לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Endless.



Avatarכינוי: 

בת: 19





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2014

חזרתי.


מזמן לא כתבתי פה,ואני לא יודעת בדיוק למה... די התחלתי לנזול בחזרה ליומן הפרטי האישי שלי שאני שומרת ליד המיטה. תכלס גם בו לא ממש כתבתי.

אבל התחלתי לקרוא שוב בלוגים של אנשים ומידי פעם צצו לי הודעות במייל שמישהו העלה פוסט חדש.

 

אני מתגייסת בקרוב,חודש הבא,אני אהיה תצפיתנית.

כן,תצפיתנית. אני.

כשקיבלתי בהתחלה את השיבוץ נכנסתי להלם,אני לא ידעתי שום דבר על התפקיד ובאתי גם ממשפחה שבה אפחד לא התגייס,כולם עולים חדשים. 

הקשר היחיד שלי בצבא זה דוד שלי ששירת קצת כשעלה לארץ ואבא שלי שלקחו אותו לטירונות בזיקים ואז אמרו לו תחזור הביתה.

אני הראשונה שעוברת את הצו ראשון,את המיונים,את הלא נודע וידעתי שאם אעשה את זה על הצד הטוב ביותר אני לא אפחיד את האחים שלי. האחים שלי בהלם,אין להם מושג מה זה צבא,הם מכירים רק חיילים שמגיעים אליהם לבית ספר ואת חבר שלי שפעם אחת הגיע אליי עם מדים ונשק והם התלהבו.

 

אז אני ניסיתי לצאת מהתפקיד,ניסיתי ניסיתי,שלחתי מכתבים,ניסיתי פרוטקציות מטורפות עם כל מיני קציני גיוס ושום דבר לא הלך. אפילו האנשים הגבוהים בצהל לא הצליחו לעזור לי. כולם אמרו שזה התפקיד שהכי קשה לצאת ממנו.

אז התייאשתי,נכנסתי לדיכאון והתחלתי לשכנע את עצמי שזה לא נורא,הייתי מחליטה שזה דווקא אחלה ויום אחרי זה מתחרטת ואז שוב פעם משנה את דעתי.

כבר רבתי עם החבר הזה,נמאס לו לשמוע אותי משנה את דעתי כל הזמן,הוא אמר לי "או לסרב בבקום או לשרת כתצפיתנית".

והוא צודק.

אז לקחתי לי זמן לחשוב,הפסקנו לדבר על הצבא,ובמהלך הזמן הזה חשבתי על זה,באמת חשבתי,לא נרדמתי בגלל זה.

ומשהו השתנה,כל פעם שהתחלתי לחשוב על לסרב איזה קול קטן צעק לי בראש "אל תהיי מפונקת,מה את לא יכולה לשרוד שנתיים שם? יש אנשים שמשרתים כפול ממך ולא מתבכיינים!" והבנתי שתכלס,זה לא כזה נורא.

 

עכשיו אני יותר בטוחה בעצמי,למזלי החבר משתחרר עוד מעט משמע לא יהיו בעיות של אחד סוגר אחד לא ולא נראה אחד את השני חודשיים,אלא הוא תמיד יהיה בבית כשאני אחזור. הוא תומך בי לאורך כל התהליך,ואמר שיבקר אותי כשאסגור שבת..

 

עכשיו רק להבין מה אני צריכה לצבא ולהתחיל ללכת לקניות...מזל שאבא קיבל תיק מהעבודה כמתנה בשבילי,הדבר הענק הזה היה לוקח לי חצי משכורת.

 

אולי אני אחזור לכתוב יותר,אולי.

 

 

ג'ולס.

נכתב על ידי , 4/3/2014 13:43  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של it's me ב-8/3/2014 15:03
 





14,448

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'ולס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'ולס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ