל הזמן, השתדלנו לבדוק את עצמנו בכל דבר שנאמר על ידנו ובכל פעילות שנעשתה....  התרגשנו מכל פעילות שהצליחה וריתקה את הילדים.

 

המפגש האחרון לא זרם עד הסוף, לא קל לילדים לשבת עד שעה שתיים בצהריים (אופק חדש), הם כבר עייפים בשעה הזו וקשה להם מאוד לשבת ולהקשיב.

 

שמתי לב שלילדים יש סקרנות טבעית, כל פעילות שאינה צפויה (במפגש עצמו למשל) מרתקת אותם, קשה להם להמתין בסבלנות והם נעמדים ושואלים על הפעילות שוב ושוב, הם אוהבים משחקים בהם יש להם מקום להביע את עצמם (כמו משחק הפסלים למשל, המוסיקה מתנגנת והילדים רוקדים בחדר, כשהמוסיקה נעצרת הם עומדים כפסלים ללא תזוזה. במהלך המשחק קובעים כל פעם איזה רגשות יהיו לפסלים, פעם הפסלים יהיו עצובים ופעם מופתעים, צוחקים, בוכים, חולים).... למרות שהמשחק סוחף היו מעט ילדים שסרבו לקחת בו חלק.. (בניהם היתה ילדה שהבינה שסוף היום מתקרב ועליה ללכת לצהרון שבו עדיין קשה לה להיפרד מחברתה הטובה שהולכת הביתה).

 

במהלך הכתיבה כאן בבלוג אני אשתדל לפרט ולכתוב מעט על כל פינה ופינה בגן, ארחיב גם על החצר.....

 

<אשוב ואכתוב בשעת ערב מאוחרת>

 

נכתב על ידי גם אמא הולכת לגן , 14/9/2011 15:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  גם אמא הולכת לגן

מין: נקבה




747
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , הורים צעירים , חינוך
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגם אמא הולכת לגן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גם אמא הולכת לגן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ